החלטה בבקשת התובעת להגיש חוות דעת מומחה: 1. בהחלטה קודמת שניתנה על ידי הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית בכתב וקצבתי מועדים להגשתם. קבעתי עוד, כי "גם חוות דעת מומחים יוגשו בתוך המועדים האמורים". הצדדים ביקשו וקיבלו ארכות מועד להגשת התצהירים. התובעת הגישה את תצהיריה במועד שהוקצב לה, אך לא הגישה חוות דעת מומחה. הנתבעים הגישו את תצהיריהם במועד שהוקצב להם, וכן הגישו בתוך מועד זה חוות דעת מומחה. התובעת מבקשת כעת להגיש חוות דעת מומחה מטעמה במענה לחוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעים. הנתבעים מתנגדים לכך. לחילופין, הם מבקשים להתנות את קבלת הבקשה בתשלום הוצאות וכן להתיר להם להגיש חוות דעת מומחה משלימה לאחר הגשת חוות דעת המומחה מטעם התובעת. 2. הנתבעים מנמקים את התנגדותם בכך, שהיה על התובעת להגיש חוות דעת מומחה מטעמה בתוך המועדים שהוקצבו להגשת תצהירי עדות ראשית, גם בהתאם להחלטה הקודמת של בית המשפט וגם בהתאם לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות). עוד טוענים הנתבעים, כי התובעת היתה מודעת לכוונתם להגיש חוות דעת מומחה, משום שזו כבר הוגשה במסגרת בקשת הרשות להגן שהגישו נגד התביעה שהוגשה במקורה בהליך של סדר דין מקוצר, וכן היתה התייחסות לחוות דעת זו בדיונים קודמים. לפיכך, טוענים הנתבעים שאין להתיר את הגשת חוות הדעת גם בהתאם לשיקול הדעת שיש לבית המשפט באותה תקנה. 3. התובעת טוענת, כי משהוגשה חוות דעת מומחה מטעם הנתבעים יש לה זכות מוקנית להגיש חוות דעת מומחה נגדית. עוד טוענת התובעת, כי חוות הדעת שצירפו הנתבעים לבקשת הרשות להגן לא הוגשה בדרך שניתן להגיש חוות דעת מומחה, ולכן אין לומר כי היתה הנחה שחוות הדעת תוגש הפעם בדרך ראויה. התובעת מבקשת לדחות גם את דרישת הנתבעים להתנות את הגשת חוות הדעת בתשלום הוצאות וכן במתן היתר לנתבעים להגיש חוות דעת משלימה. דיון 4. הזכות המהותית להגשת חוות דעת מומחה קבועה בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. הפרוצדורה להגשת חוות הדעת היתה קבועה בעבר בתקנות סדרי הדין (עדות מומחים), התשט"ו-1954, ולפיה, ניתן היה להגיש חוות דעת מומחה לא יאוחר מעשרים יום לפני היום שנקבע לשמיעת הראיות ובעל הדין שכנגד רשאי היה להגיש חוות דעת נגדית תוך עשרה ימים מיום קבלת חוות הדעת הראשונה. תקנה 129 לתקנות בנוסחה הקודם הסתפקה בהפניה לתקנות הנ"ל. ההסדר החדש נקבע בתקנות סדרי הדין האזרחי (תיקון מס' 3) התשס"ה-2005, וזהו נוסח תקנה 129(א) ו-(ב) היום: "(א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות - תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ב) רצה בעל דין, שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (א), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו ענין - יגישה לבית המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות - תוגש חוות הדעת לא יאוחר משלושים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת". 5. ההסדר הקודם להגשת חוות דעת מומחים זכה לביקורת נוקבת, כיוון שלא התאים למציאות הפרקטית והיה "בחינת גזירה שאין לעמוד בה" (השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 7431/96 יפת השמש חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' אלוני, פ"ד נא(2) 574, 576). כפי שצוין במאמרם של אורי גורן ועופר דרורי, "עדויות מומחים לאחר תקנות סדרי הדין האזרחי (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005: היבטים דיוניים ומהותיים", ספר עדי אזר ז"ל (תשס"ז) 167, עמ' 170: "תיקון מס' 3 ביקש ליתן מענה לבעייתיות הזו, תוך התאמת הנורמה הדיונית לנורמה הפרקטית הנוהגת על-פי ההלכה הפסוקה." ובהמשך: "נקודת המוצא