זיכרון דברים לביצוע עבודות שלד וגמר בדירה בפני תביעה כספית בסך 508,852 ₪ ותביעה כספית שכנגד בסך 413,910 ₪. התובע הוא הבעלים של בית מגורים ברחוב הגר"א 25, נתניה, הבנוי על מחצית מחלקה 154 בגוש 8242 (להלן: "הדירה"). עוברלמועדים הרלוונטיים לתביעה דנן, התגוררה אימו של התובע בדירה. הנתבע הוא מהנדס בניין קונסטרוקטור וקבלן רשום. ביום 20.6.04 נחתם בין הצדדים הסכם זיכרון דברים לביצוע עבודות שלד וגמר בדירה (להלן: "ההסכם"). על פי הוראות ההסכם, היה על הנתבע לבצע את עבודת השיפוץ בקומה הראשונה, תוך 120 ימי עבודה מיום הוצאת ההיתר( להלן: "שלב א' להסכם"), ואת העבודות בקומה השניה (להן: שלב ב' להסכם") תוך 75 ימי עבודה, לא כולל שישי, שבת, חגים וכח עליון. ההיתר הוצא ביום 26.8.04 כך שהמועד לסיום שלב א' היה 15.2.05. עבודות שלב ב' להסכם החלו בטרם הוצא ההיתר, הצדדים חלוקים בשאלה על מי מהם היה לדאוג להנפקת ההיתר. סעיף 1 להסכם קבע כי העבודה הינה "עבודה פאושלית", קרי ביצוע הדרוש מבחינת ציוד, חומר, עבודה וכיוצא בזה, עד לקבלת המפתח בדירה ראויה למגורים. על פי ההסכם, התמורה בגין עבודות הבניה עמדה על כ- 90,000$ כולל מע"מ על פי שער יציג ביום התשלום. מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון במהלך עבודת הבניה וביום 29.12.04 שלח הנתבע מכתב לתובע ובו דרישה להסדרת התשלומים וכן ציין כי הינו שוקל להפסיק ההתקשרות. ביום 30.12.04 התובע שלח מכתב לנתבע ובו הראשון מבטל ההסכם משום שלטענתו, הנתבע מחזיק כספיו שלא כדין וכן אינו עומד בקצב הבניה. התביעה שכנגד- התביעה שכנגד עניינה הפרת חוזה לכתיבת ספר תורה, על ידי התובע בהליך העיקרי (להלן: "התובע") למען הנתבע בהליך העיקרי (להלן: "הנתבע"). הוסכם כי התובע יכתוב ספר תורה עבור הנתבע ובגין כך תינתן הנחה לתובע בגובה 10,000$ מהסך הכולל בהסכם. ספר זה לא הגיע לידי הנתבע מעולם ועל כן הנתבע דורש תשלום זה לסכום ההסכם, בנוסף להוצאות שהוציא בגין הסתמכותו על כך. עוד טוען הנתבע כי הוא זכאי להפרשי הפסד רווח שהיה זכאי להם בגין תוספות שטרם בוצעו, אלמלא הפר התובע את ההסכם. כמו כן, הנתבע דורש תשלום בגין התוספות ועלות פרמיית בגין פוליסת הביטוח. טענות התובע: התובע ביקש להטיב את תנאי מגוריו, בצמוד לאימו. בהתאם לכך, טוען התובע, הוא גמל בדעתו לפעול למען שיפוץ והרחבה של הדירה, עם הקצאת פינת מגורים נפרדת לאימו, על מנת שיוכל לעבור ולהתגורר בדירה המשופצת והמורחבת עם משפחתו. לטענת התובע, הנתבע ידע כי לצורך שיפוץ הקומה הקיימת ועבודות ההרחבה- בניית קומה נוספת בדירה, מחסן וחניה (להלן: "עבודות הבנייה"), יש לפנות את אימו של התובע מהדירה ועל כן, יש לבצע העבודה במהירות ובטיב מעולה. לטענת התובע, הנתבע ליווה אותו עת סיכם תנאי מכירת דירתו דאז, ברח' בן צבי 6, נתניה (להלן: "הדירה האחרת") אשר היתה בבעלותו, לבתו ובעלה, למען מימון השיפוץ וההרחבה בדירה. כמו כן, מוסיף התובע, מועד פינוי הדירה האחרת נקבע ליום 24.12.04, בנוכחות הנתבע, בשיתופו ובעצתו של זה האחרון. הנתבע קיבל תשלום של כ- 90% מסך התמורה הכוללת כבר בתחילת העבודה, טרם התקדם בעבודות הבניה על פי ההסכם, זאת עקב הבטחות שווא שהבטיח לתובע, כך לטענת האחרון. זאת ועוד, לאחר התשלום כאמור, הנתבע החל לא להגיע באופן סדיר לעבודה, עבד באופן חלקי תוך התעללות בתובע ובבני משפחתו, כך התובע. התובע מוסיף כי הנתבע המשיך בדרישה לקבלת כספים נוספים מאת התובע, זאת חרף העובדה כי מאז תחילת עבודות הבניה הופקדו בידי הנתבע כ-90% מכספי התמורה והוא הנתבע, לא ביצע אפילו כ- 40% מהעבודה אליה התחייב. הנתבע לא ניהל יומן עבודה עם לוח זמנים מסודר, המתחייב מאופי ההסכם, בדבר מה ביצע, באיזה מועד ומה היו העלויות ויש בכך משום נזק ראייתי. מועד התשלום על פי ההסכם היה בסיום השינויים ובקיזוז העבודות האחרות שכן התובע והנתבע התקשרו ביום 27.6.04 בהסכם