1. לפנינו ערעור על פסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת (השופט חיים ערמון ונציג הציבור מר מוחמד אבו אחמד, בל 1372/10) אשר דחה את תביעת התובעת באשר לזכאותה לגמלת הבטחת הכנסה עבור התקופה 6/08-5/09, בגין שימוש תדיר ברכב מנועי. תביעת התובעת לביה"ד האזורי הוגשה בגין מכתב הדחייה מתאריך 4.1.10, אשר זו לשונו: "סעיף 9א(א)(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"ב - 1982 קובע כי מי שבבעלותו או בבעלות ילד הנמצא עימו רכב מנועי... לא יהיה זכאי לגמלה... מכוח סעיף זה נקבע כי לא יהיה זכאי לגמלה מי שבשימושו רכב מנועי. אנו מצטערים להודיעך על הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה מחודש 6/08 הואיל ובשימושך רכב מספר 2846702...". במכתב הדחייה אף פורטו הוראות החוק הרלוונטיות באשר למקרים בהם בעלות על רכב או שימוש קבוע ברכב אינם שוללים זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, לרבות עניין השימוש ברכב לצרכים רפואיים. נדגיש כי החל מחודש 6/09 חודשה זכאות המערערת לגמלת הבטחת הכנסה, שכן הרכב בו עשתה שימוש, עוקל ונמכר. 2. פסק דינו של ביה"ד האזורי ביה"ד האזורי בחן את חומר הראיות שהובא בפניו, התייחס לשימוש ברכב מסוג מיצובישי וכן לטענות נוספות של המשיב, החורגות מהנימוק שפורט במכתב הדחייה. ביה"ד ציין כי אינו מייחס משקל לראיות שעניינן שימוש ברכבים נוספים, מעבר לרכב המיצובישי המוזכר במכתב הדחייה, הגם שהובאו בפניו ראיות, במהלך הדיון, המתייחסות לשימוש ברכבים נוספים. ביה"ד התייחס לעדותה של המערערת בפניו באשר לתדירות השימוש ברכב, כמו גם לאמור בהודעתה לחוקר מתאריך 18.8.08. ביה"ד קבע כי המערערת השתמשה ברכב המיצובישי באופן תדיר, מספר פעמים בשבוע, לצרכים אישיים שונים. ביה"ד האזורי פירט בהרחבה הן את הוראות החוק והתקנות הרלוונטיים לעניין שימוש ברכב כ"הכנסה" רעיונית לעניין הוראות חוק הבטחת הכנסה, והן את הפסיקה הרלוונטית בעניין ובעיקר את פסק הדין המנחה בעניין זהבה עמר (עב"ל 1010/04). לאור קביעה זו ועל בסיס הוראות החוק והפסיקה, דחה ביה"ד את תביעת המערערת. הערעור 3. במסגרת דיון "קדם ערעור" הודיעו הצדדים על הסכמתם, על פיה טענות המערערת בכתב הערעור וכן טיעוני הצדדים, כפי שנרשמו בפרוטוקול במסגרת דיון ה"קדם ערעור", ישמשו כסיכומים בכתב, וכי המותב ייתן את פסק דינו על יסוד טיעונים אלה. 4. טיעוני המערערת הינם כדלקמן: א. עילת הדחייה המפורטת במכתב הדחייה של המשיב הינה בעלות על רכב ושימוש במכונית מיצובישי, והוכח כי היא לא הייתה הבעלים על רכב כלשהו ואף לא עשתה שימוש קבע ברכב המיצובישי. ב. דו"ח סיכום החקירה של המשיב מתייחס לרכב אחר מזה המוזכר במכתב הדחייה (פיאט לעומת מיצובישי). ג. המערערת השתמשה ברכב של בתה, אולם לא שימוש קבוע אלא לעיתים נדירות, שכן הבת הייתה קצינה בקבע והיא זו שהשתמשה, על פי רוב, ברכב. ד. בתקופה הרלוונטית לא היה למערערת רישיון נהיגה בתוקף. ה. למערערת 2 בנות נכות. ו. המערערת לא נשאה כלל בהוצאות רכב כלשהו. 