קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת רשלנות נגד בנק בגין כיבוד צ'קים: הצדדים לתביעה, העובדות הצריכות לה וטענות התובע, בתמצית 1. ביום 15/8/06 חתמו התובע והנתבע 2 (להלן : "הנתבע") על הסכם מייסדים להקמת חברת פרינטקס פרופשיונל בע"מ (להלן : "הסכם המייסדים" ו"החברה", בהתאמה. הסכם המייסדים צורף כנספח א' לתצהיר התובע, סומן כת/2). הבעלות במניות החברה התחלקה 90% לתובע ו - 10% לנתבע. בסעיף 5 להסכם המייסדים הוסכם כי החברה תפתח חשבון בנק בו תתנהל הפעילות העסקית של החברה, וכי "כל הפעולות בחשבון הבנק תחויבנה על ידי חתימת המייסדים בצירוף חותמת החברה". חשבון הבנק של החברה נפתח אצל הנתבע 2, ומספר החשבון הוא 41071 (להלן : "הבנק" ו"החשבון", בהתאמה). הן התובע והן הנתבע חתמו על כתב ערבות לחשבון והתובע אף מישכן ניירות ערך כבטוחה לחשבון (להלן : "הבטוחה", ראה שטר מישכון ניירות הערך, נספח ט"ו לנ/1). 2. לאחר פתיחת החברה, החלה היא לנהל את עניינה ובין השאר למשוך המחאות מהחשבון. כזכור, זכויות החתימה בחשבון היו נתונות לתובע ולנתבע גם יחד, בצירוף חותמת החברה. עניינה של תביעה זו, רובה ככולה, מקורה בטענת התובע ולפיה הנתבע זייף את חתימתו (נספח ב' לת/2) ו/או הגיש לבנק המחאות הנושאות חתימה אחת בלבד (נספח ג' לת/2), וחרף פגמים מהותיים אלו כיבד הבנק את המחאות. בכך טוען התובע שהבנק הפר את חובת הזהירות, לא נהג כמוסד בנקאי סביר והסב לו נזק הנאמד בסך של 113,458 ₪. 3. בשל ההתנהלות הכושלת של הבנק והנתבע, כך לשיטת התובע, נאלץ התובע למכור את מניותיו בחברה לחברת סלון ברלין בע"מ (להלן : "סלון ברלין"). ביום 24/10/07 נחתם הסכם מכר המניות בין החברה, התובע וסלון ברלין (להלן : "הסכם מכר המניות", צורף כנספח ו' לת/2). בסעיף 3 להסכם מכר המניות צוין שסלון ברלין והחברה ישחררו את התובע מכל התחייבויותיו כלפי החברה וצדדים שלישיים, ובכלל זה הבנק (ראו סעיף 3.2 להסכם מכר המניות). 4. בעקבות הסכם מכר המניות נערכה ביום 25/10/07 פגישה בבנק (להלן : "הפגישה") בה נכחו התובע, הנתבע וכן נציגות הבנק, הגב' תיקי צרויה - מנהלת קשרי לקוחות (להלן : "צרויה", תצהירה הוגש וסומן נ/1) והגב' גלית סופר, סגנית מנהלת היחידה העסקית (להלן: "סופר", תצהירה סומן והוגש נ/2). בפגישה זו הודיעו התובע והנתבע על רצונם להפסיק את הפעילות בחשבון והציעו מנגנון לסילוק החוב שהצטבר בו. תרשומת הפגישה צורפה כנספח י"ב לנ/1. ביום 29/10/07 הועברה הצעת הסדר על נייר לוגו של החברה, בחתימת הנתבע (נספח י"ג לנ/1); ביום 1/11/07 דחה הבנק את הצעת ההסדר (נספח י"ד לנ/1) והחברה וערביה נדרשו לפרוע מיידית את כל האשראים הקיימים בחשבון. 5. חוב החברה לא נפרע ולכן ביום 17/12/07 מימש הבנק את הבטוחה שהייתה בידו, הם ניירות הערך של התובע, בסכום כולל של 105,000 ₪. סכום המימוש קוזז מיתרת החוב של החברה. ביום 10/1/08 הגיש הבנק תביעה כנגד החברה, התובע והנתבע, לתשלום הסך של 57,040 ₪, היא היתרה הנטענת בחשבון (ת.א 11622/08, כתב התביעה בסדר דין מקוצר צורף כנספח ג' לנ/1, להלן תכונה "תביעת הבנק"). 6. בחלוף 11 יום מיום הגשת תביעת הבנק, הוגשה התביעה שבפניי, כשסכומה המקורי עומד על סך של 315,989 ₪. לימים הוגש כתב תביעה מתוקן על סך של 218,458 ₪, המופנה הן כנגד הנתבע והן כנגד הבנק. בתמצית טוען התובע בתביעה זו שהבנק התרשל ופעל שלא כדין כאשר כיבד המחאות מזויפות ו/או חסרות חתימה בסכום כולל של 113,458 ₪. התובע טוען שעל הבנק להשיב לו סכום זה היות ופעל בניגוד להוראות שניתנו בפתיחת החשבון והתרשל בתפקידו; שעל הנתבע להשיב לו סכום זה היות ופעל בניגוד לאמור בהסכם המייסדים. עוד דורש התובע מהבנק להשיב לו את הסך של 105,000 ₪, הוא סכום מימוש הבטוחה. 