לרכישת ספר תורה מידי התובע, שעוסק בין היתר, בכתיבת סת"ם אולם, טרם השלים הסמכתו כנדרש, ואין ברשותו אישור מהרב. התובע מציין כי הנתבע לא הזמין מהתובע כתיבת ספר תורה אלא ביקש לרכוש ספר אשר כתב התובע עבור עצמו. עם חלוף הזמן ואי ההתקדמות בעבודות הבנייה, התגוררו התובע ומשפחתו בדירה הנמכרת, יחד עם רוכשי הדירה, בתו, בעלה והנכד, דבר שהוליד מריבות ומחלוקות וסופו שעזב הוא, אשתו ואימו. לבסוף, משכלו כל הקיצין, הואיל והנתבע סירב למלא אחר חיובו, כך התובע, לא נותרה ברירה בידו של התובע אלא לפעול בעצמו להשלמת הבנייה בדירה לבדו. עקב מצוקת הדיור אליה נקלע התובע, עבר הוא יחד עם אשתו ואימו להתגורר בראשית חודש מרץ שנת 2005, בדירה שלא היתה מוגמרת, בתנאים בלתי הולמים. בתוך כך, התובע פנה לנתבע בדרישה להפסקת עבודת הבנייה שממילא, הפסיק הוא מיוזמתו, הלכה למעשה, כך התובע. ביום 14.9.04 התובע, באמצעות ב"כ, שלח מכתב לנתבע ממנו עולה כי חלה התקדמות רצויה בעבודות הבניה והדבר מבורך לאור העובדה שהתובע שילם לנתבע את החלק הארי של התמורה, כ- 83,000$- הנתבע לא סתר טענה זו, כך התובע. ביום 26.9.04 ניתנה הודעה לתובע בדבר בנייה לא חוקית והרחבת קומת הקרקע ללא היתר על פי החוק והתקנות. ביום 18.10.04 הודיע התובע לנתבע במכתב כי הוא מורה לאחרון על הפסקת עבודות שלד וגמר בדירה. ביום 22.12.04 הוגש כנגד התובע כתב אישום בגין העבירה שלעיל והוא הורשע וחויב בקנס כספי. על כן, דורש התובע פיצוי בגין כתב אישום שהוגש נגדו בשל בניה ללא היתר, שהיה על הנתבע להסדיר וכמו כן, החזר בעבור קנס כספי ששילם בסך 5,000 ₪ באותו הליך משום שהורשע. התובע מוסיף ודורש פיצוי בגין דמי שימוש ראויים בשל מגוריו בתנאים לא סבירים, אם בדירה שפינה ואם בדירה שטרם הושלמה עד להגשת התביעה. כ"כ התובע טוען כי מגיע לו פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו וכן פיצוי בגין הפרת ההסכם על ידי הנתבע בסך של כ- 15% מהתמורה ששולמה לנתבע. חוות דעת מומחה התובע : בהתאם לחוות דעת מומחה, שנערכה על ידי מר יוסי בן חורין מחברת "טרמינל- שירותי הנדסה מקוונים בע"מ", נקבע כי אומדן עלויות לתיקונים שווה לסך 277,378 ₪. טענות הנתבע: ההסכמים והתשלומים: בשנת 2004 פנה התובע לנתבע למען ביצוע עבודות בנייה בבית אימו. לאחר דין ודברים, התובע הסכים לשלם בגין הרחבת הבית בשתי קומות, אלו הן עבודות הבנייה בשטח כולל של כ- 164 מ"ר, סך של 90,000$ בצירוף מע"מ. ביום 24.6.04 נחתם ההסכם ובגינו הועברו לנתבע סך של כ- 55,000 ₪ מתקבולי מכירת הדירה האחרת. ביום 11.8.04 שילם התובע לנתבע סכום של כ- 220,000 ₪, גם כן מתקבולי מכירת הדירה האחרת. לטענת הנתבע, אלו הם שני ההסכמים היחידים שנחתמו בין הצדדים, ואלו הם שני התשלומים היחידים ששולמו לו מטעם התובע, אלו ואין כל זולתם. הנתבע מוסיף וטוען, כי במהלך עבודות הבנייה נחתמו שני מסמכים נוספים, האחד ביחס לתוספות נוספות מיום 5.10.04 והשני מיום 2.12.04 בנוגע לביטול סעיפים 8,9,14 ו- 15 מההסכם ובא נקבע ההפרש לתשלום בגין יתרת הרשימה, ובעבור סעיף 17 לתוכניות, סך של כ- 8,000$. לאור ההסכמים והתשלומים שלעיל, התובע לא יכול לטעון שההסכם הוא לפי קצב ההתקדמות בביצוע עבודות הבנייה כאשר הלכה למעשה, פועל הוא לפי ההסכם בו נקבע כי התשלומים ישולמו מתקבולי הדירה האחרת, כך הנתבע. המכתב מיום 14.9.04 מוכיח תנאי התשלום הללו, עם זאת, הסכום הנקוב בו אינו משקף נאמנה את ההתרחשויות במציאות. לדידו של הנתבע, התוספת לסעיף 11 בהסכם משקפת אף היא את הסדרי התשלומים. על אף הכחשות התובע, זוהי חתימתו כפי שאישר הגרפולוג, מר יעקב יניב. הנתבע מסכים כי עבודות הבניה אכן הוגדרו כעבודות פאושליות, ברם, מדגיש כי זאת בכפוף למפרט הטכני שצורף להסכם. הנתבע מוסיף כי בתכניות ההיתר מופעים גם פרטים שלא נכללו בכוונת תחילה במפרט המאוד מפורט כמו פרגולה ופיתוח שביל הכניסה, זאת משום