הסכם בעל פה למכירת מונית   התובע תובע סך של 19,820 ₪ בגין פגמים שהתגלו במונית שמכר לו הנתבע.   1. טיעוני הצדדים 1. (א) גירסת התובע וטענותיו התובע, נהג מונית מזה 34 שנים, רצה לרכוש מונית והגיע ביום 30/11/02 (בתצהיר כותב 28/11/02) לרח' הר ציון בתל אביב, מקום בו מרוכזים משרדי תיווך שעוסקים בתיווך למכירת מכוניות בכלל, ומוניות בפרט. כוונתו הייתה לרכוש מונית מבעל מונית ולא ממתווך. מחוץ למשרד התיווך "המרכז" פגש את הנתבע אשר הציע לו לרכוש מונית מסוג מרצדס שנת יצור 1999 (להלן: "המונית"), וטען שמצבה המכני מצוין. התובע בדק את המונית במקום ושאל את הנתבע מספר שאלות חשובות באשר למצב המונית כגון: "האם הוא פתח את המנוע"? "האם הייתה בעבר בעיה למנוע"? לדברי התובע, הנתבע השיב כי הוא לא נזקק לטפל בבעיות במנוע המונית אך ציין שהחליף רדיאטור (מצנן) לפני חודש.   מד האוץ של המונית הראה על 363,000 ק"מ שהינו מספר קטן יחסית למונית. הנתבע אישר שמד האוץ מייצג נכונה את מספר הק"מ שהמונית נסעה.   על יסוד הצהרות התובע, נכרת בין הצדדים הסכם המכר בעל פה. הצדדים סיכמו על מחיר של 50,000 ₪, לחצו ידיים והתובע אף שילם מקדמה בסך 1,000 ₪. אליבא דתובע, אצל בעלי המוניות לא נהוג לבדוק מוניות במכוני בדיקה, יש הסכם ג'נטלמני ואמון הדדי, וחזקה על נהג מונית שלא יפגע בשמו הטוב בקרב נהגי מוניות. יומיים לאחר מכן, ביום 1/12/02 נפגשו הצדדים, המתווך המציא להם הסכם מכר אשר נחתם בין הצדדים (להלן: "ההסכם בכתב"). אליבא דתובע, ההסכם בכתב (שנחתם כאמור, יומיים לאחר כריתת ההסכם בע"פ), אינו משקף את כוונות הצדדים בעת כריתת ההסכם בע"פ (ההסכם בכתב ידון בהמשך).   לאחר מכן המשיכו הצדדים למשרד הרישוי לשם העברת הבעלות. הנתבע העביר לתובע את רישום הבעלות ובאותה הזדמנות העביר את הבעלות על מונית הסקודה שרכש כתחליף למונית שנמכרה. בסיום ענייניהם, נסעו למשרד בו מרכיבים מונים למוניות ולאחר ההתקנה פנה כל אחד לדרכו.   בו ביום, ובטרם הגיע התובע לביתו שבראש העין, מנוע המונית התחמם בייתר, ולא ניתן היה להמשיך בנסיעה. התובע שוחח עם הנתבע אשר אמר לו שלא יתכן שהמנוע מתחמם כי החליף את "ראש המנוע" לפני כחודש.   לדברי התובע, הוא נדהם באשר הדברים היו בניגוד להצהרת הנתבע, טרם רכישת המונית, לפיה לא הייתה לו כל בעיה במנוע. מכל מקום, הנתבע הפנה אותו למוסך בישוב "רהט" שם ביצע את התיקון של החלפת ראש המנוע וטען שיש לו אחריות לתיקון. כך שבכל מקרה, גם אם יידרש תיקון, התובע לא ישלם דבר מכוחה של אותה אחריות. לטענת התובע, אילו ידע שראש המנוע הוחלף, לא היה קונה את הרכב, או לפחות לא במחיר אשר נקנה, אלא נמוך יותר.   