1. בפני תביעות הדדיות של משכיר בית ושל שוכר, שעניינן יחסי השכירות ביניהם בקשר להסכם שכירות עליו חתמו ביום 31.03.2001 (הסכם השכירות הינו מוצג ת/2, להלן: "הסכם השכירות"), בקשר לבית פרטי בן 5 חדרים ברחוב הזית 12 בשכונת שחמון באילת [להלן: "המושכר"].   2. הסכם השכירות הינו ל- 12 חודשים מיום 01.04.2001 ועד 31.03.2002, ודמי השכירות על פיו הם סך בש"ח השווה ל- 1,000 דולר ארה"ב לחודש, שחובת תשלומם שישה חודשים מראש. הסכם השכירות נערך על גבי טופס של טיוטת הסכם שכללה סעיף מספר 12, הקובע תקופת אופציה של 12 חודשים מתום תקופת ההסכם בכפוף לקבלת הודעת השוכר 30 יום מראש. על גבי ת/2, שהוצג על ידי התובע מחוק סעיף 12. הנתבע העיד כי בידיו עותק נוסף של ההסכם אך לא הציגו.   3. בתביעה הראשית שהוגשה ביום 23.05.2002, תובע המשכיר מהשוכר את פינוי המושכר, תשלום פיגורים בדמי שכירות וכן תשלום פיצוי בגין איחור בפינוי המושכר מאז יום 31.03.2002 ועד הגשת התביעה. כן התבקש פיצול סעדים לגבי תביעה נוספת. בכתב ההגנה ובכתב התביעה הנגדית טענות לפיהן המשכיר הפר התחייבויותיו שעל פי הסכם השכירות, באשר סיפק מושכר שאיננו ראוי למגורי אדם מחמת שלא היה טופס אכלוס למושכר, מחמת שהמושכר לא חובר חיבור קבע לחשמל, ונמנעו בו שימושים שונים. נטען כלפי המשכיר כי השכרת המושכר באופן הנ"ל היתה תוך הטעיית השוכר. כן נטען כי במושכר היו ליקויים שונים, וכי המשכיר עזב את הארץ סמוך לאחר חתימת ההסכם ולפיכך לא נתן מענה לליקויים רבים שנתגלו במושכר. כן נטען כי על המשכיר לשלם לשוכר תשלומים שונים בגין עבודות שונות שביצע במושכר, לרבות בגין הליקויים בו, כן להשיב עלות התקנתו של שער למושכר ומנוע חשמלי. לפיכך נטען לזכות קיזוז מול כל חיוב, ונטען אף לזכות לעכבון במושכר בגין חובות. עוד נטען כי בגין הפרות המשכיר, וכן ההטעייה וחוסר תם הלב המיוחסים לו נגרמו לשוכר נזקים של אובדן הכנסות (נטען כי השוכר הינו מתווך שהתכוון לעבוד אף מבית מגוריו), של עוגמת נפש, של הוצאות בלתי מתוכננות ועוד. לענין תביעת הפינוי נטען כי היתה אופציה בהסכם, אשר הופעלה, ולכן ההסכם תקף עד ליום 31.03.2003. לחילופין, כאמור, נטען לזכות עכבון בדירה מכוח חובות המשכיר. 4. מטעם המשכיר העידו המשכיר, אימו וקרוב משפחה, חשמלאי, שהעיד אודות מצב החשמל בדירה. מטעם השוכר העיד השוכר לבדו (אמנם בסיכומיו ביקש להסתמך גם על גבי חוות דעת בנושא חשמל שצורפה מלכתחילה לתביעתו, אך זו לא הוגשה בשלב הראיות ואף עורכה לא העיד).   5. מחלוקת ראשונה שיש להכריע בה הינה תקופת ההסכם. שוכנעתי כי ההסכם ת/2 הינו הסכם אותנטי. לא הוגש הסכם אחר. גרסת השוכר לגבי מחיקה חד-צדדית של סעיף האופציה, התבררה כמחיקה לפני חתימה, וממילא אין הדבר מעיד על שינוי ההסכם לאחר חתימתו.   