1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 20/12/10, אשר קבעה למערער דרגת נכות צמיתה של 0%, בגין תאונת דרכים מיום 5/5/10 שהוכרה כתאונת עבודה. טענות הצדדים 2. המערער טוען כי נפל פגם בהרכב הוועדה, מאחר שבהרכבה ישב רופא פנימאי, אשר קבע העדר קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין התקף הלב שקיבל המערער. המערער טוען כי בהרכב הוועדה היה צריך לשבת רופא קרדיולוג, מאחר והשאלה שעמדה לדיון היא הקשר הסיבתי בין התקף הלב לבין התאונה. 3. המשיב טוען כי תפקיד הוועדה הוא לקבוע נכות ולא להעניק טיפול, ולכן די בכך שיש רופא פנימאי בהרכב הוועדה. המשיב טען כי יש לדחות את הערעור, מאחר והחלטת הוועדה מנומקת ומבוססת. דיון והכרעה 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד-המל"ל, פד"ע לד 213). 5. הוועדה נשוא הערעור התכנסה לאור ערר המוסד על החלטת הוועדה מדרג ראשון, אשר הכירה בקשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין התקף הלב, ואימצה את חוות הדעת של הקרדיולוג שקבע זאת. הוועדה מדרג ראשון כתבה, כי היא מקבלת את חוות הדעת של הקרדיולוג ד"ר קגנוביץ, אשר כתב בחוות דעתו מיום 15/9/10 בהאי לישנא: "לדעתי, לפי הספרות הרפואית, ידוע כי חבלה בחזה יכולה להיות כטריגר להופעת אוטם שריר הלב, ולכן אני קושר בין אוטם שריר הלב בצורה הדוקה לבין תאונת הדרכים..." 6. כאמור, המוסד הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים, אשר קבעה בהחלטתה בפרק סיכום ומסקנות את הדברים הבאים: "הועדה עיינה בסיכום דו"ח חדר מיון מהתאונה הנדונה (5/5/10) ובו מצויין שבדיקתו של החולה תקינה והחולה שוחרר לביתו ללא אמצעי הדמייה או טיפול מכוון. בנוסף הועדה עיינה במכתב סיכום מבית חולים סורוקה 15/6/10 (טיפול נמרץ ביניים) ובו מצויין שמדובר בחולה עם גורמי סיכון רבים למחלת לב הכוללים יתר לחץ דם שומנים בדם השמנת יתר שהתקבל בשל כאב בקידמת בית החזה אובחן כסובל מאוטם בשריר הלב עם מחלה כלילית מפושטת בשני כלים לפחות, עבר הכנסת סטנד לעורק המרגינאלי - I , הועדה מציינת שבכל סיכומי האישפוז (טיפול נמרץ מחלקה פנימית) לא מוזכר ולו בספקולציה הנושא של תאונת הדרכים אותה עבר טרם האירוע הלבבי. בנוסף הועדה מציינת שהארוע והחבלה בחזה היו מינוריים וגם לדברי התובע מצבו הקליני לדברי הרופא השתפר ואף חזר לעבודתו טרם האוטם לאור הנ"ל (אופי התאונה, גורמי סיכון רבים למחלת לב איסכמית הכוללים יתר לחץ דם השמנת יתר שומנים בדם והממצאים שנמצאו בצינתור והזמן הרב שחלף ממועד התאונה הנדונה) הועדה מקבלת את ערר המל"ל ואינה מסכימה עם חוו"ד ד"ר קגנוביץ קרדיולוג מ- 15/9/10 וקובעת שאין קשר סיבתי בין התאונה לאוטם שריר הלב שעבר חודש לאחר מכן ובכך מבטלת את הנכויות הזמניות שקיבל מועדה מדרג I. הועדה מציינת שמבחינה כירורגית לא נותרה נכות בגין החבלה בבית החזה." 7. לאחר שקראתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות. ונפרט. בהתאם להלכה הפסוקה, אין חובה או הכרח לכלול בוועדה מומחה בתחום צר וספציפי בכל מקרה. די בכך שבוועדה ישב מומחה אחד בתחום הפגימה (דב"ע לח/ 832-0 אהרון מהפוד- המוסד לביטוח לאומי, לקט ועדות 211; דב"ע נא/94-99 ורה ארבל- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 337). במקרה שלפנינו די ברופא פנימאי, הנמנה עם חברי הוועדה, גם שעה שבפגימה בלב עסקינן, מאחר ועל הוועדה לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין התאונה לאוטם שריר הלב, ולא להעניק למבוטח טיפול או לקבוע אחוזי נכות (דב"ע נג/35-99 אברהם סמדרי- המוסד לביטוח לאומי, לקט ועדות 765). 