שהתובע ביקש לחסוך עלויות בהגשת בקשת היתר נוספת בעתיד. לפי שורות אלה וסעיף 24 להסכם, העבודה הפאשולית אין פירושה סטייה מהמפרט וברור שכל שינוי כמוגדר בהסכם, יחויב בתשלום, כך הנתבע. הנתבע מציין כי העובדה שסעיף 1 להסכם כולל "פרטים שנשכחו" מדבר על עבודות קטנות שיתכן ולא פורטו במפרט ועל כן בא הסעיף למנוע ויכוחים בגין עניינים שוליים שבאופן טבעי נוטים להישכח. פירושו של התובע לסעיף 1 כאמור, הינו נרחב ומגיע לכדי סכומים של עשרות אלפי שקלים נוספים. המועדים לביצוע העבודות: הנתבע מסכים כי המועד האחרון לסיום שלב א' היה 15.2.05. בפועל, טוען הנתבע, כי לא ניתנה לו ההזדמנות לבצע עבודות הבניה מהטעמים הבאים: למועד זה התווספו עיכובים בגין תוספות ושינויים אותם ביקש התובע,ימי גשם ועיכובים בהוצאת ההיתר- כל אלה מוערכים בכ- 20 ימי עבודה. הנתבע מסכים כי שלב ב' של העבודות היה צריך להיות מבוצע תוך 75 ימי עבודה מיום קבלת ההיתר. הנתבע טוען כי התובע פנה אליו בבקשה להקדים המועדים לסיום עבודות הבניה אולם, הנתבע לא נענה לו ולא שינה ההסכם אלא הבטיח לו שאם יקדים להוציא היתרי בניה, ינסה הוא לסיים לפני המועד שנקבע. ביום 24.6.04 חתם התובע על הסכם למכירת הדירה האחרת עם בתו, והתחייב על פיו לפנות הדירה האחרת עד סוף שנת 2004. הנתבע ציין בפני התובע כי לא ניתן לסיים שלב א' ללא היתר וכי על השני לפעול בהקדם למען ההיתר האמור. התובע השיב לדברי הנתבע וציין כי המדובר בבתו ובמקרה שהעבודות לא יסתיימו מוקדם למועד הנקוב בהסכם, לא קיים חשש כי יתו שלו תתבע אותו, כך הנתבע. הנתבע מדגיש כי בכל מצב ובשום שלב לא התחייב הוא כלפי התובע לסיים שלב א' עד ליום 24.12.04, כפי שטוען התובע בכתב תביעתו. זאת ועוד, הנתבע מוסיף כי ביום 5.10.04 התובע חתם על מסמך שינויים לפיו שינה את מיקום הכניסה הראשית, נקבע על הריסת קיר מפריד בין המטבח ללובי ובנייתו מחדש, הריסת ובניית הגדר הקדמית, קילוף טיח כללי של הקירות, חיזוק מבנה קיים בקונסטרוקציית פלדה, בניית חלון נוסף והגבהת הפרדה בין השכנים. כל העבודות הללו, כך הוסכם בין הצדדים, מוסיפות עוד 18 ימי עבודה, כחריגה מהמועד המקורי שנקבע בהסכם. חרף בקשותיו של התובע להקדמת המועד ועל אף שהחלטת הועדה המקומית לאשר את שלב א' לשיפוץ ניתנה בחודש מרץ, התובע לא פעל נמרצות למען השגת היתרי בניה ותשלום האגרות המתחייבות מכך. התובע שילם האגרה בגין ההיתר לשלב א' ביום 10.8.04 ועל כן, רק ביום 26.8.04 הונפק ההיתר האמור. שלב ב': הבקשה להיתר שלב ב' היתה מוכנה במועד חתימת ההסכם, אלא שלטענת הנתבע, התובע עיכב הוצאת ההיתר משום שהיה מצוי בסכסוך עם בני משפחתו, שהם שותפיו בקרקע אשר הדירה בנויה על מחציתה, ולא הצליח להחתימם על הבקשה. לבסוף, התובע חתם על המסמך תוך זיוף חתימות אחיו ביום 8.11.04, כך הנתבע. הנתבע מציין כי הועדה המקומית דרשה את חתימת אחיו של התובע משום שזכותו היחידה של התובע בדירה הינה הערת הזהרה לטובתו. הזמן חלף והגיע חודש אוקטובר, הנתבע הציע לאטום את קומת הקרקע על מנת שמי הגשמים לא יפגעו בדירה אולם, התובע סירב לפתרון זה והפציר בנתבע להתחיל בבניית שלב ב' בהנחה שההיתר יוצא בקרוב, כך הנתבע. הנתבע נעתר לבקשת התובע והחל בביצוע הבודות ללא היתר, וביקש מהתובע להזדרז ולהסדיר את הרישום בטאבו בד ובבד עם החתמת אחיו ופרסום הבקשה להקלות כנדרש. ביום 14.11.04 פנה הנתבע לתובע בבקשה להסדיר את תשלום התוספות שביקש האחרון. ביום 5.12.04 נענה הנתבע במכתב מטעם ב"כ התובע בו הבין הנתבע כי אין בכוונת התובע לשלם לו את המגיע לו, כך הנתבע. הנתבע טוען כי התובע התמהמה בהסדרת הרישום והוצאת ההיתר ועל כן, צו הפסקת העבודה לא איחר לבוא. הנתבע מוסיף כי התובע גילה לו דבר הצו כ- 16 יום לאחר שנתקבל אצלו, תוך סיכון הנתבע בהסתבכות לא רצויה. לא כל שכן, הנתבע טוען כי לא היה ממשיך עבודות הבניה בשום אופן באם היה יודע על קיומו של