של התיקון בהקשר זה הינה, כי חוות-דעת מומחה בעניין שאינו רפואי יש להגיש לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית. טעם הדבר הוא בכך, שבדומה לתצהיר עדות ראשית, גם חוות-דעת מומחה הינה ראיה המוגשת על דרך של עדות בכתב ומשמשת תחליף לחקירה ראשית. לשיקול זה, המעוגן באופיים הראייתי הדומה של שני המסמכים, מצטרף שיקול נוסף שעניינו יעילות הדיון. הגשת ראיות "בתשלומים" - תחילה תצהירי עדות ראשית, ורק לאחר מכן חוות-דעת מומחים - מסרבלת את הדיון שלא לצורך. לעומת זאת, הגשת הראיות יחדיו "בהינף אחד", ככל האפשר, מחדדת בשלב מוקדם יותר את הפלוגתאות שבין הצדדים, וממילא גם מייעלת את בירור הסכסוך שנתגלע ביניהם." 6. שאלה שהועלתה במאמר הנ"ל וכן בפסק דין שניתן על ידי כב' השופט יצחק עמית בשבתו בבית המשפט המחוזי חיפה, בבר"ע 681/06 אחים רויכמן שומרון תשתיות 1993 בע"מ נ' מפעל בטון המשולש בע"מ (2006, ), היא: מה הדין כאשר חוות הדעת הראשונה הוגשה מטעם הנתבע? שכן, תקנה 129(א) מסדירה יפה מצב, בו חוות הדעת הראשונה מוגשת מטעם התובע. זו תוגש בתוך המועד שהוקצב להגשת תצהיריו, ואילו הנתבע יגיש את חוות הדעת הנגדית במועד שהוקצב להגשת תצהיריו. אולם, כאשר התובע לא הגיש, יחד עם תצהיריו, חוות דעת מומחה, וכבר חלף המועד שנקבע להגשת תצהיריו, והנתבע הגיש חוות דעת מומחה בתוך המועד שהוקצב להגשת תצהיריו, האם זכאי התובע עדיין להגיש חוות דעת מומחה? מחד, הוא מבקש להגיש חוות דעת נגדית לזו שהוגשה מטעם הנתבע, מאידך, המועד להגשת תצהיריו כבר חלף. 7. גורן ודרורי (עמ' 170-175) סבורים כי לכך נועדה "סמכות השסתום" הקבועה בתקנה 129, המאפשרת לבית המשפט לקבוע מועדים אחרים להגשת חוות הדעת, והם מציעים לאבחן בין מצב שבו העניין שבגינו הוגשה חוות הדעת הראשונה "היווה חלק מובהק מחזית המחלוקת בין הצדדים" ובין מצב שבו אותו עניין לא היווה חלק מובהק בחזית המחלוקת. במקרה הראשון סבורים גורן ודרורי, כי היה על התובע לצפות את הגשת חוות הדעת על ידי הנתבע, ולכן אי הגשת חוות דעת מטעמו מהווה מחדל. למרות זאת, סבורים הם, שהכף צריכה להיות נטויה לכיוון התרת הגשת חוות הדעת, וזאת מפאת מעמדה החוקתי של זכות הגישה לערכאות, האינטרס שלא לפגוע בזכות להליך הוגן ותכליתם של סדרי הדין לאפשר לבית המשפט לרדת לחקר האמת, אך בד בבד עם חיוב התובע בתשלום הוצאות לטובת הנתבע. (בדרך זו הלכה כב' השופטת שולמית ברסלב בת.א. (שלום חיפה) צעד בינה בע"מ נ' ארן מחקר ופיתוח (1982) בע"מ, 2011, ). 8. כב' השופט עמית בענין אחים רויכמן הנ"ל (בסעיף 5 לפסק הדין): "לטעמי, מתקין התקנות לא נתכוון להגביל את התובע מלהגיש חוות דעת מטעמו, מקום בו הנתבע בחר להגיש חוות דעת מטעמו. אין חולק על חשיבותה של הזכות להגיש חוות דעת מומחה, ואין לשלול זכות זו מהתובע אך ורק משום שהנתבע היה הראשון להגיש חוות דעת מטעמו. מה עוד, שעל פי התקנות, חוות הדעת אמורות להיות מוגשות לפני שלב שמיעת הראיות." לחילופין, סבר כב' השופט עמית כי ניתן בנסיבות אותו עניין להתיר את הגשת חוות הדעת גם לפי שיטתם של גורן ודרורי. 9. דעתי היא כי בכל מקרה יש להתיר לבעל דין להגיש חוות דעת מומחה, לאחר שבעל הדין האחר הגיש חוות דעת מומחה. הטעם המהותי נעוץ בטעמים החוקתיים שנמנו במאמרם של גורן ודרורי ובפסק דינו של כב' השופט עמית. הטעם הפרוצדוראלי הוא, שמחברי התיקון לא התכוונו כלל לשלול זכות זו, אדרבא, הם הדגישו בדברי ההסבר, כי זכות זו נותרה על כנה: "חשוב להדגיש כי ההסדר האמור נמנע במפורש מלנקוט במונחים "תובע" או "נתבע", והוא עושה שימוש מכוון במונח "בעל דין". פעמים רבות מגיש חוות הדעת הוא דווקא הנתבע, ואלמלא עשה כן לא היה צריך התובע להגיש חוות-דעת מטעמו. ההסדר המוצע, הנוקט כאמור במונח "בעל דין," יאפשר