בדיקת MRI החמרת מצב 1. מדובר בערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 18.8.02, אשר קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער בגין תאונת עבודה מיום 18.1.99.   2. ועדה מדרג ראשון קבעה ביום 24.10.01, כי לא חלה החמרה במצב הרפואי. 3. מדובר במערער שנפגע בתאונת עבודה כאשר שימש כנהג אוטובוס בחברת "מטיילי אירוס ירוחם". ביום 18.1.99, לאחר סיום נסיעה, שטף את האוטובוס ובעת השטיפה מעד ממדרגות האוטובוס ונפל על גבו ועל ראשו.   4. באישור הרפואי מיום 25.3.01, עפ"י תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן "התקנות"), בדבר קביעת החמרת מצב, נקבע על ידי הרופא התעסוקתי, ד"ר כראל, כי חלה החמרה במצבו של המערער עפ"י בדיקת EMG מתאריך 14.3.01 המדגימה עדות לנזק כרוני בגובה C5-6 רדיקולופטיה עקב נזק אקסונלי (נספח ג' לתשובת המשיב).   5. מעיון בפרוטוקול הועדה נשוא הערעור עולה, כי הועדה, בישיבתה מיום 28.2.02, שמעה תלונות המערער על כאביו, בדקה את המערער, קבעה כי למערער הגבלה מינימלית בתנועות עמוד שידרה מותני והתנגדות אקטיבית לבצע בדיקות בגפיים. הועדה התייחסה לבדיקת EMG מיום 14.3.01 ואישרה האמור במסקנת הרופא התעסוקתי כי קיימים סימנים קלים של רדילוקופטיה ב-C5-6. ניתחה תוצאות CT מיום 16.6.99 וביקשה, טרם סיכום הדיון, לקבל בדיקת CT של עמוד שידרה צווארי על מנת להשוות מצבו של המערער עם בדיקות שנערכו בסמוך לתאונה.ו  בישיבתה מיום 18.8.02 קבעה, כי לאור תוצאות בדיקת ה-CT בעמוד שידרה צווארי מיום 25.3.02 ובחוליות C3-4, C4-5 ו-C5-6 נמצא בקע קל של הדיסקית עם סימני לחץ קלים על השיק ללא היווצרות של התעלה, ולאור עובדה זו קבעה, כי לא חלה החמרה.נ  6. נימוקי הערעור: א. טעתה הועדה, כאשר לא בדקה אם חלה החמרה בדרגת נכותו של המערער בנוגע לבעיות שמיעה ולמצבו הנפשי, חרף העובדה שהתלונן בפניה על "רעש באוזניים ועל דיכאון" (המערער מפנה לסעיף 26 לפרוטוקול הועדה מיום 28.2.02). טעתה הועדה, כאשר לא ביקשה לקבל חוות דעת מרופא א.א.ג. ומרופא פסיכיאטר בעילה זו, שכן בהרכב הועדה לא נכללו רופאים בעלי מומחיות זו אלא בעלי מומחיות אורטופדית.ו  ב. טעתה הועדה כאשר קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער בעמוד שידרה מותני, חרף העובדה, כי מצאה בתנועתיות עמוד שידרה מותני של המערער הגבלה מינימלית.נ  ג. טעתה הועדה, כאשר התעלמה מחוות הדעת של ד"ר פלדברין מיום 22.11.01 שקבע, כי למערער יש הגבלה בתנועות עמוד שידרה צווארי. כאשר קבעה הועדה, כי למערער הגבלה בתנועתיות עמוד שידרה מותני, היה עליה להפנות את המערער לבדיקת CT חדשה, כפי שעשתה בעניין עמוד שידרה צווארי.ו  ד. מהשוואת בדיקת ה-MRI הצווארי שעבר המערער ב-8/00 לתוצאות בדיקת ה-CT ממרץ 2002, ניתן לראות, כי בבדיקה האחרונה נמצא בקע + לחץ קל על השיק בחוליות C5-6, לרבות בחוליות C4-5, ממצאים שלא נראו בבדיקה מחודש אוגוסט 2000. יש בכך להעיד על החמרה בעמוד שידרה צווארי.