1. בפני תביעה שעניינה תשלום דמי טיפול מקצועי-ארגוני להתאחדות בעלי מלאכה ותעשייה זעירה בישראל (להלן-התובעת), לתקופה החל מיום 1.1.1992 ועד ליום 31.12.1998, בסך של 6,720 ש"ח, בגין העסקת תשעה עובדים. 2. התובעת היא ארגון מעבידים, שהינו צד להסכם קיבוצי כללי עם ההסתדרות הכללית, אשר נחתם ביום 13.7.1977, ומספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7031, ותוקן בהסכמים קיבוציים כלליים שמספריהם בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7167/77, 7052/85 ו- 7053/85, ועניינו - תעשיית הדפוס על ענפיו, הכריכה, תעשיית לוחות האופסט והצינקוגרפיה. (להלן-ההסכם הקיבוצי) . 3. מכוח ההסכם הקיבוצי הוצא, ביום 11.12.1985, צו הרחבה (פורסם בילקוט הפרסומים התשמ"ו 3286 בעמ' 1108), על פיו הורחבה תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי על "כל העובדים בישראל בתעשיית הדפוס על כל ענפיו ומקצועות הכריכה, הצינקוגרפיה, בלט, אופסט, משי וכל שיטת דפוס אחרת לרבות המועסקים בפוטוליטו, בצילום, הפרדת צבעים, סדר צילום, מעתיקי לוחות אופסט וליטוגרפיה לרבות העובדים המועסקים בשירותים ומעבידיהם של כל אלה, במפעלים שמועסקים בהם לא יותר מ- 20 עובדים…" (להלן-צו ההרחבה). 5. הנתבעת היא מעסיק בענף הדפוס ועוסקת בין היתר בדפוס אופסט. בתקופה שבין 1.1.1992 ועד 31.12.1998 העסיקה הנתבעת תשעה עובדים קבועים. בשנת 1999 פוטרו 5 עובדים, העובדים שלא פוטרו כוללים את מנהל הנתבעת, אשתו, בנו וכלתו. 6. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, באמצעות מנהלה מר ישראל שאומברגר (להלן מנהל הנתבעת) ,נטען, בין השאר, כי מפעל הנתבעת קיים עוד משנת 1959 והיום הוא שוכן במבנה שכור, לאחר שעקב קשיים כלכליים נאלצה הנתבעת למכור את המבנה שהיה בבעלותה, על מנת לשלם חובות. עוד נטען כי עד חודש דצמבר 1996 צברה הנתבעת הפסדים בגובה של 1,350,000 ₪, ובעקבות כך גם חלה מנהל הנתבעת ועבר ניתוח מעקפים, שמנע ממנו לעבוד במשך מספר חודשים, וכי בשל דאגה למפעל והרצון שלא להגיע לפשיטת רגל הוא לקח הלוואות רבות מבנקים ואף נאלץ למשכן את ביתו. כן נטען כי בשל מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת אין היא יכולה לשלם "דמי חסות" לתובעת. עוד טען מנהל הנתבעת, כעולה מפרוטוקול הדיון המוקדם מיום 3.1.2001, כי מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הנתבעת רשאית להצטרף לארגון כפי שתמצא לנכון, ולכן גם אין מקום להסדר פשרה, לאור הלחצים שהופעלו עליו על ידי נציגי התובעת לתשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי, אם לא יצטרף כחבר. 7. מאחר ולא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר להיות הנתבעת מעביד בענף הדפוס ולעובדה שבתקופה הרוולנטית העסיקה פחות מ- 20 עובדים, סיכמו הצדדים בשאלות המשפטיות כדלקמן:- שאלת חיוב הנתבעת בדמי טיפול ארגוני מקצועי. השלכת הפסדי הנתבעת לעניין התשלום כאמור. השלכת מצבו הבריאותי של מנהל הנתבעת לעניין חובות התשלום. 8. בסיכומיו חזר ב"כ התובעת על האמור בכתב התביעה והדגיש כי, על פי ההלכה הפסוקה, אין ספק שמעסיק בענף הדפוס חייב לשלם דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון מעבידים, והוסיף כי הנתבעת עונה על כל הקריטריונים שנקבע בתקנות בדבר תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי. באשר להשלכת הפסדי הנתבעת לעניין התשלום, הוסיף ב"כ התובעת, כי מנהל הנתבעת אינו המנהל היחיד של הנתבעת ויש מנהלים נוספים וכן בעלי מניות נוספים, ועל כן מחלתו של מנהל