7. התובע טוען שבמהלך ההוכחות התברר שאכן בזיוף עסקינן; שגם בעין בלתי מקצועית ניתן להבחין שאין מדובר באותה חתימה; שממצאי המומחה הגרפולוג חגג מטעם התובע (להלן : "המומחה", חוו"ד צורפה ת/1) לא נסתרו. שחקירת צרויה וסופר חשפה מבוכה רבה ובלבול בנוגע לזיהוי החתימות. התובע טוען כי התריע הן בשיחת טלפון והן במכתב מיום 15/10/07 (להלן : "המכתב", צורף כנספח ה' לתצהיר התובע) על הכשלים בניהול החשבון ולמרות זאת לא נעשה דבר. 8. התובע הכחיש את טענות ההגנה לפיהן השיקים הוצאו בהרשאתו ובהסכמתו - התובע טען כי לא יתכן שמחד טוען הנתבע, כפי שיפורט להלן, שהוא ניסה לחבל בעסקי החברה ולכן נמנע מלחתום על שיקים, ובאותה נשימה לטעון כי הרשה לנתבע לחתום בשמו. כך או כך טוען התובע שגם אם יש סכסוך בין בעלי זכויות החתימה בחברה, אין הבנק רשאי להתעלם מזכויות החתימה בחשבון ו/או מחובתו לוודא שבחתימות המורשים עסקינן, ולכן יש להשיב את סכומי השיקים שכובדו של כדין ובניגוד לחובות הזהירות המוגברות המוטלות על הבנק ככזה. 9. לעניין מימוש הבטוחה מציין התובע שמצב החשבון באותה עת לא היה שונה ממצבו בעבר ולא הצדיק את מימוש הבטוחה. לטענת התובע בסעיף 53 לסיכומיו, הבטוחה מומשה אך ורק לאור טענותיו של התובע בדבר כיבוד השיקים שלא כדין ולאור הסכם מכר המניות שהוצג בפני הבנק. התובע טוען שמימוש הבטוחה נעשה בחוסר סבירות קיצוני ואגב הפרת חובות האמון והזהירות אותן חב הבנק כלפי התובע. טענות הבנק 10. הבנק טוען שמדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית שנועדה אך לתת משקל נגד לתביעת הבנק שהוגשה כאמור כ - 11 יום לפני הגשת התביעה שבפניי. עוד טען הבנק שלמעשה בתיק זה מדובר בסכסוך בין בעלי המניות, אלו הם בעלי הדין היחידים לסכסוך ואכן ביניהם תלוי ועומד הליך משפטי, ללא מעורבות של הבנק. לגופו של עניין העלה הבנק שורה של טענות המצדיקות, לדידו, את דחיית התביעה. 11. לעניין כיבוד השיקים מעלה הבנק שורה של טענות: א. ראשית טען הבנק שזכות התביעה לעניין כיבוד השיקים "המזויפים" או "החסרים" נתונה, אם בכלל, לחברה ולא לתובע - השיקים הם שיקים של החברה ונמשכו מחשבונה. לכן, אם נגרם נזק (והדבר מוכחש), אזי הנזק נגרם לחברה ולא לתובע. ב. שנית טען הבנק כי לא הוכחה טענת הרשלנות כנגדו. לגבי טענת הזיוף טען הבנק שאם נשווה את החתימות המופיעות על השיקים נספח ב' לתצהיר התובע, אל מול דוגמאות החתימה שבבנק, ניווכח לדעת שמבחינה חזותית מדובר בחתימות דומות. הבנק מזכיר כי אינו גרפולוג ואינו חייב להיעזר במומחה בטרם הוא מכבד כל שיק ושיק; הבנק מפנה להלכות (שיצוטטו בהמשך) לפיהן עליו לפעול על פי חזות פני הדברים, ובהעדר בסיס כלשהו לחשד, די בכך שמדובר בחתימות דומות כדי להוביל לכיבוד השיקים. בעניין זה טען הבנק שהשיקים נמשכו לטובת ספקים או עובדים של החברה, בסכומים שאינם חורגים מהפעילות השוטפת והרגילה של החברה, לכן לא היה כל בסיס לחשד שמדובר בשיקים מזוייפים. בנוסף ולחלופין טען הבנק שטענת הזיוף כלל לא הוכחה, והתברר מחקירת המומחה שזה האחרון לא בדק את כל השיקים שנטען לגביהם זיוף, ושהשוואה לא נערכה אל מול דוגמת החתימה שבבנק . ג. שלישית טען הבנק שהשיקים המזויפים ו/או החסרים הוצאו בידיעתו ו/או בהרשאתו של התובע. הבנק ציין שהוכח שהתובע היה חולה באותה עת, דבר אשר גרם לו העדר מעבודתו. לטענת הבנק הוכח שהתובע הסמיך את הנתבע לחתום בשמו. בנוסף ולחלופין, התובע יצר כלפי הבנק מצג לפיו נתן לנתבע הרשאה להתנהל מול הבנק באופן עצמאי. הבנק טוען כי בנסיבות אלו נוצרה "הרשאה למראית עין" ואף מכוח דיני השליחות הכללים, מושתק התובע מלטעון כנגד השיקים הללו, שהוצאו כאמור בהרשאתו ובידיעתו. ד. רביעית טוען הבנק שהתובע מושתק מלטעון טענות כלשהן כנגד כיבוד השיקים הללו, היות וידע או היה עליו לדעת על הפעילות בחשבון, ובכלל זה משיכת השיקים הנטענים. הבנק טוען שהוכח כי דפי החשבון נשלחו לתובע ונבדקו על ידו, וחרף זאת לא מצא מקום להעלות מחאה כלשהי, למעט שיחת טלפון אחת בחודש אוקטובר 2007. הבנק מכחיש כי קיבל לידיו את המכתב . הבנק טוען שאישור הפקס אשר צורף כביכול בתמיכה לטענת שיגור המכתב הינו ממועד אחר ואינו יכול לשמש כראיה למשלוח מכתב זה. לחלופין נטען כי גם אם המכתב התקבל (דבר המוכחש), אזי נזכרים בו ארבעה שיקים בלבד, למרות