1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (סגנית הנשיאה, כתוארה דאז, השופטת דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור מר קלינר ומר קליינר; עב 3047/03) הנסוב על רכיבי תביעותיו השונות של מר ישראל אליגוייב, המערער בתיק ע"ע 579/08 (להלן - המערער), בגין תקופת העסקתו כמאבטח בחברת השמירה בע"מ (להלן - החברה). תביעת המערער, בבית הדין האזורי, כנגד החברה התקבלה בחלקה. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא בפנינו ולטענות הצדדים, סבורים אנו כי דין ערעור המערער להידחות וכי יש לקבל בחלקו את ערעור החברה. נבאר להלן קביעתנו זו, דבר דבור על אופניו. 2. גמול שעות נוספות א. בבית הדין האזורי תבע המערער סכומים גבוהים עבור גמול שעות נוספות והפרשי שכר. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח זכאותו לגמול עבודה עבור שעות נוספות. המערער הגיש לבית הדין האזורי, שלוש שנים לאחר הגשת התביעה, יומנים בהם מפורטות לטענתו שעות העבודה. בית הדין האזורי פסק כי היומנים, שהוגשו בשלב כה מאוחר של ההליך ובנסיבות תמוהות ביותר, הינם בגדר עדות כבושה שערכה מועט ביותר, אם בכלל. בית הדין מצא את עדות המערער כלא מהימנה. בנסיבות האמורות, קבע בית הדין האזורי כי אין מקום להעביר את נטל הראייה, לעניין הפרשי שכר וגמול שעות נוספות, לכתפי החברה. לפיכך נדחתה תביעת המערער באשר לרכיב זה. ב. המערער טען לפנינו, בבקשתו לקביעת מועד לדיון נוסף בתיק מיום 7.6.09, כי עלה בידו לפענח את דרך חישוב היקף השעות הנוספות בתלושי שכר המערער, באופן בו ניתן להוכיח את זכאות המערער לתשלום גמול שעות נוספות. לאחר שבחנו את טענות הצדדים לעניין זה, לרבות אופן החישוב הנטען בהתייחס לתלושי השכר, נחה דעתנו כי לא הוכח שלא שולם למערער גמול עבודה עבור שעות נוספות כפי המגיע לו. לא מצאנו ממש בטענות המערער באשר לאופן החישוב המוצע, הן בהתייחס לגמול שעות העסקה בשבת והן באשר לגמול שעות נוספות רגילות. תמימי דעים אנו עם קביעתו של בית הדין האזורי כי נסיבות הגשת יומני המערער לצורך הוכחת שעות עבודתו בחברה בשיהוי משמעותי של שלוש שנים תוך סתירת הצהרת המערער בכתב תביעתו המתוקן, לפיה אין בידיו רישומי שעות עבודה, מעלות תמיהה ופוגעות במהימנותו של המערער וכפועל יוצא במהימנות הטענה לעניין היקף גמול השעות הנוספות. 3. פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת א. בית הדין האזורי קבע כממצא עובדתי כי המשיבה היא זו שהפסיקה את עבודתו של המערער וכי עובדה זו לא הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים. פסיקתו של בית הדין האזורי, אשר התרשם ישירות מן הראיות והעדויות שהונחו לפתחו - לפיה המשיבה לא נהגה בתום לב בטוענה, מחד, כי המערער התפטר מעבודתו ומנגד כי המערער פוטר בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים - מקובלת עלינו. בנסיבות אלה לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי, אשר קבע כי המערער פוטר מעבודתו בחברה וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים. ב. אשר לגובה סכום פיצויי הפיטורים פסק בית הדין קמא כי "הנתבעת לא חלקה על גובה הסכום שנתבע, מה גם שעיון בתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה המתוקן אינו מאפשר קביעה באשר לגובה שכרו של התובע. בתלושים מופיעות שלל תוספות שלא ברור מה מהותן, כגון תוספת שכר מגיע, תוספת אתר ועוד. גם עד הנתבעת שי שרוני לא הצליח להאיר את עינינו בעניין זה, ונראה כי גם הוא אינו מתמצא בנבכי התלוש. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 19,166 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך של 11,500 ₪" בפסיקתו זו בא בית הדין לדעתנו לכלל טעות. בית הדין האזורי קיבל טענת המערער לפיה גובה המשכורת הקובעת לחישוב פיצויי הפיטורים עומד על סך 11,500 ₪. עיון בתלושי משכורתו של המערער מעלה כי אין הדבר כן. שכר הברוטו של המערער, בשנה החולפת להעסקתו, נע בין הסכומים 2,211.46 ₪ ו - 11,077.12 ₪. סך הנמוך מהמשכורת הקובעת הנטענת. ויודגש כי שכר זה כולל תוספות שאין להכליל בשכר היסוד הקובע לענייננו. התוספות על פי התלוש לפי שמן לכאורה אינן חלק משכר היסוד לחישוב פיצויי פיטורים והמערער לא הוכיח אחרת, לרבות באשר לרכיב "שעות נוספות" אשר אין לראותן ככלולים ב"שכר יסוד" לעניין חישוב פיצויי פיטורים. המערער עבד אצל המשיבה במהלך התקופה 10.4.01-2.11.02. משכורתו הממוצעת של המערער בשנה החולפת לסיום העסקתו, כעולה מתלושי המשכורת שהוגשו לבית הדין קמא, עמדה על 4672.55 ₪. אשר על כן, סכום פיצויי הפיטורים לתשלום הינו 7398.20 ₪ וסכום תמורת ההודעה המוקדמת עומד על 4,672.55 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.02 ועד למועד התשלום בפועל. משכך הם הדברים, חיובי המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מעבר לסכומים אלו, על פי פסק דינו של בית הדין האזורי - בטלים בזאת. 4. פיצויים בשל פיטורים בחוסר תום לב המערער תבע רכיב זה בבית הדין האזורי אולם בית הדין לא הכריע בסוגיה זו בפסק דינו. משכך עלינו לבחון זכאות המערער לפיצויים בשל פיטורים בחוסר תום לב. לאחר שעיינו בכלל החומר המונח בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי המערער לא הרים את הנטל להוכיח כי הוא פוטר שלא בתום לב וללא סיבה מוצדקת. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בעקבות תקרית שבה ירה המערער מנשקו, נשקו ניטל ממנו והוגש כנגדו כתב אישום. עבודתו של המערער הופסקה מיד לאחר אירוע זה. משאלו הם פני הדברים, לא שוכנענו כי פיטורי המערער היו נגועים בחוסר תום לב באופן המצדיק חיוב החברה בתשלום פיצוי בגינם. 5. יתר רכיבי הערעורים אשר ליתר רכיבי הערעורים, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות למבטחים והחיוב בהוצאות, טענות החברה בעניינים אלו מכוונות, בעיקרו של דבר, כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי ומסקנותיו המשפטיות. מקובלת עלינו פסיקת בית הדין האזורי לעניין אי ביצוע הפרשות למבטחים, משהחברה לא טענה דבר כנגד עצם זכאות המערער לביצוע ההפרשות ולא טרחה להמציא תחשיב מטעמה בעניין זה. אשר לחיוב החברה בהוצאות, אופן התנהלות החברה כלפי המערער, תוך ניסיונות להתחמק מתשלום דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים והפרשות למבטחים, מצדיקות חיובה בהוצאות כפי הנפסק בבית הדין האזורי ולא מצאנו כל טעם להתערב בשיעורם. הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת, כדבר שבשגרה, בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדים והתרשמה מן הראיות באופן בלתי אמצעי. נסיבות העניין שלפנינו אינן מצדיקות סטייה מכלל זה. 6. סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו. בנסיבות המקרה ומשרוב רכיבי הערעורים נדחו, לא מצאנו לחייב מי מהצדדים בהוצאות. ניתן היום, י"ב אדר א תשע"א, 16 פברואר 2011, בהעדר הצדדים. נשיאה, אב"ד עמירם רבינוביץ,שופט יגאל פליטמן,שופט נציג העובדים, מר יוסף קרא נציג המעבידים, מר משה מרבך פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים