פיצוי על התפטרות גננת הנתבעת 2 מנהלת גן ילדים בג'בל מוכבר. הנתבע 1 הוא מנהל בנתבעת 2. התובעת, עבדה כגננת בגן מיום 18.11.08 עד 11.10.10. לאחר סיום עבודתה הגישה התובעת נגד הנתבעים תביעה זו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שכר 11 ימי עבודה בחודש 10/10, דמי הבראה ופדיון חופשה. בסיכומיה זנחה התובעת את תביעתה נגד הנתבע 1 אישית. כן זנחה התובעת בסיכומיה את תביעתה לפדיון חופשה ואף הודיעה על ויתור על תביעתה זו. נותרו להכרעתנו, איפוא, תביעות התובעת האחרות נגד הנתבעת 2 בלבד. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך 20,721 ₪ בגין שכר ששולם לתובעת מעבר לסכומים שהגיעו לה לטענת הנתבעת, שכר לימוד שהתובעת חייבת בגין לימודי בנה ונזקים שנגרמו לנתבעת בשל התפטרות התובעת. עובדות התובעת עבדה חמישה ימים בשבוע (בימי שני, שלישי, רביעי, חמישי ושבת). שעות עבודתה של התובעת היו, ככלל, מ-8:00 עד 13:00. בימי ה' התובעת סיימה את עבודתה ב-12:00 באישורו של הנתבע 1 על מנת להספיק להגיע לתחילת לימודיה במכללת "דוד ילין". בתחילת עבודתה של התובעת (בנובמבר 2008) הוסכם בין הצדדים כי שכרה של התובעת יעמוד על 2,000 ₪ וכך שולם שכרה בשנת הלימודים תשס"ט. הצדדים הסכימו על העלאת שכרה של התובעת ל-2,500 ₪ החל משנת הלימודים תש"ע (שהתחילה בחודש 9/09) ושכרה שולם בשנת לימודים זו בהתאם לכך. בסוף שנת הלימודים תש"ע התובעת ביקשה מהנתבעים שבשנת הלימודים תשע"א יועלה שכרה ל-3,000 ₪. הנתבע 1 התנגד לדרישת התובעת והתובעת הודיעה לנתבע 1 כי לא תסכים להמשיך לעבוד בגן בשנת תשע"א ללא העלאה בשכרה. למרות זאת, במהלך חופשת הקיץ נמלכה התובעת בדעתה והודיעה לנתבע 1 כי היא נכונה לשוב לעבודתה גם ללא הבטחה בדבר העלאת שכרה, תוך שבקשתה תידון בין הצדדים במהלך שנת העבודה. התובעת החלה את עבודתה בשנת הלימודים תשע"א בתחילת ספטמבר 2010 ועבדה בגן עד לסיום עבודתה ביום 11.10.10. התביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת המחלוקת בין הצדדים לגבי תביעת התובעת לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת עניינה בשאלה אם התובעת פוטרה או התפטרה. אין מחלוקת שהרקע לסיום עבודת התובעת הוא הודעה של הנתבע 1 לגננות שהועסקו בנתבעת 2, ביניהן התובעת, כי קיבל הנחיות מרואה החשבון של הנתבעת 2 לפיהן עליו לשלם דמי ביטוח לאומי בגין משכורות העובדים וכי בעקבות הנחיה זו בדעתו לנכות משכרן של הגננות דמי ביטוח לאומי סכום של כ-200 ₪. לטענת התובעת, נתבע 1 העמיד אותה בפני ברירה להסכים לניכוי או להיות מפוטרת ומשלא הסכימה התובעת לניכוי היא פוטרה. לחילופין טוענת התובעת כי אף אם ייקבע כי היא התפטרה, הרי שהתפטרותה היא בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים שכן הפחתת שכרה היא בגדר הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודתה. לטענת הנתבעת התובעת התפטרה במחאה על הודעת הנתבע 1 בדבר הניכוי של דמי ביטוח לאומי וכי היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. במחלוקת בין הצדדים לגבי נסיבות סיום עבודתה מקובלת על בית הדין גרסתה העובדתית של הנתבעת, קרי: הנתבעת התפטרה