הצו כאמור ועל כן, הופתע ממכתבו של התובע ביום 18.10.04. הנתבע טוען כי התובע פעל בשני קווים מקבילים, מחד גיסא הפציר בנתבע לסיים עבודות הבניה ומאידך גיסא, ב"כ של התובע שיגר מכתבים דוגמת האחרון שלעיל. הנתבע טוען כי עם היוודע לו דבר הצו ההפסקה, פעל על פיו, קרי הפסיק עבודות הבניה הקשורות לשלב ב' ופנה למחלקת הפיקוח לקבלת אישור לבנות את קירות שלב ב', כולל גג. התובע לא הגיש בקשה חתומה ועל כן, נגרמם עיכוב משמעותי ובאשמתו הבלעדית של התובע, כך הנתבע. לאור האמור לעיל, טוען הנתבע, כי התובע היה שותף מלא להליך הבקשה להיתר והוא זה שביקש להתחיל הבניה ללא היתר והתקשה להחתים משפחתו על הבקשה, על כן, אין לתובע להלין אלא על עצמו. ביום 22.12.04 נחתם מסמך בו סוכם על עבודות נוספות שבוצעו זה מכבר וכן על אלו עבודות לא יבוצעו, ושעלותם נעמדת בכ- 8,000$. לטענת הנתבע, התובע חתם במתכוון פעמיים, פעם אחת "חתימה סתמית" ופעם שניה חתם חתימתו האמיתית, זאת לאחר הפצרות הנתבע. על לא ברור לנתבע פשר מכתב ב"כ התובע מיום 23.12.04 ובו טענה כי הנתבע מאלץ התובע לשלם כספים בגין תוספות. הטענה בתביעה שכנגד: לטענת התובע, עקב היכרותם של הצדדים ולאור העבודה כי אחת ממשאלות ליבו היתה לזכות לכתוב ספר תורה להנצחת הוריו ז"ל, הגיעו הצדדים להסכמה כי בתמורה לכך שהתובע יכתוב ספר תורה, יזכה האחרון בהנחה בשיעור 10,000$. מכאן נולד נספח להסכם המקורי ביום 27.6.04. הנתבע טוען בתביעה שכנגד כי בהתאם להסכם כתיבת ספר התורה, היה עליו לשאת בתשלומי היריעות והחומרים הדרושים על ידי התובע, כפי שנעשה. חרף זאת, ספר התורה לא נכתב ולא הועבר לו מעולם, כך הנתבע. הנתבע מוסיף כי הוא זכאי להפרשי הפסד רווח שהיה זכאי להם, אלמלא הפר התובע את ההסכם. כמו כן, הנתבע דורש תשלום בגין התוספות ופוליסת הביטוח. חוות דעת מומחה הנתבע : מר אביחי יעקובי, מהנדס אזרחי, ערך חוות דעת מטעם הנתבע וקבע: סך העלויות להשלמת שלב א' 61,940 ₪. סך העלויות להשלמת שלב ב' 42,110 ₪. סך עלויות התיקונים והליקויים 9,500 ₪. אציין כבר כעת, כי יש לראות בחוות הדעת שלעיל, כהודעת בעל דין מצד הנתבע , זאת בכל הקשור לחלק משמעותי מגובה הנזק והשלמת הבניה. דיון: המחלוקות העיקריות בתיק נוגעות לשאלות הבאות: אילו עבודות בנייה ביצע הנתבע בפועל? מהם התשלומים ששולמו לנתבע הלכה למעשה? מה השווי של העבודות אשר בוצעו ? מה היה המועד לתשלום בגין השינויים? האם קיימים ליקויים בביצוע עבודות הבנייה ואם כן - מה עלותם? שאלת קיום הסכם עריכת ספר תורה. חוות דעת מומחה בית המשפט: בעניינו מונה מהנדס מומחה, מר זאב גייסט (להלן: "המומחה"), על מנת ליתן חוות דעתו המקצועית בגין מחלוקות הצדדים על טיב עבודות הבניה וביצוען . המומחה נשאל שאלות הבהרה רבות ונחקר ארוכות על חוות דעתו אולם, קביעותיו לא נסתרו. על כן, מצאתי לאמץ את הממצאים שעלו מחוות דעתו של המומחה, כפי שיפורט להלן. אילו עבודות לא בוצעו הלכה למעשה: המומחה מרכז את עלות העבודות שהוסכם עליהם שלא בוצעו בדירה לרבות ליקויים ומעמיד אותם על סכום של כ- 226,619 ₪ (קיימת טעות בסיכום הסכומים בחוות הדעת) כאשר הפירוט הוא כדלקמן: מפרק 4: טיח בקירות ותקרות - 11,700 ₪ מסעיף 4.2- חיזוק פינות טיח עם XPM- 840 ₪ מפרק 5: איטום גגות ורצפות ח. רחצה - 7,540 ₪ סעיף 5.2 רצוף קרמי וחפויי קירות- 15,530 ₪ מפרק 6: סעיף 6.1 מדרגות פנים לק.