רקע 1.         העתירה עוסקת בשני מבנים, קדמי ואחורי, בגוש 10607 חלקה  44 רחוב אורנים 19 בקריית טבעון  (להלן - "החלקה"). העותר מתגורר בחלקה 43 הגובלת בחלקה 44.  בעלת החלקה היא המשיבה 4, הגברת פרקש (להלן - "המשיבה"). עתירה זו מתווספת לשורה ארוכה של הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים, לרבות עשרה עררים שונים שהוגשו לועדת הערר, העוסקים כולם בחלקה והשימוש הנעשה בה על ידי הבעלים. 2.         שני המבנים בחלקה נבנו בהיתר - האחד בשנות השישים והשני בשנת 1972, ובמשך שנים רבות שימשו כבית אבות. המחזיקים בחלקה ובבית האבות בנו במשך השנים תוספות בניה שונות ללא היתר, והועדה המקומית ביקשה מבית המשפט כי יוצא צו הריסה שיפוטי ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965. לבקשה צורפה רשימה של החריגות לגביהן נתבקש צו ההריסה, ובית המשפט נעתר לבקשה וכן נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה לא יאלצו המשיבה והמשיב 5 - חתנה של המשיבה ומי שניהל באותה עת את בית האבות (להלן - "המשיב"), להרוס בנייה אשר לגביה יינתן היתר בדיעבד (ראו ב"ש 3081/01 מדינת ישראל נ' מושיץ (2001)). בשנת 2003 סגר המשיב את בית האבות. המשיבה  מכרה את הבית האחורי לשתי משפחות ובשנת 2008 עבר המשיב  להתגורר בבית הקדמי עם משפחתו.  בהמשך נכנסה לגור בבית הקדמי ביחד עם המשיב  גם נכדתה של המשיבה. 3.         במשך השנים ניסה המשיב  לקבל היתר בדיעבד לגבי תוספות בניה וכן לקבל היתר לבניה חדשה. בקשת ההיתר של המשיב מושא דיון זה היא בקשה למתן היתר למצב סופי, לאחר שהמשיב  ביצע במגרש הריסות והתאמות על פי הוראות הועדה המקומית וועדת הערר בעררים קודמים. הבקשה לא פורסמה כיוון שהועדה המקומית סברה שלא היה בכך צורך, מאחר שהיא תאמה את התוכניות החלות על החלקה, ועל כן לא נדרשו הקלות (ראו סעיף 2 בערר 239/11) 4.         ביום 22.6.2011 אישרה הועדה המקומית בקשה של המשיבים 4 ו-5 הכוללת מתן היתר למסד סגור וחדר מכונות במבנה הקדמי, היתר לאדניות להגבהת פני הקרקע, הקמת גדר בגבול הדרומי של החלקה, תוספת שני ממדי"ם, ושיפור המיגון במגרש (נספח ג' לעתירה). העותר הגיש ערר על החלטת הועדה המקומית בפני ועדת הערר, בערר 239/11, בטענה כי הבקשה של המשיב  אינה תואמת את התוכניות החלות, את הוראות הדין והחלטות קודמות של ועדת הערר. ועדת הערר קיבלה את הערר בשני עניינים ודחתה אותו בעניינים אחרים (להלן - "החלטת ועדת הערר"). על החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו. טענות העותר בתמצית 5.         