שנכתב כביכול לאחר שמרבית השיקים שבמחלוקת כבר נמשכו. ה. עוד מציין הבנק שמעבר לשיחת הטלפון והמכתב, אם וככל שנשלח, לא עשה התובע דבר - לא הגיש תלונה במשטרה, למרות שהבנק הורה לו לעשות כן, לא ביקש לשנות את זכויות החתימה בחשבון, לא הגביר את הפיקוח על החשבון. לא זו אף זו, התובע לא טרח לציין את טענותיו בעניין משיכת השיקים ו/או גובה היתרה בחשבון לא בפגישה בפני הבנק ולא בהסכם מכר המניות. ההיפך הוא הנכון, בפגישה ובהסכם מכר המניות קיבל על עצמו התובע להסדיר את החוב כלפי הבנק, שכאין פותח פה ומצפצף לעניין גובה החוב ו/או אמיתותו. הבנק מציין כי התנהגותו של התובע, מעשיו ומחדליו, מקימים מניעות מלהעלות את טענותיו האמורות ומפנה להלכות הרווחות בעניין זה. ו. חמישית טוען הבנק שלא נגרם לתובע כל נזק מפעילותו הרשלנית של הבנק, אם וככל שכזו תקבע. הבנק מציין שהשיקים נמשכו לטובת עובדים וספקים של החברה, ושימשו לתשלום שוטף של חובותיה. מדובר בכל מקרה בחובות שהחברה אמורה הייתה לפרוע. הבנק טען שהתובע נמנע מלהציג את ספרי החברה ולא הפריך את הטענה שאכן התשלומים בוצעו לגורמים להם הייתה חייבת החברה כספים במסגרת הפעילות השוטפת. 12. לעניין מימוש הבטוחה טען הבנק שמימוש זה נעשה כדין, לאור שטר מישכון ניירות הערך שנחתם כדין על ידי התובע; לאחר שחשבון החברה היה בחריגה; לאחר שניתנה לתובע התראה על מימוש הבטוחה אולם התובע לא עשה דבר. הבנק מציין כי אין עליו כל חובה לתת את הסכמתו להסכם מכר המניות, ובכלל זה להחלפת הערב. דבר זה נתון לשיקול דעתו של הבנק, מה עוד שבמסגרת המגעים שנוהלו עם הבנק הסכים התובע למימוש הבטוחה. לסיום טוען הבנק שתביעות התובע להחזר סכום השיקים ולהחזר סכום הבטוחה מהוות דרישה לכפל פיצוי. הבנק טוען בעניין זה שטענת התובע כפי שפורטה בסעיפים 51-53 לסיכומים (טענת מימוש הבטוחה מטעמים זרים ולא סבירים) מהווה משום הרחבת חזית. טענות הנתבע 13. הנתבע אף הוא העלה את הטענה שאם בכלל, אזי זכות התביעה נתונה לחברה או לסלון ברלין, שמניות התובע הועברו אליה. לגופו של עניין לא הכחיש הנתבע שחלק מהשיקים כללו חתימה אחת בלבד וכן שעל חלק מהשיקים הוסיף הנתבע את חתימת התובע, אולם לטענתו כל הפעולות הללו בוצעו בסמכות וברשות התובע והיו מחויבות המציאות בכדי לאפשר ניהול תקין של החברה, בהעדרו של התובע עקב בעיות בריאות ועל מנת לשמר את החברה כעסק חי. הנתבע טוען שהתובע לא פנה אליו מעולם בנושא החתימות המזויפות לכאורה. 14. הנתבע טוען שבעוד שסכום השיקים שבמחלוקת עומד על סך של 113,000 ₪, אזי הנתבע מצידו הפקיד בחשבון החברה סך של כ - 275,000 ₪. הנתבע טוען שלמעשה כנגד כל המחאה והמחאה שהוצגה לפירעון דאג הוא להפקיד כנגדה כספים על מנת להבטיח את כיבודה, והחריגה בחשבון עמדה באופן קבוע על תקרת האשראי בבנק. משכך טוען הנתבע שאין כל אמת בטענה שמשיכת השיקים ה"מזויפים" גרמה לקריסת החברה, היות ומצב חשבון הבנק שלה היה קבוע ובגבולות תקרת האשראי. הנתבע טוען שכל השיקים ניתנו לצרכים השוטפים של החברה ולא צמחה לו כל תועלת אישית ממשיכת שיקים אלו וממעשה הזיוף, כביכול. 15. הנתבע טוען שמכירת מניות התובע לסלון ברלין נעשו בניגוד לקבוע בהסכם המייסדים, היות והתובע היה מחויב לתת לנתבע זכות סירוב ראשונה לרכישת מניותיו. הנתבע מוסיף וטוען שיחסי הצדדים עלו על שרטון ככל הנראה עקב סירובו של הנתבע לאפשר לתובע לממש את האופציה שעמדה לו לפי סעיף 8.1 להסכם המייסדים, וזאת מכיוון שהבקשה למימוש האופציה הוגשה בחלוף הזמן הקבוע לכך בהסכם המייסדים (נספח ז' לכתב ההגנה של הנתבע). מאותו מועד (יוני 2007) החל התובע לחבל בעסקי החברה, סירב לחתום על שיקים ו/או עיכב את חתימתו עליהם וגרם נזק לחברה. הנתבע טוען שהתנהגותו הפסולה של התובע היא שהובילה בסופו של יום לקריסתה. בנוסף מפנה הנתבע את התובע לתבוע את נזקין מסלון ברלין - היות ועל פי הסכם מכר המניות קיבלה על עצמה סלון ברלין את החובות כלפי הבנק, והיא זו שהפרה ככל הנראה את ההסכם שכרתה עם התובע. 