א- 5,725 ₪ סעיף 6.2 מעקה ברזל+ מסעד יד- 1,755 ₪ מפרק 7: מסגרות אלומניום (ללא תריס גלילה שקוזז) 30,170 ₪ סעיף 7.1 דלתות פלדה- 6,240 ₪ חלון ממ"ד 104/104- 2,945 ₪. מפרק 8: נגרות דלתות כולל פרזול- 3,537 ₪ מפרק 10: צביעה- 11,890 ₪. מפרק 11: 4 X ארונות מטבח- 12,746 ₪ מפרק 12: כלים סניטריים (אספקה) 14,610 ₪. מסעיף 12.3 אוגר מים וקולטי שמש 3,250 ₪ מסעיף 12.1.3 שיש חברון לשולחנות מטבח- 7,665 ₪ מסעיף 1.6 עבודות ביוב 11,700 ₪ מפרק 13: חשמל 15,690 ₪ מפרק 14: פיתוח- 6,045 ₪ מפרק 15: סעיף 15.3 סלוק פסולת בניין- 3,250 ₪ חריגים: תריס גלילה חשמלי, גדר, פרגולות, שביל בטון- 28,695 ₪ מפרק ו: לקויים וחסר במלאכות- 22,570 ₪ פרק ז: השלמת רכש חומרים 2,525 ₪ עריכת המפרט הטכני: המומחה קבע בחוות דעתו כי המפרט הטכני שצורף להסכם נערך שלא על גבי טפסים כנדרש עפ"י חוק מכר דירות תשל"ג- 1973. לדידו של המומחה "חסרים סעיפי משנה כגון חזוק "שלד" הבנין, יציקת עמודים, אטום גגות ורצפות, שוחות, צנרת ביוב, נקודות חשמל+ לוחות חשמל" (עמ' 24 לחוות דעת מר זאב גייסט מיום 15.6.2009). היות ונקבע בהסכם כי הוא על בסיס "פאושלי", דהיינו ללא פרוט כמויות ומחירי יחידה, היה על הנתבע לכלול במפרט הטכני את כל המצוי בתכניות, על פי סדר פרקים, כולל עבודות פתוח: ריצוף, אטום גגות ומקלחות, שוחות וצינורות ביוב. על הצדדים מוסכם כי עבודת הבניה לא הושלמה על פי מתכונת פאשולית, קרי עד למסירת מפתח וכך גם המומחה. עולה מחוות הדעת כי בפרק 1 בהסכם פורטו 18 X שלבי בצוע לפיהם התחייבו הצדדים באשר לתמורה על פי שווי דולרי. המומחה קובע כי סעיפים 11.1- 11.6 בוצעו להוציא פנוי הריסות ופסולת. סעיפים 11.7, 11.8, 11.9, 11.10, 11.11, 11.12, 11.13, 11.14, 11.15, 11.16, 11.17, 11.18 לא בוצעו כלל. על פי פרוט התשלומים עולה כי הקבלן גבה 82,000$ כנגד סעיפים 11.1- 11.6 שבוצעו וכללו עבודות "שלד" בלבד. המומחה מוסיף וקובע כי סעיף 11.11 בהסכם זהה בתוכנו לסעיף 11.16 ועל כן המדובר בכפל תשלומים. הסדר התשלומים: לטענת התובע הסדר התשלומים נקבע על פי קצב ההתקדמות העבודה ואילו לטענת הנתבע, היה לשלם לו בהתאם לתגמולי מכירת הדירה האחרת. המחלקות בדבר המועדים לתשלום לא נמצאה רלוונטית בעיני משום שלא בכך עוסקת המחלוקת העיקרית, לא במועדים כי אם בתשלומים ששולמו בפועל אם לאו. למעלה מן הצורך אציין, כי התובע שילם לנתבע בפועל על פי מועדי תשלום מתגמולי מכירת הדירה האחרת ועל כן, ניתן להניח כי לכך הסכים התובע שהרי לא סביר כי ישלם כמתנדב. התשלומים ששולמו בפועל: לטענת התובע, עד לצו הפסקת העבודה מיום 10.10.04, שולמו לתובע 82,595$ שהם שווי ערך ל373,000 ₪. התובע מוסיף כי עבור תכניות, צילומים ופרסום שילם סכום של כ- 7,500 ₪. סה"כ- 380,500 ₪. לטענת הנתבע שולם לו ביום 11.8.04 סכום של כ- 220,000 ₪. בנוסף, ביום 29.6.04 שולם לנתבע סכום של כ- 55,000 ₪. סה"כ- 275,000 ₪. התובע הציג מסמכים בגין כספים שמשך בסכום כולל של כ- 355,000 ₪ לפי הפירוט כדלקמן: התובע המציא מסמך של בנק הפועלים סניף נתניה 612 מתאריך 11.7.04, משיכת מזומן על סך 45,000 ₪, מיום 15.7.04 משיכת מזומן על סך 25,000 ₪ ומיום 10.8.04 משיכת מזומנים על סך 285,000 ₪. הנתבע צרף 2 חשבוניות בגין הסכומים אשר קיבל לטענתו, האחת חשבונית מס' 1749מיום 11.8.04 על סך 220,000 ₪ והשניה חשבונית מס' 1740 מיום 29.6.04 על סך 55,000 ₪. מאחר והוכח כי התובע משך סך 285,000 ₪ ושילם לנתבע באותו היום תוך חיזוק בעדות רעייתו, מקובל עלי גרסת התובע כי במועד 10.8.04 או 11.8.04 שילם לנתבע סך 285,00 ₪ ולא סך 220,00 ₪ כנטען ע"י הנתבע. לא מצאתי תימוכין לכך כי סך 45,000 ₪ וסך 25,000 ₪ שולמו בפועל לנתבע. אשר על כן הנני קובעת כי התובע שילם לנתבע סך 340,000 ₪ . התוספות: התובע הלין על כך שהנתבע דרש תשלומים בגין התוספות תוך כדי הבניה וטען כי על פי ההסכם, תשלומים אלה צריכים לבוא בגמר ביצוע עבודות הבניה. הנתבע עמד על כך כי "בגמר העבודה" (על פי סעיף 1 להסכם) הכוונה לגמר ביצוע התוספות ולא גמר ביצוע עבודת הבניה כולה ובהתאם לקיזוזים כאלה ואחרים. מכל מקום, תשלום זה על פי ההסכם עמד על סך של 8,000$ אשר טרם שולם לנתבע. נשאלת השאלה, מה ביצע הנתבע מתוך הסכם התוספות מתאריך 14.11.04. שאלה זו מקבלת מענה בחוות דעתו של מומחה בית המשפט: עבודות שהקבלן טוען במכתב מיום 14.11.04 לתמורה כספית בגינן: מסעיף (1) "בניית קיר שכן לגבה 1.80 מ'"- לא מגיעה תמורה כספית מסעיף (2) " חלון נוסף לחדר ילד"- לא מגיעה תמורה כספית מסעיף (3) "חיזוק מבנה קיים"- לא מגיעה תמורה כספית מסעיף (4) "גדר קדמית הריסת קיים ובנייה מחדש"- לא מגיעה תמורה כספית מסעיף (5) "קילופי טיח קיים פנים וחוץ"- לא מגיעה תמורה כספית מסעיף (6) "הפרשי מחיר לקרמיקה"- באין חשבונות, לא מגיעה תמורה כספית מסעיף (7)- (9)- בוטל מסעיף (10) "דלת נוספת פנימית ראשית ק.