עיריית הרצליה (להלן: "העירייה") מערערת על החלטת ועדת הערר לביוב שליד בית משפט השלום בת"א (כב' השופט ד. ארנסט - יו"ר), שניתנה ביום 16.12.02 בתיק ו"ע 1728/01 ולפיה בוטלה דרישת לתשלום היטל ביוב שנשלחה אל המשיבים.   הנסיבות המשיבים (להלן גם: "ארז") היו, בעת הרלוונטית, בעלי זכויות הקניין בבית ברחוב חבצלת השרון 55, בהרצליה (להלן: "הנכס"). ביום 11.12.2000, נחתם הסכם מכר למכירת הנכס מידי המשיבים לידי רוכשים מסוימים. לקראת ביצוע הליכי רישום העברת הזכויות, ביקשו המשיבים מן העירייה אישור על העדר דרישה לתשלום מסים והיטלים עירוניים. בתגובה, התקבלה אצל המשיבים, ביום 2.7.01, "הודעה על החלטה להתקין ביוב" ועמה דרישה לתשלום היטל ביוב בסך 29,500 ₪ לערך. הדרישה הושתתה על חוק העזר להרצליה (ביוב) שהותקן מכוח חוק הרשויות המקומיות (ביוב).   ביום 23.10.01 החליטה מועצת העירייה לאשר התקנת צנרת ביוב ציבורי, ביוב מאסף ומכון טיהור ברחוב חבצלת השרון. החלטה זו נתנה תוקף פורמלי לעבודות שבוצעו בשנת 1996 (עבודות הנחת קו ביוב ציבורי ברחוב חבצלת השרון המאפשרות חיבור הנכס אל מערכת הביוב העירונית). בעת ביצוע העבודות היו המשיבים בעלי הנכס.   דרישת ההיטל שהופנתה אליהם נסמכה על מצרף עובדות משולש: ראשית, ארז הם, בעת הרלוונטית, בעלי הנכס; שנית, עד לדרישת ההיטל לא שולם היטל ביוב בזיקה לנכס; שלישית, הבסיס החוקי לדרישת היטל ביוב נקוד על האפשרות לחיבורו של נכס אל מערכת הביוב העירונית ולאו דווקא על חיבור הנכס למערכת כאמור, בפועל.   ארז הגישו ערר נגד דרישת ההיטל. הערר התקבל.   החלטת ועדת הערר ועדת הערר פסקה כי העירייה לא הוכיחה את הזיקה שבין היקפו של ההיטל הנדרש לבין הנכס. ההיטל שנדרש הוא "סתמי, כוללני ושרירותי". הוא מבוסס על "התחשבות כללית בצרכי העירייה בעבר, בהווה ובעתיד, לרבות עלויות עקיפות" ואין לו זיקה ויחס להיקפן של העבודות וההוצאות שהוצאו למימוש החלטת העירייה.   עוד נפסק כי אין די ב"אפשרות להתחבר לביוב" וכי לא הוכחה "זיקה ספציפית" בין העבודות לבין הנכס.   לבסוף נאמר שהיו ליקויים פרוצדורליים במהלכי העירייה. זה מעוות שניתן לתקון אך היה צורך לתקנו "באופן שישכנע כי החיוב בדין יסודו לפי שיעור מוצדק... [ו] זיקה הנדרשת בין החיוב לנכס".   סוגיות הערעור הערעור מעורר שלוש שאלות אלה:   א.      האם היטל ביוב הוא חיוב בדמי השתתפות בגין הוצאות התקנת קו ביוב ספציפי המשרת את הנכס נשוא החיוב; או, שמא, היטל ביוב נגזר מן הסך הכולל של הוצאות מערכת הביוב העירונית ונקבע, על פי יחס חישוב מסוים, לכל נכס בעל פוטנציאל התחברות למערכת הביוב העירונית. ב.      האם קם בסיס עובדתי ומשפטי לדרישת היטל ביוב מן המשיבים.   ג.        האם העירייה נקטה בהליך ראוי לדרישת ההיטל.   טיבו של היטל ביוב - "היטל" או "דמי השתתפות" חוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב - 1962, מסמיך את הרשות המוניציפלית שבתחומה הותקן ביוב לגבות היטל, ששיעורו ייקבע בחוק עזר, מבעל נכס שהביוב ישמש אותו. "ההיטל" -כך נאמר בסעיף 17 לחוק - "מוטל לשם כיסוי הוצאות של התקנת הביוב או של קנייתו". עוד מורה לנו החוק כי: "השיעורים [של ההיטל] ייקבעו לפי כל מטר מרובע של קרקע וכל מטר מרובע או מטר מעוקב של בניה".   