1. בפני בקשת המבקשים כי בית הדין יורה למשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו בגין כתב תביעה שהגישה נגדו. ואלו העובדות הצריכות לעניין: 2. המשיבה הינה עובדה זרה בעלת אזרחות הודית, אשר הועסקה אצל המבקש 1 כמטפלת סיעודית. המבקש 2 הינו בנו של המבקש 1 והמבקשת 3 הינה רעיית הבן. ביום 13.3.2011 הגישה תביעה נגד המבקשים במסגרתו עתרה לסעדים שונים בגין תקופת עבודתה וסיומה. בין היתר, תיארה נסיבות קשות של אלימות שהופעלה נגדה במהלך עבודתה אצל הנתבעת. ביום 7.9.2011 הוגש כתב הגנה במסגרתו הוכחשו טענות התובעת. ביום 6.9.2011 הגישו המבקשים תביעה שכנגד, במסגרתה עתרו לסעד של פיצוי בגין לשון הרע, ועגמת נפש.  3. ביום 6.9.2011 הגישו המבקשים את הבקשה שבפני, במסגרתה נטען כדלקמן: א. כתב התביעה נסמך על בדיות ומהווה לשון הרע. מדובר בתביעת סרק וזהו הרציונל שבבסיס האמצעי של הפקדת ערובה. נטען כי הרקע לפיטוריה של המשיבה הינם "היעלמות כספים", כלשון המבקשים וכי תלונה במשטרה הוגשה בעניין זה. ב. המשיבה מציינת כי היא מצויה בדוחק כלכלי בכתב תביעתה ולפיכך יקשה על המבקשים להיפרע ממנה אם תחוייב המשיבה בהוצאות. ג. נגד המבקשת 3 אין כל עילת תביעה בכתב התביעה ויש בדבר כדי לחזק את טענות המבקשים בדבר הצורך בהפקדת ערובה. 4. המשיבה התנגדה לבקשה בנימוקים כדלקמן: א. הוראה בדבר הפקדת ערובה תפגע בזכותה של המשיבה לגישה לערכאות. ב. הזכות לגביית הוצאות נסוגה בפני זכויות העובד לזכויותיו. ג. המבקשים לא הראו כי המשיבה לא פרעה איזו הוצאה שנפסקה לחובתה בעבר וכן לא הצביעו על כל נזק שעלול להיגרם להם. ד. הטענה כי מדובר בתביעת סרק לא גובתה בדבר. כתב ההגנה אף מחזק את הטענות בכתב התביעה שכן המבקשים מודים בו כי לא נבדקו זכויותיה של המבקשת לגופן כשהמבקשת שלחה מכתב דרישה, כי אם הופקדו לזכותה מייד סך 2,100 ₪. 5. מעמדה של זכות הגישה לערכאות נדונה לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה, אשר ראו בו זכות ה"נעלה" מזכות יסוד (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 628; ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר - Saint Peter In Gallicantu, לא פורסם (2003); ע"ע (ארצי) 1064/00 קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 25). מנגד, קמה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס ככל שתדחה התביעה כנגדו. בהעדר הסדר ספציפי לעניין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בחוק בית הדין לעבודה או בתקנות על פיו, נקבע בפסיקת בית הדין כי במקרים המתאימים, ובהתחשב במיוחד שבמשפט העבודה, ניתן לאמץ את הוראת תקנת 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה בחיוב תובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, היה ותדחה תביעתו (דב"ע (ארצי) נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391). בפסקי הדין האמורים בעניין קיניאנג'וי ופתחי אבו נסאר הותוו אמות המידה בכל הנוגע לחיוב תובע שהוא אזרח חוץ (עובד זר) להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. 6. נקבע בפסיקה כי ראשית יש לברר האם המדינה ממנה הגיע העובד נמנית על המדינות החתומות על מדינת האג. במקרה דנן לא נטען כלל כי האמנה חלה על הודו, ממנה מגיעה המשיבה. הדבר אף עולה מן התוספת לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר-הדין האזרחי), תשכ"ט-1968. במקרה בו אין חלה האמנה, נקבע בפסיקה כי על מבקש הערובה להראות אחד מאלה לשם חיוב בהפקדת ערובה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; או שהעובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין. כן נקבע כי בבואו להכריע בבקשה יתן בית הדין את הדעת לשיקולים הבאים: עד כמה יש בראיות לכאורה שהובאו בפני בית הדין כדי לבסס את התביעה; שיעור ההוצאות הכרוכות בתובענה; האם התובע מסר מען שאינו נכון או לא המציא כלל מען כלשהו; האם די במסירת מענו של בא-כוח המערער כחלופה למענו של התובע; סכום הערובה כמרכיב העלול לפגוע בזכות הגישה לבית הדין ומנגד כאמצעי למניעת תביעות סרק וכיוצא באלה שיקולים. 7. במקרה שלפנינו נטען כי התביעה מופרכת על פניה. כך למשל, לעניין רכיב הפנסיה שנתבע צירפו המבקשים לכתב הגנתם מסמך המעיד על הפקדות בחברת "איילון". האחרון מעורר ספק לכאורה בנוגע לסיכויי הצלחת התביעה ברכיב זה לפחות. עם זה, לא נעלם מעינינו כי לא צויין שהוגשה תלונה משטרתית נגד המשיבה בגין אותה היעלמות נטענת של כספים (כאשר המשיבה הציגה את טופס תלונתה כנגד המבקשים כנספח לכתב התביעה). כמו כן, קשה לקבוע כי ביתר הרכיבים התביעה מופרכת על פניה. 8. נטען כי המבקשים צפויים לנזק רב מניהול התביעה, שהיא לשיטתם תביעת סרק. אכן, התביעה הוגשה גם נגד המבקשת 3, רעיית הבן, כאשר לכאורה אינה מגלה כל עילה כלפיה. כמו כן, סכומה הכולל של התביעה עומד על כ-57,000 ₪ ואכן, ניהולה חושף את המבקשים לסיכון. כמו כן, המשיבה הינה עובדת זרה אשר לא סיפקה את כתובתה לבית הדין ואין חולק כי בסופו של יום, אם ייפסקו לזכות המבקש הוצאות, יתקשה הלה לגבותם מן המשיבה אם בכלל יעלה הדבר בידיו, בפרט לנוכח מצבה הכלכלי והצורך לתמוך בבנה, אשר פורט בכתב תביעתה. 9. בשים לב למכלול הנסיבות בענייננו, ובשים לקשיים עליהם הצביעו המבקשים, ובכללם הקשיים שבהגשת התביעה נגד המבקשת 3, מצאתי כי את האיזון ניתן למצוא בסכום הערובה אותו על המשיבה להפקיד, כמו גם באופי הערובה שלא בהכרח צריך להטיל על כתפיה חיוב כספי. 10. אשר על כן, אני קובע כי המשיבה תפקיד ערובה להוצאות בסכום של 5,000 ₪, שיופקד באחת מהדרכים הבאות: א. הפקדת מזומן בקופת בית הדין. ב. הפקדת ערובה בנקאית בלתי מוגבלת בקופת בית הדין. ג. ערבות של שני ערבים תושבי מדינת ישראל אשר יציגו תלוש שכר המצביע על כך שאינם משתכרים פחות מ-5,000 ₪ כל אחד מהם לחודש. 11. לא תופקד הערובה עד ליום 20.11.2011, תמחק התביעה בלא צורך בהתראה נוספת. 12.      לעיון ביום 21.11.2011. ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ב, 10 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. ערובה להבטחת הוצאותערובהעובדים זריםדיני עבודה