תביעה לפיצוי בגין נזק גוף. המחלוקת על החבות ועל הנזק. רקע ועובדות שאינן שנויות עוד במחלוקת 1. התובעת ילידת 23.5.36, התגוררה בביתה של בתה בפרוייקט מעלות בצהלה. המדובר היה בבית שנבנה על ידי נתבעת 3 [להלן - "הקבלן"] ונמסר לבת בחודש אוגוסט 2003, על התקנים שונים לרבות תריס גלילה חשמלי, באורך כ - 6 מטרים ובמשקל של כ - 200 ק"ג [להלן - "התריס"]. 2. התריס יוצר בגרמניה על ידי הנתבעת 2 - ELERO, יובא ארצה ונמכר על ידי הנתבעת 1 [להלן - "אפקס"]. 3. ביום 13.5.05, חפצה התובעת לצאת מהבית אל המרפסת. היא פתחה את התריס, אשר עלה תחילה "עד למעלה" אך אז צנח לפתע על התובעת. התובעת נלכדה תחת התריס: גופה במרפסת ורגלה השמאלית והלכודה בתוך הבית [להלן - "התאונה"]. 4. פועלים מבניין סמוך הצליחו לשחרר מעט את הלחץ מעל התובעת, אך היא חולצה בסופו של דבר על ידי מכבי אש שהוזעקו למקום. כפי שהסתבר מאוחר יותר, לא הייתה זו הפעם היחידה בה צנחו תריסים מסוג זה בבתים בפרוייקט. עובדי אפקס הגיעו לבית והחליפו את התריס ואת מנועו ללא תמורה. 5. מכל מקום התובעת הובהלה לבית החולים איכילוב שם אושפזה למשך 10 ימים. נמצא כי נפגעה בצווארה, נגרם לה שבר "פיצוץ" בחוליה L3 וכן שבר בחלק המקורב בשוק שמאל. התובעת טופלה שמרנית על ידי גבס ארוך ומחוך. בהמשך הועברה למשך כ - 3 חודשים לאשפוז שיקומי ל"מגדל הזהב" בבת ים. ב - 21.8.05 שוחררה התובעת לביתה. 7. המל"ל הכיר בצרכיה של התובעת ואישר לה עזרה ביתית בהיקף של 9.45 שעות שבועיות, זאת עד כולל 31.5.06 [כשנה לאחר התאונה]. 8. כל אחד מהצדדים הצטייד בחוות דעת רפואית - אורטופדית מטעמו אך כיום מקבלים הם לכל דבר ועניין את קביעותיו של מומחה בית המשפט פרופ' סלעי ואלו הן: נכות צמיתה: עמ"ש מותני - נכות צמיתה של 10%, מעבר לנכות בשיעור של 10% נוספים בגין מצב קודם. רגל שמאל - נכות צמיתה של 15% בגין איחוי גרוע של השבר והחמרה של תהליך ניווני קודם עם השפעה על כושר הפעולה הכללי והתנועות. מנכות זו יש לנכות 5% בגין מצב ניווני קודם בברך. אם כך הנכות בגין התאונה עומדת על 10%. תיתכן החמרה ברגל, שתצריך ניתוח להחלפת מפרק ואזי עלולה הנכות לצמוח ל - 20%. נכויות זמניות: מלאה ל - 6 חודשים. 50% ל - 3 - 4 שבועות. מגבלות תפקודיות כיום מוגבלת בעבודות הבית הקשות, נקיונות קניות וכו'. 9. עובר לתאונה נפרדה התובעת מבעלה, עזבה את עירה ירושלים ועברה להתגורר כאמור אצל בתה בתל אביב, עבדה כטבחית המתמחה באוכל כורדי במסעדת "פאשה" ושכרה החודשי הנומינלי עמד על כ - 4,800 ₪ - 5,000 ₪. 10. לאחר התאונה לא שבה עוד התובעת לעבוד. רופאיה המליצו לה על ניתוח להחלפת מפרקי ברכיים, היא אינה מציינת אם ומתי בדעתה לעבור ניתוח ובינתיים מתהלכת בעזרת מקל. 11. טרם נפנה אל המחלוקות נפרט את ההליכים המשפטיים הרלוונטיים. התובעת הגישה את תביעתה עוד בשנת 2006. אשר לקבלן, התברר כי אינו פעיל עוד, ההליכים נגדו לא התקדמו ולמעשה דין התביעה נגדו להימחק. אשר ליתר הנתבעות: בירור התביעה התעכב עקב טענותELERO בעניין אפשרות התביעה והמצאה של התביעה לגרמניה. לימים בא עניין זה על תיקונו, הוגש כתב הגנה מטעמה וממש לפני מספר ימים - הושגה פשרה בין התובעת לבינה, פשרה שיקבלה תוקף של פסק דין. היום