כמו כן, השוכר טען כי האופציה חודשה בדרך של מכתב, מוצג ת/1, מכתב מאת המשכיר לשוכר מיום 29.11.2001 שבו הצהרה של המשכיר לפיה ישקול בקשה להשתתפות בהוצאות אם יחודש ההסכם לשנה נוספת. מכתב זה וודאי אין בו הקניית זכות אופציה או הפעלתה. השוכר לא הציג פניה למשכיר בדבר הפעלת האופציה, תשלום עם חידושה, אפילו בדרך קיזוז. לפיכך קיבלתי אף גרסת המשכיר הנסמכת על ת/2, על פיה תקופת ההסכם הסתיימה ביום 31.03.2002. הנני קובעת כי היה על השוכר לפנות המושכר באותו יום, ומשלא פינה, חייב המשכיר בתשלום פיצוי יומי כקבוע בסעיף 10 להסכם בסך השווה ל- 50 דולר ארה"ב ליום, סכום זה, על פי חישוב ב"כ התובעים שלא נסתר, עמד ביום הגשת התביעה על סך 12,425 ש"ח. בהמשך פסק הדין אבחן באם קמה הגנה מפני חיוב זה בגין טענת העכבון. 6. הוכח כי בין הצדדים נערכה התחשבנות לגבי ששת חודשי השכירות הראשונים, באופן שרק חלק מהם שולם בכסף והיתרה קוזזה כנגד השקעות של השוכר במושכר. אין מחלוקת כי בראשית אוקטובר 2001 היה על השוכר לשלם דמי שכירות בסך 26,148 ש"ח למשכיר, וכי לאחר מספר פניות של אם המשכיר לשוכר, רק ביום 16.10.2002, שילם השוכר למשכיר סך 10,000 ש"ח בלבד. לפיכך, הוכח חוסר בדמי השכירות בסך 16,148 ש"ח, שהיה על השוכר לשלם למשכיר ביום 01.10.2002. אבחן להלן האם רשאי השוכר לקזז סכומים כלשהם מול חיוב זה.   7. השוכר טוען כי המשכיר לא זכאי היה לקבלת דמי השכירות בגין אי התאמת המושכר למטרתו, ליקויים שונים שהיו בו וטענות קיזוז.   הוכח כי למושכר לא היה אישור אכלוס בעת השכרתו, וכי טופס זה לא הוצא עד היום. אין מחלוקת כי כתוצאה מכך לא חובר המושכר לרשת החשמל בחיבור קבע, אם כי היה מחובר בחיבור זמני, וכי המושכר לא חובר אף לרשת הטלפונים. השוכר טוען כי עלויות החשמל הזמני עלו על אלו של חיבור קבע וכי מצב החשמל במושכר חייב ביצוע עבודות שונות ועריכת ביקורת, אשר עלו לו כספים רבים. כן טען השוכר כי לללא טופס אכלוס לא יכול היה לבטח את תכולת המושכר, ולכן נאלץ לרכוש כספת בממון רב. עוד טען כי בשל אי חיבור קו טלפון נגרמו לו הפסדים כספיים להכנסותיו. המשכיר טען כי העדר אישור אכלוס היה ידוע לשוכר, וכי העדר אישור האכלוס נבע מהליכים תכנוניים אשר צפוי היה כי לא ייארכו זמן, אך בכל זאת ארכו. לטענתו, כיום אין מניעה מקבלת אישור אכלוס והטעם היחיד לאי קבלתו הינו חובות השוכר לרשות המקומית. המשכיר טען כי מינה נציג מטעמו לכל נושא החשמל, ואף העיד את עד תביעה 2 מטעמו, נציגו, שהכחיש ליקויים כלשהם במערכת החשמל, הכחיש עריכת תיקונים נחוצים בה על ידי השוכר, ואף הכחיש הצורך בבדיקה שנטען כי נערכה. המשכיר טען כי לא התבקש להזמין חיבור טלפון עבור השוכר, וכי לו נדרש לעשות כן היה פונה ומבקש חיבור כאמור. כן טען כי אין מניעה להנפקת ביטוח לתכולת המושכר. לאחר ששמעתי הצדדים החלטתי לדחות את טענות השוכר לגבי הטעיות, הפרות ונזקים ככל שנבעו מהעדר אישור אכלוס. השוכר לא העיד אנשי מקצוע מטעמו. השוכר הינו מתווך אשר אין לייחס לו תמימות בקשר להכרת המושכר ובדיקתו. השוכר הודה למעשה בכך שידע עם כניסתו למושכר שאין בו