נ  ה. על הועדה היה ליישם סעיפי ליקוי כפי שפורטו בחוות דעתו של ד"ר פלדברין בגין הגבלה בתנועות עמוד שידרה צווארי והגבלה קלה בתנועות עמוד שידרה מותני, כפי שאיבחנה הועדה.ב  ו. טעתה הועדה, כאשר התעלמה מהעובדה שהמערער לא עובד מאז התאונה בשל מגבלותיו.ו  7. טענות המשיב: א. לא חלה טעות משפטית בהחלטת הועדה.נ  ב. הועדה התייחסה לתוצאות EMG מיום 14.3.01 והגיעה לממצאים זהים שפורטו באישור הרפואי מטעם ד"ר כראל. הועדה התייחסה גם לבדיקת CT מיום 16.6.99 שנערכה קרוב למועד התאונה, ולאור בדיקת ה-CT העדכנית קבעה, כי עפ"י הממצאים אין החמרה. מדובר בקביעה שבסמכותה של הועדה ומחייבת את בית הדין.   ג. הועדה לא התייחסה לבעיית אוזניים ודיכאון, שכן לא חלה חובה עליה לעשות כן במסגרת דיון בהחמרת מצב רפואי. אין מדובר בהחמרת מצב של פגימה קיימת או בפגימה חדשה, שכן בעבר נקבע ע"י ועדה רפואית שדנה לראשונה בנכותו של המערער, כי לא נותרה נכות פסיכאטרית או בתחום א.א.ג. הנובעות מהתאונה. החלטה זו ניתנה לאחר קבלת חוות דעת של מומחים. מדובר בטענה שלא הוזכרה באישור הרפואי בגין החמרת מצב, המשמש "כרטיס כניסה" לועדה.ב  ד. באשר לאי התייחסות הועדה לחוות דעתו של ד"ר פלדברין - אין מדובר בטעות משפטית, שכן מדובר במסמך רפואי המפרט תוצאות בדיקה קלינית ותוצאות בדיקה אובייקטיבית ואינו מתייחס להחמרת מצב.   באשר להנמקת הועדה, עפ"י פסיקת בית הדין, אין לדרוש הנמקה לחוות דעת המסתפקת בתיאור ממצאי בדיקה שנעשו למבוטח ואין בה הפניה לסעיפי ליקוי.   ה. אין לראות טעות משפטית בקביעת הועדה, כי לא חלה החמרה גם אם קבעה, כי בתנועות עמוד שידרה מותני קיימת הגבלה מינימלית, שכן מדובר בהחלטה שבתחום סמכותה ובסופו של דבר אין לראות סתירה בין הממצאים שבבדיקה הקלינית והפזיולוגית ובין קביעת הועדה.   8. לאחר עיון בטענות הצדדים, בפרוטוקול הועדה ובשים לב לנימוקי הערעור, יש לקבל הערעור בחלקו, ולו בשל העובדה, כי הועדה קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער לאחר שעיינה בבדיקת ה-CT העדכנית מיום 25.3.02 ולא נימקה מדוע, בעקבות תוצאות בדיקה זו, לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער, תוך השוואה למצב רפואי שנקבע בועדה רפואית אחרונה, היינו מיום 30.8.00 שקבעה למערער 0% נכות.   מטיעוני המערער בפנינו עולה, כי בעמוד שידרה צווארי נערכה בדיקת EMG ביום 14.3.01, בגינה ניתן למערער אישור על החמרת מצב רפואי, ולאחר מכן נערכו שתי בדיקות נוספות מיום 20.8.00 ומיום 25.3.02 (הבדיקה אשר הועדה סומכת עליה). אולם, כאמור הועדה, במסקנתה הסופית, אינה מתייחסת לבדיקות הנ"ל ולמצבו הרפואי של המערער, טרם הגשת בקשתו להכיר בהחמרת מצב, וכפי שנטען על ידי המשיב בסיכום טענותיו, כי על הועדה לבחון במסגרת דיון בבקשה להכיר בהחמרת מצב רפואי, הן את הפגימות הנזכרות בתעודת ההחמרה תוך השוואתן למצבו הרפואי, לרבות נכותו, שנקבעה על ידי ועדה רפואית אחרונה.   