1. בפני בקשתה של עגם מוסכים ונגררים בע"מ ("המבקשת") להאריך לה את המועד להגשת בקשה להישפט, באשר להודעה על הטלת קנס מנהלי קצוב שהוצא על ידי מדינת ישראל-משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ("המשיבה" או "המדינה"), על פי הוראת סעיף 8(א) לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985 ("חוק העבירות המנהליות") ("הבקשה"). העובדות הצריכות לעניין 2. הוצאה למבקשת הודעה על קנס מנהלי קצוב ("הודעת הקנס") בסך 25,000 ש"ח, בגין העסקה שלא כדין של חמישה עובדים זרים, ביום 17.09.2006, בניגוד לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א-1991 (כשמו במועד הרלוונטי להליך שבפני). המועד הרשום על הודעת הקנס הוא יום 09.06.2009. 3. ביום 09.12.2010 הגישה המבקשת לבית הדין "בקשה דחופה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירה מנהלית". לבקשה זו צורף תצהיר לאימות העובדות הנטענות בה. למען השלם התמונה, יצוין שבכותרת הבקשה צוינו שתי בקשות נוספות, והן: בקשה לביטול קנסות שהושתו על המבקשת לפי חוק העבירות המנהליות, ו"בקשה דחופה ביותר לעיכוב הליכי גביית הקנסות". הבקשה נתמכה בתצהירו של מר אילן בן חמו, מנהל ממנהלי המבקשת. בהחלטת בית הדין מיום 21.12.10 נקבע שאין מקום להורות באופן חד צדדי על ביטול הודעת הקנס, והדיון בבקשה הוקדם ליום 24.01.11. 4. ביום 22.12.10 הגישה המבקשת "בקשה דחופה ביותר לביטול עיקולי בנקים ועיכוב הליכי גבייה", שנתמכה בתצהירו של מר אסי מאיר, מנכ"ל המבקשת. בהחלטת בית הדין, מיום 22.12.10, נאמר: "יבוטלו העיקולים רק בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד ערבות בנקאית בגובה סכום הקנס המנהלי דהיום, ערבות אוטונומית אשר תעמוד בתוקפה עד לאחר מתן החלטה בבקשה להארכת מועד להישפט". כעולה מהודעת המבקשת, מיום 30.12.10, הופקדה ערבות בנקאית בגובה הקנס המנהלי לטובת משרד התמ"ת. 5. ביום 28.12.10 הגישה המשיבה תגובה לבקשה. לתגובה לא צורף תצהיר. 6. בדיון שהתקיים ביום 24.01.11, הודיע ב"כ המשיבה שהוא מוותר על חקירת מנהל המבקשת, מר אילן בן חמו (עמ' 1, שורה 19), והצדדים הסכימו שההחלטה תינתן על יסוד האמור בבקשה ובתגובה לה, ותישלח לצדדים בדואר. טיעוני הצדדים 7. עיקר טענתו של ב"כ המבקשת הוא שהודעת הקנס מעולם לא הומצאה למבקשת והדבר נודע לה רק בחודש נובמבר 2010, בעקבות הודעת עיקול על נכסיה בבנקים, מיום 24.11.2010. לאחר בירור מול ב"כ המשיבה, אשר ייצג את המשיבה בהליכים קודמים שנוהלו בין הצדדים, הסתבר לב"כ המבקשת, ביום 27.11.2010, שהעיקול הוטל בגין אי תשלום הודעת הקנס הנ"ל. ב"כ המבקשת הוסיף וטען שבחודש מאי 2010 קיבלה המבקשת "דרישה נוספת לתשלום חוב", אולם נוכח הליכים משפטיים קודמים בינה לבין המשיבה, סברה שמדובר בטעות של המשיבה ביחס לאותן הודעות קנס שכבר נדונו (ראו נספח ב' לבקשה מיום 09.12.10 - מכתבו של ב"כ המבקשת, מיום 02.05.10, לב"כ המשיבה). לפי הטענה, עד למועד הדרישה הנוספת לתשלום חוב, בחודש מאי 2010, לא קיבלה המבקשת כל הודעה על ביצוע העבירה נשוא הודעת הקנס, ולכן בקשתה להישפט הוגשה במועד. 