נותר לברר את תביעתה של התובעת כלפי אפקס בלבד. אפקס לא שלחה בזמנו הודעה לצד שלישי כלפי ELERO [והיא אינה חייבת בכך על פי דין] אלא לדבריה הופתעה מהפשרה שמנעה ממנה בין השאר לזמן עדים מטעם ELERO. בקשתה לדחות את הדיון היום נדחתה על ידי בהחלטה נפרדת. המחלוקות בשאלת האחריות 12. אין חולק כי התריס צנח בשל כשל במנוע וכשל זה רובץ בראש ובראשונה לפתחה של ELERO. עוד אין חולק כי לו הותקן בתריס מנגנון בטיחות למניעת נפילתו, הייתה התאונה נמנעת אף בהינתן הכשל במנוע. המחלוקת הינה באשר לאחריות אפקס בנסיבות. לטענת התובעת קמה אחריותה בגין רשלנות על פי דין הנזיקין הכללי ובאשר התקינה או מכרה תריס שאינו מצויד במנגנון בטיחות, בניגוד לתקן הישראלי המחייב [1509, חלק 2, 1997, ס. 4.2.2.2, להלן - "התקן הישראלי"]. על כך משיבה אפקס כי יצאה היא ידי חובתה ברכישת התריס מיצרן מוכר, בקיום בקרת איכות גבוהה ובעמידת התריס בתקינה בארץ ייצורו, גרמניה. זאת ועוד, אמנם התקן הישראלי מחייב, אך הוא אינו קובע חובת התקנה של מנגנון בטיחות. לאור זאת, פעלה בסבירות, לא התרשלה ולא יכולה הייתה למנוע את התאונה. 13. התובעת טוענת לחלופין כי אחריות אפקס הינה אחריות מוחלטת וקמה על פי חוק האחריות למוצרים פגומים תש"מ - 1980 [להלן - "חוק אחריות למוצרים פגומים"]. בהיותה היבואן של התריס. על כך לא הייתה בפיה של אפקס תשובה. 14. אפקס מצידה טוענת כי בפשרה עם ELERO ובנסיבות השגתה בסמוך לדיון היום, גרמה לה התובעת היזק ראייתי. טענה זו נדחית כבר עתה: האחריות לזימון עדים רלוונטיים, לרבות עדים מגרמניה, רבצה ורובצת לפתחה של אפקס כל העת והיה עליה להביא בחשבון אפשרות של פשרה כאמור. לא הייתה על התובעת או על בית המשפט חובה כלשהי לדאוג לאינטרסים הדיוניים של אפקס. אין בין מחדליה לבין היזק ראייתי דבר. לא בלי היסוס נמנעתי מחיוב אפקס בהוצאות בגין עצם העלאת הטענה. 15. קיימות מחלוקות לגבי היקף הנזק והן תתבררנה בהמשך ולפי הצורך. הראיות 16. מטעם התובעת העידו היא עצמה ובתה אתי פורת. כמו כן הוגשה חוות דעת מומחה מאת אבי שטרן, הנדסאי מכונות [להלן - "חוות דעת שטרן"]. חוות דעתו של שטרן הוגשה ללא חקירה. 17. מטעם אפקס העיד סמנכ"לה, אבי שילת, הוגשו תיק מוצגים [מסמכים רפואיים ומסמכי המל"ל] וכן תעודת עובד ציבור מאת מאירה רעיני, ממחלקת הסיעוד במל"ל. דיון רשלנות 18. הצדדים לא הרחיבו בטיעוניהם ואף אנוכי אקצר. לא הייתה מחלוקת על חובת זהירות מושגית של אפקס כלפי רוכשי תריסים ואף לא מחלוקת על החובה הקונקרטית. מוסכם למעשה כי היה על אפקס להעמיד לרשות הרוכשים מוצר העונה על התקן הישראלי. התאמתו לתקן הגרמני לא רק שלא הוכחה כפי שמוכיחים דין זר, היא אף אינה רלוונטית. יתר על כן, התריס לאור תכונותיו הינו מוצר בעל פוטנציאל של מסוכנות: הוא מופעל על ידי מנוע, הוא כבד וגדול, הוא מסוגל להפוך למעין גיליוטינה בתוך שניות ולסכן חיי אדם. התקנתו בבית מגורים ובסביבת בני אדם, גדולים כקטנים, מכניסה אותו לגדר סיכונים מוגברים וצפויים, ודאי סיכונים ברי צפיות על ידי אדם סביר. מכאן, שנכון וראוי להטיל על היצרן ועל המרכיב, חובת זהירות מוגברת, בין לפי מבחן הסיכון ובין לפי מבחן הציפיות. מדיניות משפטית נכונה מצדיקה