פירוט זה אינו עולה מהחלטת הועדה.   "ההנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע מג/1356-01 מרדכי לביא נ' המוסד, פד"ע יז 130; דב"ע לה/129-01 משה שריקי נ' המוסד, פד"ע ז 206; דב"ע מח/11-01 רג'ופקר שמואל נ' המוסד, פד"ע כ 116; דב"ע נד/14-01 עוגן חיון נ' המוסד, פד"ע כז 242; דב"ע נה/17-01 חיים כהן נ' המוסד, פד"ע כח 535). וזאת מאחר "שרק החלטה מנומקת מאפשרת לרשות השיפוטית למלא תפקיד הפיקוח השיפוטי שהוטלה עליה" (דב"ע שם/1694-01 יוסף מלמד נ' המוסד, פד"ע יג 327).   מן הראוי שהחלטת הועדה תהיה ברורה לכל, ללא כל צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה נ' המוסד, פד"ע לד 188).   9. באשר לטענת המערער, כי יש לזכותו באחוזי נכות בגין החמרת מצב בעמוד שידרה מותני - יש לדחות הערעור בעילה זו. אמנם הועדה קבעה, כי קיימת הגבלה מינימלית, אך ציינה, כי קיימת גם התנגדות אקטיבית לבצע בדיקות בגפיים.   מדובר בהחלטה רפואית. אין להתערב באופן בדיקת חברי הועדה ואין להסיק, כי מסקנתה אינה תואמת ממצאיה הרפואיים. ממילא ליקוי זה לא צויין בתעודת החמרת מצב מטעם המערער.   10. באשר לליקוי בגין שמיעה ומצב נפשי - נימוקי המשיב מקובלים עלי לשלילת הטענה. מהמסמכים הרפואיים שצורפו על ידי המשיב לסיכום טענותיו, עולה, כי ועדה רפואית מדרג ראשון שללה ביום 5.6.00 נכות בגין שמיעה ומצב נפשי, עפ"י חוות דעת של מומחים שהובאו בפניה. מדובר בהחלטה שניתנה טרם קבלת האישור עפ"י תקנה 36 ל"תקנות". מדובר בליקוי שלא אוזכר באישור הרפואי הנ"ל, ולפיכך אין להלין על חברי הועדה שלא דנו בליקוי זה עליו התלונן המערער בפניהם במסגרת דיון מחדש במצבו, עפ"י בקשתו. יש ליתן משקל לעובדה, כי בעבר נשללה נכות בגין ליקויים אלה הקשורים לתאונה.   באשר לטענה, כי הועדה התעלמה מהעובדה, כי המערער לא עובד מאז התאונה בשל מגבלותיו - כאשר לא נקבעה למערער נכות כלשהי, לא ניתן להפעיל תקנה 15 ל"תקנות".   11. לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו.   עניינו של המערער יוחזר לועדה על מנת שהועדה תנמק מסקנתה מדוע לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המערער בעמוד שידרה צווארי, כפי שפרטה במסקנתה הסופית ולאור הנימוקים שפורטו בסעיף 8 לעיל. הועדה תנמק מסקנתה תוך התייחסות לממצאי בדיקות אובייקטיביות והחלטת ועדות רפואיות טרם מתן האישור הרפואי בדבר החמרת מצב. מדובר בהחלטת ועדה רפואית מיום 30.8.00 אשר לא הובאה בפני.   12. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל.   13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.  רפואההחמרת מצבבדיקת אם.אר.איי (MRI)