ק כולל עיבודים לסגירת החלל שנוצר עם גרם המדרגות שנוצר בזמן הביצוע לבקשת המזמין לבטל כניסה ראשית מקורית לתוך חלל המדרגות ובכך להגדיל את המטבח"- לא מגיעה תמורה כספית לסעיף (11) "הגדלת מטבח עקב שינוי הנ"ל (10)"- לא מגיעה תמורה כספית לסעיף (12) "סגירת פתח קיים ופתיחת דלת חדשה"- לא מגיעה תמורה כספית לסעיף (13) "תוספת עמדת נטילת ידיים"- לא מגיעה תמורה כספית לסעיפים (14) - (15)- בוטל לסעיף (16) "תוספת לרצוף בבית קיים מהדבקה למילוי כולל פרוק ריצוף קיים"- לא מגיעה תמורה כספית לסעיף (17.1)- "תכנית בקשה להיתרי בניה ק.א"- "תכנית הבקשה להיתר בניה קומה א' קבלן/המתכנן הם אחד חתימות התובע והנתבע עורך הבקשה ותאריך 25.3.04 שלב א'" לסעיף (17.2) "החזר תשלום מכון התקנים"- נפרע על ידי התובע לסעיף (17.3) "החזר תשלום אתר פנוי חכמון"- בוצע על ידי התובע לסעיף (17.4) "החזר תשלומים מידע + הפקדה"- הכוונה לא היתה ברורה למומחה לסעיף (17.5) "תשלום עבור מדידה לבקשה ק.א"- הדרישה לא לוותה בחשבונית והמשמעות למדידה לבקשת היתר ק.א לא היתה ברורה למומחה. מכאן שהנתבע לא זכאי לתשלום האמור בגין פעולות אלה, היות ולא ביצע אותן כאמור. בסופו של יום, עולה מחוות דעת המומחה כי הסעיפים שיושמו מההסכם מגיעים לכדי סך של 32,000$ (139,744 ₪ ) ואילו השאר, שלא בוצעו, ומתחייבים מהמפרט הטכני ומהתוכניות שאושרו, מוערכים בסך- 50,000$ שיש לשלם לתובע. ובשקלים: 50,000$ X 4.367 ₪ = 218,350 ₪ כולל מע"מ. עם זאת מצאתי כי פרשנותו של התובע למועד תשלום התוספות היא זו אשר מתיישבת עם לשון ההסכם כולו ולא היה מקום כי הנתבע ידרוש תשלום בגין התוספות טרם סיום כל הבניה ובודאי שלא כתנאי להמשך ביצוע העבודות. הסכם התוספות מיום 22.12.04: בגין הסכם התוספות מיום 22.12.04 תמורת 7,000$ + 1,000$ עבור תכנון, תוספות ועבודות חריגות= 8,000$ לסכום זה יש להוסיף מע"מ 15%= 9,200 X 4.367 = 40,176 ₪. הנתבע לא ביצע התוספות דלעיל ועל כן לא זכאי לתשלום בגינן. הוצאת היתר בניה לשלב ב': התובע טען כי הפרה נוספת של ההסכם נבעה מכך שהנתבע לא דאג להוצאת האישורים הדרושים לעבודות הבניה, ביניהם היתרי בניה. הואיל והנתבע ביצע עבודות הרחבה ושיפוץ בשלב ב' ללא היתר בניה, ניתן צו הפסקת עבודה ולאחריו הוגש כתב אישום, בגינו הורשע התובע בעבירה של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בלא היתר ובסטייה מהיתר, לפי סעיפים 145, 204, 205 ו- 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1964. כמו כן, בהתנהגותו זו, עבר התובע על פי כתב האישום, על תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז- 1967. הנתבע טען כי היה על התובע לשלם אגרה ופרסום אולם, משום שזה לא שילם, התעכב היתר הבניה ועל כן אין לתובע להלין אלא על עצמו. סעיף 10 להסכם שהוצג בפני קובע כדלקמן: "10. הקבלן מתחייב להגשת כל האישורים הנדרשים לצורך קבלת טופס 4 ו/או אישורים נוספים שידרשו ע"י הרשויות השונות, כולל אישורי תו תקן על החומרים". סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973, בנוסחו דהיום (לאחר תיקון מספר 2), קובע כדלקמן: 25. (א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. בית המשפט העליון דן לאחרונה- רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' 1. סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, מיום 26.2.12, מהי הדרך הראויה לפרש מחלוקת בין הצדדים לעניין לשון החוזה, לאור התיקון דלעיל וקבע: "...