העתקת מוצרי אופנה - עשיית עושר ולא במשפט

בתיק זה התקיים משפט לקבלת פיצויים בגין העתקת מוצרי אופנה. המשפט היה ממושך. העידו עדים רבים, ובסיומו החלטתי ביום 5.6.01 כי הוכחה אחריות הנתבעת לתשלום והשבת ההתעשרות שנעשתה על חשבון התובעת מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.   עילות התביעה הנוספות בגין הפרת זכות יוצרים ובגין גניבת עין נדחו על ידי.   באותה החלטה מיום 5.6.01 נקבע עוד כי יש לחשב את סכום הפיצוי שיבוא כהשבת ההתעשרות. לשם כך נקבע כי יש צורך בעריכת תחשיב שיביא בחשבון את הרווח שהפיקה הנתבעת ממכירת המוצרים המחקים על בסיס ההנחה כי רווח זה מבטא את הסכום שנמנע מהתובעת ואשר הועבר לזכות הנתבעת עקב התחרות המסחרית הבלתי הוגנת. נקבע כי התחרות הבלתי הוגנת, נעשתה בשנים 94 - 96. לפיכך, נדרשה הנתבעת להגיש דו"ח רו"ח על הכנסותיה ורווחיה ממכירת תכשיטים בשנים האמורות.   ב"כ התובעת נדרש להגיש לאחר מכן דו"ח נגדי.   עוד נקבע כי ינתנו הוראות בהמשך כיצד ינוהל הדיון לאחר קבלת הדוחות.   ביום 14.10.02 התקיים דיון, בנוכחות פרקליטי הצדדים. עו"ד דהן ב"כ הנתבעת הפנה לדו"ח של רו"ח שלפיו הרווח הנקי ממוצרי פשתן הוא 1,500 ₪ לשנת 96. הכנת דו"ח זה מבוסס על ההחלטה הקודמת בנושא האחריות שבה נקבע כי החיקוי אשר פגע בזכויות התובעת הוא ייצור פרחי בד מפשתן, תוך חיבורם לשרשראות מתכת בצבעי האופנה, כאמור בעמ' 24 של החלטה קודמת.   בישיבת יום 14.10.02 טען עו"ד רייך ב"כ התובעת, כי לפי דו"ח רו"ח שהגיש, הנזק שנגרם לתובעת מגיע עד 244 אלף ₪, וזאת על סמך חוו"ד מומחה.   במהלך הישיבה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שיוגשו סיכומים בכתב, מבלי להודות בנכונות חוו"ד המנוגדות, וההכרעה תנתן על סמך סיכומי הצדדים. עוד הוסכם שלא יחקרו המומחים. לפיכך, עלי להכריע כעת בשאלת הפיצוי הראוי לתובעת על פי הטענות שבסיכומי הצדדים.   התובעת הציגה כאמור חוו"ד רו"ח מר משה כהן. מר כהן חיווה את דעתו לגבי הפסד הכנסות של התובעת, בשנים 94 - 96, בגין מכירת אבזרי אופנה יחודיים על ידי הנתבעת. לצורך כך עיין המומחה בדו"ח על הכנסות לאותן שנים שהגישה הנתבעת וכן בחשבוניות של הנתבעת שלפיהן רכשה חומרים וכן בחשבוניות הכנסה שלה לאותן שנים.   בנוסף עיין המומחה גם בדוחות כספיים של התובעת, ומצא רווח גולמי נקי, בשיעור 69 אחוז בשנת 96 ו- 55 אחוז בשנת 95. עלות חומרים ממוצעת בשיעור 38 אחוז.     המומחה עיין בחשבוניות של ספק חומרי הגלם, חב' אבגד בע"מ וציין את העלויות אשר שימשו להכנת תכשיטים של פרחי פשתן. כמו כן הפנה המומחה לחשבוניות לרכישת בדים שונים. כל אלה בסכומים נמוכים יחסית, אך בשנת 95 חשבוניות לקניית חומר גלם מאבגד בע"מ שרכשה הנתבעת עמדו על סך 52 אלף ₪.   בניתוח הנתונים השתדל המומחה להצביע על אותו חלק ממחזור המכירות שביצעה הנתבעת אשר נשלל מהתובעת. חישוב זה היה קשה מפני שבחשבוניות המכירה של הנתבעת היה חסר פירוט כגון: כמויות, סוגים ומחיר ליחידה של המוצרים שמכרה הנתבעת. לפיכך, השתדל המומחה לשחזר את המחזור באמצעות עלות המכירות. כלומר, באמצעות ניתוח הקניות. הדבר נעשה בשתי דרכים.   