בית המשפט ציין כי "לא יהא זה נכון לקבוע נוסחה כוללת ומרשם כולל, אשר יהיה בהם כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה, אם פלוני הוא תושב ישראל, אם רכש מעמד כזה, או אם הפסיד מעמד כזה. תשובה תבוא ממכלול הנסיבות, כעולה מכל האמור לעיל. נדגיש רק זאת, שבחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל, כמקום ש"בו הוא חי", ש"זה ביתו" (דב"ע מה-73-04 עייאדה סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע 84, 79). עוד נפסק כי מגורים מחוץ לישראל לתקופה ממושכת מסיבות אישיות שוללים את תושבותו של אדם (דב"ע נא-140-0 מוסא טהא - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ד, 362; עב"ל 117/98 ענת קציר ואח' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"ד, 596). תביעת התובע לקבלת קצבת זקנה נדחתה בנימוק שהתובע אינו תושב ישראל, לפיכך הוגשה התביעה. בכתב ההגנה נטען שבהגיע התובע לגיל קצבת זקנה הוא לא היה תושב ישראל, והוא אינו תושב החל מ- 11/91. להלן פסק דין בנושא שלילת קצבת זקנה בגלל מגורים בחו"ל במשך זמן רב: 3. להלן העובדות הנוגעות לענין: א) התובע נולד בהמבורג שבגרמניה ביום 23/10/1936, גדל בשוויץ ועלה לישראל בשנת 1957, בהיותו בן 21. ב) ב-1964 נישא התובע; ב- 1968 נולדה בתו הבכורה איריס, המתגוררת במושב ניר צבי, נשואה ולה שלושה ילדים; ב- 1970 נולד בנו גיא שהנו בעל הכשרה של מהנדס, החי והעובד בישראל. ג) מאז שנת 1957 עד 1978 עבד התובע בחברת צים כשכיר (כאשר 4 שנים הראשונות נחשבו לו כשירות בצה"ל ולאחר מכן אף שירת במילואים), התמחה במכונאות אוניות והגיע עד לתפקיד של מהנדס מכונה ראשי ומפקח. ד) בין השנים 1978 - 1988 עבד התובע כשכיר בחברה לתיקוני אוניות בשם "דיזילט בע"מ" מהוד השרון ונמנה עם בעלי מניותיה. ה) בין השנים 1988 עד 1995 שהה התובע מרבית זמנו בחו"ל, כשהוא מחלק את שהייתו בין ערים ומדינות שונות כמתחייב מדרישות עבודתו, אך גם במהלך תקופה זו התמיד להגיע לביקורים בישראל; בשנת 1996 חזר התובע להתגורר באופן קבוע בישראל ואף קיבל מעמד של תושב חוזר. (ראה נספח לת/1). ו) מיום 21/3/1992 עד 1/5/1997 עבד התובע כיועץ לחברת הספנות הישראלית "מרין מנג'רס בע"מ", בעבודה שהתבצעה בעיקרה בחו"ל, ומ- 1/5/1997 עד 25/7/2001 עבד בחברה זו כשכיר עד שפוטר עקב צמצומים. (ראה נספחים ג'1 - ג'4 לת/1). ז) בתחילת 1996 כששב לישראל, רכש התובע בית ביקנעם עלית ומאז ועד פברואר 2003 התגורר בכתובת זו. (ראה נספחים ג'1 - ד לת/1). ח) ביום 5/1/2001 רכשו התובע ובת זוגתו (אישתו הראשונה, עימה שב לחיות לאחר שהתגרש ממנה בשנת 1991) מגרש לבניה בבית דגן, עליו בנו בית מגורים צמוד קרקע ובו הם מתגוררים מאז חודש פברואר 2003. ט) בבעלות התובע בישראל שתי מכוניות נוסעים. (ראה נספח ה1 - 2 לת/1). י) לתצהירו של התובע צורפו אישורים המתייחסים ברציפות לתקופה שמאז 1996 ושעניינם בתשלומי ארנונה בגין הדירה והבית בהם התגורר, תשלומי חשבונות טלפון, חברות בקופ"ח מכבי וחיוב כרטיס אשראי הרשום על שמו (התשלומים בגין כרטיס האשראי מתבצעים מתוך חשבון הבנק מס' 10 [בל"ל]). יא) התובע שהה בחו"ל בתקופות הדלהלן: מ- 24/11/1994 עד 19/6/1995; מ- 15/4/1994 עד 22/11/1994; מ- 8/4/1993 עד 16/11/1993; מ- 5/12/1991 עד 20/2/1993. ובהמשך: מ- 22/7/2001 עד 10/10/2001; מ- 16/10/2001 עד 18/10/2001; מ- 26/10/2001 עד 3/1/2002; מ- 9/1/2002 עד 1/2/2001; מ- 15/2/2002 עד 9/7/2002; מ- 9/6/2002 עד 18/7/2002; מ- 9/7/2002 עד 21/8/2002; מ- 27/8/2002 עד 23/9/2002; מ- 2/11/2002 עד 20/12/2002; מ- 29/12/2002 עד 17/1/2002; מ- 14/2/2003 עד 22/2/2003; מ- 4/3/2002 עד 29/3/2003. יציאה אחרונה לפי המאגר היתה ב- 5/4/2003. (ראה נ/2, נ/3). יב) פקיד תביעות שלח לתובע הודעה בה הודע לו על שלילת זכאותו לקצבת זיקנה וזאת