זה או אחר אינה שוקלת לעניין חיוביה או חובותיה של חברה בע"מ. לסיכום, טען ב"כ התובעת כי, לאור התקנות בדבר תשלום דמי טיפול ארגוני, הודאת מנהל הנתבעת, והעובדה שאין בכתבי ההגנה ולו גם טענה אחת המהווה הגנה לשמה לעניין התשלום, ומאחר והפסדי הנתבעת ומצבו הבריאותי של אחד ממנהליה אינם ממין העניין, יש ליתן פסק דין כמתחייב מכתב התביעה. בסיכומיו טען מנהל הנתבעת כי בעלי המניות בנתבעת הם הוא ואשתו וכי בעל המניות הנוסף הוא חתנו, שהתגורר בזמנו בניו ג'רסי, והעביר למנהל הנתבעת ולאשתו 25,000 דולר על מנת להציל את הנתבעת, ובתמורה לכך ניתנו לו 10% מהמניות. עוד טען מנהל הנתבעת, כי אשתו חולה ונמצאת בטיפול בבית חולים איכילוב, וכי הנתבעת נקלעה לקשיים כספיים אדירים ולחובות בסדר גודל של יותר מ- 2 מיליון שקל, ועל מנת להציל את מפעל הנתבעת הכניס מנהל הנתבעת גם את בנו לעסק על מנת שלא להכריז על פשיטת רגל. עוד הוסיף, כי מפעל הנתבעת משועבד לבנקים וכי הוא עצמו חלה מרוב צער. כן טען מנהל הנתבעת כי הוא מעסיק היום רק ששה עובדים, מלבד בני משפחתו, וכי עובדים אלה מועסקים באמצעות חברות כוח אדם כך שההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה אינם רלוונטיים. מנהל הנתבעת ביקש לדחות את התביעה מאחר והנתבעת לא קיבלה מהתובעת דבר, וכי אין הוא מוכן לשלם אגורה אחת לתובעת שלא נבחרה על ידו ולא עשתה דבר עבורו. עדו הוסיף מנהל הנתבעת כי הוא מסתמך על חוק כבוד האדם וחירותו. 8. המסגרת המשפטית 8.1 סעיף 33 ז. לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז- 1957 (להלן חוק הסכמים קיבוציים), שכותרתו "דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים" קובע לאמור:- "(א) שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעורים ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעבידים מסויימים, למעט מפעל או מעביד שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעבידים אשר נקבע בתקנות כאמור." תקנה 1 (א) לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז- 1977 (להלן-התקנות) שכותרתה "חובת תשלום דמי טיפול" קובעת לאמור: " מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן-דמי טיפול) כאמור בתקנה 2". כעולה מהאמור לעיל, לתחולת צו הרחבה על מעביד יש נפקות לא רק מבחינת תחולת הוראותיו של הצו על המעביד הבלתי מאורגן ועובדיו, אלא גם בכך שניתן להטיל, מכוח חוק הסכמים קיבוציים, על המעביד הבלתי מאורגן, חובת תשלום דמי טיפול מקצועי-ארגוני לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב. 8.2 על פי ההלכה הפסוקה, חובת תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים קיימת רק מקום שבו חל צו הרחבה על הסכם קיבוצי כללי ענפי, ואין די בכך שחלים הסכמים קיבוציים כלליים כגון בעניין תוספת יוקר, השתתפות בהוצאות הבראה והפחתת שעות עבודה והחזר הוצאות נסיעה. (גולדברג והאוזמן, דיני עבודה, כרך ראשון עמ' 4-33 והאסמכתאות שם). 8.3 עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי מקור התשלום של דמי טיפול ארגוני-מקצועי של מעביד בלתי מאורגן הוא סטטוטורי, חובת התשלום אינה קמה מכוח צו ההרחבה אלא מכוח סעיף 33ז לחוק הסכמים קיבוציים: "ככל שדמי טיפול ארגוני-מקצועי הם בגדר "תשלום חובה" אשר אינו משתלם לאוצר המדינה, תשלום זה נעשה 'על פי' חוק, דהיינו - על פי סעיף 33ז לחוק הסכמים קיבוציים. הביטוי 'על פי' בחיקוק, שהוא דומה לביטוי 'לפי' בחיקוק, משמעו גם לפי תקנות שהותקנו מכוחו של החיקוק" (סעיף 9 לחוק הפרשנות, התשמ"א- 1981). דמי הטיפול הארגוני-מקצועי משולמים על-פי התקנות מכוח סעיף 33ז לחוק הסכמים קיבוציים". (דב"ע נו/ 3-303 לשכת המסחר תל-אביב-יפו נ' י.