מבוא: ערעור על החלטת כב' הרשמת רחל-בת ערקובי מבית-משפט השלום בבת-ים מיום 14.11.00, אשר ניתנה בבש"א 2313/00 ו- 3602/00, לפיה נדחתה התנגדות המערערים לבקשת המשיבה לביצוע שטר אשר הוגשה במסגרת תיק הוצאה לפועל 18-03209-00 (להלן: "ההתנגדות"). הרקע: ביום 2.3.00 הגישה המשיבה בקשה לביצוע שטר בסך 1,000,000 ש"ח כנגד המערערים. במועד הגשת ההתנגדות ללשכת ההוצאה לפועל ביום 17.4.00 טרם הוקלדו אישורי המסירה לאזהרה, ולפיכך הורתה הרשמת, בשבתה כראש ההוצל"פ, על עיכוב הליכים והעברת ההתנגדות לבית-משפט השלום בבת-ים. ב"כ המשיבה עתר להורות על ביטול עיכוב ההליכים, והגיש את אישורי המסירה לאזהרה לפיהם נמסרו האזהרות ביום 22.3.00, ועל-כן לטענתו, הוגשה ההתנגדות באיחור. לאור זאת, הורתה הרשמת על ביטול עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ, תוך שהיא ממליצה לב"כ המערערים להגיש בקשה להארכת מועד. ביום 29.5.00 הגיש ב"כ המערערים בקשה לביטול החלטת הרשמת לביטול עיכוב ההליכים, תוך שהמערערים מכחישים בבקשה זו את קבלת האזהרה במועד הנקוב בה.   ביום 10.7.00 הוגשה בקשה להארכת מועד הגשת ההתנגדות. בקשה זו הוגשה בלא תצהיר תומך לעובדות הכלולות בה. בפני הרשמת ניצבו, אם כן, מחד - התנגדות המערערים לביצוע שטר, ומאידך - טענת המשיבה כי ההתנגדות הוגשה באיחור בלא שצורפה לה בקשה כדין להארכת מועד או בקשה אחרת, ולפיכך יש לדחותה מטעם זה בלבד. המערער 2, מנהלה של המערערת 1, נחקר על תצהירו שניתן בתמיכה להתנגדות. החלטת הרשמת ניתנה לאחר שהגישו הצדדים סיכומים בכתב. 2. החלטת הרשמת: האזהרות נמסרו כדין למערערים ביום 22.3.00, הוא המועד הנקוב בהן. ההתנגדות לביצוע שטר הוגשה באיחור, ביום 17.4.00. על המערערים היה להגיש בקשה להארכת מועד, בה יפרטו את הטעמים המיוחדים להארכת המועד, בהתאם להוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן - "תקסד"א"), ולצרף תצהיר כהוראת תקנה 241 המאמת את הטעמים המיוחדים להארכה המבוקשת. המערערים הגישו את בקשתם להארכת מועד בלא תצהיר, וממילא לא פירטו כל טעם מיוחד לבקשה. מעבר לכך החליטה הרשמת הנכבדה כי בסיכומי ב"כ המערערים נזנחה הטענה בעניין הארכת המועד כליל, ומטעם זה בלבד יש לדחות את ההתנגדות. כב' הרשמת הוסיפה וקבעה כי גם לולא המסקנה דלעיל, וגם לו הוגשה ההתנגדות במועדה, יש לדחות את הבקשה, וזאת מהטעמים המנויים להלן: א. טענתם המרכזית של המערערים היתה כי השטר הינו שטר בטחון ואין הוא מייצג חוב שחבים המערערים למשיבה. לטענת ב"כ המערערים, השאלה אינה האם קיימים חובות של המערערים למשיבה, אלא האם קיים חוב למשיבה מכוח השטר. כב' הרשמת קבעה בהחלטתה כי טעות בידי המערערים, שכן שטר בטחון הנו שטר על-תנאי, ובהתממש התנאי קמה לאוחז הזכות להגישו לביצוע ולתבוע על-פיו. ב. המערערים לא הכחישו קיומו של חוב שלהם