העותר טוען כי הועדה המקומית, ובעקבותיה ועדת הערר אישרו את מתן היתר הבניה למשיב  בניגוד להוראות שונות בתב"ע החלה על החלקה - טב/106. לטענתו, בתב"ע נקבע כי לא יינתן היתר בניה במגרשים בהם קיים מבנה המיועד להריסה, לא יבנו יותר מ-3 יחידות דיור על מגרש מסוג החלקה של המשיבים 4-5 ואף על פי כן המשיב פיצל יחידת דיור אחת לשתי יחידות,  וכן גובה המבנים לא יעלה על 8.5 מטרים, בניגוד למה שאושר. עוד טוען העותר כי על פי תוכנית טב/מק/210  החלה על החלקה, אין לאשר מקומות חניה נפרדים בחלקה. לבסוף טוען העותר כי גובה הקיר התומך שאושר לחניות גבוה מהמותר על פי טב/106. 6.         העותר טוען עוד כי המשיבים לא מילאו אחר הוראות פסקי הדין ב"ש 3081/01 מדינת ישראל נ' מושיץ (2001) ועת"מ 1146/03 פרקש נ' ועדת הערר (2003) שניתנו בעניין החלקה, וכי הועדות שדנו בעניינם התעלמו מכך, בין היתר, לטענתו, עקב היות המשיב סגן ראש המועצה, וממלא מקום ראש המועצה. 7.         העותר מוסיף וטוען כי הועדה המקומית אישרה ללא פרסום בקשת הקלה, בניגוד לחוק - אישור חורג בפיר מעלית הבית הדרומי. לטענתו, השימוש החורג הוא בכך שהפיר משמש לכאורה לאחסון ולא למעלית. 8.         עוד טוען העותר כי הועדה המקומית אישרה את מתן ההיתר למרות שהמשיב לא מילא אחר דרישתה להנמיך את גובה קומת המרתף כך שלא יעלה על 180 ס"מ. 9.         לבסוף טוען העותר כי החלטת  ועדת הערר פגומה שכן ההחלטה מבוססת על דוח מטעה בעניין גובה עליית הגג במבנה האחורי וגובה המרתף במבנה הקדמי. כן טוען העותר כי נפגעה זכות הטיעון שלו בפני הועדה. תגובת ועדת הערר 10.       ועדת הערר טוענת כי דין הערר להידחות שכן לא נפל כל פגם בהחלטתה. לעצם העניין טוענת הועדה כי לעותר אין זכות עמידה בערר בנושאים בהם דחתה את הערר, כי החלטתה מבוססת על מידע נכון ועדכני,  וכי ניתנה לעותר זכות טיעון בדיון שהתקיים בפניה. עוד נטען כי יש לדחות את טענותיו של העותר במישור התכנוני שכן מדובר בנושאים מקצועיים מובהקים.  תגובת הועדה המקומית והמועצה המקומית בטבעון 11. הועדה המקומית והמועצה המקומית סבורות אף הן כי דין העתירה להידחות שכן לא נפל כל פגם בהחלטת ועדת הערר. משיבות אלה טוענות עוד כי המפקח מטעמן וידא כי מולאו התנאים הנדרשים, לרבות, הנמכה של המרתף. כן נטען כי בקשת ההיתר של המשיב בעניין החניות תואמת את הנדרש על פי תוכנית טב/מק/210. לטענתן, העותר לא נכח בביתו של המשיב  בעת שנערכה הביקורת על ידי הפקח מטעמן ולא ערך מדידות בתוך הבית ולכן אין בסיס לטענותיו כאילו הדוח של הפקח אינו נכון. טענות המשיבים 12.       המשיבים 4 ו-5 מצטרפים לטענות ועדת הערר וטוענים אף הם כי דין העתירה להידחות בהעדר כל עילה להתערב בהחלטת ועדה הערר, אשר לא נפל בה כל פגם. לטענתם, המרתף נאטם כנדרש, למעט הותרת פתח על מנת שהפקח יוכל לבחון ולראות שנעשתה הגבהה של רצפת המרתף כנדרש. כן נטען כי תוספות הבניה שאינן תואמות את התוכנית החלה על החלקה נהרסו כנדרש, הן בהוראות החלטות שיפוטיות שניתנו בנדון והן בהתאם להחלטות הועדות, ולגבי החלקים שניתן לאשר, הוגשו בקשות מתאימות. 