העדר ביטוח בנהיגה ללא מלווה   בתיק זה ניתן פסק דין לאחר שהצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט.   המחלוקת בתיק זה עניינה בפן המשפטי, באופן שלטענתה של חב' הביטוח הנתבעת, יש לדחות את התביעה לאור העובדה שמדובר למעשה ברשיון נהיגה חסר תוקף שכן, נזקי רכוש לרכב נגרמו כאשר נהג ברכב בנו של התובע שהינו נהג צעיר אשר נסע ללא מלווה.   עלי לציין כי הנתבעת עמדה על כך שיש לדחות את התביעה ולא היתה נכונה לקבל כל הצעה להסדר.   עפ"י סיכומי התובע, הפוליסה אשר הוציאה הנתבעת מתייחסת לכך כי כל נהג רשאי היה לנהוג ברכב לרבות נהג צעיר ו/או חדש. התובע אינו מכחיש כי מי שנהג ברכב היה אכן בנו של התובע. לטענת התובע, הוצג בפניו מצג ע"י שמאי מטעם הנתבעת (מר מנחם אדוני) אשר הציע פיצוי מסויים ואולם הנתבעת לא הסכימה לסכום זה, הציעה סכום אחר ולאחר מכן, דחתה את התביעה.   יש מחלוקת בנושא ערך הרכב אשר ניזוק והוכרז "אובדן כללי" ואולם ביהמ"ש בשלב זה לא ייתן את דעתו בנושא הטענות לגבי שווי רכב לצורך תגמולי ביטוח שכן, המפתח לקבלת או התייחסות בנושא זה הוא בסוגיה האם ביהמ"ש מקבל את התביעה. התובע מדגיש כי השמאי פעל מטעם נציג הנתבעת ובהתאם לסמכויות שניתנו לו ובנסיבות אלה לא ברור מדוע חזרה בה הנתבעת מהסכמתה. הוא מדגיש כי התחייבות השמאי אשר מחייבת את הנתבעת ניתנה ביודעין לגבי זהות הנהג בעת התאונה ולפיכך הנתבעת מנועה מלהעלות טענה כלשהי כנגד התחייבותה ביחס לשאלת הכיסוי הביטוחי והוא טוען כי המסמך מיום 18/6/00 שכותרתו "פיצוי כספי מוסכם" מדגיש כי הנתבעת היתה נכונה להגיע להסדר ויש לאכוף את ההסכם מכח דיני חוזים ו/או הסכם אחר. אמנם הסכם זה לא חתום ע"י נציג הנתבעת אבל לטענת התובע, הוא הוצע ונערך ע"י נציג הנתבעת ובהתאם להסכמתו ומה שהיה חסר היה חתימת התובע עצמו. התובע טוען כי קיים כיסוי ביטוחי לכל נוהג ברכב לרבות נהג צעיר ו/או חדש והמחלוקת עניינה אחת, העובדה שברכב נהג בן התובע שהוא נהג חדש ללא מלווה. הוא מבהיר כי ב"כ הנתבעת לא חלקה על כך כי לא הובהר לתובע מגבלה כלשהי ע"י סוכן הביטוח ביחס לנהיגת הרכב ע"י נהג חדש ו/או צעיר ללא מלווה. לטענתו, הפוליסה על נספחיה ועל התוספות שבה, אינה מתייחסת או מעלה העדר כיסוי ביטוחי לנהג צעיר ללא מלווה ומשלא נרשם כך מפורשות, מנועה הנתבעת מלהעלות טענה כלשהי ביחס לחבותה. לטענתו היה צריך לרשום בפוליסה באופן מפורש והדגש הוא על אופן מפורש שאינו משתמע לשתי פנים, כי לא יהיה כיסוי לנהג חדש ללא מלווה. לטענתו, הדבר נכון גם ביחס לפרמיות הביטוח הנלקחות. לטענתו העובדה שלא הוסברה מגבלה כזו, נוגדת את חוק חוזה ביטוח וחובת תום הלב הנדרשת ממבטח סביר ואם היו מוסברות המגבלות, אזי היה נאסר על בן התובע לנהוג ברכב. התובע מפנה לסע' 3 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981 תוך ציון שלא רק שהמבטח חייב לציין תנאים או סייגים לחבותו אלא עליו להבליט תנאים כאלה אחרת המבטח אינו רשאי להסתמך על תנאים ו/או סייגים