למשיבה, אך טענו לחוב של 303,753 ש"ח אל מול מיליון ש"ח שתבעה המשיבה. ואולם, משלא הצליחו המערערים להוכיח קיומו של חוב זה בחקירתם, נזנחה הטענה בשלב הסיכומים. ג. המערערים טענו כי היה סיכום בינם לבין המשיבה כי שטר הביטחון יכנס לתוקפו רק באוגוסט 2000, וכי המשיבה הוסיפה את מועד השטר (1.3.00) בניגוד להסכם. ברם, על-פי ההסכם נספח ב' שצורף להתנגדות לביצוע שטר שהגישו המערערים (להלן ייקרא: "ההסכם"), הערבות נכנסת לתוקף מיידי החל מה- 15.8.99. כב' הרשמת קבעה כי גרסת המערערים הינה הגנת בדים המופרכת על-פניה. כן סברה כי אין הגיון בהסדר לו טוענים המערערים, לפיו נמסרו למשיבה שיקים לגבי חובות עבר בגין סחורה שסופקה ולכן הוחלט כי שיק הבטחון ייכנס לתקפו רק לאחר פירעון השיקים הללו. על-פי גרסה זו, אין למשיבה הגנה בפני האפשרות כי השיקים בגין חובות העבר יחוללו, מה שאכן התרחש דה פקטו, וכל-זאת בניגוד לרשום במפורש בהסכם. המערערים מתעלמים בטיעוניהם מהשיקים שחוללו, ובכך סותרים את גרסתם. כן, המערער 2 אינו מפרט בתצהירו עם מי נעשה ההסכם שבעל-פה. משכך, נקבע כי ההסכם הכתוב גובר על טענת המערערים, ולא ניתנה רשות להגן מכוח טענה זו. הבקשה נדונה בפני הרשמת בתאריך בו נכנסה הערבות לתוקף גם אליבא דגרסת המערערים, והחוב בגינה אינו מוכחש. ב"כ המערערים טען כי רישום תאריך הפירעון על השטר על-ידי המשיבה נעשה בניגוד להסכם ולכן פקע השטר, אולם נקבע כי מדובר בשטר בר-פירעון עם דרישה. גם טענת המערערים כי הסחורה פגומה נקבעה כטענה סתמית וכוללנית. לאור האמור, נדחתה בקשת ההתנגדות. על המערערים הוטלו הוצאות בסך 5,000 ש"ח בצרוף מע"מ. כן הורשתה המשיבה להמשיך בהליכי ההוצאה-לפועל. לאחר שנשקל מצב המערערים כפי שבא לידי ביטוי בחקירת המערער 2, לפיה הלה פתח חברה חדשה וממשיך פעילותו בה לדבריו בהיקפים גדולים, וזאת מבלי שישלם את חובו שאינו מוכחש למשיבה, לא הורתה הרשמת על עיכוב ביצוע החלטתה (לעניין זה ראה גם: רע"א 4236/01 אלום דן תורג'מן בע"מ נ' כל בו אלומיניום בע"מ, החלטת כב' השופט א' ריבלין מיום 24.12.2001). 3. דיון: ראשית ייאמר, ערעור זה דינו להידחות. הן מן הטעם כי בקשת ההתנגדות הוגשה באיחור, כמפורט בהחלטת הרשמת נשוא הערעור דנן, והן מטעמים לגופו של עניין. להלן תנומק עמדתנו. המערערים טוענים כי לבית-משפט השלום בבת-ים לא היתה סמכות עניינית לדון בהתנגדות, שכן לפי האזהרה שנשלחה אליהם נדרשו הם לשלם למשיבה סכום של 1,047,775 ש"ח, בעוד שעל-פי סע' 51(2) לחוק בתי-המשפט כנוסחו ביום הגשת הבקשה, הסמכות לדון בתובענה בה סכום התביעה עולה על מיליון ש"ח מסורה לבית-המשפט המחוזי. לדידם, הסמכות העניינית לדון בהתנגדות לביצוע שטר תיקבע לפי הסכום הנקוב באזהרה ולא לפי הסכום הנקוב בבקשה לביצוע שטר. מוסיפים המערערים, כי לפי ההלכה הפסוקה, בית-המשפט יידרש