משכון זכות אובליגטורית 1. בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבים אשר יורה להם להימנע מביצוע כל דיספוזיציה בנכס ו/או הגשת בקשה למימוש משכון ו/או בקשה למינוי כונס נכסים על הדירה נשוא הבקשה והתובענה. 2. בקשה זו הוגשה במקורה במעמד צד אחד, ובהחלטתי מיום 26.9.11 נעתרתי לה במתן צו זמני, תוך קביעת מועד לדיון בה במעמד הצדדים. במסגרת הדיון שהתקיים בפני כאמור, הושגה הסכמה לפיה יבואו הצדדים בדברים ביניהם בניסיון להשיג הסדר, וככל שלא יעלה הדבר בידם תינתן החלטה משלימה בשאלת הותרת הצו בתוקפו. משהודע כי לא הוסדרו המחלוקות, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להשלמת טיעוניהם, ניתנת החלטה משלימה זו. 3. ברקע הדברים תביעת המבקש כנגד המשיבים 3-4 לאכיפת מכר דירה, המצויה ברח' הציונות 40/48 באשדוד, מכח זכרון דברים שנכרת לפי הנטען בין צדדים אלה ולפיו תימכר הדירה תמורת הסך של 1,100,000 ₪. על חשבון הרכישה טוען המבקש כי שילם סך של 50,000 ₪, והשלמת ביצוע ההסכם נבצר ממנו עקב התחמקותם של המשיבים 3-4 מהתחייבותם. לפי הנטען, עובר לחתימה על זכרון הדברים ניתנה למשיבים 3-4 ע"י המבקש הלוואה בגובה 200,000 ₪, ומחמת העדר יכולתם להחזירה הסכימו על מכירת דירתם למבקש, לכיסוי החוב. להבטחת פרעון ההלוואה נרשם ביום 25.10.09 משכון על הדירה, לטובת המבקש. המבקש טוען איפוא, כי ביצוע דיספוזיציה כלשהי בדירה או מימוש משכונות הרשומים עליה בכל דרך שהיא, עלולים בוודאות לסכל את מימוש זכויותיו ולרוקן מתוכן את בירור התובענה, באופן שיותיר אותו למול שוקת שבורה. 4. המשיב 1, שאינו צד לתביעה, הינו הבנק שהעמיד למשיבים 3-4 הלוואת משכנתא לרכישת הדירה, ואשר להבטחת החזר ההלוואה נרשם לזכותו משכון על הדירה עוד ביום 10.6.07. לפי הודעת המשיב 1, המשיבים 3-4 אינם פורעים את ההלוואה שנטלו, ויתרתה עומדת על סך כולל של 711,507 ₪. כן, עומד לחובתם של המשיבים 3-4 גם חוב בגין אשראי מסחרי שנטלו מהבנק המסתכם בסך של 27,880 ₪ ואשר מובטח אף הוא בשעבוד הנכס. לעמדת המשיב 1 זכותו עדיפה על פני זכותו של המבקש ולפיכך הותרת צו המניעה, יבכר הלכה למעשה את זכות המבקש בנכס על פני זכותו של הבנק ומכאן שאין כל בסיס להותרתו. גם מבחינת מאזן הנוחות גורס המשיב 1 כי הוא נוטה בבירור לטובתו, שכן עיכוב במימוש הנכס עד להכרעה בתובענה יגרום נזק ניכר בדמות צבירת הפרשי הצמדה וריבית וירידה בשווי הנכס, באופן שלא יכוסה בבוא העת החוב. מאידך, אף אם תתקבל התביעה, ממילא יחויב המבקש בפרעון החוב למשיב 1 תחילה, כתנאי להעברת הזכויות על שמו. יתר על כן, טוען המשיב 1 כי אין בידי המבקש אלא זכות אובליגטורית בנכס, שכן המשכון שנרשם עליו מקורו בהלוואה שניתנה ולא בזכרון הדברים, ואף מבחינה זו זכותו של המשיב 1 עדיפה. 5. המשיב 2 הינו מי שאף לטובתו נרשם משכון על הדירה נשוא התובענה. משכון כאמור נרשם ביום 8.3.11 להבטחת החזר הלוואות שהעמיד המשיב 2 למשיבים 3 ו-4, בסך כולל נטען של 350,000 ₪. המשיב 2 טוען כנגד קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לביסוס קיומה של עילת תביעה למבקש, וכן טוען לנזק כבד שייגרם לו עם הותרת הצו על כנו, אשר ימנע ממנו מימוש הנכס לפרעון ההלוואות, המובטחות במשכון רשום (המהווה זכות קניינית), בעוד זכותו של המבקש עפ"י זכרון הדברים אינה אלא זכות אובליגטורית, באשר אינה מובטחת במשכון. לעמדת המשיב 2 מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לביטול הצו, שכן באופן זה יינקטו הליכים למימוש הנכס, בשווי שוק סביר של כ- 1,350,000 ₪, סכום העתיד לכסות את כל חובות המשיבים 3-4 המובטחים ע"י הנכס הממושכן, למשיב 1, למבקש ולמשיב 2. 6. לאחר עיון בעמדותיהם המפורטות של הצדדים, ומתוך השיקולים הנצרכים בהליך למתן סעד זמני כמבוקש, מצאתי להורות על ביטול הצו שניתן על ידי במעמד צד אחד. במסגרת השיקולים המובאים בחשבון לשם הכרעה האם להיעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני, נבדקים בין היתר שאלת קיומן של ראיות לכאורה לזכות הנתבעת, סיכויי ההליך ומידת הנזק העלול להיגרם למי מבעלי הדין, באם יינתן הצו ובאם לאו, והשוואת הנזקים זה לזה. (ר' א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהד' עשירית, 2009, בעמ' 539). אמנם, לכאורה, וכמובן מבלי להביע עמדה, תביעת המבקש אינה משוללת יסוד. יחד עם זאת, אין מחלוקת (כפי שאף מציינים הצדדים בטיעוניהם) כי למשיב 1 זכות קניינית בנכס, הקודמת לכל זכות שנקנתה הן ע"י המבקש והן ע"י המשיב 2, ובמובן זה, בכל הנוגע למשיב 1, הותרת הצו על כנו משמעותו פגיעה ברורה בזכותו, הגוברת ממילא על זכותו של המבקש (וודאי של המשיב 2). במאזן הנוחות, זכותו של המשיב 1 להיפרע מן הנכס בגין הלוואה שניתנה על ידו ואשר אינה משולמת וודאי מטה את המאזן לטובתו. ודוק, המדובר הן בהלוואה שניטלה זה מכבר אך איננה משולמת וצוברת פיגורים והן ברישום משכון בגינה הקודם בזמן לזכותו של המבקש. על אף קיומה של זכות לכאורה עפ"י זכרון הדברים, משמעות הותרת הצו כנגד המשיב 1, הינה הבטחת זכות אובליגטורית בלבד עד לתום ההליך המשפטי, תוך פגיעה בלתי מידתית בזכותו של אחר, אשר אין מחלוקת כי הינה זכות בעלת מעמד קנייני, שבכל מקרה קודמת לכל זכות אחרת של המבקש (לכאורה למבקש זכות אובליגטורית בלבד שכן לא הוברר די הצורך כי זכותו עפ"י זכרון הדברים שהיא הנתבעת בכתב התביעה נשוא הנדון, היא זו אשר הובטחה במשכון ולא חוב ההלוואה). השוואת מאזן הנוחות אם כן אל מול המשיב 1, מביאה למסקנה כי בשלב מוקדם זה אין הצדק להתערבות בית המשפט, עוד טרם נתבררה התביעה. 7. באשר למשיב 2, לכאורה אכן זכותו של המבקש עפ"י המשכון הרשום לזכותו קודמת, אלא שכאמור, וכשם שנטען ע"י המבקש בעצמו, לא בא רישום המשכון לזכותו אלא כדי להבטיח השבת ההלוואה שנטלו המשיבים 3-4 מהמבקש זמן רב קודם לחתימה על זכרון הדברים, העומדת על סך של 200,000 ₪ בערכים דאז. המבקש עותר כעת למתן צו שימנע ביצוע דיספוזיציה בנכס בשל החשש כי לא יוכל לאכוף את ההסכמה למכר הדירה, היא עתירתו נשוא התובענה, זכות שאינה מובטחת לטענת המשיב 2 במשכון, ואשר נראה, כך טוען המשיב 2, כי מסיבה זו איננה גוברת על זכותו של המשיב 2 להיפרע מן הדירה לכיסוי חוב ההלוואות שנטלו ממנו המשיבים 3-4 (חובות שאכן הובטחו). כך או כך מובן, כי כפיפותה של זכות המשיב 2 מכח המשכון לזכותו של המבקש מכוח משכונו שלו, דינה להתברר לגופה בין צדדים אלה בהתאם לדין החל, אולם אין בכך כדי להצדיק מתן צו מניעה כמבוקש, על בסיס התובענה לה כלל אין המשיב 2 צד, ואשר במסגרתה עותר המבקש לאכיפת הסכם מכר של הנכס ולא להחזר הלוואה. לאור כללי הקדימות בדיני משכון רשום, מתייתר הלכה למעשה הצורך במתן הצו, שכן ממילא בבוא המשיב 2 למימוש משכונו, יהא זה כפוף למשכונו של המבקש הקודם לו. בנסיבות אלה, אין הצדקה להותיר את צו המניעה על כנו. 8. לאור האמור נדחית הבקשה למתן צו מניעה זמני. צו המניעה שניתן במעמד צד אחד מבוטל. המבקש ישלם הוצאות המשיבים 1 ו - 2, בסך של 2,500 ₪ לכל אחד. משכוןזכות אובליגטורית