אישור אכלוס, אם כי סבר שאישור כאמור יוסדר בתוך זמן קצר (ראה עמו' 12 שורות 13-16, שאמנם אינן ברורות דיין אך בהחלט כך ניתן היה ללמוד מחקירת השוכר את המשכיר). השוכר לא פנה אל המשכיר בכתב או אל נציגיו בבקשה להפסיק ההסכם או לשנותו בגין הטעייתו הנטענת. השוכר המשיך לגור במושכר, ואף טען לחידושה של אופציה (שכבר קבעתי שלא היתה) למרות הטעייה נטענת זו. השוכר נמנע מלהסיר עכבה לקבלת היתר האכלוס, הקשורה בו (תשלומי חובות). כל אלה מעידים על הסכמת השוכר, אפילו בדיעבד למצבו המשפטי והפיסי של המושכר.   אוסיף עוד כי בכל ענין העדפתי את עדות התובע על עדות הנתבע, מבחינת סימני האמת.   לפיכך הנני דוחה הטענה כי המשכיר הטעה את השוכר לענין קיומו של אישור אכלוס, וכי השוכר לא ידע אודות בעיה זו. שוכנעתי, לפיכך, כי מסירת המושכר ללא אישור האכלוס לא היתה הפרת הסכם השכירות, וכך אף האילוצים שנבעו מכך. לכן, לא זכאי השוכר לקזז סכומים כלשהם בגין טענה זו.   לא קיבלתי הטענה על פיה המושכר לא היה ראוי למגורים, בעיקר משום שהינו משמש למגורי השוכר ומשפחתו עד היום, וזאת אף לאחר שבית המשפט המליץ לשוכר לפנות את המושכר. לא קיבלתי טענת השוכר על פיה נאלץ להמשיך ולגור במושכר על מנת שהשקעותיו לא ירדו לטמיון. השקעותיו המוסכמות של השוכר במושכר קוזזו כבר כנגד תשלום חודשי השכירות הראשונים. השקעותיו בנושא החשמל לא הוכחו, בהעדר עדות מבצע התיקון, בהעדר חוות דעת ונוכח עדות נגדית של עד תביעה 2. השקעתו הנטענת של השוכר בשער למושכר עמדה במחלוקת, ואין בה כשלעצמה צידוק למגורים בבית שאיננו ראוי למגורים. השקעותיו של שוכר במושכר להשבחתו, מטיבן נשארות במושכר. הטענה כי בגינן זכאי השוכר שלא לפנות מושכר איננה טענה סבירה. לפיכך, הנני כבר קובעת כי השוכר לא זכאי היה לקזז מדמי השכירות סכום כלשהו בגין טענות ההפרה וההטעייה שטען.   8. לא קיבלתי הטענה שנטענה לראשונה בסיכומי השוכר, לפיה פחת שווייו של המושכר נוכח הליקויים בו. טענה זו היה על השוכר להוכיח בראיות לגבי שווי השכירות, דבר שלא נעשה. לפיכך אף טענה זו נדחית. 9. הוכח כי המשכיר התחייב ביום 04.06.2001 לשלם לשוכר סך 8,000 ש"ח על חשבון שער כניסה ופשפש במושכר, בכפוף לכך שיבוצעו לפי תוכנית שנשלחה בפקס. אף הוכח כי תוכנית כאמור נשלחה לשוכר בפקס ביום 26.05.2001. אין מחלוקת כי השוכר אמנם הקים שער במושכר, אך לטענת המשכיר, השער לא הוקם על פי התוכנית ולכן אין השוכר זכאי לכל החזר בגינו. טוען השוכר, מנגד, כי הינו זכאי לקבל את מלוא הסכום המוסכם, וכן סכום נוסף בסך 4,780 ש"ח בגין מנוע חשמלי לשער זה. השוכר לא הוכיח כי השער נבנה על פי התוכניות שנשלחו. השוכר לא הוכיח התחייבות כלשהי של המשכיר לשלם בגין המנוע החשמלי. בנסיבות אלה ראוי היה לדחות במלואה התביעה גם בענין זה. בכל זאת, לפנים משורת הדין, ובשים לב להתכתבויות שבין הצדדים בנושא זה, הנני מורה כי כנגד השארת השער במושכר, כשהוא במצב תקין וראוי לשימוש, יהיה השוכר זכאי לקזז סך 5,000 ש"ח מתביעת המשכיר.   