למחרת, פנה הנתבע לאותו מוסך בישוב "רהט" והסתבר שהבעיה איננה רק בראש המנוע אלא יש בעיה במנוע גופו ויש הכרח להחליפו. התובע עותר לתשלום הסך של 19,820 ₪ וזאת בגין תשלומים ששילם עבור החלפת ראש המנוע, רכישת מנוע חדש, עבודת פירוק והרכבה, הפסד ימי עבודה והוצאות נוספות כגון נסיעות והוצאות פרטיות.   בתצהירו מציין התובע כי פנה למר דוד סעאד, סוחר חלקי חילוף, ולמר עזמי המכונאי, בבקשה כי יערכו תצהירים לאימות העובדות אך הם סרבו. בחקירתו הנגדית לא יכול היה התובע ליתן טעם מדוע לא הזמין את ה"ה סעאד ועזמי כעדים באמצעות בית המשפט. כך גם לא צרף התובע חוות דעת של מומחה לראיותיו, בקשר למצבו של המנוע עובר להחלפתו.   להוכחות טענותיו, העיד התובע אשר בחר שלא להביא עדים נוספים מטעמו. מחקירתו הנגדית עלה ששילם עבור המונית סך של 50,000 ₪, סכום הנמוך מהסכום המופיע ב"מחירון לוי יצחק" (להלן: "המחירון"). הסכום הנ"ל אמנם מופיע במחירון כמחיר המונית, ברם, הסכום הנקוב במחירון אינו כולל מס ערך מוסף. לכן מאחר שמדובר בעוסקים מורשים, התוצאה היא שהמונית נרכשה פחות ממחירה הנקוב במחירון. ההפחתה היא בשיעור המע"מ.   מחקירתו הנגדית עולה שאת הרכב בדק מטעם התובע מר יעקב כהן. כל שעשה מר כהן הוא להסתכל על המנוע. התובע מאשר כי לא הייתה מניעה ממשית לבדוק את הרכב במכון בדיקה אך הוא ביכר להאמין לנתבע. גירסת הנתבע וטענותיו   הנתבע הגיע למשרד התיווך, במטרה ללוות את אחיו ניסים אשר היה מעוניין לרכוש רכב, ולא לשם מכירת רכבו. בעת שהיה במשרד התיווך, פנה אליו התובע בבקשה לרכוש את המונית. הנתבע דחה את התובע והודיע לו שאין בכוונתו למכור את המונית. על אף הודעתו, הצליח התובע לשכנע את הנתבע למכור לו את המונית. לאחר מו"מ ביניהם, סיכמו על מחיר כולל מע"מ של 50,000 ₪. פרטי העיסקה מפורטים בהסכם, שנחתם בין הצדדים ביום 1/12/02 וזאת לאחר שהם קראו אותו, הסכימו לתנאיו וחתמו עליו מרצונם החופשי. אליבא דנתבע, ההסכם משקף את שהוסכם בין הצדדים.   הנתבע היה מרוצה מהמונית ולכן לא הייתה לו כל כוונה למכרה, המונית הייתה במצב מצוין ותקינה לחלוטין בעת מכירתה. הנתבע מצהיר כי הודיע לתובע בשלב המו"מ כי החליף ראש מנוע ורדיאטור במונית והשיב לשאלות התובע תשובות אמיתיות וכנות.   אליבא דנתבע, לא הייתה כל מניעה שהתובע יבדוק את הרכב במכון בדיקה מוסמך אך התובע מטעמיו בחר שלא לעשות כן והחליט שאנשים לא מקצועיים יבדקו את המונית. כמו כן לתובע הייתה אפשרות לממש את האחריות על המנוע של המוסך בו בוצעה החלפת ראש המנוע ולא היה צורך להוסיף על כך כסף.   אחי הנתבע, מר ניסים ביטון, אישר בתצהיר ובעדות את דברי הנתבע, הן בקשר לנסיבות רכישת המונית והן באשר להצהרות הנתבע, בקשר למצבה של המונית בשלב המו"מ. עוד ציין מר ניסים ביטון שעניין החלפת ראש המנוע עלה כאשר נאמר לתובע, שעתה המונית במצב טוב, כי זה לא מכבר הוחלף ראש המנוע.   