1. התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה לאחר שבהיותה בתאילנד היא נפצעה, לטעתה, במהלך שייט בסירה בהפלגת-גילוי בתאילנד. הסירה היטלטלה בשל גל גדול ופתאומי וידה של התובעת נשברה. 2. לטענת התובעת, השייט בסירה היה מתוכנן במסגרת "יום כיף" למשתתפים בטיול מאורגן בתאילנד, טיול של סוכני ביטוח שהועסקו ע"י חברה בבעלות בעלה של התובעת, כסוכני משנה. עוד טוענת התובעת כי נסיעתה (עם בעלה ועם הסוכנים) היתה בגדר עבודתה כ"סופרווייזר" (מדריכת סוכנים) בחברה די.בי.איי. עסקים ופנסיה, סוכנות לביטוח (2001) בע"מ (להלן: "די.בי.איי"). חברה אחרת, "עסקי ישיר-יעוץ פנסיוני בע"מ" (להלן: "עסקי ישיר") היא חברה המנהלת את די.בי.איי. ושתי החברות הן בבעלותו וניהולו של בעלה של התובעת. 3. גדר המחלוקת בין הצדדים הוא בשתי פלוגתאות שצויינו ע"י ב"כ הנתבע בהודעה שנמסרה לבית הדין ביום 02/12/09: א. האם התובעת הינה "עובדת" של חברת עסקי ישיר לפי חוק הביטוח הלאומי? ב. האם יש להכיר באירוע התאונה מיום 23/03/08 כתאונת עבודה לפי סעיף 79 לחוק? בהחלטת בית הדין מיום 21/12/09 (כב' השופטת מיכל לויט) נקבע כי הדיון ייערך עפ"י שתי הפלוגתיות דלעיל. 4. לאחר ששמעתי עדי התביעה, לרבות התובעת עצמה ובעלה, ועיינתי בכל הראיות ובסיכומי הטענות שהגישו הצדדים, אני פוסקת כדלקמן: א. התובעת עצמה הבהירה כי את שכרה קיבלה מהחברה עסקי ישיר ייעוץ פנסיוני בע"מ למרות שעבודתה כסופרווייזר היתה בחברה די.בי.איי. (ראה סעיף 5 לתצהיר התובעת ותלושי השכר שהגישה). אני מקבלת כאמינה את גרסתה של התובעת לפיה אין מדובר ב"עזרת קרוב משפחה" אלא בעבודה של ממש שעבדה במסגרת סוכנות הביטוח של בעלה, החברה די.בי.איי. כמו כן איני רואה "מכשול" טכני להכיר בתובעת כעובדת (ולא כעצמאית) כאשר מדובר ב"אשכול חברות" שחברת הניהול היא המשלמת את המשכורות ומנפיקה תלושי שכר, והחברה במסגרתה מתבצעת "עבודת הביטוח" היא סוכנות הביטוח די.בי.איי. ב. הפלוגתא שבה אני קובעת כי התובעת לא הרימה נטל ההוכחה המוטל עליה, היא האם פציעתה היתה במהלך עבודתה ובגדר עבודתה - או שמא מדובר בשייט-נופש ("יום כיף" כהגדרת התובעת עצמה) שאין לראות בו "עבודה" ואין לראות בפגיעה משום "תאונת עבודה". על פי המסמכים שצורפו לתביעה, הזמינה החברה עסקי ישיר את הסוכנים שעבדו עמה לחופשה בתאילנד. התנאי להשתתפות הסוכנים בחופשה מאורגנת זו היתה עמידתם ביעדי תפוקה של סוכני-ביטוחים שנערכו על ידם בתקופה שהוגדרה בהודעה הנ"ל. חברת הביטוח "כלל" אמנם נשאה בחלק הארי של המימון הכספי אף היא השתתפה במימון הטיול - אולם לענייננו אין לכך כל חשיבות, שכן אין טענה כי התובעת עבדה בחב' "כלל". יודגש כי לא מדובר ב"השתלמות מקצועית" אלא בנסיעת-בילוי שבה השתתפו 5 זוגות (בנוסף על התובעת ובעלה) ולטענת התובעת נועדה הנסיעה לגיבוש הסוכנים. אני דוחה גרסה זו, שכן אין מדובר במעביד המארגן אירוע-גיבוש לעובדיו: הסוכנים הם סוכנים עצמאיים, ואינם עובדיה של אף אחת מהחברות האמורות לעיל (די.בי.איי. ועסקי ישיר) ואף אינם עובדיה של חב' "כלל". הסוכנים "תוגמלו" ע"י חב' "כלל" וחב' עסקי ישיר בגין הישגיהם בעריכת ביטוחים בהיקף שנדרש מהם כיעד-להשגה. כך עולה הן מן האמור בכתב התביעה, הן בתצהיר התובעת והן מפי התובעת ועדיה במהלך המשפט. ג. נטען ע"י התובעת כי השתתפותה בטיול לתאילנד נדרשה בשל הצורך "לארגן את הנסיעה ולעסוק תוכנית המסע" (ראה סעיף 4.ד. לתביעה). "ארגון טיול" איננו בגדר עבודתה של התובעת ואין לו דבר וחצי דבר עם ביטוחים ופוליסות. התובעת עצמה מגדירה תפקידה וניסיונה המקצועי כסופרווייזר - ולא נטען ובודאי שלא הוכח שתפקידו של סופרווייזר בסוכנות לביטוח או בחברת ביטוח הוא ארגון טיולים בחו"ל לסוכנים עצמאיים. כאמור, מדובר היה בנסיעת "כיף" כהגדרת התובעת עצמה, והתובעת, כשנשאלה מתי דנו בענייני עבודה, השיבה: "... וישבנו בלובי ושוחחנו" (עמוד 13 שורות 24-26 לפרוטוקול הדיון) בכך בוודאי שאין לראות משום "השתלמות מקצועית" ואף לא "עבודה", ועל כן ברור שגם השייט בסירה, שבמהלכו נחבלה התובעת, איננו בגדר "עבודה" והפגיעה איננה בגדר "תאונת-עבודה" כמשמעותה בחוק. ד. לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית. ה. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' אייר תשע"א, 24 מאי 2011, בהעדר הצדדים. טיול מטעם העבודהתאונה ביום כיף לעובדיםתאונת עבודה