5. המשיב תמך בפסק דינו של ביה"ד האזורי, טען כי המערערת לא העלתה בשום שלב לא בפני המשיב, לא בפני ביה"ד האזורי, טענה על שימוש ברכב לצרכים רפואיים של בנותיה ולא המציאה ראיות לכך, ועל כן אין מקום כי ערכאת הערעור תתייחס לעניין זה, בטרם פונה המערערת תחילה למשיב ומציגה ראיותיה בפניו. כמו כן הדגיש המשיב כי מעיון בפרוטוקול הדיון בפני ביה"ד האזורי והאמור בהודעתה לחוקר של המערער ובחקירות שנערכו לגביה, עולה בבירור שימוש קבוע ברכב. דיון והכרעה 6. נקדים ונאמר, כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא בפנינו במסגרת הערעור, לטענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של ביה"ד האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו בו. אי לכך הרינו מאשרים את פסק הדין בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות ביה"ד לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991. נציין בקצרה כי מפרוטוקול הדיון בביה"ד האזורי, עולה שהמערערת הודתה שעשתה שימוש ברכב גם בתקופה בה לא היה לה רישיון נהיגה בתוקף וגם בתקופה שלרכב לא היה רישיון רכב בתוקף. כן הודתה המערערת שבעל הרכב, אלי, נתן לה את הרכב, כלשונה - מתי שרצתה (עיין עמ' 3 ש' 23 לפרוטוקול בביה"ד האזורי). המערערת אף הודתה שלאלי היה רכב אחר בו הוא השתמש (עמ' 4 ש' 19 לפרוטוקול בביה"ד האזורי). המשיב צילם את המערערת מספר פעמים בסמיכות זמנים, נוהגת ברכב כאשר המדובר ברכב שחנה ליד ביתה. בהודעה לחוקר הודתה המערערת בשימוש שעשתה ב-2 רכבים לקניות, לנסיעות לאמה, לנסיעות לשירות התעסוקה ולנסיעות לסניף המל"ל, בו נגבתה ממנה ההודעה. המערערת מסרה כי ברכב המיצובישי היא נוהגת כאשר הבת לא זקוקה לו, שכן המשתמשת העיקרית ברכב הינה הבת, אולם היא מסרה כי היא נוהגת גם ברכב מסוג פיאט שבבעלות אלי. באשר לתדירות השימוש מסרה המערערת כי לעיתים היא משתמשת פעמיים שלוש בשבוע ברכב, ולעיתים כלל לא. הטרמינולוגיה של "שימוש קבוע ברכב" אין משמעה שימוש יומיומי במשך כל שעות היום ודי בשימוש למטרות שונות, בכל עת שהמבוטח נזקק לכך, כאילו היה בעליו של הרכב , , גם אם הדבר נעשה רק פעמיים בשבוע, כדי להוות שימוש קבוע לצורך החוק. לאור האמור לעיל ועל יסוד פסק הדין המנחה בעב"ל 1010/04 בעניין זהבה עמר אשר בו הדגיש ביה"ד כי השימוש ברכב מקים חזקה לפיה מי שהמשתמש ברכב באופן קבוע מפיק משימוש זה טובת הנאה ומאחר והשימוש שעשתה המערערת אינו חד פעמי או אקראי, דין הערעור להידחות. 7. נציין כי המערערת הדגישה בפנינו את היותה אם ל-2 בנות נכות, ובעניין זה הננו מפנים את תשומת לבה להוראות החוק הקובעות כי רכב מנועי של נכה ברגליו המקבל מאוצר המדינה תשלום לאחזקתו, אינו שולל זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, ועל כן אם בנותיה של המערערת, המתגוררות עימה, תיכללנה בקטגוריה זו, לא תישלל זכאותה של המערערת בגין שימוש ברכב, או לחילופין ככל שהבנות נזקקות לטיפול רפואי בתדירות המפורטת בסעיף 9א(ג)(2) לחוק הבטחת הכנסה, והמערערת תפנה למל"ל עם האישורים הרפואיים הרלוונטיים ורופא המל"ל יאשר שימוש ברכב לצרכים רפואיים, גם נימוק זה יכול להביא לתוצאה על פיה שימוש שייעשה ברכב לא ישלול זכאות לגמלת הבטחת הכנסה. 8. אשר על כן, אין מקום להתערבות בפסק דינו של ביה"ד האזורי ודין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ב באדר א' תשע"א, 16 בפברואר 2011, בהעדר הצדדים. הנשיאה נילי ארד יגאל פליטמן,שופט עפרה ורבנר, שופטת נציג העובדים, מר יצחק שילון נציג המעבידים, מר משה מרבך רכברפואההבטחת הכנסהשימוש ברכב