13.       הערה - טרם דיון, אסיר מהדרך טענות נוספות של העותר שלא נטענו בפני ועדת הערר - כי המשיבים 4 ו-5 לא עמדו בחובה להגיש  תב"ע נקודתית לוועדה המקומית, וכן כי פקח הועדה המקומית ציין גבהים שונים של עליית הגג בדוחות שונים שיצאו תחת ידו. דין טענות אלה להידחות באשר הן לא נטענו כאמור בפני ועדת הערר ואין מקום להעלותן לראשונה במסגרת עתירה מינהלית. דיון 14.       דין העתירה להידחות באשר העותר לא הוכיח כי נפל פגם בהחלטת ועדת הערר. להלן אדון בעיקרי טענות העותר כסדרן: טענת העותר כי ההיתר ניתן בחריגה מתוכנית המתאר 15.       העותר טוען כאמור כי  נוכח הוראות תוכנית המתאר החלה על החלקה, הועדה לא הייתה מוסמכת לתת היתר כל עוד לא נהרסו המבנים במגרש המיועדים להריסה. דין הטענה להידחות שכן ועדת הערר לא אישרה את מתן ההיתר על אף אי ביצוע צווי ההריסה, אלא התנתה אותו בתנאים, לרבות הריסת קירוי המרפסות ועוד תנאים נוספים. ראו החלטת הועדה: "על המשיבים לסמן את הקירוי של המרפסות להריסה, ולחלופין לחשב את שטחן במסגרת חישובי השטח הכוללים. כן יש לבדוק את נושא הקיר התומך ומבנים נוספים על החלקה, ולתקן את הבקשה בהתאם. במידה ואין צורך בהקלה, יוצא היתר בניה ללא צורך בפרסום וללא שמיעת כל התנגדות. במידה ויש צורך בפרסום הקלה, על המשיבים לעשות כן, ואז תינתן לעורר האפשרות לטעון באותם נושאים בהם פורסמה ההקלה, תוך שהוא מבהיר מדוע הקלה פוגעת בו." פיצול יחידות 16.       ועדת הערר כתבה בהחלטתה כי טענת העותר בדבר פיצול יחידת הדיור הקדמית במגרש כך שיש בו 4 יחידות במקום 3, נבדקה על ידי פקח הועדה המקומית ונמצאה לא נכונה (סעיף  14 בהחלטה). הראיה שהביא העותר לביסוס טענתו, הייתה תמונה של כלי רכב בחניה שלדברי העותר שייך לדיירים במבנה הקדמי שאינם המשיב 5. הועדה קבעה כי ראיה זו אינה מוכיחה פיצול של יחידת דיור. המשיב  אישר כי אחייניתו, מתגוררת עמו במבנה הקדמי, אך טען כי לא נעשה פיצול של יחידת הדיור כמשמעותו על פי חוק, והועדה קיבלה את עדותו בעניין זה.   לא מצאתי כל פגם בנימוקי הועדה בעניין זה. מדובר בקביעה עובדתית מובהקת של הועדה ואין מקום להתערב בקביעה זו. גובה המבנים ומיקום החניות 17.       לעניין גובה המבנים קבעה הועדה כי מדידות שהציג בפניה העותר עצמו מלמדות כי אין חריגה בגובה המבנים מהמותר על פי התוכנית (שם, סעיפים 6 ו- 15). לעניין מיקום החניות  קבעה ועדת הערר  כי הוא מתיישב עם הקבוע בתוכנית הרלוונטית - טב/מק/210 (שם, סעיף  16). בקביעות אלה אין מקום להתערב שכן העותר לא הצביע על כל פגם שנפל בהחלטה בעניינים אלה, או הוכיח כי הקביעות הנ"ל סותרות תוכנית קיימת. הקיר התומך 18. לא ברור על מה ולמה מלין העותר בעניין זה שכן ועדת הערר קיבלה את טענתו כי גובה הקיר התומך גבוה מהמותר בתוכנית ועל כן על המשיב להנמיך קיר זה או לחלופין לבקש הקלה לעניין זה (שם, סעיף 12). הטענה כי לא קויימו הוראות פסקי דין בעניין החלקה 19.       