במחאה על הודעת הנתבע 1 בדבר הניכוי של דמי ביטוח לאומי. המסקנות המשפטיות הנגזרות מקביעה עובדתית זו הן שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים ואינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת. משמעות התפטרותה של התובעת במחאה על ניכוי משכרה הוא שהיא התפטרה עקב הפחתת שכר. בנסיבות בהן השכר המוסכם היה 2,500 ₪ והניכוי הוא 200 ₪, הרי שמדובר בהפחתת שכר בשיעור 8%. מדובר בהרעה מוחשית של תנאי עבודתה של התובעת. נציין כי לתובעת הונפקו תלושי שכר על פיהם שכרה של התובעת שולם בהתאם לנהוג לגבי עובדי הוראה. לתיק הוגשו תלושים החל מחודש 11/09 בהם מפורטים רכיבי השכר השונים וכן ניכויי חובה כגון דמי ביטוח לאומי ומס בריאות. מכאן נובע שעוד בתחילת שנת הלימודים תש"ע שילמה הנתבעת 2 דמי ביטוח לאומי בגין העסקת התובעת. ממכלול העדויות והראיות עולה, איפוא, התמונה הבאה: הצדדים הגיעו להסכמות בדבר גובה השכר במונחים של "שכר נטו" בשיעור מסויים והנהלת החשבונות של הנתבעת 2 הנפיקה לתובעת תלושי שכר הכוללים מרכיבי שכר המקובלים בדירוג עובדי ההוראה, באופן שמממש את הסיכומים בין הצדדים בעניין גובה השכר. בנסיבות אלה, הודעת הנתבע 1 בתחילת שנת הלימודים תשע"א על הטלת ניכוי על שכר הגננות כדי לממן את תשלומי הנתבעת 2 בגין דמי ביטוח ומס בריאות, היה ניסיון של הנתבעת 2 להפחית את השכר נטו של העובדות. מדובר איפוא בהפחתת שכר שהיא הרעה מוחשית בתנאי עבודה. התובעת תבעה פיצויי פיטורים בסך 6,250 ₪ על פי משכורת ברוטו של 3,000 ₪. מתלושי השכר של התובעת עולה כי שכרה הגיע במהלך שנת 2010 ל-2,772 ₪, וזהו שכרה הקובע לפיצויי פיטורים. עבור תקופת עבודה של 25 חודשים זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 5,775 ₪. הואיל והתובעת התפטרה, אין היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת. התביעה לדמי הבראה הנתבעת 2 לא עמדה בנטל להוכיח תשלום דמי הבראה לתובעת. במהלך עדותו טען הנתבע 1 כי ימציא דו"ח של רו"ח של הנתבעת 2 שיתמוך בטענתו כי שולמו לתובעת דמי הבראה. דו"ח כאמור לא הוגש לבית הדין. התובעת תבעה 2,106 ₪ בגין 6 ימי הבראה לפי 351 ₪ ליום הבראה. בהתחשב בהיקף משרתה של התובעת, שהגיע על פי תלושי השכר ל-70% (129 שעות חודשיות מתוך 186), התובעת זכאית לפחות ל-7.7 ימי הבראה (11 ימים בגין שתי שנות עבודה * 70%), ולפיכך הסכום שתבעה אינו עולה על הסכום שהגיעו לה. בהתאם לכך אנו מקבלים את תביעת התובעת לדמי הבראה בסך 2,106 ₪. התביעה לשכר 11 ימי עבודה בחודש 10/10 אין חולק שלתובעת שולם סך 3,000 ₪ ביום 12.10.10. לטענת הנתבעים, סכום זה כולל את משכורתה לחודש 9/10 וכן את שכר עבודתה של התובעת בגין ימי עבודתה בחודש 10/10. לעניין זה העיד הנתבע 1: "ש. איך הגעת ל-3000 ₪? ת. 2500 חודש מלא, 11 יום לפחות 800 ₪ זה כמעט 3300 ₪. בספטמבר לקחו חופש 10 ימים מלאים. מגיע לה 3 ימים אז מגיע לי בחזרה 7 ימי עבודה. זה כמעט 500 ₪. אז מגיע לה 2800 ועשיתי לה טובה ונתתי לה עגול 3000". הנתבע 1 לא הוכיח את זכאותה של הנתבעת 2 לקזז 7 ימי עבודה ממשכורת התובעת לחודש 9/10. לפיכך אנו מקבלים באופן חלקי את תביעת