הטלת חובה כזו גם על הספק, היבואן והמשווק וודאי שאינה באה לשלול אותה. שהרי, אם נשלול חובה כזו, ייאלץ הניזוק להתמודד עם יצרנים זרים בחו"ל, בגין נזק שנגרם לו על ידי רכישת המוצר מהספק בארץ. תוצאה זו היא בלתי נסבלת לטעמי, מקפחת את הניזוק ועלולה לרפות את ידיו, כאשר הספק עצמו יוצא חסין, ללא הרתעה וללא פגע. 19. מחובת הזהירות המוגברת נגזר לטעמי, כי תריס מסוג זה יאובטח מפני קריסה על ידי מנגנון בטיחות עצמאי, שאינו קשור למנוע החשמלי וכך, כשל במנוע, לא יגרום לאפקט הגיליוטינה כפי שקרה כאן. מאחר שהוכח כי מנגנון כזה קיים בשוק, למשל במערכת סומפי הצרפתית [חוות דעת שטרן] אין כל קושי לקבוע כי מדובר באמצעי זמין ומוכר בשימוש, שעלותו נמוכה מתוחלת הנזק העלולה להיגרם כתוצאה מאי התקנתו. אין גם כל קושי לקבוע כי הסתמכותה של אפקס על היצרן הגרמני ועל איכות המוצר שלו, אינה משחררת אותה מאחריותה בנסיבות העניין. נמצא כי אפקס התרשלה כלפי התובעת בהתקנת תריס לא מאובטח ובכך גרמה לנזקה. אחריות למוצרים פגומים 20. סעיף 2 [א] לחוק קובע : "יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר ... ואין נפקא מינא אם היה או לא היה אשם מצד היצרן". מדובר כידוע באחריות חמורה, כאשר ההגנות שמציע החוק הינן מעטות ולרוב עוסקות בנסיבות שאינן בשליטת היצרן, בדומה לדיני הסיכול החוזיים [ראו סעיף 4 לחוק]. סעיף 1 [2] לחוק מחיל את אחריות היצרן גם על היבואן. 21. אפקס לא העלתה, לא פירטה ולא טענה כלפי תחולת החוק ואף לא ביססה הגנה על פיו. על כן קמה לה אחריות גם מכוח החוק. הנזק נזק מיוחד הפסדי השתכרות לעבר 22. התובעת שהתה בתקופת אי כושר מלא בת 6 חודשים. במהלכה הייתה מאושפזת משך 3 חודשים. לאחריה, שהתה בתקופה של נכות זמנית בת 50% למשך 3 - 4 שבועות. אך גם לאחר מכן ועד היום הינה מוגבלת בעבודות הבית הקשות, ניקיונות וכדומה. כל זאת לפי דעתו של פרופ' סלעי. אף המל"ל הכיר בצרכיה של התובעת והעמיד לה עזרה ביתית למשך שנה לאחר התאונה. לאור עיסוקה של התובעת וטיב הדרישות בעבודתה, אין בליבי ספק כי במגבלותיה, גם לאחר החלמתה, היא איבדה את כושר עבודתה כטבחית. ודוק, התובעת לא הייתה חייבת לעבוד כבר לפני התאונה, בהיותה בת 69. הדין מכיר בזכותה לפרוש לגמלאות מספר שנים לפני כן. אך התובעת לא ויתרה והמשיכה לעבוד, על אף תחלואים שונים ונכות קודמת של 15%, רובם על רקע גילה. התאונה קטעה את עבודתה. איני נזקקת לאישור מעבידה או לעדותו [בניגוד לטענות ב"כ הנתבעת] על טיב עבודתה. התרשמתי מהתובעת ומכלל נסיבות העניין, שאלמלא היה המעביד מרוצה, לא היה מעסיקה בגילה עובר לתאונה. 23. התובעת השתכרה כ - 5,000 ₪ לחודש עובר לתאונה [למעט חודש אפריל 2005, שאז פחת שכרה עקב מיעוט ימי עבודה לרגל חג הפסח]. אני סבורה כי אלמלא התאונה, הייתה התובעת ממשיכה, על אף תחלואיה לעבוד עד גיל 70 [מאי שנת 2006]. התובעת לא שכנעה במידה הנדרשת כי הייתה ממשיכה לעבוד לאחר גיל זה. על כן מצאתי לפסוק לה : 5,000 ₪ X 12 = 60,000 ₪. עזרת הזולת לעבר 24. התובעת לא הוכיחה כי נעזרה תמורת שכר בעבר. על כן איני פוסקת לה סכום כלשהו בגין ראש נזק מיוחד זה. התובעת נעזרה בסיעוד מטעם המל"ל ולאור היקף העזרה, לא מצאתי להעריך ולו בדרך של