1. הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהתכנסותה ביום 11.8.11 קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער בגין תאונת עבודה מיום 14.8.03, הוועדה הותירה את דרגת הנכות של המערער 10% כפי שנקבע בהחלטת ועדה קודמת מיום 17.10.10 ושללה קשר סיבתי בין מצב ברך ימין של המערער לתאונת העבודה. 2. המערער טוען כי הוועדה לעררים טעתה בכך שדחתה את חוות דעתו של ד"ר אלקרנאוי מיום 3.8.11 אשר קבע שיש קשר סיבתי בין הנזק בברך ימין לבין התאונה, לכן מבקש המערער להחזיר עניינו אל ועדה בהרכב אחר. 3. ב"כ המשיב טוענת כי דין הערעור להידחות, לטענתה לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין הנזק בברך לבין התאונה ונימקה את החלטתה, בין היתר בכך שאין רישום על תלונות המערער על פגיעות בברך עד שנת 2009. ובאשר לחוות דעתו של ד"ר אלקרנאוי טוענת ב"כ המשיב כי הוועדה מצאה ממצאים שונים ולכן דחתה את חוות הדעת, לאור זאת טוענת ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות. 4. הוועדה נשוא הערעור התכנסה ביום 11.8.11 וכתבה בפרק הממצאים הרפואיים:- "הליכה עם צליעה של רגל ימין, רגישות במקור פנימי. לא מסוגל לעמוד על רגל ימין בודדת. טווח תנועות יישור °0 כיפוף °10, אין חוסר יציבות, סימנים מינסקאליים חיוביים, היקפי שרירים בשוקיים וירכיים זהים. בפענוח MRI מ- 11.3.10 כפי שמציין גם ד"ר אלקרנאוי בחוו"ד לברך ימין קרע מינסקאלי פנימי." בפרק הסיכום והמסקנות כתבה הוועדה:- "הוועדה קובעת כי לתובע נזק במינסקוס המדיאלי לברך ימין, אך הוועדה לא מקבלת את הקשר הסיבתי לתאונה הנידונה וזו מטעמים הבאים: כי התובע בוועדות קודמות לא נמצא סימנים של פגיעה מינסקאלית ואין רישום על כאבי ברך עד שנת 2009, לאור זאת קובעת הוועדה כי אין קשר סיבתי בין התאונה הנידונה לנזק במניסקוס המדיאלי, לסיכום הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי אין החמרה בנכותו בגין התאונה הנידונה. הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר אלקרנאווי מ- 3.8.11 ואינה מקבלת מסקנותיו כי הממצאים שונים מממצאים בבדיקתו ויתרה מכך מתעלם ד"ר אלקרנאווי מעובדות של פער זמן של 6 שנים ללא תלונות על כאבים ברגל ימין." 5. ד"ר אלקרנאוי בחוות דעתו מיום 3.8.11 כתב בפרק הממצאים:- "ימין דומיננטי ברך ימין - מנח הברך תקין, טווח תנועה: חוסר יישור 20 מעלות, כפוף עד 120 מעלות, למעשה הברך נעולה. רגישות במישוש סדר מפרקי פנימי, מקמורה חיובי עם קליק, לחמן שלילי, סימן מגירה קדמי שלילי, סימן מגירה אחורי שלילי, ורוס / ולגוס סטרס - תקין. ללא חסר נוירולוגי בפרק הסיכום כתב ד"ר אלקרנאוי:- בן 50, בעת קרות התאונה עבד כמתקין דלתות, מציין שבתאריך 14.08.2003 בזמן עמידה ברמזור נכנסה בו משאית מאחור, לדבריו רכבו התהפך מספר פעמים, נחבל בצווארו, בכתף ימין, וברך ימין, במיון נשללו שברים, שוחרר להמשך טיפול אמבולטורי. עקב המשך התלונות על כאבי ברך בוצעה בדיקת מיפוי עצמות בשנת 2003 שהייתה תקינה. לאורך זאת המשיך לסבול מכאבי ברך ימין ללא בירור מעמיק. בתאריך 02.11.2009 נבדק על ידי ד"ר אנדרי פודולסקי, בבדיקתו ציין שיש הגבלה משמעותית בתנועות הברך, למעשה הברך הייתה נעולה, כמו כן נמצאה רגישות בסדר המפרקי הפנימי. בתאריך 11.03.2010 בוצעה בדיקת MRI ברך ימי אשר הדגימה קרע במניסקוס