8. ב"כ המשיבה צירף לתגובה, תצלום שלטענתו מהווה אסמכתא למשלוח הודעת הקנס בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובתה הרשומה של המבקשת על פי מרשם רשם החברות; כי בתצלום נראה שביום 22.06.2009 נמסרה הודעת הקנס למיופה כוח של המבקשת, ואף נחתמה בחותמת המבקשת. כאמור, לתגובה לא צורף תצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בה, חרף זאת טען ב"כ המשיבה שנוכח העולה לדבריו מהתצלום המצורף לתגובה, מדובר בהמצאה כדין של הודעת הקנס למבקשת, לפי סעיף 35 לחוק העבירות המנהליות. דיון והכרעה 9. ככל שהנקנס טוען שלא קיבל במועד את הודעת הקנס שנשלחה אליו, עליו לנקוט באחת משתי דרכים אלה: (א) להגיש בקשה לביטול הקנס לתובע המוסמך; במסגרת הבקשה לבקש לדון בבקשתו על אף שהוגשה לכאורה באיחור, ולהעלות את טענותיו לעניין המצאת הודעת הקנס (סעיף 8א(ו) לחוק העבירות המנהליות). (ב) ככל שהוא מבקש להגיש בקשה להישפט על העבירה - עליו להגיש לבית הדין בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט או בקשה להצהיר כי בקשתו להישפט הוגשה במועד, ובמסגרת הבקשה להעלות את טענותיו לעניין המצאת הודעת הקנס (סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות). 10. א. במקרה דנן, המבקשת פנתה למשיבה, ביום 30.11.2010, בבקשה לביטול הקנס (נספח א' לבקשה). בתשובת המשיבה מיום 02.12.10, צוין שהבקשה תועבר לעיון התובע המוסמך (התשובה צורפה לתגובת המשיבה). עוד בטרם התקבלה תשובת התובע המוסמך, פנתה כאמור המבקשת, ביום 09.12.010 לבית הדין, בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט. ב. נוכח העובדות שתוארו מעלה, היינו העובדה שהחלה המשיבה בהליכי גביית הקנס המנהלי; והטלת עיקולים על כספים המשיבה בבנקים - עובדות שהצריכו הגשת בקשותיה של המבקשת לעיכוב הליכי הגבייה, וביטול העיקולים בבנקים - ברור מדוע אצה הדרך למבקשת לפנות לבית הדין עוד בטרם נתקבלה החלטת התובע המוסמך. ג. ראוי, אפוא, שהתובע המוסמך, יזרז מתן תשובתו, אשר לו הייתה ניתנת ייתכן והייתה מייתרת הצורך במתן החלטה זו. ד. יחד עם זאת, נוכח העובדה שעל פי החלטת בית הדין נאלצה המבקשת להפקיד את סכום הקנס המנהלי - עד מתן החלטה בבקשה זו, אינני רואה טעם לעכב מתן ההחלטה בבקשה. 11. לכאורה: כתובתה של המבקשת, כפי שצוינה בהודעת הקנס, היא "אזור תעשייה דרומי פארק קריית הפלדה 16, עכו". מתדפיס רשם החברות, מיום 26.12.2010, שצורף לתגובת המשיבה - ככל שהוא אותנטי - עולה שזו אכן כתובתה של המבקשת. כאמור לתגובה לא צורף תצהיר. מול זאת בתצהיר שהגיש מר אילן בן חמו, אחד ממנהלי המבקשת, לתמיכה בבקשת המבקשת, נאמר: "הריני להצהיר כי הודעת תשלום הקנס שהוטלה ביום 9/06/09 כפי שנטען ע"י המשיבה, מעולה לא נתקבלה במען המבקשת וכי היא ידעה אודותיה אך ורק עת קיבלה לידיה הודעת עיקולים בבנקים על נכסיה מיום 24/11/10, שבעקבותיו ולאחר בירור שנעשה ... נמסר כי העיקול הנ"ל הוטל בגין אי תשלום הקנס הנ"ל, אשר נמסר כביכול לידי המבקשת... הריני להצהיר כי בחודש 5/10 המבקשת קיבלה 'דרישה נוספת לתשלום חוב' אך היות והתנהלו הליכים משפטיים בינה לבין המשיבה בעניין עבירות באותו נושא (העסקת עובדים זרים) ... הלה סברה כי מדובר בטעות מצד המשיבה ואף שלחה מכתב לב"כ המשיבה עו"ד ספורי בו ביקשה את ביטול הקנס... הריני להצהיר כי המבקשת ידעה אודות הקנס הנ"ל רק בסוף חודש 11/10 ומיד הגישה את הבקשה להארכת מועד מטעמי זהירות והבקשה לביטול הקנס...". המסקנה המתחייבת היא: מחד, טענתה של המבקשת שהיא לא קיבלה את הודעת הקנס, מגובה בתצהיר - עליו לא נתבקש מצהיר המבקשת להיחקר. כלל הוא שעובדה העולה מתצהיר אשר עליה לא מתבקש המצהיר להיחקר, מתקבלת כראיה לאמיתות האמור בתצהיר. מאידך, צילום המסמך שצורף לתגובה, והנחזה כאישור מסירת הודעת הקנס למבקשת, לא נתמך בתצהיר. לא הוגש המקור ונתמך על ידי מי ששלחו או מי שאליו חזר הוא. די בכך כדי לקבל טענת המבקשת שלמעשה טרם חלף המועד להגשת הבקשה להישפט (וראו עוד להלן סעיף 16 עד סעיף 20).  