16. הנתבע מפנה לסעיף 7.1 להסכם המייסדים הקובע את המנגנון של ההתחשבנות בין השותפים מקום שפעילות החברה מגיעה לסיומה. על פי אותו מנגנון על הצדדים לשפות האחד את רעהו היה וצד כלשהו השקיע סכום העולה על חלקו היחסי בהון מניות החברה. במקרה הנדון, לתובע מגיע שיפוי שגובהו 10% מהיקף השקעותיו ואילו לנתבע מגיע שיפוי בגובה 90% מהיקף השקעותיו בחברה. לטענת הנתבע, צירף הוא לתצהירו אישור רו"ח המלמד שהיקף השקעותיו בחברה מסתכם בסך של 365,000 ₪. הנתבע טוען שיש לקזז מכל סכום שיפסק נגדו, אם יפסק, את החזר השקעותיו; המשכורת שהחברה נותרה חייבת לו ובגינה ניתן פסק דין בבד"ע; תמורת רכב החברה שהתובע מכר ושלשל את התמורה לכיסו. הנתבע טוען שכל הסכומים הללו עולים עשרות מונים על תביעת התובע. יצוין שבתום דיון ההוכחות השיבו פרקליטי התובע והנתבע, לשאלת בית המשפט כדלקמן: "לשאלת ביהמ"ש, האם הסכומים של התביעה הנתבעים כנגד הנתבע 2 כלולים גם בתביעה התלויה ועומדת בין התובע לבין הנתבע 2, אנו משיבים שכן. אותן טענות מועלות ע"י הנתבע 2 גם בתביעה "הגדולה" (פרו' עמ' 58 שו' 2-4). השאלות הדורשות הכרעה 17. בתיק זה צצות ועולת מספר שאלות הדורשות התייחסות והכרעה: האם אכן לתובע עומדת זכות התביעה? האם הוכיח את טענת הזיוף? וגם אם השיקים או חלקם לא נחתמו על ידי התובע, האם נחתמו בהרשאתו או בהסכמתו? האם מושתק הוא, לנוכח הנסיבות, מלהעלות טענות כנגד כיבוד שיקים אלו?; האם נגרם לתובע נזק כלשהו כתוצאה מכיבוד השיקים?; האם מימוש הבטוחה נעשה כדין?; האם לנתבע עומדות טענות הקיזוז כנגד תביעת התובע? אלו הן, באופן תמציתי, השאלות העומדות לדיון. להלן אפרט את מסקנותיי העובדתיות משמיעת הראיות, מסקנות אשר ישמשו אותי בהכרעתי בכל אחת משהאלות המשפטיות שצוינו לעיל. העובדות, כפי שעולות מהראיות 18. אקדים את המאוחר - ממכלול הראיות והעדויות התרשמתי שגרסאות הבנק והנתבע לאירועים עדיפות על פני גרסת התובע. שוכנעתי שתביעה זו הוגשה אך כדי ליצור משקל נגד לתביעת הבנק; שוכנעתי כי העניינים הכספיים שבין התובע לנתבע ראוי שיתבררו בתביעה העיקרית ביניהם ובהליך זה לא הביא התובע כל ראיות לסתור את מצב ההתחשבנות כפי שהוצג על ידי הנתבע. שוכנעתי שאכן התובע סבל מבעיות בריאות שהפריעו על תפקודו השוטף בחברה; שוכנעתי שהתובע החל בשלב כלשהו להערים קשיים על תפקודה של החברה, ולא היה בפיו כל הסבר הגיוני הנתמך הראיות לסירובו לחתום על שיקים. 19. שוכנעתי שהנתבע פעל כפי שפעל מתוך רצון כן ואמיתי לשמר את פעילות החברה ולא למטרות רווח עצמאיות; שוכנעתי שגם אם חלק מהשיקים נשאו חתימה אחת בלבד וחלקם נחתמו על ידי הנתבע בשם התובע, וגם אם יקבע שהבנק התרשל (וזו אינה קביעתי, כפי שיפורט להלן), אזי הדבר לא הסב כל נזק לחברה ו/או לתובע. שוכנעתי שמימוש הבטוחה נעשה כדין, ומכל הנימוקים הללו יש מקום לדחות את התביעה. כעת אפרט את הממצאים העובדתיים שהובילו אותי לקבלת ההחלטות הללו. 20. לעניין מצב בריאותו של התובע - בנקודה זו סבלה עדותו מסתירות. הן הבנק והן הנתבע טענו עוד בכתב הגנתם שמצבו הבריאותי של התובע היווה , בין השאר, את הסיבה למתן ההרשאה לנתבע לחתום בשמו על שיקים. ואמנם, בתחילת חקירתו אישר התובע שסבל מבעיות בריאות שהטרידו אותו ("אני יכול להגיד שלפני כן הייתי עסוק בבריאות שלי שהתחלתי לחלות והטריד אותי לא מעט..." עמ' 14 שו' 24-25; עמ' 17 שו' 18). למרות שהודה התובע כי סבל מבעיות בריאות שהטרידו אותו, הנובעות ממחלת כליות ממנה סובל כבר 17 שנה (עמ' 23 שו' 7), אזי מאוחר יותר, כשהחל התובע להישאל האם נעדר מעבודתו עקב מחלתו, שינה את עדותו : "לא הייתי טרוד בעניינים הבריאותיים שלי" (עמ' 24 שו' 12). עוד טען שהתייצב בעבודה מדי יום ביומו (עמ' 23 שו' 17). 