מאחר ונקבע כי התובע אינו תושב בתקופה שמיום 5/12/1991 ועד 30/4/1997 וגם לזמן 25/7/2001. יג) ביום 17/4/1994 הגיש התובע לנתבע שאלון לקביעת תושבות בו צויינו הפרטים הבאים: לשאלה לגבי תקופת שהותו בחו"ל ציין התובע כי הוא שוהה בחו"ל מתאריך 7/1990 והוא עדיין נמצא בחו"ל. לשאלה מהי מטרת ביקורך בישראל, השיב התובע"ביקור מולדת, משפחתי". לשאלה לגבי מקורות קיום בחו"ל, השיב התובע כי הנו עצמאי. לשאלה באם נשלח לעבוד בחו"ל ע"י גורם ישראלי השיב התובע: לא. השאלה לגבי מטרת השהייה בחו"ל השיב התובע: הגירה. לשאלה אם בבעלותו דירה בישראל השיב התובע: לא. (ראה נ/4). 4.(א) המונח "תושב" אינו מוגדר בחוק הביטוח הלאומי. היות של אדם "תושב ישראל" היא שאלה עובדתית הנגזרת מחומר הראיות. בענין זה נקבע כי: "לא יהא זה נכון לקבוע נוסחה כוללת ומרשם כולל, אשר יהיה בהם כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה, אם פלוני הוא תושב ישראל, אם רכש מעמד כזה, או אם הפסיד מעמד כזה. תשובה תבוא ממכלול הנסיבות, כעולה מכל האמור לעיל. נדגיש רק זאת, שבחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל, כמקום ש"בו הוא חי", ש"זה ביתו" (דב"ע מה-73-04 עייאדה סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע 84, 79). עוד נפסק כי מגורים מחוץ לישראל לתקופה ממושכת מסיבות אישיות שוללים את תושבותו של אדם (דב"ע נא-140-0 מוסא טהא - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ד, 362; עב"ל 117/98 ענת קציר ואח' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"ד, 596). (ב) בדיון 1313/02 המל"ל נ. קרביץ נדון מקרה בו התגורר המשיב מחוץ לתחומי מדינת ישראל תקופה ממושכת של כ- 15 שנה תוך שהוא מגיע לישראל לביקורים קצרים מדי שנה לערך. אומנם, העתקת המגורים לארצות הברית נעשתה לצורכי עבודה, אולם יש לציין, כי עת הפך המשיב למובטל בארצות הברית בחר להישאר בארצות הברית ולא העתיק את מקום מגוריו לישראל. בפרשת דונייבסקי (עב"ל 386/99 אילנה דונייבסקי-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז, 696), נפסק כי אין לראות כתושבת ישראל את מי שהתגוררה בחו"ל עם חלק מילדיה במשך תקופה ממושכת ומדי שנה הגיעה לביקור בארץ אצל ילדיה האחרים. בפרשה זו נקבע כי העובדה שבבעלותה של דונייבסקי דירה וחשבון בנק בישראל אין בה כלשעצמה, לאור שאר הנתונים כדי להצביע על זיקה המעידה על "תושבות". (ג) עניינינו שונה במהותו מהמקרים שנדונו בסעיף קטן לעיל (סעיף 4(ב)), הן לענין תקופת השהייה בחו"ל והן לענין נכסים בארץ. (ד) הגם שבין השנים 1922 עד 1996 שהה התובע רוב זמנו בחו"ל, הרי לא זו בלבד ששהייה זו היתה מחוייבת מאופיה המיוחד של עבודתו אלא שאין בה, בכל מקרה, כדי לאיין פרק זמן של למעלה מ- 40 שנה, לרבות פרק הזמן שמאז 1996 ועד עתה, בו נעלה מכל ספק כי קשר את גורלו עם מדינת ישראל והינו תושב ישראל לכל דבר וענין. בהעדר כל גרסה נגדית מטעם המשיב, וכאשר נסמכת עמדתו לענין שלילת מעמדו של התובע כתושב ישראל אך ורק על פרקי הזמן בהם שהה בחו"ל, ולענין זה ניתן הסבר, הרי אין בהעדרויות התובע כדי לשלול זכויותיו כתושב הארץ. שוב האמור לעיל הנו ביחס לתקופות הימצאותו בארץ תוך אבחנה מפרקי הזמן הארוכים שבפסקי הדין הנ"ל השונים שאליהם הופנינו. 5. אם נתייחס לעובדות כפי שהוצגו לעיל כמכלול, הרי יש לקבוע שזיקת התובע לארץ היתה אמיתית, ובשל העדרויותיו הקצרות כאמור אין לשלול מעמדו כתושב. 6. לפיכך דין התביעה להתקבל ובהתייחס לכך התובע זכאי לזכויותיו כדין. 7. ניתן היום ז' באב תשס"ד, 25 יולי 2004 בהעדר. לשלוח לב"כ הצדדים פסק הדין בדואר. בנסיבות הענין על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישאו הצמדה וריבית אם לא ישולמו תוך 30 יום מהיום. 8. כל צד רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. קצבת זקנה