12. אך דין הבקשה להתקבל גם מהטעמים הבאים: בית הדין הארצי עמד על היקפם ואופיים של השיקולים שעל בתי הדין לעבודה לשקול בעת בחינת בקשה להארכת מועד הקבוע בחוק עבירות מנהליות, להגשת בקשה להישפט על העבירה בגינה הוטל קנס מינהלי. נקבע כי אמת המידה אשר ראוי כי תנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של טעם מוצדק או סביר לאיחור (עפ"א 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ - מדינת ישראל, ניתן ביום 12.03.2006). להלן יפורטו הנימוקים שבהצטברותם מהווים טעם מוצדק וסביר להיעתר לבקשה: א. השיהוי במשלוח הודעת הקנס: 13. בענייננו חלף פרק זמן ניכר ממועד ביצוע העבירה המיוחסת למבקשת (17.09.2006) ועד למועד בו נשלחה לה הודעת הקנס אף על פי הגדרת המשיבה (09.06.2009). לאמור: הודעת הקנס נשלחה שנתיים ושמונה חודשים לאחר המועד בו נטען שנעברה העבירה. יצוין כי לא ידוע מתי, אם בכלל, הוצאה למבקשת דרישה לתשלום חוב על ידי המרכז לגביית קנסות, אולם על פי החומר שבפני, הוצאה לה דרישה נוספת לתשלום חוב בחודש מאי 2010, היינו כשנה לאחר משלוח הודעת הקנס. אכן, כפי שציין ב"כ המשיבה בתגובתו, "בכלל, יש להקפיד על המועדים הקבועים בחוק להגשת בקשה להישפט בעקבות הטלת קנס מנהלי" (עפ"א 13/05 משה נילובצקי - מדינת ישראל, ניתן ביום 26.01.2006), אלא שנוכח פרק הזמן הארוך שחלף בין מועד ביצוע העבירה הנטענת לבין שליחת הודעת הקנס, "עמידתה היא [המדינה - ר.כ.] בדקדקנות על המועדים הקבועים להגשת בקשה להישפט, אינה בבחינת התנהלות הולמת" (עפ"א 12/05 איכרי-ראש פינה - מדינת ישראל, ניתן ביום 10.05.2006 - "עניין איכרי ראש פינה"). בעניין איכרי ראש פינה מצא בית הדין הארצי לנכון לראות בחלוף הזמן עילה לקבלת בקשה להארכת מועד להישפט, למרות האיחור בהעלאתה. שם דובר בהשתהות של כשנתיים ושמונה חודשים מצד המדינה ומנגד הבקשה להישפט הוגשה באיחור של חודש וחצי בלבד. בית הדין הארצי נעתר לבקשה משום שהתרשם ש"אין המדובר, במי שבחר לשקוט על שמריו משך חודשים רבים ונזכר להתדפק על דלתות בית הדין, רק עת טפח חובו והמדינה החלה בהליכי גביה" (השופט פליטמן, סעיף 5ג לפסק הדין). 14. לא נעלמה מעיני עמדתו של הנשיא אדלר (כתוארו דאז) בעניין לוין, לפיה "אין מקום ליתן משקל לשיהוי בשליחת הודעת הקנס בעת בחינת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט" (ההדגשה במקור) (עפ"א 21/05 מנחם לוין - מדינת ישראל, ניתן ביום 28.02.2008, פסקה 5 לפסק דינו של הנשיא אדלר - "עניין לוין"). אלא שכפי שסברתי בעניין לוין, סבור אני גם עתה, כי נוכח נסיבות המקרה בכללותן השיהוי הניכר בהמצאת הודעת הקנס לידי המבקשת מהווה אחד השיקולים להתגבשות טעם מוצדק וסביר המצדיק היענות לבקשתה. ב. המצאת הודעת הקנס: 15. ההודעה על הטלת הקנס הינה מסמך מהותי ומסירתה לידי הנקנס היא הפותחת את ההליך. המבקשת טענה שלא קיבלה את הודעת הקנס. המשיבה טענה מנגד, כי הודעת הקנס הומצאה למבקשת ביום 22.06.2009 - הוא מועד בו הוחתם אישור המסירה בחותמת המבקשת וצוין כי הודעת הקנס נמסרה "לידי מיופה כוח של הנמען הרשום". בחתימת המקבל נרשם "שמואל ספן". 