8. המערער הפנה לפסיקה של בתי הדין האזוריים, בה נקבע כי יש למנות מומחה בתחום צר. כך למשל הפנה לפסק דין שניתן בתיק ב"ל (ב"ש) 2897/07 חיים מור יוסף נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 18.6.08), שם נקבע כי היה מקום לכלול קרדיולוג בהרכב הוועדה. דא עקא, באותו מקרה האוטם הוכר כתאונת עבודה, בפני הוועדה הונחה חוות דעת של קרדיולוג, והוועדה הפחיתה נכות בשל מצב קודם הקשור ללב ; ולפיכך נהיר כי היה מקום לכלול קרדיולוג בהרכב הוועדה. המקרה אליו מפנה המערער שונה מהמקרה שלפנינו. במקרה שלפנינו לא הוכר אוטם שריר הלב כתאונת עבודה, אלא תאונת הדרכים הוכרה כתאונת עבודה. כמו כן, לא הובאה בפני ועדת העררים חוות דעת נפרדת של קרדיולוג, הקושרת את אוטם שריר הלב לתאונת הדרכים. חווות הדעת היחידה היא זו של הקרדיולוג שיעץ לוועדה מדרג ראשון. חוות דעת זו היתה בפני ועדת העררים בפניה ערר המשיב. השאלה אם להכיר בארוע הלב כתאונת עבודה אינה מצריכה התמחות ספציפית בקרדיולוגיה, אלא די במומחה לרפואה פנימית, ובפרט בנסיבות המקרה, כאשר הוועדה מציינת את פרק הזמן הארוך בין תאונת הדרכים לתאונת העבודה, וכן נסיבות נוספות לפיהן אין לקשור בין תאונת הדרכים לאוטם. גם בפסק הדין בתיק ב"ל (ת"א) 3860/05 אהרוני נ. המל"ל (לא פורסם, ניתן ביום 14.10.07), אליו הפנה המערער, דובר על אוטם שריר הלב שהוכר כתאונת עבודה, בשונה מהמקרה שלפנינו, בו הוועדה החליטה לא להכיר באוטם כתאונת עבודה, לאור הנסיבות שפירטה. 9. המערער הפנה גם לתיק עב"ל 1215/01 המוסד לביטוח לאומי נ. אבלין- בן עמי (לא פורסם, ניתן ביום 14/7/03 ) (להלן: "פרשת בן- עמי"), שם נקבע כי ".. בנסיבות בהן מתעורר ספק מסוים , ולאור המדיניות הנוכחית, לפיה בשאלות מתחום הקרדיולוגיה ראוי שימונה מומחה יועץ -רפואי קרדיולוג, יוחזר הערעור לבית הדין האזורי למינוי מומחה יועץ רפואי נוסף קרדיולוג, אשר אליו תופנה, בין שאר השאלות...". דא עקא, אין ללמוד ממקרה זה לענייננו; שם דובר על שני מומחים יועצים, מומחים לרפואה פנימית, אשר קבעו קביעות שונות לגבי הקשר בין האוטם לבין העבודה, ולכן החליט בית הדין, לאור הספק, להורות על מינוי קרדיולוג. במקרה שלפנינו, לוועדת העררים לא היה ספק לגבי המסקנה המתבקשת. החלטת הוועדה ברורה, מנומקת ומבוססת על ממצאים ותיעוד רפואי. לאור זאת, אין מקום להחיל את ההלכה שנקבעה בפרשת בן-עמי, אלא שיש להחיל את ההלכה שנקבעה בעניין סמדרי שהוזכר לעיל. אחרית דבר 10. לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים, או שהיה פגם בהרכבה. לפיכך, דין הערעור להדחות. 11. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין. ערעור לבית הדין לעבודההתקף לב / אוטם שריר הלבשאלות משפטיותערעורבית הדין לעבודהחוות דעת