דיון כדי להצליח בתביעתו במישור האחריות לנזק, שומה היה על התובע להוכיח, להרים את הנטל ולשכנע את בית המשפט בשלושה עניינים: א) שמצבו של המנוע בעת רכישתו היה במצב לא טוב. ב) שהנתבע ידע על מצבו הגרוע של המנוע. ג) שבשלב המו"מ בין הצדדים הסתיר ממנו הנתבע עובדות מהותיות אלו. בין הצדדים התנהל מו"מ שבסופו נחתם ההסכם בכתב. אינני מקבל את טענת התובע שההסכם בכתב מיום 1/12/02 איננו משקף את שסוכם בין הצדדים. מעיון בהסכם בכתב, עולה כי הצדדים לא קיבלו את הכתוב בו, בחינת כזה ראה וקדש, אלה אף מצאו לנכון להוסיף בכתב יד הוראות מספר, במקום המיועד לרישום התנאים המיוחדים: "המחיר כולל מע"מ והמוכר מתחייב שאין עיקול או שיעבוד על המונית הנ"ל המוכר מתחייב לשלוח חשבונית + מפתח נוסף"   הנה כי כן, נוכח העובדה שבהסכם מופיעים תנאים בכתב יד, יש כדי להעיד על כך שהצדדים הקדישו את תשומת הלב הראויה להסכם בכתב שמיצה את מלוא ההסכמות ביניהם. לפיכך, אינני מקבל את גירסת התובע שההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1/12/03 אינו משקף את שהוסכם בין הצדדים יומיים קודם לכן.   ההסכם, הוא ראיה בכתב ואין לקבל כנגדו, במקרה זה, עדות בע"פ. חזקה על הצדדים שהסכמותיהם התגבשו בהסכם בכתב. אילו עניין מצבו של המנוע והצהרת המוכר הייתה חשובה לתובע, כי אז היה טורח לציינה במפורש בכתב. כך למשל עניין הצהרת המוכר שהמכונית חופשית מכל חוב, שיעבוד, משכון או עיקול, מופיעה בסעיף 1 להסכם המודפס ובכל זאת ראה התובע להוסיף בכתב במפורש את הדברים שלעיל בכתב יד. התוצאה היא שהתובע מנוע מלהתכחש לסעיף 10 להסכם שבו נכתב:   "הקונה מצהיר שבדק את המכונית הנ"ל לשביעות רצונו, ואין לו שום טענות כלפי המוכר בקבלת המכונית הנ"ל"   יתר על כן, התובע מנוע מלהתכחש לסעיף 9 להסכם בכתב, לפיו הצדדים מצהירים כי קראו את ההסכם, הבינו את תוכנו וחתמו עליו מרצונם החופשי. על פי תצהירו של התובע, ה"ה דוד סעאד סוחר חלקי חילוף ועזמי המכונאי היו מעורבים בתיקון הרכב ובאספקת החלפים. למרות זאת לא זומנו אלה להעיד מטעמו של התובע. עדים אלה היו יכולים להעיד על דבר מצבו של המנוע והתיקונים שנדרשו. כך גם לא צרף התובע חוות דעת מומחה בקשר למצב המנוע. התובע צרף לתצהירו תצלומים של מנוע מפורק, מהם לא ניתן ללמוד דבר, ללא עדות נוספת של המכונאי, או המומחה כאמור. ממאסף העדויות עולה, כי לא הייתה כל מניעה לבדוק את מצבה של המונית עובר לרכישתה במכון בדיקה מוסמך. התובע מטעמיו החליט שלא לעשות כן, ואין לו להלין אלא על עצמו. אשר על כן אני קובע, שהתובע לא הוכיח ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי שמצבו של המנוע בעת רכישת המונית היה לא טוב, התובע גם לא הצליח לשכנע שהנתבע ידע על מצבו הגרוע של המנוע והסתיר עובדה זו במהלך המו"מ.   התוצאה היא שאני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪ + מע"מ.  חוזהמוניתחוזה בעל פהבעל פה