21. אולם, התובע לא הביא כל ראיה, למעט עדותו (והוא כזכור בעל דין, על כל המשתמע מכך), לפיה התייצב מידי יום לעבודה. התובע לא פרש בפני בית המשפט את תיקו הרפואי, ממנו ניתן היה ללמוד שאכן לא הייתה כל מניעה מלהתייצב לעבודה, חרף מחלתו החריפה (עמ' 24 שו' 17); התובע לא הביא עדים שיתמכו בטענותיו (עמ' 24 שו' 22); ב"כ התובע התנגד להבאת עד הזמה מטעם הנתבע, ובית המשפט , שקיבל את ההתנגדות, ציין כי ייקח התנגדות זו בחשבון בתום ההליך (עמ' 27 שו' 4-5). סתירות אלו בעדויות התובע , דבר קיומה של מחלת התובע שאינה שנויה במחלוקת וכן הימנעותו מהבאת ראיות לתמיכה בטענה כי הדבר לא מנע ממנו את תפקודו השוטף בחברה, מובילות אותי למסקנה שאכן דבר המחלה עורר קשיים בניהולה השוטף של החברה. 22. בנוסף, הודה התובע ש"יכול להיות שהערמתי קצת קשיים על שיקים כאלה או אחרים אבל החברה התנהלה והיה ניהול סביר. אם לא חתמתי על שיקים, היו סיבות" (עמ' 29 שו' 14-15). כלומר, התובע הודה כי הערים קשיים בחתימה על שיקים, אולם לא הצליח לפרט מה היו אותן סיבות המצדיקות את הקשיים. דבריו בעניין זה היו כללים ("לא קיבלנו סחורה, לא היה כסף, שמוליק רצה להעביר כסף לספק קודם" עמ' 25 שו' 23), אולם כשנדרש התובע לפרט מקרים ספציפיים, התחמק (עמ' 29 שו' 18-19). עיון ברשימות השיקים שכובדו שלא כדין לטענת התובע (נספחים ב' וג' לתצהיריו) מעלים שמתוך 48 שיקים, רק שלושה הם מתאריך המוקדם לחודש יוני 2007, הוא המועד בו בקש כביכול התובע לממש את האופציה (נספח ז' לכתב ההגנה של הנתבע). עובדה זו, יחד עם כישלונו של התובע מלספק הסבר אחר מניח את הדעת מדוע הערים קשיים על חתימת שיקים, מוביל את בית המשפט להעדיף את גרסת הנתבע ולפיה התובע החליט להפעיל לחץ על הנתבע ולהערים קשיים על תפקודה השוטף של החברה, וזאת החל מהמחצית השנייה של שנת 2007. 23. למרות שהתובע החל להערים קשיים על תפקוד החברה, שוכנעתי כי היה לו אינטרס לשמר את הפעילות שלה ולגרום למכירתה. התובע הודה בחקירתו ש"שמוליק הוא הסופרמן, הוא היה איש המקצוע... אני אתחיל ואומר שבתחום הזה לא הבנתי כלום..." (עמ' 23 שו' 18-21). דהיינו - התובע לא יכול היה לנהל את החברה לבדו, ולצורך המשך תפקודה היה צורך בהמשך פעילותו של הנתבע. כן הוכח שהאינטרס של התובע היה כאמור להביא למכירת החברה לגורם אשר יפטור את התובע מערבויותיו. התובע הודה שבקש לעזוב את החברה וחיפש פתרונות (עמ' 20 שו' 12-14). עוד התובע הודה בפה מלא ש "אם ההסכם הזה (הסכם מכר המניות) היה מבוצע והוא היה סוגר את החשבון בבנק אז לא הייתי תובע " (עמ' 21 שו' 4-5). 24. על רקע הדברים הללו, מקבלת אני את הסבריו של הנתבע בנוגע לדרך התנהלות במחצית השנייה של שנת 2007: הנתבע הסביר כיצד הצטברה כמות של שיקים למשכורות ולספקים שהיו טעונים חתימת התובע; כיצד התובע סירב לחתום על שיקים אלו "ואמר לי שאני יודע היטב את חתימתו ולכן שישחרר" (עמ' 52 שו' 10-11) ובהמשך העיד: "כן, הוא נתן לי הרשאה בע"פ. הוא אמר לי אתה יודע לחתום היטב את החתימה שלי. אלו המילים שלו" (עמ' 53 שו' 5-6). כשנשאל הנתבע כיצד הסכסוך בין השניים מתיישב עם ההרשאה הנטענת, השיב הנתבע תשובה שהניחה את דעתי : "בעת ביקורו של פרץ במפעל כשהסבתי את תשומת ליבו שצריך לחתום על השיקים, כל העובדים, 7 במספר קפצו על פרץ וצעקו משכורת ואף חלקם חיכו לו למטה, ולכן לדעתי הוא אמר את מה שאמר" (עמ' 57 שו' 20-22). לפיכך, לאור חוסר הידע של התובע בהפעלת החברה; לנוכח התלות המקצועית בנתבע; לנוכח רצונו של התובע לשמר את פעילות החברה על מנת למכור את הפעילות ולהפטיר אותו מערבויותיו; לנוכח העובדה שלתובע 90% במניות החברה; בחר התובע, לצד הערמת הקשיים, להסמיך את הנתבע לנהל את הפעילות הכספית של החברה, על כל המשתמע מכך. גם אם אין המדובר בהרשאה מפורשת, אזי אין ספק שהתובע ידע על פעילותו של הנתבע, ובכלל זה הוספת החתימות, ובחר שלא לעשות דבר כנגד זה ולמעשה עד הגשת התביעה לא בא בדרישות כלשהן לנתבע בעניין זה (ראה תשובת הנתבע בעמ' 56 שו' 23, תשובה שלא נסתרה). 25. לאור הרשאה זו של התובע, בין המפורשת בין מכללא, הודה הנתבע שאכן חתם גם בשמו של התובע: "אשר על כן, אני ביצעתי חתימה שנייה על גבי השיקים, לא במטרה לזייף...