1. בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 16.8.01.   הועדה קבעה את נכותו היציבה של המערער בגין פגיעה בעבודה מיום 9.3.98 בשיעור של 19%, על פי הפירוט הבא: 10% נכות לפי סעיף 35 (1) (ב) למבחנים לדרגות נכות, 20% לפי סעיף 34(ג) למבחנים, בניכוי 15% בגין מצב קודם (לפי סעיף 34 ב-ג מותאם), ובצירוף 4.5% בגין הפעלת תקנה 15.   2. המערער, נהג חלוקה במקצועו, נפגע בתאונת דרכים בעת עבודתו כמחלק מזון, כאשר משאית התנגשה חזיתית ברכבו.   3. בערעור תוקף ב"כ המערער את קביעות ועדה הן במישור האורטופדי והן במישור הנפשי.   באשר למישור האורטופדי (א) ב"כ המערער טוען כי הועדה שגתה בכך שלא אימצה את מסקנותיו של ד"ר קובו, בחוות דעתו אשר עמדה בפני האורתופד ד"ר וילנסקי, אשר מונה מטעם הועדה לבדיקת המערער.   (ב) עוד נטען כי הועדה התעלמה כליל ממצאי בדיקת M.R.I מיום 14.2.00 אשר הדגימה ציסטה על שם בייקר בברך ימין, קרע של הרצועה הצולבת הקדמית ובצקת של רקמות העצם. (נספח לכתב הערעור).   עוד נטען כי הועדה שגתה בכך שהועדה לא בדקה, לא התייחסה כלל ולא קבעה נכות בגין החולשה של הרצועה הצולבת הקדמית בברך ימין, על אף האבחנה בבדיקת ה- M.R.I כאמור.   (ג) בנוסף נטען כי הועדה שגתה בכך שעל אף שקבעה כי הממצא בדבר קליטה מוגברת בברך ימין מתאים להתפתחות שינויים ניווניים, לא העניקה כל נכות או משקל לשינויים אלו.   (ד) עוד נטען כי הועדה שגתה בכך שלא העניקה נכות בגין דלדול שרירי רגל ימין, על אף קביעתה כי קיים דלדול בשרירי הירך ושוק ימין, בערכים כמעט זהים לערכים שמצא ד"ר קובו בבדיקתו.   באשר למישור הנפשי (א) ב"כ המערער כי הועדה שגתה בכך שקבעה שהמערער סובל מפסיכופתולוגיה אישיותית קודמת, בלא שקביעה זו הסתמכה על נתונים מוכחים.   ב"כ המערער טוען כי קביעתה של הועדה כאמור וניכוי 15% מנכותו הנפשית הכוללת של התובע (בשיעור של 20%), בגין מצב רפואי קודם מוטעת, נוכח קביעתה של הועדה עצמה בפרוטוקול כי מהמסמכים בתקופת השירות בצה"ל עולה כי התובע לא סבל בצעירותו מבעיות נפשיות.   ב"כ המערער טוען כי בכך פעלה הועדה בניגוד להלכה הנוגדת לעניין ניכוי בגין מצב רפואי קודם.   (ב) עוד נטען כי קביעתה של הועדה התבססה על שני מסמכים אשר אוזכרו על ידי הועדה אך לא עמדו לעיונו של המערער. המדובר במכתב עובדת המוסד לביטוח לאומי, הגב' לילי רבין מיום 5.1.98, וכן מסמך חתום על ידי עובדת סוציאלית ועל פיו לכאורה הוצעה למערער עזרה נפשית עוד קודם למועד תאונת העבודה נשוא קביעת הנכות. ב"כ המערער הוסיף אף כי כאשר פנה המערער בבקשה לעיין באותם מסמכים, לאחר מועד הועדה , נענה על ידי המוסד לביטוח הלאומי כי באשר למכתב עובדת המוסד מדובר במכתב פנימי אשר לא ניתן למוסרו לא למערער ולא לבא כוחו ובנוגע למכתב העובדת הסוציאלית, נאמר כי לא נמצא מכתב כזה לאחר בדיקה יסודית בתיק.   ב"כ המערער טען לפגיעה בכללי הצדק הטבעי ופגיעה בזכותו של המערער לממש את זכות הטיעון בפני הועדה.   