ראשית, ביחס לאחוז הרווח המופיע בספרי התובעת והשני, כיחס מכלל אחוז הקניות בעסקי הנתבעת, לעומת מחזור המכירות שלה. בטבלה הראשונה המופיעה בעמ' 4 לחוות הדעת, בחן המומחה את הנתונים לשנים 94 - 96 וציין את הקניות הרלבנטיות, את אחוז עלות החומרים וכתוצאה מכך הגיע למחזור מסויים העומד על סך 244,644 ₪ לכל שלושת השנים. אם נקנו בשנה מסויימת חומרים בסך 48,000 ₪, המהווים מתוך המחזור 38 אחוז אצל התובעת, הרי ניתן לייצר מחומרים אלה, מוצרים בסך 128,000 ₪. הוא הדין בשנים האחרות, וכך התקבל סך המחזור המשוער הנ"ל.   בטבלה השניה, הציג המומחה את הנתונים בצורה שונה: הוא בחן בכל שנה את הקניות הרלבנטיות אצל הנתבעת לעומת כלל הקניות לאותה שנה ובעזרת האחוז שהתקבל, חילץ מתוך המחזור השנתי את המחזור הרלבנטי לחומרים שבהם עסקה התביעה. שיחזור המחזור בדרך השניה, נעשה בדרך צודקת יותר מפני שהביא בחשבון את הסכומים האמיתיים אצל הנתבעת, ואילו הדרך הראשונה מתייחסת לאחוז (38 אחוז) המבוסס על נתוני התובעת ואינו משקף בהכרח את היכולת של הנתבעת לייצר מתוך החומרים את התכשיטים הפוגעים בזכויות התובעת.   לפיכך אני בוחר לאמץ את נתוני הטבלה השניה מבין השתיים האפשריות.   המומחה לא הביע דעה סופית והשאיר את קביעת אובדן ההכנסות לאחד מבין שני הנתונים הללו. זאת כאמור בעמ' 5 לחוות דעתו.   רו"ח משה כהן ציין בסיכום חוות דעתו כי החישוב שערך רו"ח אמיר רפאל מטעם הנתבעת, אינו רלבנטי לתביעה. לדעתו, לא היה מקום להתחשב בהוצאות השוטפות והקבועות כגון הוצאות משפטיות, או הוצאות רכב ואחזקה. הוצאות אלה, אינן תלויות ברמת ההכנסות, או בסוג ההכנסות.   מכאן יש לעבור ולבחון את טענות ב"כ הנתבע בסיכומיו. הטענה העיקרית היא שהרווחים שהופקו מהמוצרים המחקים היו נמוכים מאוד היות שיש להביא בחשבון רק את הרווח שנעשה ממכירת המוצרים המחקים והרווח מבוסס על דוחות הנתבעת למס הכנסה.   הרווח בדו"ח הוא נמוך מאוד. לכן, ביקשה התובעת מסמכים הכוללים חשבוניות, קבלות, ומסמכים חשבונאיים נוספים, ובעזרתם הוכנה חוות הדעת מטעם התובעת שאת עיקריה הבאתי לעיל.   הנתבעת הרוויחה בשלושת השנים הרלבנטיות, מכלל מוצריה בעסק 115,672 ₪ (ראו דוחו"ת המפורטים בהמשך פסק הדין). כאמור יש להביא בחשבון רק חלק הרווח מהמוצרים המחקים.   לגבי השאלה כיצד הגיע מומחה התובעת לסכום רב בהרבה מכלל הרווח, מסביר ב"כ הנתבעת כי נעשתה מניפולציה בנתונים, ונערך חישוב של מחזור תאורטי שניתן היה להרוויח מתוך חומרי הגלם שרכשה הנתבעת. חישוב כזה נראה בעיני ב"כ הנתבעת הערכה בלתי מבוססת. עוד טען ב"כ הנתבעת כי ניתן להרוויח מכל מטר בד רווח של 100 ₪ שהוא נתון מופרז לדעת ב"כ הנתבעת.   טענה זו עולה אומנם בסעיף 23 לסיכומי התובעת, אולם לא ניתן בשלב זה לקבוע אם הטענה נכונה או שאינה נכונה. הקביעה מבוססת על עריכת חישוב בידי רו"ח, על פי אחוז הרווח הקיים אצל הנתבעת עצמה. כאמור העדפתי את הטבלה השניה מבין השתיים האפשריות וטבלה זו מביאה בחשבון את סך הקניות באותה שנה, של חומרי גלם, ואת המחזור השנתי לאותה שנה. הסכום המתקבל הוא המחזור התאורטי ולא האמיתי של הנתבעת.   בחוו"ד שהגיש רו"ח רפאל אמיר, מטעם הנתבעת, סמך רואה החשבון על כך שהנתבעת טענה בפניו שלא רכשה בשנים 94 - 95 בד פשתן. אני דוחה קביעה זו המנוגדת לפסיקה בהחלטת בית המשפט, שלפיה, בכל שלושת השנים 94 - 96, נעשו רכישות של בדי פשתן והיה יצור של מוצרים מחקים. לא ניתן לחלוק על קביעת בית המשפט בדרך עקיפה זו. לענין זה ראו החלטה בעמ' 24 בסעיף 22 ובעמ' 25 בסעיף 24.   