הפנימי. מבחינת הצוואר והכתף עבר בירור מקיף, נתגלה קרע בגיד השרוול המסובב, ובקעים דיסקלים בגובה צ5-6, צ3-4. בגין הפגיעות בצוואר ובכתף ניתנה נכות צמיתה. לגבי הברך עדיין סובל מכאבים בברך, נפחיות ונעילות חוזרות, הקרע במניסקוס הפנימי שאובחן משמעותי במצבו. מר שממה אלי לא סבל מפציעה חוזרת בברך זו למעט הפציעה שקרתה בתאריך 14.08.2003, ולכן יש לייחס את כל סבלו ומוגבלותו התפקודית בברך לתאונה הנדונה. נכותו הצמיתה מוערכת ב-20% בגין הקרע במניסקוס הפנימי ולפי סעיף 48(2)(ז)(II). עיינתי בפרוטוקול של הוועדה לביטוח לאומי ואינני מקבל את מסקנותיה מסיבות הבאות: עצם שהייתה בדיקת מיפוי עצמות תקינה אינה שוללת קרע במיניסקוס, וזה ידוע בספרות הרפואית. לו היה מבצע בדיקת MRI בזמנו קיימת סבירות גבוהה להמצאות קרע במיניסקוס הפנימי. לא ניתן לדבר על מנגנון טיפוסי לקרע במיניסקוס מאחר ומדובר בתאונת דרכים עם התהפכות רכה. העובדה שאין קליניקה המתאימה לקרע במיניסקוס הפנימי איננה נכונה, ד"ר פודולסקי מציין רגישות בסדר מפרקי הפנימי והגבלה בתנועות כבר בשנת 2009 ולפני בדיקת ה-MRI, גם אני מצאתי ממצאים דומים, כך שיש קורלציה ברורה בין בדיקת ההדמיה לבדיקה גופנית. לא היה אירוע חבלתי כלשהו מאז התאונה משנת 2003, לכן לא ניתן לשלול את הקשר הסיבתי לתאונה הנידונה. גם התלונות על הקרע בגיד השרוול המסובב הן בודדות כמו הברך, אך בכל זאת ניתנה נכות צמיתה ולא נשלל קשר סיבתי. אינני רואה כל הבדל בין שתי הפציעות ובאותו הקשר. לאור האמור ולמען הסרת הספק יש להעניק למר שממה אלי את הנכות המתאימה בגין הקרע במיניסקוס הפנימי וכפי שציינתי קודם. 6. הוועדה שללה קשר סיבתי בין המצב בברך לבין תאונת העבודה, הוועדה כתבה כי לא נרשמו תלונות של המערער עד שנת 2009 ולאור זאת יש לשלול קשר סיבתי. אמנם ד"ר אלקרנאוי לא מציין שהיו למערער תלונות עד שנת 2009, אך מציין כי לא היה אירוע חבלתי משנת 2003 ולכן לדעתו לא ניתן לשלול כי הפגיעה בברך קשורה לתאונה. בנוסף כותב ד"ר אלקרנאוי כי לו המערער היה מבצע בדיקת MRI לאחר התאונה קיימת סבירות גבוהה להימצאות קרע במיניסקוס וכן כותב ד"ר אלקרנאוי כי גם התלונות על הקרע בגיד השרוול היו בודדות ובכל זאת ניתנה נכות ולא נשלל קשר סיבתי ולדעתו אין הבדל בין שתי הפציעות הללו ולכן יש להכיר בפגיעה בברך כקשורה לתאונה. 7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי מן הראוי שהוועדה תתמודד עם קביעות המומחה מטעם המערער בכל הנוגע להשוואה לקרע בגיד השרוול המסתובב, וכן למשמעות בדיקת ה-MRI. לאור האמור, הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שיש להשיב את עניינו של המערער אל הוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס למסקנות ד"ר אלקרנאוי בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בברך. על הוועדה להתייחס לאמור בסעיף 7 לעיל התייחסות עניינית ומנומקת. המערער וב"כ יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויוכלו לטעון טענותיהם בעניין זה. לא מצאתי שיש מקום להחליף את הרכב הוועדה, יש לאפשר לוועדה נשוא הערעור להשלים את מלאכתה. 8. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 9. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך ע"י הנשיאה. ניתן היום, ל' בתשרי תשע"ג, 16 באוקטובר 2012, בהעדר הצדדים. ברכיים