מהו טיבו של חיוב כספי זה? בודאי שאין זה "מס" שאפיונו שהוא נדרש מן הציבור ללא כל זיקה אל שירות מסוים הניתן לציבור. היטל גם איננו אגרה המוטלת אמנם בקשר עם שירות מסוים אך בלי תמחור קונקרטי של עלות השירות בזיקה למשלם אגרה ספציפי. שני הצדדים מסכימים כי היטל ביוב גם איננו כ"דמי השתתפות" הנקבעים כלפי כל נכס על פי חלקו היחסי המתומחר של השירות הניתן לאותו נכס, או על פי הערכת חלקו היחסי של הנכס בהוצאות הכרוכות באספקת שירות מסוים לנכס מסוים.   היטל מצוי בתווך בין "אגרה" ל"דמי השתתפות". כמדומה לי שהצדדים אינם חולקים האחד על משנהו ביחס לאבחנה הבאה:   ההבדל שבין דמי השתתפות בהוצאות כפי שניתן היה לגבותם לעניין התקנת ביוב לפי הפקודה שקדמה לחוק, לבין ההיטל שרשות מקומית רשאית להטילו עתה .... הוא שאין דמי השתתפות אלא הוצאות שכבר הוצאו בפועל ממש ואילו היטל יכול ויממן ההוצאות שישמשו רק לעתיד לבוא, אבל הצד השווה שבהן ששניהם לעולם באים אך לשפות את הרשות בהוצאותיהם להתקנת ביוב ולא להעשירה מעבר להוצאותיה אלה (ע"א 263/78 חברת החשמל נ' המועצה המקומית נשר פ"ד ל"ג(1) עמ' 757, 764).   עוד מצינו, לעניין ההבחנה בין היטל לבין דמי השתתפות כי:   דמי השתתפות משולמים בגין הוצאות שכבר הוצאו למימון פרויקט ספציפי שהנישום נהנה ממנו. שיעור דמי ההשתתפות נקבע בדיעבד, לאחר שהוצאו ההוצאות. היטל, לעומת זאת, משולם גם למימון הוצאות עתידיות. שיעור ההיטל נקבע מראש, בהסתמך על הערכות ותחשיבים של ההוצאות הצפויות [ע"א 1842/97 עיריית רמת גן נ' מנחמי מגדי דוד רמת גן פ"ד נד((5) 15, 24].   מן המקובץ משתמעים, לדעתי, עיקרים אלה:   היטל ביוב מוטל בעקבות הודעה על התקנת ביוב שיש לו זיקה אפשרית לנכס כלשהו; להיטל זיקה אל השירות המסוים, עלותו וההוצאות שנגרמו לרשות המוניציפלית או הערכת הוצאותיה הצפויות העתידיות, בשל התקנת הביוב; פרוייקט ביוב עירוני הוא מערכת משולבת כלל עירונית. על כן תחשיב דמי היטל ביוב אינו נגזר מחישוב הוצאות בפועל והוצאות עתידיות צפויות ביחס למקטע עירוני מסוים או ביחס לנכס מסוים. התחשיב הוא פועל יוצא מכלל ההוצאה למערכת הביוב העירונית כשהוא מחולק על פי אמות מידה שוויוניות לכל בעלי הנכסים המקבלים את השירות או העתידים לקבל אותו.   כשלעצמי, לאחר שעיינתי פעם ופעמיים בהחלטת ועדת הערר, לא התבאר לי אם הועדה ראתה את ההיטל כהיטל, היינו, כנגזרת יחסית של סך הוצאות העירייה בשל מערכת הביוב העירונית או שמא "דמי השתתפות" הוא בהיותו "חיוב ספציפי בגין עבודות ספציפיות וקטעי ביוב ספציפיים שבוצעו במועדים ספציפיים ואושרו במועדים ספציפיים". ארבעה וחמישה הדגשי "ספציפיות" אלה מעוררים חשש שהועדה הנכבדה סברה שהיטל ביוב כמוהו כ"דמי השתתפות".   דעתי, כמבואר לעיל, שונה. דרישת ההיטל כלפי בעל נכס פלוני צריכה לגלם לא רק את ההוצאות והעלויות של מקטע הביוב הסמוך לנכסו או היוצר אפשרות חיבור המערכת לנכס, אלא גם את ההוצאות והעלויות של מערכת התשתית (למשל הוצאות מכון טיהור או "ביב מאסף") שהקטע הספציפי נשען עליה.   ועדת הערר קבעה שהעירייה לא הסבירה באורח מפורט כיצד נקבעו דמי ההיטל. היא הציגה חישוב אריתמטי המבוסס על "מדדים" בלתי מוסברים. המדדים הללו מבטיחים חלוקה שוויונית-יחסית של נטל ההיטל על בעלי הנכסים כולם אך אינם מסבירים ממה הם נגזרים.   