בחינת הפרוטוקול ופסקי הדין אותם מציין העותר מעלה כי טענת העותר בעניין זה נעדרת כל בסיס. בפרוטוקול הדיון מיום 6.11.2001  בב"ש 3081/01 עליה נסמך העותר ציין עו"ד בלוק נציג הועדה המחוזית לבית המשפט כדלקמן: ..."המשיבים יבצעו צו הריסה לפי המפורט בבקשה, שיבוצע עד תום שנה מהיום. אם יקבלו היתר, לא יהיה עליהם לבצע את צו ההריסה. אם יקבלו היתר לגבי חלק מהפריטים, יהיה עליהם לבצע את צו ההריסה לגבי כל הפריטים שלא קיבלו היתר." (הדגשה שלי י.ו). לאחר הדברים האלה ובעקבותיהם, נתן כבוד השופט א. שאנן את החלטתו כדלקמן: "אני נותן להסכם שעליו הודיעו הצדדים תוקף של צו הריסה שיפוטי לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה.". כלומר, על פי החלטה זו, לא יהא על המשיבים להרוס את המבנים שיקבלו היתר בדיעבד. בדוח פיקוח לנכס מיום 31.10.2011 (נספח י' לתשובת המשיב) נאמר כי הוגשו בקשות ללגליזציה עבור המרתף, המבואה, פיר המעלית, ושינוי החזיתות במבנה הקדמי ועבור מוסך, פיר מעלית ושינוי חזיתות בבית האחורי. נהרסו 2 חדרים וסככה בבית הקדמי ובמבנה האחורי נהרסו 4 חדרים והוסרו הקירות שסגרו 3 מרפסות. אעיר כי טענת העותר לגבי אי הריסת קירוי המרפסות התקבלה על ידי ועדת הערר אשר הורתה למשיבים להרוס את הקירוי כאמור לעיל. אשר על כן, דין הטענה בעניין זה להידחות שכן העותר לא הוכיח כי קיימת בנייה נוספת שלא אושרה בדיעבד ושלא נהרסה על ידי המשיבים מעבר לקירוי המרפסות, או שמצויה בהליך ליגליזציה. טענה בדבר החובה לבקש הקלה לשימוש חורג בפיר המעלית 20.       ועדת הערר קבעה כי הטענות הנוגעות לשימוש בפיר המעלית כמחסן נטענו בעלמא ללא כל תשתית ראייתית (ס' 15). קביעה זו כקודמותיה היא קביעה עובדתית מובהקת ואין מקום להתערבות הערכאה השיפוטית בקביעות מעין אלה. מילוי אחר הוראות החלטות קודמות של ועדת הערר 21. העותר טוען כי הועדה לא אכפה החלטותיה בערר 327/06 בדבר הקף ההריסה הנדרש, מילוי המרתף (מכונה גם "קומת מסד" בחלק מהמסמכים) כך שגובה התקרה לא יעלה על 180 ס"מ, והצגת מדידה עדכנית של המבנים על ידי מודד מוסמך. עיון בהחלטת ועדת הערר בערר 372/06 מלמד כי אין לטענת העותר בעניין זה על מה לסמוך. הועדה ציטטה בסעיף 22 להחלטתה הנ"ל את דבריה בהחלטה נוספת שלה בערר 51/06 שם נאמר: "יש לזכור כי כאשר קיימת בנייה בלתי חוקית, ההליך הראוי הוא הריסתה, אולם מקום בו ניתן להתירה ללא הליכים תכנוניים הנובעים מהבניה הבלתי חוקית (דהיינו, כאשר ניתן להתיר את הבנייה ללא הקלות או הכנת תוכנית), אין סיבה לבחור דווקא בהליך של הריסה, שהרי אין בכך שום טעם - אם לאחר ההריסה יוכל בעל הקרקע לקבל היתר הזהה למה שהרס, מדוע ידרש לבצע את ההריסה?"   