ולכן עשיתי קשקוש שהשיקים יעברו, ולכן מידי יום הייתי בקשר רצוף עם תיקי מהבנק ואמרתי לה שאני מעביר כספים ומבצע הפקדות על מנת שהשיקים יכובדו" (עמ' 52 שו' 16-18). דברים אלו אושרו בחקירת צרויה (עמ' 39 שו' 10, 15, 17). לאור הודאתו זו של הנתבע, לפיה חתם בשמו של התובע, כל עניין הוכחת טענת הזיוף מאבד מחשיבותו, ונותרים אנו עם טענת ההרשאה. כפי שציינתי לעיל, מסקנתי היא שההרשאה לנתבע ניתנה, בין במפורש ובין במשתמע. 26. בכל מקרה, גם אם אותה הרשאה לא ניתנה באופן מפורש או משתמע מלכתחילה, אזי התובע ידע או היה עליו לדעת על פעולותיו אלו של הנתבע, והוא בחר שלא להביע כל מחאה (למעט שיחת הטלפון לבנק, אליה אתייחס בהמשך). גם בנקודה זו סבלה עדותו של התובע מסתירות, תחילה הודה שקיבל תדפיסים מהבנק אבל "זה לא אומר שהסתכלתי בהם" (עמ' 15 שו' 4). בהמשך שינה את עדותו "לא אמרתי שלא בדקתי. אמרתי שלא בדקתי כל יום יומיים. בדקתי וכן ידעתי" (עמ' 25 שו' 27) התובע אף הודה שהחשבונות עברו לרו"ח (עמ' 16 שו' 5). כלומר, התובע בדק את החשבונות; התובע אמור לדעת שהוא מסרב לחתום על השיקים; מדובר בסכום מצטבר של כ - 113,000 ₪, סכום לא מבוטל השווה בגובהו לתקרת האשראי של החברה. למרות שהתובע מסרב לחתום על שיקים, החברה ממשיכה לפעול ולמעט שלושה שיקים שהבנק החזיר, השיקים של החברה אינם מחוללים וחשבון החברה ממשיך להיות בגבולות האשראי (ראה האמור בסעיף 51 לסיכומי התובע, מהם עולה מפורשות שהשיקים ה"מזוייפים" לא גרמו לחריגת יתר בחשבון). 27. גם במישור עם הבנק לא הוכחה כל מחאה, למעט שיחת טלפון אחת בה הודתה צרויה (עמ' 33 שו' 25-26). שיחת טלפון זו נערכה בחודש אוקטובר או בסמוך לכך. הבנק הכחיש כי קיבל את המכתב הנטען (צרויה בעמ' 33 שו' 23); אישור הפקס שצורף למכתב אינו מוכיח את שיגורו; עדותו של התובע בנוגע למועד שיגור המכתב הייתה מהוססת ומבולבלת (עמ' 14 שו' 6-26). המכתב עצמו שנושא את התאריך 15/10/07 עורר אף הוא תמיהות - לכאורה נכתב הוא לאחר שמרבית השיקים ה"מזוייפים" כבר נמשכו מהחשבון. ובכל זאת, ולמרות שהתדפיסים היו בידי התובע, בחר הוא להזכיר במכתב זה רק ארבעה שיקים, "כדוגמא" (עמ' 17 שו' 12-13). ומה עשה התובע לאחר אותה שיחת טלפון ומשלוח המכתב, אם וככל שנשלח? מאום - התובע לא הגיש תלונה למשטרה, למרות שהבנק הנחה אותו לעשות כן, ולמרות שבטענת זיוף עסקינן (צרויה בעמ' 34 שו' 3; סופר בעמ' 42 שו' 18-22); התובע לא בקש לשנות את זכויות החתימה בחשבון (עמ' 20 שו' 12); התובע לא הזכיר את השיקים בהסכם מכר המניות (עמ' 20 שו' 26); התובע לא העלה את נושא השיקים בפגישה (עמ' 21 שו' 18). התנהגותו המאוחרת של התובע מלמדת על כך שגם אם לא נתן מראש הרשאה לנתבע לחתום בשמו, ואף לא הרשאה "שבשתיקה", אזי הוא אישרר את פעולותיו בדיעבד ולכן יש לראות בשיקים הנושאים חתימה "מזויפת" של התובע, ככאלה שהוצאו ברשות ובסמכות. 28. עוד אציין שהוכח שכל השיקים הללו הוצאו במהלך הפעילות השוטפת של החברה, סכומי השיקים אינם חריגים, הכספים שולמו לספקים ולעובדים (צרויה בעמ' 35 שו' 6-7), וטענת התובע לפיה מדובר בספקים של החברה הקודמת של הנתבע (עמ' 19 שו' 23-25) משוללת כל היגיון, לנוכח הזמן הרב שחלף והעובדה שלמעשה מדובר באותם ספקים (ראה עדות הנתבע בעמ' 57 שו' 3-10). כמו-כן הוכח שהנתבע דאג להזרים כספים כנגד אותם שיקים - בעניין זה ראו עדות הנתבע בעמ' 54 שו' 54 שו' 12-15; עמ' 52 שו' 3; עדות צרויה בעמ' 39 שו' 10-17, והעובדה שהחריגה בחשבון נשארה קבועה לאורך כל הדרך ( "יתרת החובה בחשבון הייתה בעייתית תמיד", התובע בעמ' 16 שו' 19). 29. אם אסכם את ממצאי העובדתיים, אזי הנתבע היה איש המקצוע מבין השניים; בין השניים התגלע סכסוך בחודש יוני או בסמוך לכך; לאחר שפרץ הסכסוך, החל התובע להערים קשיים בניהול החברה, אשר באו לידי ביטוי בין השאר בסירובו לחתום על שיקים, זאת לצד מחלתו; התובע ידע ולמצער היה עליו לדעת שהנתבע חותם בשמו כדי לאפשר את הפעילות השוטפת של החברה; לתובע הייתה יכולת בזמן אמת לבקר את מעשיו של הנתבע; למעט שיחת טלפון אחת לבנק שהוכחה, התובע לא עשה דבר; השיקים שנמשכו היו במסגרת הפעילות השוטפת של החברה ולטובתה, וכנגדם דאג הנתבע להזרים כספים לחברה. דומה שהעובדות מדברות בעד עצמן ואין מקום להיכנס לניתוח משפטי מעמיק על מנת להבין שדינה של תביעה זו להידחות, בכל זאת אפנה בקצרה להלכות המחייבות וליישומן במקרה הנדון. האם הבנק התרשל כלפי התובע? 