עוד יש לציין לענין חוות הדעת של מר אמיר רפאל, כי ייחס באופן שרירותי, חלק מהחשבוניות לרכישת בדי פשתן, בהיקף של 22 אחוז מההוצאות, וכן הביא בחשבון טענות הנתבעת, לגבי מלאי שלא נעשה בו שימוש. טענה כזו לא היה מקום לשמוע, שגם היא משנה מההחלטה בענין האחריות, ואינני מתיר קבלת טענות הגנה, לפיהן כביכול לא ייצרה הנתבעת מוצרים מפרים. דבר זה לא ניתן לבדוק עוד כיום, והערכת המומחה כי רק 5 אחוז מהרווח של שנת 96 בלבד, מקורה בבד פשתן היא מסקנה בלתי מבוססת. בהתאם אני מחליט שלא להתבסס על חוות דעת רו"ח אמיר רפאל.   כאשר אני מביא בחשבון את הצורך לקבוע את הפסד הרווחים של התובעת, בהתאם לפעילות הנתבעת, כלומר, את עשיית עושר ולא במשפט שעשתה הנתבעת על חשבון התובעת, מתעוררת השאלה האם ניתן לפסוק לזכות התובעת סכום הגבוה יותר מסך הרווח שהרוויחה הנתבעת בשנים הרלבנטיות. החישוב שנערך ע"י רו"ח מטעם התובעת, הגיע לתוצאה בדבר הכנסות תאורטיות, שלא הוכח כי הנתבעת הרוויחה ולא ניתן לדעתי לפסוק סכום זה, לחובת הנתבעת אשר לא הרוויחה אותו וגם לא הוכח באמצעות חוו"ד של רו"ח מטעם התובעת, כי התובעת היתה מרוויחה סכום זה אלמלא פעילות הנתבעת. כלל לא נעשה נסיון לבדוק באיזו מידה ובאיזה היקף פחתו הכנסות התובעת, עקב פעילות הנתבעת. לפיכך, יש לפסוק סכום אשר הנתבעת הרוויחה בפועל, מתוך הנחה שסכום זה הוא עבור מוצרים מחקים אשר הרוכשים היו קונים מהתובעת אלמלא פעילות הנתבעת. לפיכך, לא ניתן לפנות בענין זה למחזור תאורטי, או להכנסות משוערות, ויש להעריך את אותו סכום מתוך כלל הכנסות הנתבעת המייצג את ההכנסות ממוצרים מפרים.   בעריכת חישוב זה, אני מתבסס על הנחה שפעילות מחקה זו נעשתה בכל השנים הרלבנטיות, דהיינו 94 - 96. הנתבעת הרוויחה סך 115,672 ₪. השאלה היא איזה חלק מסכום זה עליה לשלם לתובעת, היות שנגזל מידי התובעת באמצעות מכירת מוצרים המחקים שלא כדין, את מוצרי התובעת. אני מבסס את קביעתי על טבלה ב' של המומחה מטעם התובעת.   דרך החישוב היא להביא בחשבון בכל שנה את אחוז הקניות הרלבנטיות לעומת סך הקניות לאותה שנה, ובדרך זו לחלץ את חלק הרווח הרלבנטי מתוך סך ההכנסות. בשנת 94 האחוז היה 59 אחוז. ראו טבלה ב' עמ' 4 לחוו"ד מר משה כהן. בשנת 94 הכנסה היתה 30,176 ₪; בשנת 95 ההכנסה היתה 53,894 ₪; בשנת 96 הכנסה היתה 31,602 ₪ (ראו נספחים לחוו"ד מר משה כהן הכוללים העתקי הדוחות לפקיד השומה עכו שהעביר רו"ח אמיר רפאל לידי רו"ח משה כהן).   כאמור, בשנת 94 - % 59 מסך ההכנסה עומד על סך 17,804 ₪. סכום זה נושא רבית והצמדה כחוק, מיום 1.1.95.   בשנת 95 - 50 אחוז מסכום ההכנסה בסך 53,894 ₪ עומד על סך 26,947 ₪. סכום זה נושא רבית והצמדה כחוק מיום 1.1.96.   בשנת 96 - 82 אחוז סכום ההכנסה בסך 31,602 ₪ עומד על סך 25,914 ₪. סכום זה נושא רבית והצמדה כחוק מיום 1.1.97. בערכים נומינליים סכום פס"ד הוא 70,665 ₪.   שלושת הסכומים הללו משוערכים להיום, מהווים יחדיו את סכום פסק הדין.   לכך יש להוסיף הוצאות משפט, המביאות בחשבון כי המשפט היה ממושך, כי העידו עדים רבים והיו הוצאות למימון חוות דעת רואה חשבון. בהתחשב בסכום שנפסק לבסוף ובהתחשב בעלות הוצאות ניהול משפט זה אני קובע כי הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד יעמדו על סכום כולל על סך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ בערכם להיום. לסכום זה יש להוסיף עלות אגרת המשפט משוערכת להיום.  אופנהמוצרזכויות יוצרים (הפרת)עשיית עושר ולא במשפט