גם לתובע להגיש חוות-דעת נגדית במקרה שהנתבע היה הראשון שהגיש חוות-דעת באותו עניין". (דברי הסבר לתיקון פורסמו באתר האינטרנט של משרד המשפטים, בכתובת הבאה: ) 10. מחברי התיקון ביקשו, כנראה, לקבוע את זכותו של בעל הדין להגיש חוות דעת נגדית בתקנה 129(ב), אך בפועל ההסדר בתקנה זו לא נותן מענה מעשי, שכן, אם התובע הוא שהגיש את חוות הדעת הראשונה, אזי ממילא נתונה לנתבע הזכות להגיש חוות דעת נגדית במועד המוקצב לו להגשת תצהיריו, לאחר הגשת תצהירי התובע ולאחר הגשת חוות דעת המומחה מטעם התובע, בהתאם לאמור בתקנה 129(א). לעומת זאת, אם הנתבע הוא שהגיש את חוות הדעת הראשונה, הרי כבר חלף המועד שהוקצב להגשת תצהירי התובע, ואיזו משמעות יש לתקנה 129(ב)? המסקנה הנובעת מכך היא, לדעתי, שאין באמור בתקנה 129 כדי לשלול את זכותו של תובע, שלא הגיש חוות דעת מומחה במועד שהוקצב להגשת תצהיריו, להגיש חוות דעת נגדית לזו שהגיש הנתבע. זכות זו לא בוטלה בתיקון האמור, ומפאת חשיבותה החוקתית, כאמור, אין לפגוע בה. אמנם, תקנה 129 לאחר תיקונה איננה נותנת מענה למועד הגשת חוות הדעת הנגדית, ובית המשפט הוא שנדרש לקבוע מועד זה על פי שיקול דעתו. 11. לחילופין, אני סבור כי יש להתיר את הגשת חוות הדעת גם לפי שיטתם של גורן ודרורי, מהטעם הבא: התביעה עוסקת באכיפת התחייבות מסוימת שנתנו הנתבעים לתובעת. הנתבעים טוענים שעל ההסכם שביניהם, וממילא על ההתחייבות האמורה, חל הדין ההולנדי, ולפיו, לא ניתן לאכוף אותה התחייבות. התובעת טוענת כי הדין ההולנדי אינו חל על ההסכם ועל ההתחייבות, וכן היא טוענת שניתן לאכוף את ההתחייבות גם על פי אותו דין. כלל יסודי בדיני הראיות הוא, כי כל בעל דין הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה (ראו: אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמ' 200). כיוון שהטענה לחלות הדין ההולנדי ולאי תקפות ההתחייבות על פי דין זה, הינה טענת הגנה, החשובה לעמדת הנתבעים במשפט, ואיננה מהווה חלק מעילת התביעה או מהנמקתה, הרי שהנתבעים הם שהיו צריכים להציג לראשונה את ראיותיהם בעניין זה, ורק לאחר מכן היה על התובעת להשיב על טענה זו. 12. אין בכך שמחלוקת זו כבר הועלתה בדיונים קודמים כדי לשנות מתוצאה זו, שכן השלב הקובע להצגת הראיות הוא שלב הגשת תצהירי העדות הראשית. כמו כן, אין בכך שגם בהחלטתי קבעתי שחוות דעת המומחים יוגשו בתוך המועדים שהוקצבו להגשת תצהירי עדות ראשית כדי לשנות מתוצאה זו, מאותם נימוקים שהובאו לעניין תקנה 129. 13. יצוין, כי גם בהחלטתי הקודמת, בה דחיתי את בקשת התובעת להיפוך סדר הראיות, איפשרתי לתובעת להגיש בקשה להבאת ראיות מפריכות בהתאם לתקנה 158(א)(1) סיפא לתקנות, "מאחר וראיותיהם של הנתבעים לאי התקיימות התנאי יפורטו רק לאחר הגשת ראיותיה של התובעת". אמנם, ההיתר שניתן לתובעת להגיש חוות דעת נגדית אינו ניתן על סמך התקנה הנ"ל, אך וודאי שהוא מתיישב יפה עם רוח אותה החלטה. 14. לאור התוצאה האמורה, אינני מוצא מקום להתנות את הגשת חוות הדעת הנגדית בתשלום הוצאות וכן אינני מוצא מקום לאפשר לנתבעים להגיש חוות דעת משלימה, שכן יש בדרישה אחרונה זו משום סטייה מהכללים הנוהגים לעניין הגשת חוות דעת מומחים על ידי הצדדים ולא הובא נימוק מתאים לסטייה מכללים אלה. תוצאה 15. התובעת רשאית להגיש חוות דעת מומחה מטעמה, עד ליום 27.9.12. (חוות דעת בשפה זרה תלווה בתרגום לעברית). כמו כן אני קובע בזה מועד להוכחות ליום 7.11.12 שעה 09:30. במועד זה לא יעידו המומחים. לאחר הגשת חוות הדעת של התובעת, יודיעו הצדדים אם ברצונם לחקור את נותני חוות הדעת ובהתאם לכך ייקבע מועד נפרד לחקירתם. אין צו להוצאות בקשר לבקשה זו. ניתנה היום, י"א אב תשע"ב, 30 יולי 2012, בהעדר הצדדים. חוות דעת מומחהמומחהחוות דעת