1. לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בעיניו כפגיעה בעבודה. 2. בהסכמת הצדדים מונה מומחה - יועץ רפואי, פרופ' ויינברג, לשאלת הקשר הסיבתי. 3. אלה העובדות שנקבעו - א.       התובע יליד 17.11.1955 בעל עסק ליצור מוצרי זכוכית. ב.        העסק הופעל משנת 1990 ועד סוף 2008. ג.         בעסק יצרו רהיטי זכוכית, מראות ורגלי ספירלה לשולחנות ומדפים. ד.         התובע השתמש בעסק עם מקרן בשם מנורה אולטראסגול מקצועית להדבקת UV. ה.        יצרן המכונה היא חברת BOHLE גרמניה. ו.         מספר מק"ט כמופיע בפרסומי החברה - 1-5209404. ז.         התובע עבד עם מכונה זו בין השנים 1992 ל-2001. ח.        התובע עבד עם מכונה זו בממוצע ארבע שעות ביום. ט.        התובע חבש משקפי מגן בערך 30% מהזמן בו עבד עם המכונה, אם כי תנאי הוראות היצרן דורשות חבישת משקפי מגן כל משך העבודה עם המכשיר. י.         העבודה עם המכשיר היתה ברצף. יא.       התובע פנה לטיפול רפואי ראשון בשנת 2002 בגלל טשטוש ראיה. מצבו החמיר כעולה מהמסמכים הרפואיים. 4. ביום 1.4.11 ניתנה חוות דעתו של פרופ' ויינברג: "מר ארנון עבד כיצרן רהיטי זכוכית משנת 1990, בעבודתו השתמש במנורת קרני אולטרא סגול מסוג A של חברת BOHLE, לדבריו לא הרכיב משקפי מגן רוב זמן עבודתו למרות הוראות היצרן והיה חשוף לקרינת UVA מספר שעות ביום. בשנת 2001 בהיותו בן 45 התלונן על ירידה בראיה בשתי עיניו ואובחן כלוקה במחלת ניוון הראיה על רקע של גיל הקרוי Age Related Macular Degeneration. בבדיקתי המחלה שברשתית אינה מתאימה בצורתה ל AMD גם משום גילו הצעיר של התובע בעת תחילת המחלה וגם בשל ההסתמנות הקלינית המתאימה יותר לפגיעה ברשתית הקרויה Phototoxic Retinopathy כפי שנראה לאחר פגיעה מחשיפה ממושכת לאור אולטרא סגול. מאידך עלי להסתייג במספר הסתייגויות. יש מחלות נוספות שצורת הסתמנותן מתאימה למראה הניוון שנמצא אצל מר ארנון, בעיקר לא אופיניית הפגיעה הנרחבת סביב עצב הראיה בעין ימין. האור האולטרא סגול מסונן בעין ברובו המכריע על ידי הקרנית והעדשה הטבעיים ורק אחוז אחד בלבד מגיע לרשתית, לכן עיקר הפגיעות בעין כתוצאה מחשיפה לאור זה הן עכירויות בקרנית והתפתחות קטרקט. עיקר הדווחים בספרות כתוצאה מפגיעה על ידי אור זה הן בעיניים שעברו ניתוחי קרטרקטה או ניתוחים תוך עיניים בהם הוטל האור ישירות על מרכז הראיה ברשתית. מר ארנון לא נפגע כלל בקרניות ובעדשות שתי העיניים. בהתאם לטבלאות הביטוח הלאומי זכאי מר ארנון לאחוזי הנכות הבאים: 1. ליקויים בחדות הראיה (סעיף 52.1) 80% נכות. בתשובה לשאלות בית המשפט מחלת התובע הינה ניוון רשתית הדומה בצורתו לרטינופטיה פוטוטוקסית ולפיכך מחמת הספק קיים קשר נסיבתי בין מחלתו לבין חשיפתו הממושכת לאור אולטרא סגול בו השתמש בעבודתו. לשאלה בדבר איתור הנזקים, ידוע שפגיעה פוטו טוקסית ברשתית הינה הפיכה בשלביה הראשוניים ויכולה להחלים בצורה די מלאה. סביר להניח שאם היה נבדק מרכיב משקפי מגע ונמנע מפגיעה המשכית הנזק היה נמנע או ממוזער, יחד עם זאת המצב כיום הוא בלתי הפיך וכנראה גם לא יחמיר בהמשך בצורה משמעותית". 5. הועברו לפרופ' ויינברג שאלות ההבהרה הבאות: א. בחוות דעתך ציינת כי "מחמת הספק קיים קשר נסיבתי בין מחלת התובע לבין חשיפתו הממושכת לאור אולטראסגול". האם נכון שלפי הספרות הרפואית, על מנת שתיווצר פגיעה כשל התובע, נדרש אורך גל של?MN 400-500 אם לאו - נמק מדוע. אם כן - תשומת לבך מופנית לנתוני המכשיר עימו עבד התובע. לפי הנתונים אורך הגל הינו 320-420, וכן מותקנים עליו פילטרים 150 NM 125 NM (לפי הפניה למס' מק"ט כאמור בהחלטת ביה"ד (במידת הצורך הנתבע יצרף את עלון המכשיר. האם נוכח נתונים אלה תשתנה תשובתך? נמק. ב. תשומת לבך מופנית לגורמי הסיכון של התובע - יתר לחץ דם, עישון, היפרליפדמיה. האם נוכח גורמי סיכון אלו, סביר יותר לאמר כי מחלתו של התובע נגרמה עקב גורמי הסיכון ולאו דווקא עקב חשיפתו לאור אוטלטרא סגולי? נמק תשובתך. ג. האם נכון שלתובע לא היו תלונות של?UV KERATITIS אם כן, האם תשתנה תשובתך? נמק. 6. ביום 1.4.12 ניתנו תשובותיו של פרופ' ויינברג לשאלות ההבהרה: "1. אורכי הגל של המכשיר הינם אורכי גל המסוכנים לעין ויכולים לגרום לפגיעה בעין, הן בקרנית והן ברשתית, לכן כל אורכי הגל בהם משתמשים בטיפולי עיניים הם בין 500 ל 600 ננומטר. 