לשאלת הסמכות גם מקום שזו הועלתה לראשונה בערכאת הערעור. כנגד זאת, טוענת המשיבה כי בית-המשפט בבת-ים פעל בסמכות עניינית, שכן גובה התביעה הוא שקובע והתובע הוא הוא המחליט על איזה סכום יתבע. בבקשה לביצוע שטר שהוגשה ללשכת ההוצאה-לפועל נרשם סכום התביעה 1,000,000 ₪. על-פי תקסד"א, התובע הוא זה שמפרט בכתב התביעה את גובה התביעה. על-פי תקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ"), הופכת בקשת ביצוע, עם הגשת התנגדות לביצוע שטר, לכתב-תביעה בסדר-דין מקוצר. המשיבה נמנעה מלתבוע הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת השטר לביצוע, והשאירה את המקום המיועד לרישום סכום הריבית ריק. אין לנו אלא לקבל את טענות המשיבה כפשוטן, בהיותן נכונות במישור העובדתי והמשפטי כאחד. לשאלת הסמכות העניינית קובע סכום התביעה בהתאם לכתב התביעה, כאשר הסמכות מתגבשת ביום הגשת התביעה, וכל הסכומים שמתווספים לאחר הגשתה אינם משפיעים לעניין הסמכות. הסכום הנקוב באזהרה שנשלחה למערערים כולל שכ"ט עו"ד שנפסק לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ וכן אגרת הוצל"פ אשר שולמה על-ידי המשיבה. אין בסכומים אלה כדי לגרוע מהסמכות העניינית שהוקנתה לבימ"ש השלום ביום הגשת התביעה, הוא יום הגשת בקשת הביצוע. המערער 2 בחקירתו על התצהיר אומר: "המשכתי ב- 15.8 למשוך סחורות לפי ההסכם נספח ב'… לא זוכר כמה סחורה משכתי באוגוסט. לא צירפתי כרטיס הנהלת חשבונות כי לא ראיתי שום צורך… לא יכול לדעת מה יתרת החוב הכולל. אני לא זוכר…" (עמ' 8 לפרוטוקול בימ"ש השלום בבת-ים מיום 17.8.00). כנגד גירסה מעורפלת זו, עולה מחומר הראיות, כי חובה של המערערת למשיבה עמד על למעלה ממיליון ש"ח, ועל-כן, על-מנת להקנות סמכות לבית משפט השלום תבעה המשיבה מיליון ש"ח בלבד. משהוגשה התביעה בסך 1,000,000 ש"ח, הריהי נכנסת לגדר סמכותו של בימ"ש השלום, ואין למערערים על מה להלין. המערערים מוסיפים וטוענים ביחס לאיחורם בהגשת הבקשה להתנגדות, כי משמחקה המשיבה בקשתה בה הועלתה טענת האיחור - שוב לא היה על הרשמת להתייחס לטענה זו. עוד נטען בהקשר זה כי המערערים ביקשו ארכה בעוד שתי בקשות שזכרן לא בא בהחלטת הרשמת. המשיבה טוענת, לעומת זאת, כי באין תצהיר שתמך בבקשה להארכת מועד להתנגדות לביצוע, ומשאיחרו המערערים בהגשת ההתנגדות, בדין ובצדק קבעה הרשמת כי יש לדחות את בקשת ההתנגדות. זאת ועוד - באף לא אחת מן הבקשות שקדמו לבקשה המאוחרת שהוגשה ללא תצהיר, לא ביקשו המערערים את הארכת המועד ולא הראו "טעם מיוחד" לאיחור. הליכי ביצוע שטר הוסדרו בסעיף 81א. לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן - "החוק") שזו לשונו: 81 א. "(א) שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה - שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט; (ב) המבקש