4. בהודעת ב"כ המוסד שהוגשה לתיק מיום 21.4.02, נמסר כי העתק מכתבה של הגב' רבין יועבר לב"כ המערער וכי בנוגע למכתב השני, הרי שככל הנראה לא קיים מכתב כזה, אלא מדובר ברישום של שיחה טלפונית שערכה הגב' רבין.   5. לאחר שהועבר מכתבה של הגב' רבין לעיונו של ב"כ המערער, הוגשה השלמה להודעת הערעור. בהשלמה נטען כי הועדה שגתה בכך שלא עימתה את המערער עם הנטען במכתבה של הגב' רבין וכן עם רישום השיחה שערכה הגב' רבין עם גב' רוזי גבריאל ממשרד הפסכיאטר המחוזי.   על הועדה היה לשאול את המערער ולקבל תגובתו לגבי הטענה העובדתית כי ניסה להתאבד, כי ניסח מכתב התאבדות וכי הוצעה לו עזרה נפשית מהפסיכאטר המחוזי, אך הוא סירב לקבלה.   בכך טוען ב"כ המערער הופרה זכות הטיעון הבסיסית של המערער בפני הועדה, במיוחד בשים לב לכך שבתיקו הצבאי של המערער אין איזכור לבעיות נפשיות כל שהן.   6. במעמד הדיון שקויים בפני כב' הרשמת וולך, הסכים ב"כ המוסד כי עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים בנושא הפסיכיאטרי.   7. משהודיע ב"כ המערער כי הוא עומד על הערעור גם לעניין הנושא האורטופדי, הוגשה תשובת ב"כ המוסד לנימוקי הערעור בכתב.   בתגובתו טוען ב"כ המוסד כי הועדה , אשר ישבה בהרכב שלא כלל אורטופד, החליטה למנות אורטופד כיועץ.   היועץ, ד"ר וילנסקי, עיין בחוות דעתו של ד"ר קובו וקבע חד משמעית כי ממצאיו שלו שונים מהממצאים שנזכרו בחוות דעתו של ד"ר קובו, אשר ניתנה כשנה קודם לכן.   די בכך כדי לנמק דחיית מסקנותיו של ד"ר קובו.   עוד נטען כי חוות דעתו של ד"ר קובו שגוייה על פניה, באשר ד"ר קובו העניק אחוזי נכות בגין קרע ברצועת הברך לפי סעיף ליקוי של מפרק הירך. ב"כ המוסד ציין כי גם סעיף זה נרשם כסעיף מותאם, משום שאין כלל סעיף ליקוי המתייחס לקרע ברצועה.   עוד נטען כי סעיפי הליקוי אינם מוענקים על פגיעה אלא על מגבלה ולפיכך נסיונו של ד"ר קובו בחוות דעתו להעניק 3 סעיפי ליקוי שונים על אותה מגבלה, נדחה בצדק על ידי ד"ר וילנסקי.   בנוסף, על פי חוות דעתו של ד"ר וילנסקי, חלק מהממצאים מתאימים לשינויים ניווניים ולא לטראומה ומכאן לא היה בסמכות הועדה להעניק אחוזי נכות בגינם מלכתחילה.   ד"ר וילנסקי בדק את המערער כראוי, שמע את תלונותיו, התייחס לחוות הדעת של ד"ר קובו והעניק אחוזי נכות על פי ממצאיו.   עוד נטען כי אין להעניק אחוזי נכות בגין ממצא כלשהו של בדיקת M.R.I, אם אין לו ביטוי ממשי בבדיקה הקלינית.   עוד נטען כי בעניין האורטופדי נקבעה כבר למערער נכות זמנית של 10% לפי אותו סעיף ליקוי שקבעה הועדה ומשלא הוגש ערר וערעור, החלטה זו נותרה חלוטה.   באשר לתחזית אותה צפה ד"ר קובו בחוות דעתו כי מצבו של המערער יחמיר בעתיד, הרי שהמערער יוכל בכל שלב להגיש בקשה לבדיקה מחדש, על פי התקנות.   באשר לקביעת הנכות הפסיכיאטרית 8. נוכח הסכמת ב"כ המוסד ובשים לב לטיעון ולחומר כפי שהובא בפני, יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תשוב ותדון בקביעת נכותו הנפשית של המערער בגין הפגיעה בעבודה מיום 9.3.98.   