1. ביום 16/10/10, נפצע המערער בכף ידו הימנית במהלך עבודתו. הפציעה גרמה לקרע הגיד המיישר של האצבע האמצעית באותה יד. המשיב הכיר בפציעה זו כבתאונת עבודה, ושילם למערער דמי פגיעה בגין התקופה שמלמחרת התאונה ועד יום 15/1/11. 2. ביום 19/10/98, קבע פוסק רפואי כי עקב התאונה, היתה למערער נכות זמנית בדרגות שונות, עד יום 31/5/11, וכי החל מיום 1/6/11 דרגת הנכות היציבה עקב התאונה האמורה, היא בשיעור 0%. 3. המערער ערר על החלטת הפוסק הרפואי. הערר נדון ביום 18/12/11 על ידי ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). הועדה החליטה לדחות את הערר, ועל החלטתה זו הוגש הערעור שבפני. בחינת טענות ב"כ המערער והתייחסות אליהן 4. חלק נכבד מטענות ב"כ המערער בערעור זה, אינן טענות במישור המשפטי, אלא מכוונות להביא לכך שייקבע כי הועדה טעתה מבחינה רפואית. הטענות הרפואיות שהעלה ב"כ המערער, הן טענות על קיומו של "קשיון" לא נוח באצבע, טענות על אופי הבדיקה שנערכה למערער, טענות כי הועדה נסמכה על קביעות רפואיות שאינן תואמות את המציאות, כי היא היתה אמורה לקבוע למערער דרגת נכות וטענות נוספות כיוצא באלה. אין לי מיומנות לקבוע אם יש הצדקה רפואית לטענות אלה או אם לאו, אך ממילא אין בידי לקבל את הטענות הרפואיות האמורות, וזאת בשל הוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, המסמיך אותי לדון בערעורים מסוג זה, בשאלות משפטיות בלבד. 5. טענה נוספת של ב"כ המערער, היא טענה במישור המשפטי, אלא שעלי לדחותה בקביעה שאין לטענה זו על מה להסתמך. בכך כוונתי לטענה על כך שהועדה החליטה את החלטתה בשל "שיקולים זרים". ב"כ המערער לא פירט מה היו השיקולים הזרים הנטענים, ומדוע, לדעתו, נכון לייחס לחברי הועדה שיקולים זרים כלשהם. 6. לב"כ המערער יש גם טענה משפטית נוספת, על כך שהועדה לא נתנה למערער זכות טיעון. טענה זו - נדחית לגופהּ. אמנם, כעקרון ניתן לקבוע שגם הועדה, כמו כל גוף או אדם שיש לו סמכות להחליט החלטות בעניינו של אחר, חייב לשמור על עיקרי הצדק הטבעי, ולאפשר למי שעומדים להחליט בעניינו לטעון בפני הגוף שמוסמך להחליט. אולם, היקף זכות הטיעון שאותה יש לתת, אמור להיבחן על פי הנסיבות הרלוונטיות למהות ההחלטה. הועדה לא קבעה קביעות עובדתיות חורגות מהתחום הרפואי, אלא השתיתה את החלטתה על עניינים רפואיים בלבד. בנסיבות אלה, זכות הטיעון הראויה היתה הזכות להשמיע בפני הועדה את התלונות במישור הרפואי (בנוסף להגשת הערר הכתוב). בחינת הפרוטוקול מעלה כי המערער קיבל זכות כזו. לפיכך, כאמור, אני דוחה את הטענה בענין אי-מתן זכות טיעון. 7. טענה נוספת שאף היא במישור המשפטי, אך גם אותה יש לדחות לגופהּ, היא הטענה בענין אי-הנמקת החלטת הועדה. אכן, הועדה היתה אמורה לנמק את מסקנתה. חובה זו מעוגנת בתקנה 24 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, כפי שפורשה בהלכה הפסוקה. אולם, בחינת הפרוטוקול שערכה הועדה מעלה כי הועדה נימקה את מסקנתה. הנימוק, שנכתב בסעיף 23 לפרוטוקול היה כי הועדה דוחה את הערר "לאור הממצאים". הממצאים, מפורטים בסעיף 21 לפרוטוקול, ושם פורט כי הצלקת אינה דבוקה לעומק ואינה רגישה, לא במישוש ולא בתזוזה, פורט כי המערער מסוגל לסגור את כל האצבעות באופן מלא ותקין, פורט כי גם יישור האצבעות תקין לרבות באצבע האמצעית, וכן כי אין פגימה בתחושת המערער באצבע זו. לפיכך, כאמור, אין סיבה לראות את החלטת הועדה כבלתי מנומקת ולכן אני דוחה את טענת המערער בדבר העדר הנמקה. 8. הטענה היחידה שהועלתה על ידי ב"כ המערער ואשר יש לבחון אותה באופן ממשי בערעור זה, היא הטענה בענין החומר הרפואי שעמד בפני הועדה. בסעיף 12 לפרוטוקול שערכה הועדה, היה עליה לציין מה החומר שעמד בפניה. הועדה ציינה שם כי מצויים בפניה הפרוטוקול שנערך על ידי הפוסק הרפואי, סיכום המחלה מיום 27/10/10, וכן "מעקב אורטופדי". לטענת ב"כ המערער, לא ניתן לדעת אם החומר הרפואי שהיה בפני הועדה אכן כלל את התיק הרפואי של המערער ואף לא ניתן לדעת אם בפני הועדה היה התיק האורתופדי המלא של המערער, שכן לא ברור במה מדובר כשמדובר ב"מעקב" אורתופדי. על כך, הגיב ב"כ המשיב בטענה שהועדה אינה חייבת לפרט את מלוא המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, שממילא לערר צורפו מסמכים רפואיים ושההחלטה אם להזמין את התיק הרפואי היא החלטה במישור הרפואי, שמצויה בסמכות הועדה. 