לפניי מספר בקשות בקשר עם כינוס הנכסים נשוא הליך זה. בקליפת האגוז אציין כי בין הצדדים התנהלה פעילות עסקית, כאשר במסגרתה נחתמה אגרת חוב לטובת המבקשת להבטחת המגיעה למה מהמשיבה 1 (להלן: "המשיבה"). המבקשת עתרה למימוש אגרת החוב ומינוי בעל תפקיד מטעמה. עם הגשת ההליך ניתן צו מניעה האוסר על הוצאת הסחורה מחנויות המשיבה ביבנה ובגדרה (להלן: "החנויות"), ובהמשך ניתן צו המסמיך את המבקשת לקבל את הסחורה ולאפסנה עד למכירתה. ואלו הבקשות:בקשה אחת הינה לחייב את המשיבה למסור למבקשת את פרטי הסחורה אותם מכרה המשיבה, חרף צו בית המשפט מיום 9.9.11 שאסר על הוצאת סחורה מהחנויות, נשוא אגרת החוב (להלן: "הסחורה"). עוד מתבקש בית המשפט להורות למשיב 2 (להלן: "המשיב") בא כוחה של המשיבה להעביר למבקשת את הסך 18,000 ₪ המופקד בידיו בנאמנות בגין סחורה שנמכרה בתקופה האמורה (להלן: "הפיקדון"). בקשה שנייה הינה לאשר את מכר הסחורה למבקשת בתמורה לסך 250,000 ₪, לפי שהצעתה הייתה הגבוהה ביותר שהוגשה לרכישת הסחורה. יובהר, כי המשיבה יצרה לטובת המבקשת שיעבוד צף על סחורה המצויה בשתי חנויות שלה, ביבנה ובגדרה (להלן: "השעבוד"). המבקשת הגישה בקשה לאכיפת השעבוד ומינוי כונס נכסים, נוכח חוב שהמשיבה חייבת לה, לטענתה. הבקשה הובאה לפני כב' השופט אטדגי אשר ביום 9.9.11 ניתן על ידו צו מניעה זמני האוסר על המשיבה להוציא את הסחורה. עוד הורה בית המשפט על רישום המלאי בחנויות והסמכת ב"כ המבקשת להיכנס לחנויות על מנת לבצע את האמור. בין הצדדים הוסכם כי מאחר וההחלטה ניתנה ביום שישי, אזי חלף ספירת הסחורה, היא תצולם בוידיאו וכך נעשה. בקשה לחיוב המשיבה במתן מסמכים והעברת הפקדון לידי המבקשת (בקשה 7) בהמשך, ולאחר שהובא התיק לפניי, ניתנה על ידי ביום 30.10.11, החלטה לפיה מיניתי את עו"ד סורוקר ככונס נכסים זמני לסחורה, אשר הוסמך לתפוס את כל הסחורה המשועבדת. בין לבין, הגישה המשיבה תגובה לבקשה למימוש איגרת החוב ובה הודיעה כי אין לה מניעה להעביר למבקשת את כל הסחורה בחנות בגדרה, אליה הועברה גם הסחורה המשועבדת הנמצאת בחנות ביבנה. משכך, בהחלטה מיום 31.10.11 הוריתי למשיבה למסור לידי המבקשת את הסחורה בחנות בגדרה. ההחלטה יושמה בפועל, והסחורה הועברה מחנות המשיבה ביבנה ואוחסנה במחסן מטעם המבקשת. בדיון ביום 22.11.11 במעמד הצדדים, הוריתי שיש למכור את הסחורה בדרך בה נמכרים מיטלטלין בהוצאה לפועל ואכן הליך המכירה נמצא בשלבי סיום, לאחר שהתברר שהמבקשת מציעה את התמורה המרבית בסך של 250,000 ₪ הגבוהה במידה רבה מזו שהציע המתחרה השני. בתגובת המשיבה לבקשה הראשונה, נטען כי התמורה שהתקבלה בגין מכירת פרטי הסחורה שנמכרו מאז צילום הסחורה ביום 9.9.11 ועד להעברת הסחורה לחנות בגדרה, תמורת הסך 18,000 ₪ הופקדה בנאמנות בידי המשיב. המשיבה טוענת כי המבקשת וויתרה על קבלת הפיקדון וכי נכון וראוי יהיה שכספי הפיקדון יישארו בחשבון הנאמנות עד לסיום והכרעה בתביעות ההדדיות שבין הצדדים. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות על נספחיהן, שוכנעתי כי הדין עם המבקשת. עסקינן במימוש איגרת חוב, שניתנה על ידי המשיבה למבקשת וכאשר מונה על ידי כונס נכסים לתפוס את הסחורה, הוריתי על העברתה של זו לידי המבקשת ובהמשך למוכרה. במסגרת הסחורה האמורה, נכללת גם זו שניתן לגביה צו האוסר על המשיבה למכור אותה ולהעבירה למבקשת. לפיכך, הסכום שבפיקדון שמקורו בתמורת הסחורה שנמכרה לאחר צו המניעה ובניגוד לו, ולאחר שהוגשה הבקשה למימוש איגרת החוב, חוסה אף הוא תחת איגרת החוב וככזה מגיע למבקשת. לא ראיתי מקום לדחות את ההכרעה בגורל הסכום האמור, עד לאחר הכרעה בסכסוך שבין הצדדים כעמדת המשיבה, שכן זכות המבקשת לקבל את הפיקדון נובעת מכך שמקורו במכירת סחורה, שעליה רבץ השעבוד, ונמכרה אף בניגוד לצו בית המשפט. למותר לציין כי אין בהחלטה זו כדי לחרוץ בשאלת הסכום המגיע למי מהצדדים, אשר מתברר בערכאות השונות. מהטעמים האמורים, שומה גם על המשיבה למסור למבקשת את דו"ח המכירות של הסחורה מאז מתן צו המניעה ודו"ח כאמור יומצא תוך 21 יום, כאשר תוך התקופה האמורה יעביר המשיב למבקשת את הסכום שבפיקדון באמצעות בא כוחה. בקשה לאישור המכר (בקשה 9) לפיכך, ולאחר שבחנתי את הבקשה לאשר את מכירת הסחורה למבקשת, שוכנעתי כי דינה להתקבל. במסגרת בקשה זו מתבקש בית המשפט לאשר את מכירת הסחורה כהגדרתה לעיל, תמורת הסך של 250,000 ₪ כולל מעמ, ולאשר ההוצאות שהיו למבקשת בקשר לכך. יצוין כי אצל הגורם המטפל במכירות כגון דא, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, "חברת נעמן", התקבלו שתי הצעות לרכישת הסחורה. האחת של המבקשת תמורת הסך 250,000 ₪ השנייה של מר אבו עמאר תמורת הסך 62,00 ₪ בלבד. השמאות באשר לשווי הסחורה היא 250,000 ₪ בצירוף מעמ. המשיבה מתנגדת לאישור המכר. לטענתה אין מקום כלל שהמבקשת תרכוש את הסחורה בתמורה הנטענת אלא לפי המחיר הנקוב במחירונים של המשיבה, העולה על סכום התמורה. לחלופין נטען שיש לחייבה לעשות כן בסכום השמאות. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, שוכנעתי כי יש לאשר את המכר למבקשת תמורת הסך של 250,000 ₪. ראשית, סכום זה הינו ההצעה הגבוהה ביותר שהתקבלה לרכישת הסחורה ועולה במידה ניכרת על ההצעה השנייה שהוגשה. שנית, ההצעה קרובה למחיר השמאות. שלישית, אם היתה מתקבלת התנגדות המשיבה, משמע שהסחורה היתה נמכרת לצד ג', במחיר הנמוך במידה ניכרת מהתמורה המוצעת על ידי המבקשת. לא ראיתי מקום להידרש לטענת המשיבה לפיה יש לחייב את המבקשת לרכוש את הסחורה במחירי מחירון, שכן טענה זו נטענה בעבר ולא התקבלה על ידי, לא כל שכן, אחרת לא הייתי מורה על הליך המכירה באופן בו נוהל. במסגרת הבקשה, עתרה המבקשת לחייב את המשיבה בהוצאות תפיסת הסחורה, בסך של כ 9,918 ₪. עתירה זו מצריכה בקשה חדשה, שכן עניינה בהוצאות שהיו למבקשת כמי שמימשה את אגרת החוב לתפיסת המיטלטלין נשוא אגרת החוב. הואיל והצדדים התייחסו לעתירה זו, ואין עסקינן בעניין סבוך ומטעמי יעילות בחנתי את טענותיהם בהקשר זה. הסכום של ההוצאה שנדרש, נתמך בקבלות ותצהיר שניתן בעניין, הינו סביר ומשום כך יש לאשרו. בשולי הדברים, בכתבי הטענות התייחסות לעניינים שאינם דרושים להחלטה, ובכללן התנהלות של הצדדים ובאי כוחם, שאין בהם כדי לקדם את ההליך ולכבד את המעורבים בדבר, וכמות שהערתי בעבר. המשיבה תשא בהוצאות שתי הבקשות בסך 5,000 ₪. ניתנה היום, ד' טבת תשע"ב, 30 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום. סחורהצוויםצו מניעה