התובעת ופוסקים לה שכר 7 ימי עבודה בסך 795 ₪ (לפי 113.60 ₪ ליום כגרסת הנתבעת לעניין שווי יום עבודה כפי שעולה מן התביעה שכנגד ל-1,931 ₪ בגין 17 ימי עבודה). התביעה שכנגד הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בה תבעה החזר שעות עבודה מהתובעת, כדלהלן: בגין היעדרות התובעת בימי ה' החל משעה 12:00 - החזר 17 ימי עבודה 1,931 ₪. היעדרויות בתאריכים שפורטו בכתב התביעה שכנגד המסתכמים ב-25 ימים עבודה וכן עבור החודשים יוני -אוגוסט בהם לא עבדה. החזר שכר לימוד בגין לימודי בנה של התובעת בגן. נזקים שהתובעת גרמה לגן בעת עזיבתה לרבות תלישת עבודות של תלמידים ולקיחתן. דין התביעה שכנגד להידחות, כמפורט להלן. אשר לתביעה לשכר לימוד - אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה זו שאינה נובעת מיחסי עובד ומעביד. אשר להיעדרויות התובעת בימי ה' החל משעה 12:00 - מדובר בהיעדרות מאושרת לצורך לימודי התובעת, שגם לנתבעת היה בהם עניין משום שתנאי לקבלת רישיון מהעירייה (שהנתבעת חפצה לקבל) היה העסקת מורים מוסמכים. הנתבעת שילמה לתובעת את שעת ההיעדרות המאושרת בכל תקופת עבודתה ובכך הביעה הסכמתה לכך באופן שהתשלום הפך לחלק מתנאי עבודתה של התובעת, ואין לנתבעת כל עילה לתבוע החזר בגינו. הוא הדין באשר ליתר שעות ההיעדרות של התובעת - גם אם תתקבל טענת הנתבעת בדבר שעות היעדרות של התובעת הרי שהתשלום החוזר והנשנה בגין שעות היעדרות מצביע על כך שמדובר בתשלומים מוסכמים ואין לנתבעת עילה לתבוע החזרם. טענת הנתבעת בדבר נזקים שגרמה התובעת לא הוכחה. לעניין זה העידה התובעת שהיא נטלה עמה עבודות של תלמידים שבוצעו באמצעות צבעים וציוד אחר שהיא רכשה בכספה בהיעדר תקציב לכך מאת הגן. עדות זו מקובלת עלינו. אף אם הדבר אינו מקנה לתובעת זכות ליטול את עבודות התלמידים שבוצעו בציוד שהיא רכשה, הרי שלא הוכח ששווי העבודות היה 6000 ₪, ועל פני הדברים מדובר בתביעה קנטרנית. ככל שהנזקים הנטענים נובעים מעצם התפטרות התובעת ללא הודעה מוקדמת, הרי שכבר קבענו כי התפטרות התובעת הייתה בנסיבות של הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, באופן שפטר אותה ממתן הודעה מוקדמת על פי סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001. סוף דבר התביעה נגד הנתבע 1 נדחית. התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעת 2 תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 5,775 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.10.10 עד לתשלום בפועל. דמי הבראה בסך 2,106 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.10.10 עד לתשלום בפועל. שכר עבודה בסך 795 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.10.10 עד לתשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית. הנתבעת 2 תשלם לתובעת בגין התביעה והתביעה שכנגד שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. התובעת תשלם לנתבע 1 שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. פסק דין זה ניתן לערעור ברשות. בקשה לרשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. פיצוייםגננות (גן ילדים)התפטרות