30. אין צורך להכביר מילים על חובת הזהירות שחב בנק כלפי לקוחותיו: "אין מחלוקת בין הצדדים כי על בנק מוטלת החובה המושגית לנקיטת רמת הזהירות על מנת שהלקוח לא יינזק. כן אין מחלוקת בין הצדדים, כי על הבנק המערער מוטלת חובה קונקרטית לנקיטת רמת הזהירות הנדרשת כלפי מר כחולי כדי שהלה לא יינזק", ראה דנ"א 91 / 1740 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט קוסטמן מ"ז (5) 31, בעמוד 84. עם זאת, באותו פסק דין נקבע שהבנק אמור לפעול על פי חזות פני הדברים במהלך עסקיו : "השיקול העיקרי בנושא זה של כיבוד שיקים - הפונקציה הקרויה BANKER PAYING - הוא הצורך בעשייה מהירה של הבנק, בפעילות שוטפת המחליקה למישרין. שיק הנמשך ביום מסוים חייב הבנק לכבדו באותו יום, והרי מירווח הזמן הניתן לבנק לבירורים הוא קצר עד למאוד. שיקול זה מכריע מאליו - וראוי לו שיכריע - בקביעת חובת הזהירות המוטלת על בנק כלפי לקוחו, ומכאן אף הקביעה (בין השאר) כי הבנק אמור לפעול על-פי חזות פני הדברים במהלך עסקיו של הבנק ..." (שם, בעמ' 55). עוד נקבע ספציפית לגבי פירעון שיקים שהבנק ימנע מכיבוד שיק רק מקום שקיימת אפשרות רצינית וממשית למעשה מירמה שיפגע בלקוח (60 ב-ג). 31. במקרה שלפנינו אומנם הוכח שהבנק כלל לא בדק את החתימות בשיקים שסכומם נמוך מ - 6,000 ₪, צרויה וסופר העידו כי זהו הנוהל המחייב בבנק (עמ' 36 שו' 8; עמ' 41 שו' 21); אמנם חקירת שתי העדות חשפה מבוכה בזיהוי החתימות של התובע והנתבע (צרויה בעמ' 34 שו' 15-19; סופר בעמ' 43 שו' 14-17). עם זאת יש לזכור שהחובה שהמוטלת על הבנק איננה כאמור לבצע בדיקה של גרפולוג לכל שיק ושיק (ראה ת.א 1119/00 אדרויים בניין ושירותים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, אשר צוטט בסעיף 10 לסיכומי הבנק). זוהי גזירה שאין הבנק יכול לעמוד בה. לפיכך, אם על פניו השיקים נחזים להיות תקינים; מדובר בשיקים הניתנים במסגרת הפעילות השוטפת של הבנק; המוטבים הם ספקים ועובדים של החברה ואין מדובר במשיכות לכיסיהם הפרטיים של החותמים; הסכומים אינם חריגים; אין מקום להטיל על הבנק לבצע בדיקות החורגות מעבר לסביר, ולא היה כל מקום שתדלקנה נורות אזהרה, וראה במאובחן ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה ואח' פד"י מח (5) 799, עמוד 817 : "כאמור, תנאי הכרחי לראיית יחסים אלו כיוצרי שליחות הינו, שהפעולה היא פעולה רגילה ונהוגה בפעילות השולח. לכן, אילו הופקדו השטרות לחשבון הנפרעת-השולחת, ניתן היה לומר כי היה, לכאורה, מצג של הרשאה. שונים הם פני הדברים מקום בו השיקים הופקדו לחשבון הפרטי של השלוח. במילים אחרות: הפעולה חרגה, באופן ברור, מהדרך הרגילה של ניהול עסק. היא הייתה צריכה להדליק אור אדום אצל הצד השלישי, הבנק. בייחוד כאשר מדובר בסדרת שטרות בהיקף כספי משמעותי (להבדיל משיק בודד). לא כך הוא בעניינו, ונורות האזהרה לא היו אמורות להידלק. 32. לפיכך, אם מכוח ההרשאה המפורשת שניתנה, אם מכוח "ההרשאה למראית עין" שניתנה, וראה בעניין זה ע"א 2146/06 גריידי איתן נ' כרמל אולפנים בע"מ שנזכר בסעיף 26 לסיכומי הנתבע; אם משום שהתובע, לנוכח מעשיו ומחדליו לאחר משיכת אותם שיקים נטענים מנוע ו/או מושתק מלהעלות טענות הן כנגד הנתבע והן כנגד הבנק, וראה בעניין זה הלכת שטאובר (ע"א 550/66 א' שטאובר בע"מ נ' בנק המזרחי, פד"י כ"ב (1) 240) ופסקי הדין שנזכרו בסעיף 37 לסיכומי הנתבע, אין כל מקום לקבל את טענת הרשלנות כנגד הבנק בנושא השיקים. 