תאונת עבודה בזמן החלפת גלגל משאית: 1. התובע, נהג משאית עצמאי, הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין פגיעה שאירעה לו, לטענתו, ביום 4.2.08 בעקבותיה נפגע בכתפיו. 2. התביעה נדחתה מן הטעם כי: "לא שוכנעתי שנגרם לך אירוע תאונתי כלשהו תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך. יתרה מכך, שבועיים לאחר האירוע המוצהר התלוננת בפני הרופא המטפל על כאבים בכתף מזה שבועיים, ללא אזכור, אפילו במילה אחת, על אירוע כלשהו שקרה לך תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך, אלא רק כחמישה חודשים לאחר האירוע המוצהר, הצהרת בפני הרופא המטפל על אירוע בעבודה." 3. על כך התביעה שבפנינו. 4. לטענת התובע, ביום 4.2.08 בבוקר, החליף צמיג במשאית בשל תקר. לאחר ההחלפה, כשהרים את הצמיג הפגום להחזירו למתקן, הרגיש כאבים חזקים בכתפיים. לתאונה לא היו עדים. התובע קיווה שהכאבים יחלפו ומשאלה לא עברו, פנה ביום 18.2.08 לרופאת המשפחה והתלונן על כאבים בכתף ימין. 5. התובע לא התלונן בפני רופאת המשפחה כי הכאבים החלו לאחר הרמת משקל כבד או גלגל כבד, או כי מדובר בתאונת עבודה והביקור נרשם כביקור רגיל. 6. גם בביקורים רפואיים נוספים מיום 27.2.08, 10.3.08 ו-1.5.08 לא ציין התובע כי מדובר בתאונת עבודה או כי הכאבים החלו בעקבות הרמת צמיג או משקל כבד. לראשונה טען התובע בביקור רפואי מיום 7.7.08 כי: "מעוניין להיבדק במחלקת תאונות - טוען שהרים גלגל של משאית להחליף בעבודה ואז הופיעו הכאבים." 7. תעודה רפואית ראשונה בגין קרע בכתף ימין הוצאה רק ביום 15.12.08. 8. בתצהירו טען התובע כי לא סיפר לרופאה שזה קרה בעבודה בעת החלפת גלגל משום שידע שהרופאה לא תטפל בו ותשלח אותו לחיפה לקופת חולים "לין" למחלקת תאונות. בעדותו בפנינו חזר וטען התובע כי ידע שאם יאמר לרופאה שזו פגיעה בעבודה, היא תשלח אותו ל"לין", למחלקת תאונות, והוא היה מפסיד ימי עבודה ולא רצה זאת. התובע העיד כי: "אני נלחם על כל שקל בעבודה." (עמ' 3 לפרוטוקול). התובע העיד עוד, כי לא רצה "לעשות עניין" מהמצב ולא היה מעוניין לפנות למל"ל, ורק בהמשך, משהבין שמצבו רציני, החליט לפנות בתביעה לתאונת עבודה. 9. לטענת ב"כ התובע, התובע לא פנה והתלונן על פגיעה בעבודה משום אופיו - איש עבודה שזקוק לכל יום עבודה כדי להתפרנס. רק בלית ברירה, משהבין את חומרת מצבו פנה בתביעה לנתבע. העובדה שלא נהג בהתאם למקובל אינה צריכה להיות בעוכריו, ויש להאמין לגרסתו האחידה והאמינה, ולקבל את התביעה. 10. לטענת הנתבע, האירוע התאונתי לא הוכח. התובע לא הזכיר כל אירוע בפניותיו לטיפול רפואי, וגם משהסתבר לו מצבו והנזקים לכתפיו, את התעודה הרפואית הראשונה קיבל רק ביום 15.12.08, מספר חודשים לאחר מכן. גרסאותיו השונות של התובע, והעדר אזכור התאונה בחומר הרפואי צריך להביא לדחיית התביעה. הכרעה 11. לאחר ששמענו עדות התובע בפנינו ועיינו בכל החומר המונח בפנינו, לא עלה בידי התובע להרים