1. התובע נחבל בתאונת דרכים מיום 31.3.00 (להלן:"התאונה"), רגלו הימנית נשברה כתוצאה מהאירוע, וקובעה בגבס. אין מחלוקת בעניין אירוע התאונה או בשאלת האחריות והחבות, והמחלוקת היחידה הינה בשאלת גובה הנזק. 2. בית המשפט מינה את ד"ר טנצמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, ד"ר טנצמן בדק את התובע וחיווה את דעתו לפיה לא נותרה נכות רפואית כלשהי אצל התובע. כמו כן קבע ד"ר טנצמן כי התלונות כיום על שוק רגל ימין הינן קלות ביותר, הבדיקה הקלינית תקינה לחלוטין, טווחי התנועה של כל הפרקים בגפה הימנית התחתונה תקינים, ציר הגפה הימנית תקין בשני המישורים, הכוח הגס שמור ואין כל עדות לדילדול שרירים, וכי הילד התובע עולה ויורד בקלות ממיטת הבדיקה ומבצע כריעה באופן מלא וחופשי. ד"ר טנצמן עיין בצילום הרנטגן וקבע כי אין בו ממצאים פתולוגים, כי השבר אוחה, וכי קיים פער של חצי ס"מ באורך הגפיים כשהגפה הימנית התחתונה ארוכה יותר מהגפה השמאלית התחתונה, אך פער זה לדעתו אין לו כל משמעות קלינית ואינו צפוי לגדול בעתיד. ד"ר טנצמן קבע כאמור כי לא נותרה לתובע נכות אורטופדית כלשהי כתוצאה מהתאונה. 3. בעקבות חוו"ד של ד"ר טנצמן, ומתן תשובות לשאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי ב"כ התובע, הוחלט על הגשת תחשיבי נזק, ותחשיבים אלו אכן הוגשו בצירוף מסמכים. משנותרה מחלוקת בשאלת גובה הנזק נשמעו הוכחות הצדדים בשאלה זו ביום 10.9.03, כמשטעם התובע העיד הוא ואביו, ולא היו עדויות כלשהן מטעם הנתבעות. 4. כאב וסבל: הילד אושפז יומיים בבית חולים לשם בדיקה וקיבוע רגלו בגבס, הוא נשאר בגבס תקופה של כחודש ימים, כאמור לא נותרה לו נכות כלשהי כתוצאה מהתאונה, אך נמצא פער באורך הגפות של חצי ס"מ על ידי המומחה של בית המשפט. הילד העיד כי הוא מרגיש כאבים ברגל ימין עד היום כשהוא רץ ומשחק, על אף שעדותו של הילד בעניין זה לא הייתה חד משמעית או ברורה, כשהוא פעם אומר שלא כואב לו פעם אומר שכן כואב לו, וכשנשאל על איזו רגל מדובר הוא הצביע דווקא על רגל שמאל במקום רגל ימין. הילד העיד כי הוא משחק כדורגל ורץ ומשתתף בשיעור ההתעמלות באופן חופשי ללא כל מגבלה. אביו של התובע העיד כי הילד קיבל טיפולי פיזיוטרפיה לתקופה של חודש ימים. בהתחשב בכל הגורמים דלעיל, וכן בהתחשב בגילו הצעיר של הילד אשר תנועתו הוגבלה באופן משמעותי למשך כחודש ימים, ונזקק לטיפולים כאמור, אני מעריכה את הכאב והסבל שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה בסך של 15,000 ₪. 5. הפסדי שכר להורים: אביו של הילד העיד כי הוא בעצמו טיפל בילד ולקח אותו לטיפולי פיזיוטרפיה בקופ"ח ולבית החולים להורדת הגבס ולביקורת. אביו של התובע עוד העיד כי לא עבד עובר לתאונה, או בזמן התאונה או לאחר התאונה, כך שברור שלו לא נגרמו הפסדי שכר כלשהם כתוצאה מהתאונה, ומהטיפול בילד כאמור לעיל. באשר לאימו של התובע, העיד אביו של התובע כי האם השתכרה 1200, 1300 ₪, לחודש בזמן האירוע וכי הפסידה שכר עקב שהותה עם הילד בזמן האישפוז. יש לציין כי טענה זו לא הוכחה כראוי, לא הוצגו תלושי שכר של אימו של התובע, שמהם כביכול עולה כי נגרמו לאימו של התובע הפסדי שכר כלשהם, על אף שמדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה. יתרה מכך, תקופת האישפוז של הילד בבית חולים הינה כולה יומיים, כך שלא ברור לאיזה נזק נטען בדיוק. אביו של התובע העיד כי כשהוא לקח את הילד לבית חולים או לקופ"ח אשתו הייתה נשארת עם "הילדים", ולאחר מכן הוא העיד כי בזמן האירוע, דהיינו לפני 3 שנים הייתה להם נוסף לתובע בת גדולה שהייתה אז בת תשע כך שלא ברור איזה צורך היה בכך שאחד מההורים ישהה בבית לצורך טיפול בילדים ולא ברור על אילו ילדים מדובר. מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי לא הוכח נזק זה כראוי ויש לדחות את התביעה בעניין זה. 6. הוצאות: כאמור ההוצאות להן טוען התובע הן בעיקר הוצאות נסיעות לצורך טיפולים בבית חולים ובקופ"ח. תחילה אציין כי לא הוצגו קבלות כלשהן על אותן הוצאות, ואני מוכנה להניח ולקבל את גירסתו של אביו של התובע לפיה נעזר הוא באחיו על מנת שיסיעו הוא והתובע לצורך טיפולים בקופ"ח ובבית חולים . בהתחשב בכל האמור לעיל, ובהתחשב במספר הטיפולים המועט בבית חולים, 3,4, ביקורים לכל היותר, וכן בהתחשב במרחק הקצר שבין ביתו של התובע לבין מרפאת קופת חולים אשר בה קיבל התובע טיפולי פיזיוטרפיה, אני מעריכה את מרכיב ההוצאות בסך 1000 ₪. 7. עזרת צד ג' : התובע היה בגיל 6 כשנחבל, דהיינו היה עצמאי כמעט לחלוטין בכל צרכיו הפיזיים, כשרגלו גובסה במשך כחודש ימים הדבר בוודאי גרם לו להגבלה רצינית בתנועותיו ובניידותו, ובתפקודו בבית, ובוודאי שנזקק לעזרה מוגברת מטעם בני משפחתו. אני מעריכה עזרה זו בסך 2000 ₪ . 8. באשר להטלת שכרו של המומחה על התובע לאור קביעתו בעניין ההוצאות, לא ראיתי טענה ספציפית כאמור מצידן של הנתבעות, ובכל מקרה לא הייתי מטילה את שכרו של המומחה על התובע, לאור הממצאים אליהם הגיע בעניין קיצור גפה. 9. לסיכום, אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 18,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 540 ₪, ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. ניתן היום י"ג באלול, תשס"ג (10 בספטמבר 2003) בהעדר הצדדים. רים נדאף, שופטת תאונת דרכיםקטיניםרגלייםשבר