2. המחלות המצויינות הן אכן מהוות כגורמי סיכון למחלות עיניים אך פגיעתן ברשתית מתבטאת בצורה אחרת לחלוטין מאשר נראתה בעיניו של התובע. לכן החלטתי שהפגיעה בעיניו אינה בשל מחלות אלה. 3. פגיעה בעיניים כתוצאה מקרני UV אכן יכולה להתבטא בצורה החריפה כפגיעה המצויינת בקרנית אך חוסר ההתבטאות אינה מעידה בהכרח שלא תגרם פגיעה ברשתית גם בהעדר קרטיטיס". 7. טענות התובע - יש לקבל את חוות הדעת של פרופ' ויינברג שהינה חד משמעית. העלאת ההסתייגות ע"י פרופ' ויינברג אינה מבטלת את מסקנתו הסופית אלא רק מחזקת אותה. תשובות המומחה לשאלות ההבהרה מחזקות את מסקנתו בדבר הקשר הסיבתי. 8. טענות הנתבע - קביעותיו של המומחה מסויגות והוא משאיר סימני שאלה. קביעתו כי קיים קשר סיבתי הינו מחמת הספק. כבר נקבע כי כאשר המומחה משתמש במילים של ספק, הרי שלא מוכח קשר סיבתי. 9. ההכרעה - לאחר שבחנו את חוות הדעת של המומחה ואת תשובותיו לשאלות ההבהרה הגענו למסקנה כי דין התביעה להתקבל. על מנת שהפגיעה תוכר כפגיעה בעבודה, על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין התוצאה הרפואית לה הוא טוען. כבר נקבע כי בקביעה של המומחה "עלול" להיות קשר סיבתי או "יתכן" כי קיים קשר סיבתי לא יצא התובע ידי חובה להוכיח קיומו של קשר סיבתי (דב"ע נה 0/116 המל"ל - איטה שטיין, לא פורסם). 10. יחד עם זאת, את חוות הדעת של המומחה יש לקרוא במלואה, לרבות תשובותיו לשאלות ההבהרה ויש לבחון האם יש במכלול האמור בה כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי במידה מספקת של סבירות. 11. המומחה הבהיר ונימק כי האבחנה אשר נעשתה לתובע - מחלת ניוון הראיה על רקע גיל אינה מתאימה וכי מחלתו הינה רטינופטיה פוטוטוקסית כפי שנראה לאחר חשיפה ממושכת לאור אולטרא סגול. אמנם גם לאבחנה זו הסתייגות: יש מחלות נוספות של ניוון דומה, הפגיעה הנרחבת סביב עצב הראיה בעין ימין אינה אופיינית, בדר"כ הפגיעה בעיניים על ידי גלי אור היא בעיניים שעברו ניתוחים כמו קטרקטה שאז הוטל האור ישירות על מרכז הראיה ברשתית שכן בדר"כ מסונן האור האולטרא סגול בעין ברובו ע"י הקרנית והעדשה הטבעיים. לעומת זאת התובע לא נפגע בקרניות ובעדשות העיניים. למרות ההסתייגויות קובע המומחה כי קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע לחשיפה הממושכת לאור האולטרא סגול. 12. אמנם המומחה קובע כי קביעת קיום הקשר הסיבתי הינה מחמת הספק אך קריאת חוות הדעת ביחד עם תשובותיו לשאלות ההבהרה מעלה כי נשללת על ידו האבחנה של ניוון ראיה על רקע גיל. הספק בקביעה נובע בגלל ההסתייגויות מהקביעה, יחד עם זאת צורת המחלה ברשתית מביאה אותו למסקנה כי מדובר בפגיעה בשל החשיפה לאור האולטרא סגול ולא כתוצאה מגורם אחר, אף לא מחלותיו, למרות שהן מהוות גורמי סיכון למחלת עיניים. המומחה מסביר כי הפגיעה ברשתית בשל המחלות מהן סובל התובע מתבטאת בצורה אחרת. המומחה אף מסביר כי היעדר פגיעה בקרנית אינה מעידה בהכרח שלא תיגרם פגיעה ברשתית. 13. הקביעה כי הקשר הסיבתי נקבע מחמת הספק הינה כאמור לשון זהירה הננקטת בשל ההסתייגויות אך מבטאת את הסיבה הסבירה ביותר לדעת המומחה למחלת התובע. לפיכך מסקנתנו הינה כי התובע הוכיח קיומו של קשר סיבתי. 14. התביעה מתקבלת איפוא. הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא לנתבע פסק הדין. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים. נ.צ.ע. אלה בלאס חנה טרכטינגוט, שופטת עינייםנכותרשתית (עין)אחוזי נכות