ביצועו של שטר יגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה על כך והוראות סעיף 7(ב) יחולו עליה כאילו היתה בקשה לביצוע פסק דין. (ג) החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות, ומשהוגשה ההתנגדות יעכב ראש ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר-הדין האזרחי, תשכ"ג - 1963". לפי תקנה 106(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979: 106. "(א) התנגדות לפי סעיף 81א(ג) לחוק תוגש תוך עשרים יום מיום שהומצאה האזהרה…". כן, לפי תקנה 205 לתקסד"א על בקשה בכתב לרשות להגן יחולו הוראות תקנה 241. תקנה זו קובעת כהאי לישנא: 241. "(א) בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טענותיו כולל אסמכתאות ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; (ב) תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף אלא ברשות בית המשפט". ובהמשך, קובעת תקנה 528 לתקסד"א כך: 528. "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה. נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו" (ה.ש.). כעולה מן התשתית העובדתית, נמסרה למערערים אזהרה ביום 22.3.00 באמצעות הדואר. ההתנגדות הוגשה ביום 17.4.00, דהיינו - באיחור של קרוב לחודש ימים מיום ההמצאה ורק ביום 10.7.00, דהיינו כשלושה חודשים לאחר קבלת האזהרה, הגישו בקשה להארכת מועד (בש"א 3062/11) בלא שצורף לה תצהיר בניגוד להוראות תקנה 241(א) לתקסד"א לעיל. במהלך הדיון בהתנגדות ביקש ב"כ המשיבה למחוק את בש"א 2366/00 שהוגשה מטעם המשיבה, ובה נתבקש ביהמ"ש ליתן צו המורה על ביטול עיכוב ההליכים נגד המשיבים בתיק ההוצל"פ. אין במחיקת בש"א 2366/00 משום מתן אורכה למערערים להגשת ההתנגדות, באשר אין כל קשר בין הבקשה שנמחקה לבין בקשת המערערים להארכת מועד. מעבר לכך, מאחר ומועד הגשת ההתנגדות נקבע בחיקוק על המבקש הארכת מועד להגשת התנגדות להוכיח טעם מיוחד לאיחור, כאמור בתקנה 258 לתקסד"א לעיל, קל וחומר כאשר ההתנגדות מוגשת באיחור. המערערים לא הצביעו על כל טעם מיוחד בבקשתם וכבר מהטעם הזה ראוי היה לדחות את בקשתם לרשות להגן ואת ערעורם על דחייה זו. עוד טוענים המערערים כי טעתה הרשמת בכך שלא הבחינה בין חבות על-פי השטר לבין חבות שלא מכוח השטר, וכן, משלא פסקה כי בשל העובדה שבשטר מולא תאריך פירעון שלא כדין - יש לקבל את ההתנגדות וליתן למערערים רשות להתגונן. הרשמת, כפי שנטען, לא ביססה את הבחנתה בין מקרה בו שונה תאריך על-גבי שטר - מקרה המצדיק מתן רשות להתגונן, לבין מצב בו הוסף התאריך. הכלל הוא שאם נעשתה השלמת הפרט שלא בהרשאת נותן השטר, הרי שסע' 19 לפקודת השטרות לא חל והשטר מבוטל על-פי סע' 64(א) ו- (ב) לפקודה. המערערים גורסים כי טענו במפורש בתצהירם שהוספת התאריך על השטר נעשתה שלא בהרשאתם, המערער 2 לא נחקר על כך כלל, ולכן