גם לפי השקפתי לא תצא הרשות המוניציפלית ידי חובה בהטלת היטל "סתמי וכוללני". אמנם, לדעתי, הרשות אינה מוגבלת לעריכת חישוב "חיוב ספציפי בגין עבודות ספציפיות וקטעי ביוב ספציפיים שבוצעו במועדים ספציפיים ואושרו במועדים ספציפיים". אולם היא צריכה להראות כיצד הגיעה אל המדדים והאם ערכיהם משקפים את סך העלויות, בפועל או בכוח, של התקנת מערכת הביוב. לשון אחר. טיבו של החיוב המכונה היטל ביוב הוא כזה המצריך את העירייה השולחת את החיוב לבעלים של נכס להניח את דעת בעל הנכס שהערכים הכספיים לכל מ"ר שטח בנוי או שטח המגרש שלו הם תוצאה מחלוקה של סך העלויות בפועל ובכוח לסך שטחי הנכסים שעליהם יוטל ההיטל (כפוף לסמכות הרשות לדרג דרוג מסוים של ההיטל לפי אזורים). צריך לסבר את הדעת שערכי היטל הביוב אינם מכשיר לספיגת כספי התושבים לשם מימון פרוייקטים עירוניים אחרים (עם כל חשיבותם) שאינם חלק מסך עלויות התקנת מערכת הביוב.   עיינתי בכל החומר שהונח לפני על ידי שני הצדדים ולא מצאתי מסמך המבאר את תחשיבי העירייה. חזקת התקינות לא תועיל לעירייה בכגון זה שכן ארז דרשו לקבל הבהרה לפשר החיוב שהוטל עליהם ולא ניתן להשיב להם רק ב"סמוך על סמוך", חזקה עלינו, אנשי המערכת העירונית שעשינו מלאכה נאמנה. כמדומה לי שחובת זו של העירייה נשקפת גם מן הדין:   ראש המועצה ימסור לבעלי הנכסים החייבים בהיטל, דרישת תשלום המפרטת את סכום ההיטל שבעל הנכס חייב בו, את הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל לפי פרק זה... (סעיף 28 לחוק).   משלא עמדה העירייה בדרישה הזאת, לא תוכל הודעת החיוב שנשלחה למשיבים, ולא אוכל להתערב בהחלטת הועדה לבטלה. אולם, בהבדל מהשקפת הועדה, השקפתי היא שהביטול הוא טכני בלבד. כשם שאין לאיל ידי לקבוע שערכי ההיטל מבוססים דיים, כך אין לאיל ידי לקבוע שאין להם בסיס כראוי. אצטרך לקבוע מנגנון פעולה שיאפשר חידוש דרישת התשלום.   הבסיס לדרישת היטל ביוב מן המשיבים ונאותות ההליך לנוכח מסקנתי שלעיל אינני רואה מקום לדיון מפורט בשתי הסוגיות הנוספות המתעוררות במסגרת ערעור זה.   אציין בקיצור נמרץ כי לדעתי קם לעירייה בסיס עובדתי ומשפטי לדרישת היטל ביוב מן המשיבים. העירייה הוכיחה והדבר לא נסתר כי בשנת 1996 בוצעו עבודות ביוב, היינו הונח קו ביוב המאפשר חיבור הנכס אל הקו. הדבר הקים בסיס לדרישת ההיטל, בתנאי שנתקבלה החלטת מועצה מתאימה בדבר דרישת ההיטל. בענייננו התקבלה החלטת המועצה כחמש שנים לאחר ביצוע העבודות אך גם באיחור כזה (שלא הזיק, הלכה למעשה, לאיש) אין פגם היורד לשורש הטלת ההיטל כדי כך שתגרם לפסילתו (ראה שוב את: ע"א 1842/97 עיריית רמת גן נ' מנחמי מגדי דוד רמת גן פ"ד נד((5) 15).   ועדת הערר העירה על ההליך הבלתי נאות ולפיו קיבלו המשיבים את הודעת החיוב, שנים לאחר ביצוע העבודות ובהיותם עומדים על ספה של העברת זכויותיהם בנכס לאחר. אולם אף הועדה סברה שלא הוכח כי האיחור גרם למשיבים נזק. טענת המשיבים ולפיה אילו נודע להם דבר ההיטל קודם לכן היו מנסים "לגלגל" את העלות לפתחם של רוכשי הנכס, נתפסה בעיני ועדת הערר כ"ספקולציה" ואני רואה את הדבר עין בעין עמה. סיכום אופרטיבי בעיקרו של דבר דין העתירה לדחייה. אולם המשתמע מן הנאמר למעלה מכאן הוא שהעירייה רשאית לחדש את דרישת התשלום המופנית כלפי המשיבים ובלבד שתציין בדרישה את הפרטים שמכוחם נקבעו ערכי החיוב. אך מובן שאם תהיינה למשיבים השגות יוכלו להעמיד אותן לבחינה נוספת של ועדת הערר.   בנסיבות אלה אינני רואה מקום לחיוב בהוצאות.  אגרות והיטלי פיתוחהיטל ביובביוב