את הנטל לשכנענו בדבר קיומה של תאונת העבודה כנטען על ידו. להלן נפרט טעמינו לכך. 12. הרמת הגלגל הכבד אשר הביאה באופן מיידי לכאבים בכתפיים לטענת התובע, לא אוזכרה באף אחד מהמסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע. בעניין בראנסי נ' המל"ל קבע ביה"ד הארצי: "על פי ההלכה הפסוקה, בבוא בית הדין לקבוע עובדתית האם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, עליו לייחס משקל רב "להתבטאויותיו של התובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פי התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין" (עב"ל 248/98 מקסים פרץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ג (29), 24). כך, יש לתת משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן, פד"ע כ', 349)." (עב"ל 686/08 חכם בראנסי נ' המל"ל, פסק דין מיום 20.12.09). 13. התובע התייחס להעדר התיעוד בדבר התאונה במסמכים הרפואיים והסביר, כי ידע שאם יאמר שמדובר בתאונת עבודה, יופנה על ידי רופאת המשפחה למחלקת תאונות. התובע לא רצה להפסיד ימי וזמן עבודה ועל כן לא סיפר לרופאה על התרחשות התאונה. טיעון זה אינו מתקבל על דעתנו. יש לצפות כי התובע מוסר היה, לכל הפחות, כי הכאבים החלו מייד ובעקבות הרמת משקל כבד, אפילו ללא ציון כי הדבר קשור לעבודה. אולם, אין כל תיאור כאמור בדברי התובע לרופא. 14. זאת ועוד. על פי עדות התובע, ביום 14.2.08 מכר את המשאית ולא עבד עד לחודש 3/08, אז התחיל לעבוד כשכיר אצל חתנו. אם כך, הרי שבמועד הפניות לטיפול רפואי ביום 18.2.08 וביום 27.2.08, התובע כלל לא עבד. הסברו של התובע כי לא רצה להפסיד ימי עבודה בשל הפנייה למחלקת תאונות ומשום כך לא סיפר כי מדובר בתאונת עבודה אינו יכול על כן לעמוד גם מן הטעם הזה. 15. בנוסף, בטופס התביעה לנתבע ציין התובע כי לאחר האירוע חש כאבים איומים והלך הביתה לנוח כי התפתל מכאבים. בעדותו חזר בו התובע מגרסה זו וטען שלא הלך לנוח אלא עלה הביתה לומר לאשתו שהוא סובל מכאבים ואח"כ הלך לעבודה. יתכן כי התובע חזר בו מגרסתו הראשונה משום שזו אינה מתיישבת עם הדרך בה בחר להציג עצמו כאיש עבודה שאינו מספר לרופא דברים כהווייתם על מנת שלא להפסיד זמן עבודה. 16. אין זה מתקבל על הדעת כי התובע יסתיר מהרופאה את סיבת הופעת הכאבים מיד עם הרמת הגלגל הכבד בפנותו לקבל טיפול רפואי, וזאת במספר הזדמנויות. המסקנה המתבקשת הינה כי העדר התיעוד על דרך התרחשות הפגיעה והיותה פגיעה בעבודה מחלישה גרסת התובע כי מדובר בתאונת עבודה. 17. לנוכח האמור, אזכור האירוע רק בשלב מאוחר, לאחר מספר ביקורים רפואיים כאשר במועד הביקורים הראשונים התובע כלל לא עבד ולא הייתה כל סיבה להסתיר את העובדה כי הכאבים החלו בעת הרמת משא כבד ,בכלל, ובעבודה בפרט, מביא אותנו למסקנה כי דין התביעה להידחות. 18. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.משאיתתאונת דרכים (תיקון דרך)תאונת משאיתתאונת עבודה