כך, הפסיקה שבאה בעקבות הלכת אפרופים - ובפרט, פסק הדין שניתן בהרכב מורחב של תשעה שופטים בדיון הנוסף בעניין מגדלי הירקות - הבהירה ועיצבה את דרכי יישומה של ההלכה וקשרה את הקצוות שנותרו "פרומים" בהלכת אפרופים. במסגרת זאת, הדגישה הפסיקה כי מטרתו הראשונה במעלה של בית המשפט, עת שהוא ניגש לפרש חוזה, היא לאתר את כוונתם האמיתית המשותפת של הצדדים לחוזה - היא התכלית הסובייקטיבית של החוזה. רק כאשר לא ניתן, בשום אופן ובאף דרך - כך הבהירה הפסיקה - לברר מהי הכוונה האמיתית שעומדת בבסיס החוזה, רשאי בית המשפט לפנות, תוך נקיטת משנה זהירות, לתכלית האובייקטיבית של החוזה (ראו למשל: עניין מגדלי הירקות, בעמ' 29-28; עניין בלמורל, פס' 2 לפסק דיני; ע"א 8239/06 אברון נ' פלדה, פס' 2 לפסק דינה של השופטת א' חיות (לא פורסם, 21.12.2008) (להלן: עניין אברון). כן ראו את הדברים שנכתבו עוד בעניין אפרופים, בעמ' 313). עוד הבהירה הפסיקה כי למרות המעבר לשיטה פרשנית חד-שלבית לצורך איתור אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה, נותר ללשון החוזה מקום מרכזי וחשוב בתהליך הפרשנות. בעניין זה, אף הודגשו שני כללים פרשניים: האחד - כי לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו (ראו למשל: עניין מגדלי הירקות, בעמ' 23, 28; עניין בלמורל, פס' 2 לפסק דיני. כן ראו את הדברים שנכתבו עוד בעניין אפרופים, בעמ' 300-299, 318); והשני - כי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב - היא המשמעות האינטואיטיבית הקמה עם קריאת לשון החוזה בראי הקשרו הכללי (ראו למשל: עניין מגדלי הירקות, בעמ' 28-26; עניין בלמורל, פס' 2 לפסק דיני. כן ראו את הדברים שנכתבו עוד בעניין אפרופים, בעמ' 314-313)". בעניינו, לשון החוזה ברורה ובהירה וקובעת, באופן שלא משתמע לשתי פנים, כי היה על הנתבע לדאוג להגשת כל האישורים הנדרשים ע"י הרשויות השונות. על כן, נראה כי טענתו של הנתבע, כי היה על התובע לדאוג להגשת הבקשות והטפסים למען הוצאת היתר, הינה טענה משוללת בסיס ויתר על כך, הינה טענה כנגד מסמך כתוב. אשר על כן, הנני מקבלת טענת התובע, כי היה על הנתבע לדאוג להגיש המסמכים הנדרשים להוצאת ההיתר, ומשלא עשה כן, הפר סעיף 10 להסכם. למעלה מן הצורך אציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע הוא שנסח ההסכם (סעיף 11 לכתב התביעה וסעיף 13 לכתב ההגנה) ואם היה ענייננו בלשון לא ברורה הרי שהיה מקום להחיל הכלל "הפירוש כנגד המנסח". הנתבע ישלם לתובע פיצויי הפרה בסך 15% מסך התמורה ששולמה לנתבע בסך 51,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כ"כ ישיב הנתבע לתובע את הקנס ששילם בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הקנס ועד התשלום בפועל. עגמת נפש: פסיקת פיצויים בגין עגמת נפש מקורה בצדק מתקן. על המפר או המזיק לפצות את הנפגע בגין נזקיו הממוניים והלא ממוניים. בל נשכח שאין הפיצוי בא להעניש את המפר או המזיק, אלא מטרתו השבת המצב לקדמותו. בראש נזק זה ניתן לפסוק פיצוי בשל הליקויים בדירה ובשל האיחור בסיום עבודות הבנייה. כאשר עסקינן בדירת מגורים, יש לפסוק פיצויים משמעותיים בשל רכיב הנזק שאינו של ממון: "בבואי לפסוק דמי נזק בפריט זה, נתתי דעתי לעובדת היסוד שדירתו של אדם איננה רק נכס כספי, אלא הוא מרכז חייו ומרכז חיי בני משפחתו. זהו נכס שאדם רגיל משקיע בו חלק משמעותי מהונו מתוך מגמה לאפשר ניהול חיים תקין מהנה לו ולמשפחתו. מידת הסבל ואי הנוחות הנגרמים למשפחה עקב ליקויים הנה לכן משמעותית מאוד" (ת.