א.ד אלקטרוניקה בע"מ, עבודה ארצי, כרך ל(1), 273, בעמ' 23 לפסה"ד, להלן-פסה"ד בעניין לשכת המסחר). 8.4 סעיף 10 לחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, שנכנס לתוקפו ביום 25.3.1992, קובע כי "אין בחוק יסוד זה כדי לפגוע בתקפו של דין שהיה קיים ערב תחולתו של חוק היסוד". צו ההרחבה בענייננו פורסם ביום 17.12.1985, והחיקוקים בעניין דמי טיפול ארגוני-מקצועי היו קיימים ערב תחילת תוקפו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל כן, לאור פסה"ד בעניין לשכת המסחר, תוקפם אינו נפגע מהוראות הקניין שבחוק היסוד: "…האם יהא זה נכון לבחון היום, לאחר עשרים שנים, את תקפם של הצווים? בסעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התכוון המחוקק שלא לגרום ל"זעזוע" של חקיקה קודמת לחוק. מה לך "זעזוע" גדול יותר מבחינת תוקפם של צוי הרחבה עשרים שנים למפרע. הרי זכויות וחובות רבות של עובדים ומעבידים, על פי צוים אלה, מוצו וחלפו. 'פתיחתם' כיום תעורר תקלה רבתי ביחסי העבודה הקיבוציים והאינדיבידואליים, שאינה שקולה כנגד בחינת תקפם של צוי הרחבה שניתנו לפני חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, רק בדרך של פרשנות ברוח הוראותיו של חוק היסוד בלבד…לפיכך, נראה לנו כי בנסיבות העניין שלפנינו יש מקום להישען על הוראות סעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בכל הנוגע לבחינת תקפותו של הרחבה 1988", ותוצאתו העקיפה על פי החיקוקים בדבר דמי טיפול ארגוני-מקצועי". (פסה"ד בעניין לשכת המסחר, עמ' 22 לפסה"ד). דברים אלה יפים גם לענייננו. מאחר ובענייננו אין מחלוקת כי הנתבעת משתייכת לענף הדפוס וכי בתקופה הרלוונטית העסיקה 9 עובדים - הרי שצו ההרחבה חל עליה. משעסקינן בצו הרחבה שבו נקבעו שיעורי שכר, שאינם תוספת יוקר או שכר מינימום, יוצרת תחולת הצו, מכוח סעיף 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים, חובה לתשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לנתבעת. (ראה לעניין זה גם: עב' 512214/97 התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל נ' חזי הדפסות בע"מ, לא פורסם), ואין המדובר ב"דמי חסות", כטענת הנתבעת. באשר להסתמכות הנתבעת על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - לאור האמור בסעיף 7.4 לעיל, ובנסיבות העניין שבפנינו, יש מקום לתחולת סעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל כן, בכל מקרה, אין לקבל את הטענה על פגיעה בזכות המעוגנת בחוק יסוד זה, כנימוק לדחיית התביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי. משתחולת צו ההרחבה יוצרת על פי החוק את החובה לתשלום דמי הטיפול, ומשמדובר בחברה בע"מ פעילה - הפסדיה של הנתבעת וחובותיה ו/או מצבו הבריאותי של אחד ממנהליה - אינן שוקלות לעניין חבותה הסטטוטורית, כאמור לעיל. 10. משכך הם פני הדברים - אני קובעת כדלקמן:- 10.1 הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום מהיום, את הסך של 6,720 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (21.7.99) ועד היום. 10.2 הנתבעת תישא בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק שישולמו אף הם תוך 30 יום מהיום. 10.3 המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים. ניתן היום כ"ז בתמוז, תשס"ג (27 ביולי 2003) בהעדר הצדדים דינה אפרתי - שופטת דמי טיפול ארגונימלאכהתעשיה