התובעת הגישה תביעה זו נגד החלטת הנתבע מיום 12.9.10, על פיה נדחתה תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה לפי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, בשל אי המצאת מסמכים שונים שהתובעת נדרשה להמציא. העובדות התובעת, ילידת 1968, גדלה בבית הוריה בעיר העתיקה ונישאה למר סאלם סוויטי, שהינו תושב דורא ליד חברון. התובעת הגישה תביעה ראשונה לגמלת הבטחת הכנסה ביום 20.5.04. בתביעתה ציינה התובעת כי היא פרודה מבעלה מזה שנתיים. התביעה אושרה ומחודש 5/04 קיבלה התובעת גמלת הבטחת הכנסה באופן לא רצוף, כהשלמה להכנסות של ושל בעלה מעבודה. זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה הופסקה מחודש 4/10 בשל אי המצאת מסמכים בנוגע להכנסותיה מעבודתה. התובעת לא השיגה על ההחלטה להפסיק את תשלום הגמלה מ-4/10. התובעת הגישה תביעה חוזרת לגמלת הבטחת הכנסה ביום 1.8.10. ביום 2.8.10 שלח הנתבע לתובעת מכתב בו נדרשה התובעת להמציא בתוך 21 ימים את המסמכים הבאים: תלושי שכר לחודש 7/10. שאלונים בנושא נכסים (שצורפו למכתב מ-2.8.10) אישור ממס רכוש הפלשתיני לגבי נכס חמה של התובעת בחברון. אישור בעלות לנכס חמה של התובעת בחברון המציין את גודל הקרקע, שם הבעלים ומספר גוש וחלקה. הצהרה חתומה בעניין עבודת בעלה של התובעת. טופס תביעה (אשר לא הוגש על ידי התובעת בשלמותו). ביום 24.8.10 נשלחה לתובעת תזכורת לגבי המסמכים שהתבקשו במכתב הנתבע מיום 2.8.10. ביום 29.8.10 הגישה התובעת לנתבע שני שאלוני נכסים: השאלון הראשון הוכתר "שאלון לגבי נכסי האב המנוח" והוא למילוי ולחתימה על ידי התובעת. למרות זאת, השאלון נחתם על ידי בעלה של התובעת והפרטים שמולאו בו התייחסו לאביו. בעלה של התובעת אישר בחתימתו כי אין לו כל זכויות בירושת אביו, לגביה טען בטופס כי היא לא חולקה (מוצג נ/6). השאלון השני הוכתר "שאלון לגבי נכסי האב המנוח - עבור בן זוגך", ואף על שאלון זה חתם בעלה של התובעת ומסר בו כי אין לו זכויות כלשהן בירושת אביו. בטופס זה ציין בעלה של התובעת בתשובה לשאלה אם ירושת אביו חולקה כי "אין ירושה" (מוצג נ/7). ביום 12.9.10 הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעת התובעת מיום 2.8.10 לפי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, בשל אי המצאת המסמכים שהתבקשו במכתבי הנתבע מיום 2.8.10 ו-24.8.10. ביום 17.10.10 הגישה התובעת לנתבע תצהיר שלה בו הצהירה שאביה נפטר לפני כ-25 שנים והוריש לאימה את הדירה שבה משפחתה גרה וכי "אין לנו נכסים יותר, ואין לנו אפשרות להשיג מסמכים נוספים או פרטים לגבי אבי המנוח, שכן מדובר בזמן רב שחלף ולא ניתן לאתר אותם" (מוצג נ/8). ביום 18.10.10 הודיע הנתבע לתובעת כי הגם שהתקבל תצהירה של התובעת, טרם הומצא שאלון נכסים לנכסי אביה של התובעת וטרם הומצאו מסמכים לעניין נכס חמיה של התובעת בחברון ועל כן ההחלטה בדבר דחיית תביעתה מיום 12.9.10 בעינה עומדת. לאחר שביו 24.10.10 הגישה התובעת הצהרה של בעלה, הודיע הנתבע לתובעת במכתב מיום 26.10.10 כי "גם הצהרה זו לענין נכס חמיך המנוח בחברון אינה עונה על דרישתנו. לפיכך דחיית תביעתך לגמלת הבטחת הכנסה ב-12.9.10 בעינה עומדת". התביעה התובעת הגישה תביעה זו במסגרתה היא טוענת שאין בסיס לדחיית תביעתה מאחר שהיא המציאה כל מסמך שהיה ביכולתה להמציא וכי אין ביכולתה להמציא מסמך ממס רכוש ברשות הפלשתינית בשל סירובם של שלטונות מס רכוש הפלשתיני להמציא אישור עבור המוסד לביטוח לאומי. הנתבע התגונן בטענה שבדין נדחתה תביעת התובעת