אלה. ואולם, בפוליסה בה עסקינן, אין כלל התייחסות לסוגיה זו. הנ"ל מפנה לפסיקה לפיו לא זו בלבד שמוטל על מבטח סביר להבליט תנאי ו/או סייג כלשהו בפוליסה, אלא מוטל עליו גם להסב את תשומת לב המבוטח לתנאי ו/או לסייג ולוודא שהמבוטח היה ער ומודע לסייגים ו/או לתנאים בחבותה. עוד מפנה התובע לכך כי טענת הנתבעת שלפיה דין נהיגת נהג צעיר ללא מלווה כדין מי שנוהג ללא רשיון נהיגה, דינה להדחות וכי עניין זה טרם הוכרע ונידון בביהמ"ש העליון. הנ"ל מבהיר כי בסע' 12 (א)(1)(ב) לפק' התעבורה, נוסח חדש, השתכ"א - 1961 אכן נקבעו הוראות לגבי המצאות מלווה לצד נהג חדש ואולם בשום מקום הן בסע' זה והן בסעיפים רלוונטיים אחרים לפקודה, נקבע מפורשות כי נהיגת נהג חדש ללא מלווה דינה כנהיגתו ללא רשיון נהיגה. נכון, טוען התובע כי ברשיון הנהיגה של הנהג אכן נרשם כי נדרש לו מלווה אבל לא צויין מפורשות או ברורות כי נהיגת נהג ללא מלווה, דינה כדין נהיגה ללא רשיון נהיגה וכי תוקפו של רשיון הנהיגה מותנה בהמצאות מלווה ליד הנהג. עוד הוא מסביר כי לנהג היה רשיון נהיגה החל מיום 10/2/00 ואילו התאונה היתה ביום 30/5/00 משמע, רשיון הנהיגה היה בתוקף כ- 4 חודשים לפני מועד התאונה ועל כן אין תחולה להוראות סע' 12(א)(1)(ב) לפק' התעבורה הקובעות כי לנהג חדש נדרש מלווה לתקופה של חודשיים מיום מתן הרשיון. לטענתו, יש לראות בכך עבירת תעבורה על פק' התעבורה שעונשה בצידה אבל אין בכך נהיגה ללא רשיון נהיגה. לטענתו יש לראות במצבו של הנהג, כנהג שנהג בניגוד לתנאים אחרים שנקבעו ברשיון הנהיגה, דוגמת חובת הרכבת משקפיים וכו'. עוד הוא מבהיר כי כשהוראות החוק אינן חד משמעיות בעניין זה ושלא נרשם בפוליסה כי נהיגת נהג חדש ללא מלווה, דינה כנהיגה ללא רשיון נהיגה כשמשמעות מונח זה בפוליסה, אזי הנתבעת מנועה מלהעלות סייג שאינו ברור ואינו נרשם מפורשות בפוליסה.   מטבע הדברים, הנתבעת אינה רואה עין בעין עם טיעונים משפטיים אלה של התובע. לטענתה של הנתבעת, מלווה ברכב כנדרש עפ"י החוק או ברשיון הנהיגה של בנו של התובע, הינו תנאי לתוקפו של רשיון הנהיגה ואי עמידה בתנאי זה, פירושה שהוא נהג ללא רשיון נהיגה תקף וככזה, נהיגתו אינה מכוסה בכיסוי הביטוחי הניתן בהתאם לפוליסת הביטוח. הנתבעת מפנה לחובה הקבועה בחוק בסע' 12(א)(1) לפקודת התעבורה המציינת בסע' קטן (ד): "... רשות הרישוי תציין ברשיון הנהיגה אשר ניתן לנוהג חדש את התנאי שלפיו תוקפו של הרשיון מותנה בליווי בעת הנהיגה ואת התקופה שבה חלה תקופת הליווי". פרשנות סע' זה לטענת הנתבעת הינו ברור ולפיו תוקפו של הרשיון מותנה בליווי בעת הנהיגה. קרי, בהעדר ליווי, אין לרשיון הנהיגה תוקף ובעניין זה היא מפנה לתוקפו של רשיון הנהיגה כעולה מסע' 10(א) לפק' התעבורה. לטענתה פסיקת בתי המשפט השונים אשר בפניהם הובאה עד כה הסוגיה, קובעת באופן חד משמעי ואחיד כי נהיגתו של נהג אשר החוק ורשיון הנהיגה שלו דורשים נהיגה עם מלווה ונוהג ללא מלווה, שוללת את תוקפו של רשיון הנהיגה ועל כן אין תוקף בפוליסות הביטוח.   ביהמ"ש עיין בפסקי הדין אשר הומצאו לו ומדובר יש לומר בפסקי דין מחוזיים.   הנתבעת מפנה לכך כי נפסק בתביעה בגין נזקי גוף מכח ביטוח החובה כאשר המחוקק מקל בעניין זה עם המבוטח והולך לקראת הנפגעים, כאשר במקרים של הגבלות אחרות כגון הרכבת משקפי ראיה וכו', אין שלילה של הכיסוי הביטוחי בגין נזקי גוף אף אם מדובר בהפרת תנאי רשיון הנהיגה, הרי שאם קבעו בתי המשפט המחוזיים במקרים של פסיקה עפ"י חוק הפיצויים כי פרשנות הנתבעת נכונה, קל וחומר כי יש להחיל הלכה זו ונימוקיה כאשר המדובר בביטוח רכוש. דבר שאכן התרחש בפועל. לטענתה של הנתבעת אין כל משמעות לעובדה כי לא הובהרה לתובע מגבלה כלשהי ע"י סוכן הביטוח, שכן את המגבלה כי בהעדר רשיון נהיגה אין כיסוי, הסוכן לא צריך להסביר והדבר מצויין מפורשות בפוליסה. לטענתה גם טענות התובע כי משלא נרשם בפוליסה באופן מפורש כי לא יהיה כיסוי לנהג חדש ללא מלווה, מלמדת על כך שיש כיסוי או שגם הוא פרמיה בגין כיסוי לנהג צעיר, אין להם כל נפקות שכן, רשום מפורשות בפוליסה כי נהיגה בהעדר רשיון נהיגה אינה מכוסה וכאמור נהיגה ללא מלווה, דינה בהתאם לחוק עצמו, דינה כנהיגה ללא רשיון נהיגה. לטענתה, אין המדובר כלל בסייג או בחריג ולכן אין צורך בהדגשת העניין, שכן במקרה בו מלכתחילה אין רשיון נהיגה, אין כל תקפות לפוליסה. לטענתה גם אין כל משמעות לפרמיות ששולמו שהרי, אין ספק שאם היו עומדים בתנאי הפוליסה בנושא נהג חדש או צעיר, היה זוכה התובע לכיסוי ביטוחי. לטענתה התובע מטעה את ביהמ"ש בטיעוניו לפיהן נדרש רשיון נהיגה של 12 חודשים ומששילם התובע עבור דמי כיסוי נוספים עבור נהגים צעירים מתבטל התנאי של 12 חודשים, שכן הסע' אומר כי בני האדם הרשאים לנהוג ברכב, הינם מי שמפורט ברשימה בתנאי שהם בעלי רשיון נהיגה בר תוקף בישראל או שהיו בעלי רשיון נהיגה בתאריך כלשהו במשך 12 החודשים שקדמו לנהיגה ברכב ולא נפסלו מלקבל או להחזיק רשיון שכזה. בנוסף, מתייחסת הנתבעת לטענות בנוגע לחוק החוזים וההצעה אשר קיבל התובע מהשמאי ומבהירה כי למעשה בטיעוניו אלה חרג התובע מהשאלה של הנפקות המשפטית לעניין נהיגת בנו של התובע ללא רשיון נהיגה וכיסוי בפוליסה ואולם מחמת הזהירות היא מתייחסת גם לגוף עניין זה, תוך ציון כי מדובר במו"מ לצורכי פשרה מחוץ לכתלי ביהמ"ש, אשר לא הבשיל לכדי הסכם מחייב בין הצדדים ולא היתה כל הצדקה לחשוף אותו וכן כי אין להצעתה כל נפקות כלשהי. כן היא מסבירה כי אין לצפות מהשמאי אשר איננו משפטן כי יוכל לדעת מה קובעת ההלכה המשפטית לעניין נהיגת נהג צעיר ללא מלווה ולכן היתה גם התניה באותו מסמך, באשר לעניין נהיגת נהג צעיר ללא מלווה.   כפי שציינתי בפתח פסק הדין,רק אם יחשוב ביהמ"ש, כי יש כיסוי ביטוחי, יעבור ביהמ"ש לדיון בשאלת הנזק שגם היא שנויה במחלוקת וגם היא מעמידה לפתחו של ביהמ"ש שאלות הקשורות בשווי רכב לצורך תגמולי ביטוח. ניתוח כל הסוגיה שבפני, סוגיה שטרם נדונה בביהמ"ש העליון ואשר יש עליה רק פסיקה בבתי משפט מחוזיים או בתי משפט שלום, כאשר ביהמ"ש המחוזי מנחה ולא מחייב כידוע בימ"ש זה, מעלה שאלה משפטית אחת ויחידה: האם יש בנסיבות שבמהלכן נהג נהג צעיר ללא מלווה כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי בשים לב לעובדה שלמעשה אי המצאות מלווה ברכב, כאשר נוהג בו נהג צעיר כאשר ברשיון נהיגה מצויין כי עליו לנהוג עם מלווה, יש לראותה כאילו נוהג נהג ללא רשיון נהיגה.   בחנתי את טיעוני הצדדים כולם ובסופו של יום, אני סבור כי מבחינה משפטית הצדק הוא עם הנתבעת וכי המשמעות של הנהיגה ללא מלווה, משמעותה שלמעשה לבן התובע לא היה רשיון נהיגה בר תוקף ולכן לא צריך שיהיה כיסוי ביטוחי עפ"י הפוליסה.   אינני סבור כי טיעוניו של התובע ככל שהם נוגעים לכך שהיה צריך להנתן הסבר ע"י סוכן הביטוח בעניין, כי היה צריך להיות תנאי מפורש בפוליסה המסייג ומבהיר עובדה זו, וכן העובדה כי שולמו פרמיות ביטוח מוגדלות כדי לשכנע את ביהמ"ש, כי אכן יש להעניק בנסיבות העניין כיסוי ביטוחי. עם זאת, אני סבור בהחלט כי ראוי ונכון שחב' הביטוח הנתבעת תבהיר עניין זה בצורה טובה יותר באמצעות סוכני הביטוח שלה ו/או לחילופין באמצעות רישום של העניין בפוליסה ואולם אינני סבור כי יש בהמלצתי זו כדי לקבוע קביעה משפטית כי יש לראות בכך כמחדל או התנהגות משפטית מכוחה יכשיר ביהמ"ש את תקפותו של הפוליסה.   עלי לציין כי ניתוח סעיף 12 א' 1 לפקודת התעבורה, נוסח חדש, תשכ"א 1961 מצביע על כך כי המחוקק היתנה הלכה למעשה קיומו של רישיון נהיגה תקף בתנאי לפיו תוקפו של הרישיון מותנה בליווי בעת הנהיגה וכי סעיף 10 א' לאותה פקודה מצביע על כך כי על אדם לנהוג בהתאם לתנאי הרישיון.   לא ניתן לראות באי קיומו של מלווה בבחינת הפרה של חובה אחרת המופיעה ברישיון, כמו של הרכבת משקפיים לדוגמא ואינני סבור כי יש לגזור גזרה שווה בקיומו של מלווה לאותו נהג צעיר, לבין מצב שבו אדם לא מרכיב משקפיים מבחינת תקפותו של רישיון הנהיגה.   נדמה לי שבית המשפט אמר את דברו בהקשר זה, גם בנושא של נזקי גוף, תוך התייחסות לכך שמצב עניינים במהלכו אדם נהג ברכב שהוא בגיל צעיר וללא מלווה יאיין את רישיון הנהיגה שלו וככזה יימנע ממנו פיצויי מהמבטחת בביטוח חובה ונדמה לי שזו תוצאה קשה מאוד אך נכונה בנסיבות העניין ואם היא נכונה בנזקי גוף על אחת כמה וכמה שיש להכשיר ולקבל אותה בנזקי רכוש.   יש לציין כי מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם האיזון בין שתי המגמות המתנגשות בעניין זה. בין אם להעדיף פתרון המעניק פיצוי לניזוק המפזר את המעמסה של הפיצוי על ציבור המבוטחים תוך לקיחה בחשבון של דוקטרינת "האשם התורם" ואתייחס לעניין זה מיד, לבין הפתרון המחמיר יותר, של שלילת כל פיצוי מהניזוק בשל נהיגה ללא רשיון במקרה של נהיגת נהג חדש ללא מלווה. באיזון שבין שתי המגמות, גוברת לדעתי המגמה המחמירה יותר הקובעת כי נהג חדש הנוהג ללא ליווי, נוהג למעשה ללא רשיון נהיגה בר תוקף שכן יש בכך כדי להגדיל את הסיכון בדרכים ועל כן אינו זכאי לפיצוי בין אם מדובר בנזקי רכוש ובין אם מדובר בנזקי גוף. במקרה שלפנינו, לא הצביע ב"כ התובע על נסיבות מיוחדות המאפשרות סטייה מהפסיקה המנחה של בתי המשפט המחוזיים ודווקא במקרה דנן, לנהג החדש בנו של התובע לא התלווה אף מלווה בשונה מפסקי הדין המחוזיים ושבהם היה מלווה אך לא עמד בדרישות פקודת התעבורה ומשכך ואם שמה קבעו כי נהיגת נהג חדש מבלי שיישב לידו מלווה בעל רשיון נהיגה תקף שוללת את תוקפו של רשיון הנהיגה אז קל וחומר כי יש להחיל הלכה זו ונימוקיה במקרה שלפנינו בנהיגה ללא מלווה בכלל וכאשר המדובר בנזק רכוש לרכב ולא נזק גוף שהוא חמור יותר. אין ספק כי נסיבות אלו שבמהלכן נהג בנו של התובע שהיה לו רשיון נהיגה בתוקף כ- 4 חודשים לפני התאונה, שונה מהנסיבות של פסה"ד המחוזי חג'אג' סמיר נ. ספיאושוילי רימה ואח' (ת.א. 7241/99, 7263/99) עליו סומכת הנתבעת את ידה והמדבר על תובעת שהיא נהגת חדשה שנהגה לאחר 3 ימים מקבלת הרשיון וזאת בליווי מלווה שאינו עונה על דרישת פקודת התעבורה ואולם, למרות השוני בין המקרים, הרי הגעתי למסקנה שאם אתחשב בעובדה זו ואלך בכוון של הכרת הפוליסה כתקפה תוך קביעת אשם תורם לתובע באחוז גבוה, בשים לב למחדלו בכך שנתן לבנו הצעיר לנהוג ברשותו ללא מלווה, הרי שבכך לא תושג המטרה ההרתעתית כפי שהסברתי והדבר יוריד מרמת הזהירות אליה התכוון המחוקק וזאת כאשר המגמה היא ובמיוחד לאור העליה במס' תאונות הדרכים במדינה, היא להגביר את אמצעי הזהירות ואחד הדרכים לכך הינו הארכת התקופה לחובת הליווי לנהג צעיר. כאמור, הדוקטרינה של אשם תורם בחוזים נמצאת כבר במחוזתינו והמחשבה על אפשרות שבמהלכה יכיר בית המשפט בפוליסה כתקפה תוך קביעת אשם תורם על התובע, בשים לב למחדלו בכך שנהג ללא מלווה עלתה במחשבתו של בית המשפט ואולם -בית המשפט לאחר ששכלל את כל הטיעונים כפי שהוסברו ובחן את כל האינטרסים המתנגשים ואת מטרת ותכלית החקיקה בהקשר זה סבר כי התוצאה הזו לא תהיה משביעת רצון, שכן מבחינת מדיניות כללית אין להכשיר מצב שבו יינתן תוקף לרישיון שעה שנהג צעיר נוהג ברכב ללא מלווה.   משהחלטתי מבחינה משפטית שאני מקבל את טענות הנתבעת, לא נותר לי אלא לדחות את התביעה ואולם בנסיבות המלצתי לכך שהיה צריך הדבר להיות מובהר ביתר שאת באמצעות סוכן הביטוח או הפוליסה הגם שאין הדבר מחייב משפטית, כפי שהסברתי, אינני מוצא לנכון לקבוע ולפסוק הוצאות בנסיבות תיק זה.   עלי לציין כי העובדה שהיה נכונות בזמן המשא ומתן להגיע להסדר כלשהו, מה גם שלהסדר זה היה שותף שמאי שאינו משפטן וככזה וודאי שאינו יכול לקבוע מסמרות אין לה כל נפקות בנושא תיק זה, אשר כל כולו הוכרע אך ורק בנושא המשפטי אשר הונח לפתחו של בית המשפט.   עלי לציין כי משדחיתי את התביעה אין כל מקום לדון בנושא הנזק, ואולם גם בנושא זה אציין עיינתי בסיכומי הצדדים ונדמה לי שעמדתה של הנתבעת נכונה היתה וראוייה יותר.   בסופו של יום ועפ"י כל האמור לעיל אני מחליט על דחייתה של התביעה ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.  משפט תעבורהנהיגה ללא מלווה