9. במחלוקת בענין המסמכים הרפואיים, איני מקבל את עמדת המשיב. אכן, ההחלטה אם להזמין חומר רפואי נוסף או אם לאו, היא החלטה שמצויה בסמכות הועדה, שאמורה להחליט בה על פי שיקולים רפואיים. אולם, כדי שיהיה ניתן לערוך ביקורת שיפוטית יעילה על החלטת הועדה, יש לדאוג לכך שיהיה ניתן להבין מהפרוטוקול מה היה החומר שעמד בפני הועדה, וכן - שהועדה היתה מודעת לשאלה אם מדובר במלוא החומר הרלוונטי או שייתכן שנכון להזמין חומר רפואי נוסף. כשהפרוטוקול נערך כפי שערכה אותו הועדה וכל מה שכתוב בענין תיקו הרפואי של המערער הוא "מעקב אורטופדי", לא ניתן לדעת מה המסמכים שהיו בפני הועדה ולא ניתן לדעת אם הועדה שקלה כלל את האפשרות שאין מדובר במלוא החומר הרלוונטי וכי לכן אולי מוצדק לדאוג להזמנת חומר רפואי נוסף. 10. בדב"ע 01-46/98 כריים - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 1/7/99), קבע בית הדין הארצי לעבודה, כך: "לא יתכן, כי ועדה רפואית על פי חוק הביטוח הלאומי, תשב לדון ותקבע דרגת נכותו של הנכה מבלי שיהא בפניה כל החומר הרפואי הרלוונטי, שעה שהיא מודעת לכך שאין בפניה כל החומר הרלוונטי ובכל זאת אין היא מבקשת זימונו. חובתה של הועדה, כפי שנעשה תדיר על ידי הועדות הרפואיות המבקשות השלמת החומר, לבקש את התיק הרפואי המתייחס לתקופה שקדמה לתאונה, ולקבוע גם על פיו אבחנתה וממצאיה. אין די לענין זה בהסתמכותה על 'כלי שני', חוות דעת של מישהו אחר, וזאת ללא כל קשר לשאלה - האם על פי הבדיקה הקלינית הממצא הוא כי לא נותרה נכות. במאמר מוסגר יוסף כי הבדיקה הקלינית אינה 'חזות הכל'; שכן, לקביעת דרגת הנכות נודעת חשיבות גם לשאלת הקשר הסיבתי אף במקרה בו על פי הבדיקה הקלינית דרגת הנכות היא 0%; ולשם קביעת הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה חשוב לעיין גם בכרטיס הרפואי המתייחס לתקופה שקדמה לתאונה. כדאי לשים אל לב כי טענה אפשרית, שבנסיבות המקרה חרף העדר כל החומר הרפואי יש להסתפק בבדיקה הקלינית, משמעה העקרונית הינה - ייתור החומר הרפואי מכל חשיבות, למרות שלא ניתן לטעון מראש שאינו רלוונטי לקביעת דרגת נכותו של המערער על פי מבחני הנכות". (סעיף 7 לפסק הדין. ההדגשות - לא במקור). כלומר, קביעת דרגת הנכות על פי הבדיקה הקלינית בלבד, בלא בחינת התיק הרפואי, אינה יכולה להספיק. אם אכן התיק הרפואי של המערער לא היה בפני הועדה, הרי שבהתאם לפסק הדין המצוטט לעיל, הועדה לא יצאה ידי חובתה. כאמור לעיל, מהאמור בפרוטוקול הועדה, איני יכול לדעת אם התיק הרפואי של המערער היה בפני הועדה או אם לאו. על כן, איני יכול להעביר את החלטת הועדה תחת שבט הביקורת השיפוטית, והתוצאה היא כי יש לקבל את הערעור ולתקן זאת. לסיכום 11. אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה. משיוחזר הענין אל הועדה, יהיה עליה לבחון את החומר הרפואי שבפניה, לפרט אותו בפרוטוקול, ולהתייחס לשאלה אם ראוי להזמין חומר רפואי נוסף. אם הועדה תקבע שאין צורך בחומר רפואי נוסף למרות שלא יהיה בפניה תיקו הרפואי המלא של המערער, יהיה על הועדה לנמק את קביעתה זו, תוך התייחסות לאמור בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שצוטט בסעיף 10 לעיל. אם בשל החלטת הועדה יובא אליה חומר רפואי נוסף על זה שהיה בפניה ביום 18/12/11, יהיה על הועדה לבחון את החומר הנוסף ולשקול אם יש בו כדי להביא לשינוי מסקנתה. 12. בשל העובדה שדחיתי את מרבית טענות ב"כ המערער, ובשל כך שחלק מהטענות היה כזה שלדעתי לא היה כל מקום לטעון אותו (כגון הטענה בענין "שיקולים זרים"), איני מוצא לנכון לחייב את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט. על כן, כל צד יישא בהוצאותיו. 13. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. ניתן היום, כ"ז בתמוז תשע"ב, 17 ביולי 2012, בהעדר הצדדים. חיים ארמון, שופט ערר