ברי ויש לקבל גרסתו, ולבטל בהתאם לכך את השטר. כנגד טענות אלה מעלה המשיבה את הטענה כי צד שמוסר שטר ללא תאריך פירעון מסכים כי האוחז יכניס את התאריך, שכן בשל כך ניתן השטר ללא תאריך. עוד מוסיפה המשיבה כי המערער 2 בחקירתו הודה כי הצדדים הסכימו לאחר משא-ומתן על הסכם לפיו הערבות נכנסת לתוקפה מיידית. משכך, אין לקבל את האמור בתצהירו שכן זה נסתר בחקירתו הנגדית. גם לעניין זה אנו דוחים את טענות המערערים ומקבלים על-פניהן את החלטת הרשמת ואת טענות המשיבה. במהלך חקירתו על תצהירו הודה המערער 2 כדלקמן: "היה מו"מ ולבסוף סוכם בינינו נספח ב'" (עמ' 5 לפרוטוקול בימ"ש השלום בבת-ים מיום 17.8.00). כאמור, על-פי ההסכם (נספח ב' להתנגדות לביצוע שטר שהגישו המערערים), הערבות נכנסת לתוקף מיידי. וכך נאמר בהסכם זה: "…ניתנת בזאת ערבות אישית לטובת כל בו אלומיניום, פרטי הערב: תורג'מן דני… סך הערבות: 1,000,000 ש"ח… הערבות הנ"ל היא לכל בו אלומיניום עבור קניות שיבוצעו ע"י אלום דן תורג'מן בע"מ מתאריך 15/8/99… הערבות נכנסת לתוקפה מייד לכיסוי קניות אלום דן החל מ- 15.8.99 בלבד…" (ה.ש.). שטר בטחון, כפי שכבר הובהר ופורש בהחלטת הרשמת, הינו שטר שמסירתו הותנתה בתנאי. משחל החיוב שבהתנאה - קמה לאוחז בשטר הזכות להגישו לביצוע ולתבוע על-פיו (ראה: עמ' 6 להחלטת הרשמת). משנתברר כי המערערים חייבים למשיבה כספים על-פי ההסכם האמור, קמה למשיבה הזכות לתבוע תשלום על-פי שטר הבטחון. למעלה מן הצורך נוסיף, כי בטענת המערערים לפיה שגתה הרשמת בהבחנתה אין ממש. סע' 9(א)(2) לפק' השטרות קובע במפורש כי שטר שלא נרשם בו זמן "לפרעון", הריהו שטר בר-פרעון עם דרישה. לסיכום, אם כן, השטר נשוא הערעור דנן ניתן למשיבה במסגרת ערבות של המערער 2 לחובות המערערת 1 כלפי המשיבה. גם מתצהירו של המערער עולה כי אכן המערערת חייבת למשיבה כספים. המשיבה הגישה את השטר לביצוע בהוצל"פ כדין, משלא פרעה המערערת 1 את חובותיה למשיבה. בדין ובצדק קבעה הרשמת כי שטר הבטחון הוא שטר על-תנאי, ומשנתמלא התנאי (אי עמידה בהוראות ההסכם) - רשאי האוחז בשטר להגישו לביצוע. כדין נהגה המשיבה משמילאה בשטר את תאריך הפרעון, 1.3.00, לאור ההסכם הקובע כי ערבות המערער תיכנס לתוקף מיידי עם אספקת הסחורות וכן לאור העובדה כי השטר נמסר בלא תאריך על-מנת שהמשיבה תשלימו באם לא יקוים החיוב. אשר על כן, גם מטעמים שלגופם דין הבקשה לרשות להגן להידחות וכך גם דין הערעור.   4. סוף דבר המערערים יישאו בהוצאות המשיבה, שכר טרחת עו"ד והוצאות בסך 25,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום בפועל.   הערבון יועבר לב"כ המשיבה על חשבון ההוצאות.    ניתן היום 17.09.2002 בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים. עוזי פוגלמן, שופט   אסתר קובו, שופטת   יהושע גרוס, שופטסגן נשיא        שטר