1. רקע כללי התובע הגיש תביעה לתשלום שכר עבודה מולן בסך -.3,520 ש"ח בגין 22 ימי עבודה בחודש 12/03. בכתב ההגנה נטען כי סוכם בין הצדדים על חלוקת עבודות נקיון וליטוש ביניהם במבנה בשטח 1000 מ"ר בבית אבות נתניה. תמורת מחצית השטח התחייב הנתבע לשלם לתובע, אשר נשכר על ידו כקבלן משנה, סך -.1,750 ש"ח כמוסכם ועוד סך -.500 ש"ח עבור ביצוע תיקונים. בכך שולמה לתובע התמורה המלאה. עוד נטען כי הנתבע נשא בהוצאות בגין עבודתו הרשלנית של התובע. השאלות העומדות לדיון הן: א) האם נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים; ב) האם שולם לתובע התשלום הנטען בכתב ההגנה; ג) האם זכאי התובע לשכר עבודה ובאיזה שיעור; אדון בהן אחת לאחת. 2. קיום יחסי עובד-מעביד היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע עפ"י התיאור שניתן לו ע"י הצדדים או אחד מהם אלא נקבע מבחינה משפטית עפ"י נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ועפ"י מכלול הסממנים והעובדות הנותנים במצטבר תמונה כוללת ושלימה. יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים להתקשרות בדין. עפ"י ההלכה הפסוקה אחד הנתונים שיש לייחס משקל בסווג היחסים הוא בלעדיות הפעילות, כאשר תנאי לקיומם של יחסי עובד-ומעביד הוא קיומה של כפיפות. התובע העיד כי מעמדו תמיד היה של שכיר. במענה למודעה פנה התובע לנתבע, וסוכם לטענתו על שכר יומי של -.160 ש"ח. באתר עבדו עובדים נוספים אשר הועסקו ע"י הנתבע. הנתבע הורה לתובע בסיום העבודה לצבוע את דלתות המשקופים, ובנוסף דובר על העברתו של התובע לעבוד במקום אחר מטעם הנתבע. עבודתו של התובע בוצעה במכונות שטיפה וליטוש בבעלות הנתבע. הנתבע העיד מנגד כי נהג להתקשר עם קבלני משנה. לטענתו סוכם בינו לבין התובע על חלוקת העבודה בשטח הבניין בחלקים שווים ביניהם ועל חלוקת התמורה בסך -.7,000 ש"ח שהנתבע אמור היה לקבל מהלקוח תמורת עבודות ניקוי הבנין בחלקים שווים בהתאם. הנתבע העסיק לטענתו באתר שלושה עד ארבעה עובדים, כיום מעסיק הוא שישה עד שבעה עובדים, הכל כנגד חשבונית בסיום העבודה. עוד הוסיף הנתבע וציין כי התובע עבד יחד עם ארבע פועלות ושני פועלים. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים עפי מבחן ההשתלבות על שתי פניו, השתלבות התובע בעסק הנתבע וביצוע עבודות על ידו כחלק מהמערך הארגוני של הנתבע, מצד אחד, בלא שהתובע היה בעל עסק משלו מהצד האחר, ובהתחשב בהיותו של הנתבע מעסיקם של עובדים אחרים, בעובדת הכפיפות של התובע לנתבע במהלך עבודתו וביצוע עבודות ע"י התובע באופן בלעדי עבור הנתבע, בכרתי את גירסת התובע לפיה הועסק ע"י הנתבע. התוצאה היא כי הטענה בדבר העדר יחסי עובד ומעביד בין הצדדים דינה להדחות. 3. האם שולם לתובע שכר בהתאם להוראות סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, בית הדין אינו קשור בדיני הראיות בהליכים אזרחיים. אף על פי כן ההלכה היא שבית הדין קשור בעקרונות שבדיני הראיות, ביניהם נמנה הכלל ש"המוציא מחברו עליו הראיה". על פיו נפסק כי נטל ההוכחה בענין תקופת העבודה וכי שכרו של עובד לא שולם לו כדין מוטל על העובד-התובע (דב"ע נ"ד 23-3 חיים פרינץ נ. נתי גפן ואח', פ"ד כ"ו, 547). לעומת זאת, הנטל להוכיח ביצוע תשלומים במסגרת "טענת פרעתי", מוטל על המעביד הטוען אותה. זאת כטענת "הודאה והדחה", משהודה מעביד כי העובד זכאי לשכר בגין חודש מסויים, מודה הוא בעילת התביעה ומועבר אליו הנטל להוכיח כי אכן פרע את חובו לעובדו. במקרה דנן, לא נתמכה גירסת הנתבע בענין ביצוע תשלומים לתובע במזומן, כטענתו, בראיה או במסמך. מי שנוכח לטענת הנתבע במעמד התשלום, יוסי נביל, לא זומן לעדות. כלל ידוע הוא כי אי הזמנתם של עדים להעיד יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גירסת בעל הדין. התובע דבק בגירסתו לפיה לא ביצע הנתבע תשלום כלשהו, וב"כ הנתבע לא מצא לנכון לחקור את התובע בחקירה נגדית על נסיבות ביצוע התשלום הנטען ע"י הנתבע. לאור האמור, בהעדר ראיה, דינה של "טענת פרעתי" להדחות. המסקנה העולה מן האמור היא שהתובע זכאי לשכר בסך -.2,250 ש"ח עפ"י הודאת הנתבע. 4. מהו שיעור השכר לו זכאי התובע כאמור, נטל ההוכחה מהו גובה השכר מוטל על העובד-התובע (דב"ע נד/ 23-3 האמור). השאלה שבמחלוקת היא האם הוסכם על שכר יומי, כטענת התובע, או שמא על שכר יחסי בהתאם להיקף קיבולת העבודה, על בסיס התמורה ששולמה לנתבע מהלקוח, כטענת הנתבע. בהעדר ראיה או עדות תומכת לגירסת התובע בסוגיה זו, אשר הוכחשה בעדות הנתבע, ומשלא נסתרה גירסת הנתבע בשאלת היקף עבודתו של התובע במחצית משטחי אתר העבודה - המסקנה היא כי יש לבכר את גירסת הנתבע. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בסכומים אשר נטען ע"י הנתבע כי שולמו לתובע בפועל, בלא שהוכח כאמור ביצוע תשלומם. התוצאה היא שהתובע זכאי לשכר עבודה בסך -.1,750 ₪, ובתוספת שכר עבור עבודות התיקון בסך -.500 ₪ עפ"י הודאת הנתבע, סה"כ זכאי התובע לסך -.2,250 ₪. אשר לפיצוי הלנת שכר - לאור מחלוקת של ממש בזכאותו של התובע לתשלום שכר עבודה, בהעדר ראיה לביצוע תשלומים במזומן, כנטען ע"י הנתבע, אין להעתר לתביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר. לסיום, ולמען הסר ספק, תוקן בזה שם הנתבעת לשם אמנון, בעליו של עסק המבריק שירותי ניקיון, כמבוקש ובהסכמת הצדדים בדיון בפני. 5. סוף דבר הנתבע ישלם לתובע שכר עבודה בסך -.2,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.04 עד מועד התשלום המלא תוך 15 יום. הנתבע ישא בהוצאות משפט (שכ"ט עו"ד) בסך -.750 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין. העתק מפסק הדין יישלח לצדדים ע"י מזכירות בית הדין. הלנת שכר