33. בנוסף ולחלופין, לא הוכח כל נזק שנגרם לתובע בגין פירעון השיקים נשוא התביעה - ראשית, אכן יש מקום לטענה שזכות התביעה נתונה אם בכלל ולחברה ולא לתובע. התובע אמור היה להגיש תביעה זו כתביעה נגזרת, והסבריו הרפים בסעיפים 7-8 לסיכומי התגובה אינם פוטרים אותו מהצורך לפעול בדרך המשפטית הנכונה. שנית - השיקים כאמור שולמו במסגרת הפעילות השוטפת של החברה. גם אם אכיר בזכות התביעה האישית של התובע, שפרע את ערבותו האישית לבנק, אזי שיקים אלו לא הגדילו את החריגה, וזו נותרה תמיד בגבול תקרת האשראי. הוכח שהנתבע הזרים כספים כנגד שיקים אלו ולכן בכל מקרה, התובע היה נדרש לפרוע את הערבות על מנת לכסות את החריגה המקסימלית שהיתה בחשבון לאורך כל הדרך. לפיכך, בהעדר נזק ובהעדרו של קשר סיבתי בין המחדל הנטען לנזק, לא הוכחה גם מן הטעם הזה עוולת הרשלנות, ויש לדחות התביעה כנגד הבנק ככל שנוגעת היא לעניין השיקים. 34. באשר למימוש הבטוחה - מימוש הבטוחה נעשה כדין לאור המסמכים שאחז בידו הבנק (נספח ט"ו לתצהיר צרויה). חשבון החברה היה בחריגה, ומקבלת אני את דבריה של סופר שהבנק רשאי לפעול למימוש הבטוחות שבידיו (עמ' 45 שו' 8). הבנק אינו חייב לאשר את הערב החלופי המוצע, ובהיותו מודע לכך שהחברה במתכונתה הנוכחית הגיעה לסוף דרכה, רשאי היה לדרוש את כיסוי החוב. הפסקת פעילות החברה והבקשה לסגירת החשבון אשר הועלתה בפגישה מהווה סיבה לגיטימית לדרישת הבנק לפעול למימוש הבטוחה, ואין לקבל את טענות התובע שהועלו בסעיפים 51-53 לסיכומיו (המהוות אכן משום הרחבת חזית), לפיהן מדובר במימוש שנעשה משיקולים זרים ובחוסר תום לב. מכל הנימוקים הללו, יש להורות על דחיית התביעה כנגד הבנק. התביעה כנגד הנתבע 35. שוב, אין צורך להכביר מילים בעניין זה. התרשמתי כאמור שהנתבע פעל בהרשאה מפורשת, מכללא ולחלופין בדיעבד מטעמו של התובע; שלא באה כל מחאה או דרישה לשיפוי מצידו של התובע, עד להגשת תביעה זו; שכל פעולותיו של הנתבע נעשו לטובת החברה; שהנתבע לא נטל לכיסו כספים; שהתובע ידע, או היה עליו לדעת, על פעילות הנתבע בזמן אמת. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"א (חי) 510/08 בנק הפועלים בע"מ נ' נסר אל -דין אנעם (פורסם במאגרים), , שנזכר בסעיף 58 לסיכומי הבנק: "אילו בזיוף עסקינן, הרי שלפנינו זייפן מסוג מיוחד במינו. הנה כי כן, מתברר כי לחשבון לא היתה מסגרת אשראי והוא עמד תמיד ביתרת זכות. כלומר, "הזייפן" דאג שלא למשוך מהחשבון באופן שיביא את החשבון ליתרת חובה. הוכח כי אותו "זייפן" מסתורי גם הפקיד כספים לחשבון וגם שילם מהחשבון למס הכנסה, לביטוח הלאומי ולמע"מ, וכן לנותני שירותים לעסק (כגון: שיק שנמשך לפקודת עו"ד שטיפל בענייני העסק מול רשויות המס). לכך יש להוסיף כי המשיבה אישרה כי היתה מבקרת בבנק כל יום-יומיים (עמ' 15 לפרוט') וקיבלה את דפי החשבון כדבר שבשגרה. בנוסף, רואה החשבון של העסק עבר על דפי החשבונות והמשיבה אישרה בעדותה כי עד שנת 2000 הבעל הוא שפעל בחשבון... העולה מן המקובץ כי המשיבה ידעה מה נעשה בחשבון, נתנה הרשאה לאחרים לפעול בחשבונה, ולמיצער, אישררה על דרך של התנהגות את התנהלות החשבון לאורך השנים". 36. בנוסף ולחלופין, סבורני שהנתבע הוכיח שעומדות לו טענות קיזוז - הנתבע צירף אישור בדבר השקעותיו בחברה (נספח ד' לכתב ההגנה); הנתבע הפנה לסעיף 7 להסכם המייסדים הקובע את דרך ההתחשבנות בסיום דרכה של החברה; התובע נמנע מלחקור את הנתבע בסוגיה זו ולא התעמת עם הראיות שהציג הנתבע, בין היתר בנושא הזרמת כספים ממקורותיו הוא לחשבון (נספח ה' לכתב ההגנה); התובע הסתפק בתשובה שבתביעה זו הוא בא לדבר על זיוף החתימה (עמ' 31 שו' 15) ולא עשה חשבון מהם הסכומים שכל אחד השקיע בחברה (עמ' 31 שו' 11). שוכנעתי שעניין ההתחשבנות בין הנתבע לתובע תלוי ועומד במסגרת תיק אחר (ראה דברי הפרקליטים שצוטטו בסעיף 16 לעיל), ובמסגרת התיק שבפני לא הונחו הראיות מכוחן יש מקום לחייב את הנתבע להשיב סכום כלשהו לתובע. משכך - דין התביעה כנגד הנתבע להדחות. סוף דבר 37. התביעה נדחית. התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים סך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין כהוצאות משפט. הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. בנקרשלנותשיקים