1. בפני תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. 2. התובע, יליד 1972, נפגע לטענתו בתאונת דרכים שאירעה ביום 5.9.02 בשעה 12:00 או בסמוך לכך כאשר במהלך עבודתו עלה על מלגזה מ.ר 902001 במטרה להניעה ולהתחיל בנסיעה ובזמן העלייה למלגזה החליק ונפל תוך פגיעה ביד ימין. לתובע אובחן שבר באצבע 5 ביד ימין. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי וועדה רפואית לעררים קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5%. 3. הנתבעת מכחישה את נסיבות אירוע התאונה וטוענת כי התובע לא הרים את נטל השכנוע המוטל עליו להוכיח את תביעתו. לעניין זה נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר על סף מועד ההתיישנות, כי התובע לא ידע למסור פרטים מהותיים ביחס לנסיבות המקרה, כי לא הביא עדים רלוונטיים לתביעתו וכי לאחר האירוע בחר שלא לקבל טיפול רפואי ורק לאחר מספר ימים פנה לקופת החולים כאשר באישור הרפואי מקופת החולים וכן ברישום מחדר מיון לא נזכרת נפילה ממלגזה. 4. מטעם התובע העידו התובע ומר שמואל סיון, הממונה על הבטיחות במפעל אשר ערך עבור התובע טופס בל / 250 (ת/2) וכן מילא טופס דיווח תאונת עבודה (ת/3). מטעם הנתבעת העיד דר' שוט יפים, רופא בחדר המיון. 5. עדותו של התובע בהתייחס לאופן אירוע התאונה הינה עדות יחידה של בעל דין. סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 שכותרתו "הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי" קובע כדלקמן: "פסק בית המשפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו ; ואלה המקרים: ... (2) העדות היא של בעל דין..." הואיל ומדובר בעדות יחידה של בעל דין ובהיעדר נימוקים מיוחדים, מדובר בעדות הטעונה סיוע. 6. האירוע הנטען אירע כאמור ביום 5.9.02 בשעה 12:00 ואולם, לראשונה פנה התובע לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים (דר' גוזמן) רק ארבעה ימים לאחר מכן ביום 9.9.02. באישור קופת חולים נרשם: "תלונות סיבת הפנייה בעבודה 05/09/2002 - נפל ונחבל באצבע 5 כף רגל ימין. כאבים באצבע 5 כף יד ימין. נפיחות ודיפורמציה של אצבע 5 כף יד ימין". מכאן, שבפנייה הראשונה של התובע לגורם רפואי כלשהו כלל לא נזכרה נפילה ממלגזה או מעורבות כלשהי של מלגזה. באותו יום פנה התובע לחדר מיון בבית החולים סורוקה ובמכתב שחרור מיום 9.9.02 נכתב כדלקמן: "לדבריו לפני 4 ימים נחבל באצבע". מכאן, שגם במסמך זה לא נזכרה נפילה ממלגזה או מעורבות של מלגזה. מכתב השחרור מבית החולים סורוקה חתום על ידי דר' שוט יפים אשר העיד בבית המשפט כדלקמן: "ש אם היה מספר לך חולה שאתה בודק שהוא נפגע במסגרת שימוש של רכב או כתוצאה מעלייה או ירידה של רכב או טריקה של דלת, היית משמיט זאת ? ת לא. לא הייתי משמיט כי זה יכול להיות רלוונטי גם לטיפול. ש כשאתה מעיין במכתב השחרור ובמדבקה על מכתב השחרור, אילו היה מעורב רכב, היכן זה היה מופיע ? ת במקרה זה אם היו אומרים לי שזה קשור לרכב, הייתי מציין זאת... " (עמ' 16 שורות 2 - 7 לפרוטוקול). 7. הודעה למשטרה על תאונת דרכים (נספח 1 לתיק המוצגים של התובע ) נמסרה ביום 5.4.09, כלומר למעלה מ - 6.5 שנים לאחר מועד התאונה. 