10. תביעת השוכר בגין עוגמת נפש, אובדן הכנסות ועוד השוכר לא הוכיח הפרות כלשהן של המשכיר את הסכם השכירות. דחיתי לעיל טענתו לפיה הוטעה בענין מצבו המשפטי או הפיסי של המושכר. הנני דוחה אף הטענה לפיה המשכיר "נעלם" מבלי ליצור כל קשר עם השוכר. די לעיין בהתכתבויות מהחודשים מאי ויוני 2001 בענין השער, עדות אם המשכיר (עדת תביעה 3) לענין מגעים לפני חודש אוקטובר 2001 ופניות המשכיר לשוכר מנובמבר 2001, בכדי להפריך טענה זו. השוכר לא הוכיח קיומם של ליקויים אשר דרש לתקנם ואשר לא תוקנו. השוכר לא הוכיח כי ההפרות, אם היו, גרמו לו לנזק אשר הינו זכאי לפיצוי בגינו. השוכר לא ביסס במאום הטענות לגבי נזקיו, ולא הציג כל אסמכתא להן. השוכר אף לא הוכיח כי סורבה דרישתו לחיבור קו טלפון למושכר או לביטוח תכולת ביתו למושכר. השוכר חתם על הסכם לשכירות דירת מגורים ולכן טענותיו לגבי ההפסדים עסקיים אינן במקומן. מהטעמים האלה נדחית תביעתו הנגדית לתשלום פיצויים.   11. בסופו של יום, הוכח כי השוכר חייב למשכיר כבר מיום 01.10.2001 סך 16,148 ש"ח בגין דמי שכירות שלא שולמו. הוכח כי מסכום זה רשאי השוכר לקזז סך 5,000 ש"ח בלבד. לפיכך חייב השוכר למשכיר סך 11,148 ₪ [בכפוף למסירת שער תקין במושכר עד פינויו].   לפיכך, בתום ההסכם, 31.03.2002, לא היה המשכיר חב חיוב כלשהו לשוכר, לשוכר ממילא לא היתה תביעה לגיטימית מהמשכיר ודין טענתו להחזקת המושכר בעילת העכבון להידחות. סברתי אף כי טענת העכבון איננה מתיישבת עם שימוש בנכס "המעוכב" להנאתו של בעל העכבון. אך, בנסיבות הענין, לא ראיתי הכרח להכריע במחלוקת שבשאלה זו.   לפיכך אף היה על השוכר לפנות את הדירה ביום 31.03.2002, ומשלא עשה כן הינו חב אף בתשלום הפיצוי היומי, כפי שנקבע לעיל. כמו כן, יש ליתן צו פינוי מיידי למושכר. 12. הנני מחייבת את הנתבע לפנות לאלתר את המושכר שברחוב הזית 12 אילת. כן הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך 11,485 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.10.2002 ועד התשלום המלא בפועל, וכן סך 12,425 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. הנני קובעת כי ככל שלא יימסר במעמד הפינוי שער תקין במושכר, יחויב הנתבע בתשלום סכום נוסף של 5,000 ₪ שישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01/10/02. דחיתי את התביעה הנגדית. הנתבע/התובע שכנגד יישא בהוצאות התביעה במלואן, לרבות אגרות והוצאות עדים וכן סך 10,000 ש"ח בגין הוצאות הגעת התובע לדיון ולשהיה בישראל. כן יישא הנתבע/תובע שכנגד בשכ"ט ב"כ התובע/נתבע שכנגד בסך 10,000 ש"ח נוספים. סכומים אלה צמודים ונושאי ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 13. ניתן בזאת היתר לפיצול סעדים.   ניתן היום, כ"ד בשבט, תשס"ג (27 בינואר 2003), בהעדר הצדדים. ד. בלטמן קדראי, שופטת סגן נשיא פינוי מושכרשכירותפינוי