הועדה תשמע את התייחסותו של המערער ובא כוחו לכל החומר הנוגע לנושא הפסיכיאטרי כפי שעמד בפניה, לרבות מכתבה של הגב' רבין מיום 5.1.98 ולרבות תרשומת השיחה שערכה עם הגב' רוזי גבריאל ממשרד הפסיכיאטר המחוזי.   ככל שתמצא הועדה, על פי שיקול דעתה המקצועי-רפואי, לנכות נכות בגין "מצב קודם", תתייחס הועדה במנומק גם לעובדה כי בתיקו הרפואי של המערער מצה"ל, על פי קביעת הועדה עצמה בהחלטתה מיום 16.8.01, לא עולה כי המערער סבל בצעירותו מבעיות נפשיות אשר באו לידי ביטוי בהיבט של השירות הצבאי.   באשר לקביעה בנושא האורטופדי 9. עיינתי בחוות דעתו של ד"ר וילנסקי, אשר בדק את המערער בדיקה אורתופדית ונתן חוות דעת בעניינו לועדה.   ד"ר וילנסקי ציין כי ממצאיו שלו בבדיקתו הקלינית (מיום 4.7.01), שונים ממצאיו של ד"ר קובו, אשר בדק את המערער שנה קודם לכן.   בדיקתו של ד"ר וילנסקי העלתה כי הממצאים בכתף ימין, ברך ימין וברך שמאל מתאימים לשינויים ניווניים קלים.   ד"ר וילנסקי מצא בבדיקתו דלדול שרירי ירך ימין כ-3.5 ס"מ לעומת ירך שמאל וכ-1.5 ס"מ שוק ימין לעומת שמאל.   ד"ר וילנסקי מצא בבדיקתו כי הברך יציבה ותנועתיות הברך הימנית 0/12 לעומת 0/14 בברך שמאל.   10. ממצאיו של ד"ר וילנסקי היו שונים מממצאיו של ד"ר קובו ודי בכך על פי הפסיקה כדי לבסס התייחסות לחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם המערער.   מכל מקום, ד"ר קובו לא ציין בממצאיו מהו שיעור ההגבלה של היישור והכיפוף המירביים של ברך ימין (לעומת הנתון בו נקב ד"ר וילנסקי בבדיקתו).   בנוסף, ד"ר וילנסקי מצא כאמור בבדיקתו ועל יסוד הבדיקות האובייקטיביות כי הממצאים בכתף וברך ימין וכן ברך שמאל מתאימים לשינויים ניווניים קלים, דהיינו, אין מדובר בפגיעה שהיא תוצאת טראומה ומכאן גם אין יסוד לקשור אותה לאירוע התאונתי בעבודה.   11. מדובר בממצאים עובדתיים - רפואיים שבית הדין אינו מוסמך להתערב בהם וכן במסקנה רפואית המבוססת על שמיעת המערער ותלונותיו, על החומר הרפואי ועל בדיקה קלינית שנעשתה למערער ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית המחייבת התערבותו של בית הדין בה.   12. באשר להחמרה עתידית - בפני המערער פתוחה על פי החוק והתקנות האפשרות להבדק מחדש בגין החמרה. לא היה מקום איפוא להעניק אחוזי נכות כלשהם בגין החמרה אשר שמא תבוא (או לא) בעתיד.   לכשיחמיר ליקויו של המערער הקשור לפגיעה בעבודה, אם וככל שיחמיר, יגיש המערער בקשה להבדק מחדש, על פי התקנות.   סוף דבר   13. הערעור מתקבל בחלקו, בנושא הנפשי בלבד.   הועדה תפעל על פי האמור בסעיף 8 לעיל.   14. בשים לב לתוצאה דלעיל ישא המוסד בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 1,200 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק.   15. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו.  קרענכותרצועה צולבתאחוזי נכות