8. פרק הזמן שחלף בין התאונה לבין הפנייה הראשונית לטיפול רפואי והעובדה כי בטיפול הרפואי הראשוני וכן בפנייה לחדר המיון כלל לא נזכרה מלגזה פועלים לחובת התובע. הנטל על התובע להוכיח כי האמור ברישום הרפואי אינו מדויק או מלא והתובע לא עמד בנטל המוטל עליו בעניין זה. 9. באשר לעדותו של מר שמואל סיון, טופס בל / 250 (ת/2) וטופס דיווח תאונת עבודה (ת/3), הרי שהאמור בטופס בל 250 הינו עדות שמיעה שכן מר סיון לא נכח בעת אירוע התאונה. באשר לטופס דיווח תאונת עבודה, מדובר בגרסת התובע מבלי שזו נבחנה כאשר שני המסמכים האמורים הינם מיום 9.9.02, כלומר 4 ימים לאחר התאונה. לאמור יש להוסיף כי בטופס דיווח תאונת עבודה (ת/3), ציין התובע כי לאחר הנפילה הרגיש כאבים ואמר לאחראי מחלקה אשר אמר לו שזה יעבור. גם בעדותו העיד התובע כדלקמן: "ש. אתה לא הלכת באותו יום לרופא. מה עשית באותו רגע ? ת. אני סבלתי מכאבים אך משכתי מס' ימים. אמרתי למנהל - ראובן שקרה כך וכך והוא אמר בסדר ואחרי כמה ימים אמרתי לו שהלכתי לקופת חולים. ש. באותו יום בצהריים אחרי שאתה נופל מה קורה ? אתה קם וממשיך לעבוד ? ת. כן. ש. עד איזה שעה עבדת ? ת. רגיל, עד 16:30. ש. עד 16:30 לא אמרת לראובן המנהל כלום ? ת. אני אמרתי לו באותו יום. ש. ראובן שהוא המנהל שלך, הוא מילא דו"ח תאונה, כתב זאת ביומן העבודה ? ת. לא. (עמ' 4 שורה 34 עד עמ' 5 שורה 10). ואולם, על אף עדותו זו, לפיה עוד באותו יום הודיע למנהל ראובן על אירוע התאונה, לא דאג התובע לזמן לעדות מטעמו את ראובן והטענה כי ניסיונות לאתרו לא צלחו נטענה לראשונה בסיכומים, כאשר התובע לא הגיש כל בקשה בעניין לבית המשפט. 10. בהודעה על פגיעה בעבודה מיום 17.9.02 עליה חתום התובע צוין כעד לפגיעה ישראל פוקס. יצוין כי ישראל פוקס לא הוזמן לעדות מטעם התובע וכאשר נשאל על כך התובע, העיד כדלקמן: "ש. אני מפנה אותך לעמ' 2, שמות העדים שנכחו בזמן התאונה. סימנתי זאת בצבע צהוב. אתה כתבת כאן שהיה עד שנכח בתאונה ושמו ישראל פוקס? אתה שיקרת לביטוח לאומי ? ת. משהו הוסיף זאת. אני לא יודע איך זה הגיע לכאן. ש. למה לא הבאת אותו ? ת. אני לא אמרתי שהיו עדים". (עמ' 6 שורות 28 - 32 לפרוטוקול). יצוין כי הודעה על פגיעה בעבודה חתומה על ידי התובע וככל שלטענתו הפרטים המצוינים בה אינם נכונים, לעניין נוכחותו של העד ישראל פוקס, הרי שהיה עליו להביא ראיות לסתור את האמור במסמך, אולם התובע לא עשה כן. 11. "... כלל הנקוט ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל - דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו". (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני פ"ד לה (1) 736, 760). 12. משמדובר בעדות יחידה של בעל דין, יש משקל רב לקיומה (או להעדרה) של קוהרנטיות בין גרסתו לבין יתר המסמכים שהוצגו. בענייננו, אין כל מסמך רפואי או מסמך אחר כלשהו מיום התאונה אשר יש בו כדי להעיד על אירוע התאונה ובנוסף, שני המסמכים הרפואיים הראשונים שנערכו 4 ימים לאחר התאונה אינם תומכים בגרסת התובע. התובע לא הביא לעדות את ראובן אשר לטענתו הוא הגורם לו הודיע ביום התאונה על אירוע התאונה. בנסיבות אלה אין די באמור בבל/ 250 (ת/2) או בטופס דיווח תאונת עבודה (ת/3) כדי להוות סיוע מספק לעדותו של התובע, הן מאחר שנערכו 4 ימים לאחר התאונה והן מאחר שמופיעה בהם גרסת התובע לבדה מבלי שזו נתמכה, לרבות ע"י ראובן המנהל, כאמור. 13. אשר על כן, התובע לא הוכיח את תביעתו ואני מורה על דחייתה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט לרבות שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪. ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ג, 12 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים. אצבעותידייםשבר