16. ההוראות המסדירות את נושא המצאת המסמכים, לרבות הודעת קנס, הן שתים אלו: סעיף 35 לחוק העבירות המנהליות, הקובע: "(א) הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה: (1) במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו - לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר-בני-אדם - במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו; (2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר-בני-אדם, עם אישור מסירה; התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה. (ב) היה לנמען עורך דין, דייה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או במסירה לעובד במשרדו. (ג) המצאה למפקח או לרשם, יכול שתהיה במסירה לעובד במשרדו. (ד) שר המשפטים רשאי, באישור הועדה, להתקין תקנות משלימות בענין המצאת מסמכים, והוא אף בסטיה מהוראות סעיף זה". תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו-1986, הקובעת: "הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם; היום העשרים לאחר המשלוח כאמור ייראה כתאריך ההמצאה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם" (ההדגשה הוספה - ר.כ.). 17. עינינו הרואות, כי מכוח הוראת סעיף 35 לחוק העבירות המנהליותעפ"א 54/06 מדינת ישראל - לאה בוקובזה, ניתן ביום 26.03.2007); עפ"א 44/06 שלום בוסקילה - מדינת ישראל, ניתן ביום 14.05.2007). 18. בנסיבות המקרה שבפני, המבקשת הרימה את הנטל וסתרה את חזקת ההמצאה, ואבהיר: ראשית, ב"כ המשיבה נמנע מלחקור את המצהירים מטעם המבקשת. משכך, עדותם של עדי המבקשת שהודעת הקנס מעולם לא התקבלה במען המבקשת, לא נסתרה. שנית, מנהלי המבקשת לא נחקרו מי הוא אותו אדם בשם שמואל ספן החתום על אישור המסירה. שלישית, לא נערך בירור מי הם מורשי המבקשת לקבלת דברי דואר רשום. יצוין כי כאשר מיופה כוח מקבל דבר דואר עבור מאן דהוא אחר, חייב להיות בידי רשות הדואר ייפוי כוח מתאים, והמשיבה לא טרחה להשיג את ייפוי הכוח המתאים מרשות הדואר.   בהקשר זה אזכיר, כי בתקופה הרלוונטית להוצאת הודעת הקנס, התנהלו שלושה הליכים נוספים בגין קנסות אחרים שהוטלו על המבקשת, בעניין העסקת עובדים זרים. שלושת ההליכים הסתיימו זה מכבר, מבלי שהועלתה כל דרישה ומבלי שבוצעה כל חקירה ביחס להודעת הקנס הנ"ל. על כן, יש להניח, שהמבקשת סברה שאותם הליכים תמו. 19. לאור העובדות כפי שהונחו לפני, הרימה המבקשת את הנטל לסתור את החזקה הקבועה בחוק בדבר ביצוע המצאה של הודעת הקנס. מסירת דבר הדואר למיופה כוח שאין ברור מי הוא, בלא שישנו ייפוי כוח כלשהוא, וכאשר כל השתלשלות העניינים מורה על כך שהמבקשת לא הייתה מתעלמת מהודעה כזו לו נתקבלה לידה, מסכלת את החזקה בדבר המצאת ההודעה לנמען.   אשר על כן, אני קובע כי הודעת הקנס המקורית לא הומצאה למבקשת כדין ולמבקשת נודע לראשונה על הטלת הקנס בגין העבירה הנטענת רק עם קבלת הודעת העיקול על נכסיה, ביום 24.11.2010. 20. קביעה זו מובילה לתוצאה לפיה הבקשה לביטול הקנס והבקשה להישפט הוגשו בתוך המועד הקבוע בחוק.   בקשת ביטול הקנס הוגשה על ידי ב"כ המבקשת ביום 30.11.10, קרי במסגרת 30 הימים הקבועים בחוק לפי סעיף 8א(א) לחוק העבירות המנהליות.   סוף דבר 21. הבקשה מתקבלת, ומוארך המועד להגשת הבקשה להישפט בגין הודעת הקנס, וכפועל יוצא מעוכבים הליכי הגבייה ביחס להודעת הקנס. לכן, תוכל המבקשת לקבל את הערבות הבנקאית שהפקידה, על פי החלטת בית הדין. 22. התובע המוסמך ייתן החלטתו - בזמן סביר קרוב, האם יוגש כתב אישום כנגד המבקשת (ראו לעיל סעיף 10).   ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"א, 03 פברואר 2011, בהעדר הצדדים. קנסעובדים זרים