מדברים אלה לא ניתן ללמוד את שמבקש העותר לקבוע, כי הועדה לא אכפה את החלטתה היא להורות למשיבים להרוס את המבינים כתנאי למתן ההיתר. 22.       לעניין מילוי קומת המסד נקבע בערר 372/06: "אם אכן מבוצע מילוי פנימי של המסד (בבטון, באופן אשר אינו מאפשר את הוצאתו מיד עם קבלת טופס 4), אשר הופך את גובהו ל-1.8 מ' בלבד, הרי שאין עוד שאלה בעניין זה, והמסד לא יחושב. נחזור שוב על ההבהרה כי לנוכח שינוי זה, ממילא לא ניתן יהיה לבצע כל שימוש במסד, ויש להבהיר כי המדובר במסד בלבד, שלא יעשה בו כל שימוש." אין מחלוקת כי המשיב  מילא את רצפת המרתף ויצק עליה שכבת בטון, ואטם את המרתף מכל צדדיו פרט לחלון שהותיר, לדבריו, על מנת שהפקח יוכל לראות שהוא שמילא אחר הוראות ההיתר. ועדת הערר, בהסתמכה על דוח הפקח מטעם הועדה המקומית, קבעה כי המרתף נאטם ובוצעה יציקה על המילוי באופן התואם את הבקשה להיתר (סעיף  7 להחלטה). קביעה זו אף היא קביעה עובדתית המבוססת על ממצאיו של הפקח שנמצאו מהימנים על ידי ועדת הערר ואין מקום להתערב בקביעותיה בעניין זה. אעיר כי עיון בתמונות שהציגו המשיבים (נספחים י"א ו-י"ג לתשובת המשיבים) מלמד כי המשיב  אכן הותיר  פתח דרכו יכול היה הפקח לראות כיצד בוצע מילוי המרתף. מדידה עדכנית על ידי מודד מוסמך 23. לא ברורה טענת העותר בעניין זה שכן המשיב  הציג מדידה שנעשתה על ידי המודד המוסמך מר משה מריין ביום 15.12.2010 - נספח כ"ח לעתירה. הפרת זכות השימוע 24.       טענת העותר כי הופרה זכות השימוע שלו אינה מתיישבת עם פרוטוקול הדיון בערר שם הופיעו העותר ובא כוחו וטיעוניהם נפרשו על פני שישה עמודים. אעיר כי אף שהועדה קבעה, בצדק, כי לעותר אין זכות להתנגד למתן ההיתר ככל שהוא תואם את התוכנית, הרי שבפועל, היא שמעה את העותר ובא כוחו והתייחסה בהחלטתה לטענותיהם לגוף העניין. 25.        לבסוף - העותר צירף בימים אלה אסמכתא נוספת - החלטה בערר 42/12 ורדי נ' הועדה המקומית התומכת לטענתו בטענותיו בעתירה. לאחר שעיינתי באסמכתא הגעתי למסקנה כי אין הנדון דומה לראייה והאמור בהחלטה הנ"ל אינו רלוונטי לענייננו ואינו יכול להשליך במאומה על העניין שלפנינו. 26.        סוף דבר - העותר לא הוכיח כי נפל פגם כלשהו בהחלטת ועדת הערר נשוא העתירה. לפיכך, העתירה נדחית. העותר ישלם למשיבה 1 הוצאות בסכום של 3,000 ₪, למשיבות 2 ו-3 הוצאות בסכום של 3,000 ₪, ולמשיבים 4 ו-5 הוצאות בסכום של 6,000 ₪. ניתן היום, כ"ט סיון תשע"ב, 19 יוני 2012, בהעדר הצדדים. בניההקלה (תכנון ובניה)שימוש חורג