לפי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה משלא המציאה את המסכים הבאים: שאלון נכסים לגבי נכסי אביה ואישור בעלות לנכס חמיה בחברון המציין את גודל האדמה. הנתבע כפר בטענת התובעת כי אין ביכולתה להמציא אישור ממס רכוש הפלשתיני המאשר את גודל הקרקע של חמה המנוח. בעקבות דיון הערכה מוקדמת שהתקיים בתיק, הגישה התובעת הודעה בה הסבירה אלו מסמכים היא אינה יכולה להמציא ובתגובה להודעתה הודיע הנתבע כי הוא עומד על עמדתו בדבר קבלת מסמכים המעידים על גודל הקרקע של חמיה של התובעת. בנוסף לכך, הודיע הנתבע כי "על התובעת למסור מספר הבהרות גם בנוגע לנכס בקלנדיה שמחוץ לישראל שבו התגוררה בעבר: היכן ממוקם הנכס, למי הוא שייך, כמה דירות בנכס ומי מתגורר בהן, ומה הקשר של התובעת לנכס זה". בדיון מוקדם שהתקיים ביום 13.7.11 טען בעלה של התובעת כי "הנכס בקלנדיה שייך לעונרה (אונר"א) אמא שלי גרה שם והיא נפטרה ולקחו את הבית. מישהו השתלט על זה וזה נהיה שלו". הפלוגתאות שנקבע בתיק הן: האם לבעל התובעת זכויות בעזבון אביו בקרקעות באזור דורה? האם לתובעת ולבעלה נכס בקלנדיה? האם כדין דחה הנתבע את תביעת התובעת לתשלום הבטחת הכנסה בשל אי המצאת מסמכים? האם לתובעת נכסים במושב אמציה או זכויות בקרקעות באיזור? הנתבע הודיע בסיכומיו כי אין הוא עומד על טענתו בדבר נכסים או זכויות במושב אמציה או בקרקעות באזור, ולפיכך נותרו להכרעתנו הפלוגתאות שמנינו בסעיף 16(א-ג) לעיל. דיון והכרעה לאחר שעיינו בראיות ובטענות הצדדים, הגענו למסקנה שדין התביעה להידחות. להלן נימוקינו. כעולה ממכתבו של הנתבע לתובעת מיום 18.10.10, המסמכים שבשל אי המצאתם עמד הנתבע על דחיית התביעה הם שאלון נכסים לגבי נכסי בעלה של התובעת ומסמכים המבהירים את גודל הקרקע בדורא שבעלה של התובעת הוא בין יורשיה. ממכלול הראיות שבאו בפנינו עולה שהתובעת ובעלה לא מילאו כנדרש את שאלון הנכסים שנשלח לתובעת במצורף למכתב הנתבע מיום 2.8.10 אשר התייחס לנכסי חמה של התובעת, בכך שלא נזכר בשאלון הנכס של חמה של התובעת בקלנדיה. גרסתם הראשונה של התובעת ובעלה בקשר לנכס זה היתה שמדובר בנכס שניתן לחמה של התובעת על ידי סוכנות האונר"א, וכי לאחר מותה של חמת התובעת שוב אין למי ממשפחת בעלה של התובעת כל זכות בנכס זה, לאחר ש"מישהו השתלט על זה וזה נהיה שלו". גרסה זו אינה מקובלת על בית הדין לאור מכלול הראיות בתיק, הכל כמפורט להלן. ביום 29.4.02 נחקרה התובעת על ידי חוקר המוסד ומסרה לשאלת החוקר כי בעלה גר "בקלנדיה בנכס אימו הפרטי ליד מפעל בלוקים" (נ/10). התובעת עומתה בחקירתה הנגדית עם הודעה זו וטענה כי לחמתה אין נכס פרטי וכי היא גרה בדורה בעת פטירתה (פרוטוקול דיון מיום 26.12.11, עמ' 13, שורות 8-13). הכחשה זו של התובעת אינה מקובלת עלינו, בהיותה סותרת את מכלול הראיות בתיק. ביום 30.8.04 נחקרה התובעת על ידי חוקר הנתבע ולשאלה "מה עם בית חמיך בקלנדיה" השיבה התובעת ש"הבית שייך לאונר"א ואחותו של בעלי מתגוררת בו" (נ/11, בעמ' 3 בסוף ההודעה). ביום 4.12.04 חתם בעלה של התובעת על תצהיר בו העיד שהוא עובד בחברון והכנסתו החודשית אינה עולה על 1,000 ₪ ו"לפעמים אני בא לקלנדיה אצל אימי ועובד באיזור קלנדיה" (נ/12). במסגרת תביעה קודמת שניהלה התובעת בתיק בל 13288/04, הצהירה התובעת בבית הדין ביום 25.1.05 שבעלה גר בקלנדיה (נ/9). בעדותה של אם התובעת לפנינו אישרה אם התובעת כי אם חתנה התגוררה בקלנדיה בבית קטן ששייך לסוכנות אונר"א וכי גם במועד מסירת עדותה רשום הבית על שמם של יורשי אם חתנה (פרוטוקול עמ' 19, שורות 18-27). בעלה של התובעת טען בעדותו לפנינו שאין לו נכס בקלנדיה. הוא אישר שאימו קיבלה מסוכנות אונר"א חלקה וכי הוא ואחותו חיו איתה (פרוטוקול עמ' 15, שורות 2-3). בהמשך הוא טען ש"המקום נטוש לגמרי, אין בו אף אחד, זה חדר כזה, זה עוד לא בית" (שורה 4). דברים אחרונים אלה אינם מתיישבים עם עדותו הקודמת לפיה הוא ואחותו גרו עם אימו, עדות אשר משתלבת עם יתר הראיות שמנינו לעיל. טענת התובע כי "זה לא בית" נתפסת בעינינו כניסיון לגמד את שוויו של נכס זה. בהמשך טען בעלה של התובעת שהנכס הוא "גרוטאה" וכי "יש מריבות שזה שייך לזה ולזה, זה לא שייך לאף אחד זה שייך לאונר"א.. יש מריבות שאני מעורב בהם, לכן אני הולך לקלנדיה לפעמים, לא יותר מזה, לפעמים יש תנחומים" (עמ' 16, שורות 6-9). כאשר עומת בעלה של התובעת עם אמירות קודמות שלו ושל התובעת לפיהן הוא גר בנכס אימו בקלנדיה, הוא הכחיש באופן בלתי משכנע את תוכנן של אותן הצהרות. כך למשל, בעלה של התובעת עומת עם תצהירו נ/12 בו הצהיר שהוא מגיע לנכס אימו בקלנדיה והוא טען שהוא "הוכרח" לחתום על הצהרה זו (עמ' 15, שורות 24-26). מעדותו של בעלה של התובעת עולה שהוא הוסיף לעשות שימוש בנכס שניתן לאימו על ידי סוכנות אונר"א גם לאחר פטירתה (שם, שורות 23 ו-28). המסקנה שיורשי חמתה של התובעת ירשו זכויות בנכס זה נתמכת גם באימרת התובעת ב-נ/11 לפיה אחותו של בעלה גרה בנכס. לאור הראיות שהציג הנתבע בתיק המצביעות על קיומן של זכויות ליורשי חמתה של התובעת בנכסה בקלנדיה, נראה שהתובעת ובעלה לא גילו במסגרת שאלון הנכסים שנשלח לתובעת ביום 2.8.10 קיומו של נכס זה, ודי בכך כדי לקבוע שאין מקום לקבוע שהחלטת הנתבע מיום 12.9.10 בדבר דחיית תביעת התובעת לפי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, בטעות יסודה. זאת, מאחר שגם בהנחה שהנכס ניתן לחמתה של התובעת על ידי סוכנות האונר"א, מצינו שיורשיה הוסיפו להתגורר בה אחרי מותה. במצב דברים זה, מהות הזכות שיש לבעלה של התובעת באה, לכל הפחות, בגדר "זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל", שבהגדרת "נכס" שבסעיף 9(ג) לחוק הבטחת הכנסה. בנסיבות אלה, מתייתרת הכרעה בשאלה אם התובעת המציאה לנתבע את כל המסמכים שיכלה באופן סביר להמציא בקשר לנכס חמיה בדורא. לעניין זה הבהיר הנתבע בסיכומיו כי אין בכוונתו לזקוף לתובעת שווי הבית עצמו, אך הוא עומד על טענתו כי קיימת קרקע עודפת "מאוד קטנה" מסביב לבית לגביה התובעת לא המציאה מסמכים שיש בהם כדי לאפשר הערכת זכויות בעלה של התובעת בה. מכל מקום, התובעת המציאה מסמך מעריית דורא (נ/3) ולא ברור אם יכלה להמציא לנתבע אישור על גודל החלקה, בשים לב לכך שהבית עצמו אינו רשום על שם בעלה כי אם על חמה ואחיו. לטענת בעלה, קבלת מידע מרשויות מס רכוש לגבי החלקה מותנית בהעברת הזכויות על שם יורשי הבעלים הרשומים, דבר הכרוך בהוצאות מרובות, בין היתר בשל הצורך להוציא צו ירושה. בנסיבות אלה, אפשר שלא היה מקום לדחיית התביעה בשל אי המצאת מסמכים בקשר לזכויות בעלה של התובעת בנכס זה, גם בהתחשב בכך שמדובר בקרקע עודפת "מאד קטנה". סוף דבר לאור כלל האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה, ללא צו להוצאות. פסק דין זה נתון לערעור בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, ז' סיון תשע"ב, 28 מאי 2012, בהעדר הצדדים. "ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו". נציג ציבור מיכאל בר און נציגת ציבור רמה חפץ דניאל גולדברג, שופט שאלוניםמסמכים