א. (ירושלים) 725/80 בן יצחק נ' שיכון ופיתוח, מפי כבוד השופט (כתוארו אז) זיילר). התובע התגורר בדירה האחרת, בת 4 חדרים, יחד עם אשתו, אימו, ביתה, חתנו וילדיהם במשך מספר חודשים. בתחילת חודש מרץ 2005, עברו התובע, אשתו ואימו להתגורר בדירה, טרם היתה האחרונה מוכנה וראויה למגורים, לבטח שלא על פי המפרט הטכני. בל נשכח, כי אימו של הנתבע בת 90, , ותנאי המחייה המאוד לא נוחים שנוצרו, הקשו על ניהול מהלך תקין של חיי משפחת התובע. התובע השקיע ממיטב כספו ומאמצו למען עבודות הבניה אולם הנתבע, בהתנהגותו, דרש כספים שלא כדין, הקשה על חיי היום יום שלהם וגרם להם נזקים רבים כאמור לעיל. אשר על כן, לתובע מגיע פיצויים בגין עגמת נפש בסכום 10,000 ₪ . התביעה שכנגד: מאחר ודנתי לעיל, בהרחבה, בכל יתר רכיבי התביעה שכנגד,אשר לא הוכחו, כעת אדרש לסוגיית כתיבת ספר התורה. לטענת הנתבע, התובע הציג עצמו כסופר סת"ם ולאור משאלת ליבו להנציח את זכר הוריו בכתיבת ספר תורה, התקשרו השניים בהסכם לכתיבת ספר תורה. הנתבע טוען ששילם לתובע סך של 2,300$ על חשבון כתיבת הספר. לטענת התובע, לא נחתם הסכם בעניין כתיבת ספר התורה. התובע טוען בתצהירו כי שולם לו על ידי הנתבע סכום של 3,700 ₪ ועוד 127$ עבור רכישת 12 יריעות, כמו גם סך השווה ל2,300 ₪ על חשבון כתיבת היריעות. התובע מוסיף כי סוכם על תמורה בסך 11,000$ עבור כתיבת ספר התורה, מחיר לאחר הנחה והסכמה כי הנתבע ישא בעלויות החומרים. התובע טוען כי שילם מעבר לסכום שניתן לו עבור החומרים. לטענת התובע, הוא לא הציג עצמו כספור סת"ם וציין באוזניי הנתבע כי טרם השלים ההסמכה ונדרש לעניין זה אישור הרב. עוד הוסיף התובע כי ציין בפני הנתבע שכתיבת ספר התורה מותנת בכך שלא תחול החמרה במצב ידו הימנית אולם, חלה החמרה ועל כן היה מנוע מלהמשיך ולכתוב. בפני הוצג הסכם לכתיבת ספר תורה מיום 27.6.04 (להלן: "החוזה"). החוזה קובע במפורש שתינתן הנחה בגובה 10,000$ על עבודות הבנייה בגין כתיבת ספר התורה וכי ההנחה מותנת בכתיבתו השוטפת של הספר, תוך 15 חודשים. ההסכם מגיד את התובע כ"סופר סת"ם". עוד נקבע כי הנתבע ישא בעלויות החומרים וכי סגנון הכתיבה יהיה חופשי ובלבד שהספר יהיה כשר. הוסכם בחוזה כי השווי הכולל של כתיבת הספר לא יעלה על סכום של 20,000$. לשונו של החוזה פשוטה ובהירה. מהחוזה לא נלמד על בעיה רפואית בידו הימנית של התובע וסיכוי להחמרה, אשר חתם על גבי המסמך האמור. משהוסכם כי ההנחה בסך 10,000$ תינתן בכפוף לכתיבת ספר התורה שלא התבצעה כולה בפועל, הנני סבורה כי אין להעניק ההנחה מסכום עבודות הבניה בהסכם. אולם, היות והנתבע לא ביצע העבודה שנדרשה ממנו, אין רלוונטיות לנושא ההנחה האמור. מהחוזה לא עולה כי נקבע 2,300 ₪/$ לתשלום ולא צורפה אסמכתא בפני בית המשפט. לטענת הנתבע מגיע לו 2,300$ ששילם שהם 10,044.1 ₪. לטענת התובע הוא קיבל 3,700 ₪ + 555₪+ 2,300 ₪= 6,555 ₪. מאחר והתובע לא כתב את ספר התורה עליו להשיב את הסך ששולם לו בסך 6,555 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד התשלום בפועל. אשר על כן הנני מחייבת הנתבע לשלם לתובע כדלקמן: השבת סך 200,256 ₪ (340,000 ₪ בניכוי סך העבודות שבוצעו בסך 139,744 ₪ ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום 11.8.04 ועד התשלום בפועל. ליקוים וחסר במלאכות - 22,570 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד התשלום בפועל. השלמת רכש חמרים - סך 2,525 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד התשלום בפועל 5,000 ₪ - החזר הקנס בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד התשלום בפועל. 10,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. פיצוי בגין הפרת ההסכם בסך 51,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בניכוי סך 6,555 ₪ בגין תשלום עבור כתיבת ספר התורה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד התשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית בזאת למעט ההשבה דלעיל. בנוסף הנתבע ישא בהוצאות משפט של התובע וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 24% . זכרון דבריםשלד מבנה