אומדן, צורך בעזרה נוספת בשכר. 25. לעומת זאת, לאור הנסיבות, ולאור קביעות פרופ' סלעי, דומני כי בתקופת אי הכושר ואף כיום, נזקקת התובעת לעזרת משפחה מוגברת, בין שגרה אצל ביתה ובין לאחר מכן, כשעברה להתגורר לבד, בין שהעדיפה לקבל הטבת מל"ל בהשתתפות ובהסעות למועדונית ובין שלא. העובדה שאינה נסעדת עוד על ידי המל"ל, אינה אלא מעידה על מגבלות המל"ל אך אינה מחייבת את בית המשפט. מצאתי לפסוק לה על דרך האומדן סכום של 30,000 ₪. הוצאות ונסיעות לעבר 26. התובעת סבלה וסובלת ממגבלת תנועה. היא נזקקת למקל הליכה גם כיום. אין כל קושי להסיק כי נזקקה לנסיעות מוגברות לטיפולים ובכלל, וכי התקשתה לבצע נסיעות אלה בתחבורה ציבורית. אמנם התובעת לא הגישה אסמכתאות אך ניתן לפסוק לה סכום על דרך האומדן. מצאתי לפסוק לה בגין ראש נזק זה - 5,000 ש"ח. 27. הוצאות רפואיות מכוסות כיום ככלל במסגרת החקיקה הסוציאלית והסדרי המשק. התובעת הגישה קבלות [כ - 5,500 ₪] על רכישת מחוך, גרב פלסטית ותשלומים למד"א. הוצאות אלו נראות לי קשורות לפגיעותיה ואיני נזקקת לאישורן בחוות דעתו של פרופ' סלעי. לגבי הוצאות נוספות, לא הוגשו אסמכתאות. מצאתי לפסוק לה סכום של 6,000 ₪. 28. אשר להוצאות תרגום מסמכים שונים לגרמנית, הללו בכלל הוצאות משפט אך בכל מקרה, הן הוצאו בקשר עם תביעת התובעת את ELERO ואינן בגדר נזק בו ניתן לחייב את אפקס. טענת התובעת כאן - נדחית. אשר להוצאות חוות דעת - אתייחס בסוף פסק הדין. נזק כללי הוצאות לעתיד 29. הומלץ לתובעת לעבור ניתוח במפרק הברך. לצורך כך ובניגוד לטענת ב"כ הנתבעת, היא אינה צריכה להראות החמרה כיום בעת מתן פסק הדין. התובעת סובלת ממגבלות ומכאבים, כמו גם מקשיי ניידות נמשכים. מצאתי לפסוק לה סכום של 20,000 ₪. עזרה בעתיד 30. אין ספק שהתובעת תיזקק לעזרה בשכר בעתיד. מאידך, הייתה נזקקת לחלק מעזרה זו גם עקב מצבה הכללי ללא קשר לתאונה. מצאתי לפסוק לה סכום של 1,000 ₪ לחודש עד לאריכות ימיה בגיל 88 : 126,326 ₪. כאב וסבל 31. פגיעתה של התובעת בתאונה הייתה קשה. הכאב, החרדה והסבל הממשיים עד לחילוצה מתחת לתריס, אלו שהיו מנת חלקה במהלך האשפוז, הטיפולים ועד להתייצבות מצבה, מחייבים ביטוי כספי ממשי. כך גם מגבלותיה וקטיעת אורחות חייה מאז ועד לאריכות ימיה. מצאתי לפסוק לה סכום של 100,000 ₪. סה"כ - 347,326 ₪. ניכויים 32. ב"כ הנתבעת מבקשת לנכות את שווי ההטבה לה הייתה זוכה התובעת לו עמדה על בקשתה להמשיך ולקבל סיעוד מהמל"ל, לאחר תום השנה הראשונה. אך לא הוכח כי המל"ל היה מזכה את התובעת בנתוניה בגמלה זו ודי בכך על מנת לדחות את הטענה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 347,326 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט [כולל שכ"ט המומחה מטעם התובעת וחלקה של התובעת בשכ"ט פרופ' סלעי] ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 80,579 ₪ ואף זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. מסך הסכומים לעיל יש לנכות את סכום הפשרה עם ELERO בסך 130,000 ₪. ב"כ התובעת רשאי להגיש פסיקתא לחתימה תוך 10 ימים. ניתן היום, ט"ז אלול תשע"א, 15 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. אחריות על מוצרים פגומיםנזקי גוףמוצר