בקשה לאישור הסדר פשרה, לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). עילת התביעה נסמכת על חוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993 (להלן: חוק חניה לנכים) ועל חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק שוויון זכויות). על-פי סעיף 4ב לחוק חניה לנכים - מקום ציבורי שהגישה הנגישה היחידה אליו לאדם עם מוגבלות היא דרך חניה במקום הציבורי הכרוכה בתשלום, תחול על המפעיל או המחזיק של המקום הציבורי חובה לשלם בעד חניה במקום האמור, בשל האדם עם המוגבלות, ככל שנדרש לאדם כאמור מקום חניה[...] בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית נטען כי המשיבות, אשר בזמנים הנוגעים לתביעה היו בעלות קניון השרון בנתניה, החזיקו בו וניהלו אותו, גבו דמי חניה מבעלי מוגבלויות שהחנו את רכביהם בחניון הקניון. להשקפת המבקש, גביית דמי החניה מנכים אסורה לפי חוק חניה לנכים וסותרת את הוראות חוק שוויון זכויות. במעשיהן, גרס, הפרו המשיבות גם את חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ונוסף על כך עשו עושר ולא במשפט. הקבוצה שביקש המבקש לייצג הוגדרה כדלקמן: [...] כל אדם עם מוגבלות העונה על ההגדרה בסעיף 5 לחוק השוויון לאנשים עם מוגבלות, היינו כל אדם עם לקות פיזית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית אשר בשלם הוגבל תפקודו באופן מהותי לתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים, ו/או כל אדם הנושא תעודת נכה ו/או כל אדם הנושא תג חניה לנכה (לרבות תו עגלה ותו משולש) אשר ביקש להיכנס למתחמו של קניון השרון בנתניה באמצעות חניון הקניות המוצע לציבור בתשלום ושילם דמי חניה מלאים וכל זאת החל מיום 07/04/05 ועד למתן פסק הדין בתביעת המבקש [...] (סעיף 73 לבקשת האישור) והוא עתר בבקשה: א. ליתן פסק דין המחייב את המשיבות להפסיק באופן מיידי חיובם של נכים ואנשים עם מוגבלות בדמי חניה בחניון הקניון. ב. ליתן פס"ד הצהרתי המורה למשיבות להציב בעמדת התשלום לחניה שבקניון השרון ובחניון הקניון שלטים גדולים וברורים המבהירים [כי] כל אדם הנמנה על ציבור הנכים וציבור האנשים עם מוגבלות יהא פטור מתשלום בעד החניה. ג. להשיב לתובע ולחברי הקבוצה את כל הסכומים שנגבו מהם בגין חניה בחניון קניון השרון, וזאת החל מיום 7 באפריל 2005. ד. ליתן פיצוי הולם לתובע ולחברי הקבוצה בגין הנזק הלא ממוני והפגיעה באוטונומיה אשר נגרמה להם בשל ההפרה כאמור לעיל. ה. לחילופין - ליתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא בית המשפט לנכון בנסיבות העניין. ו. לחילופין ליתן פס"ד הצהרתי הקובע כי המשיבות הפרו את הוראות הדין כמבואר בבקשה זו. ז. לחילופי חילופין, ליתן כל פסק דין הצהרתי הנראה לבית-המשפט, נכון וצודק בנסיבות העניין. ח. לחייב את הנתבעות לשלם למבקש הוצאות משפט לרבות שכר טרחת עורך-דין כפי שיחליט בית-המשפט הנכבד בתוספת מע"מ כחוק. (סעיף 75) בתשובתן טענו המשיבות כי נוסחו של סעיף 4ב לחוק חניה לנכים אינו בהיר כל צורכו, ובהעדר תקנות שהיה על שר התחבורה להתקין מכוחו בלתי אפשרי למלא אחר הוראותיו. כמו-כן טענו כי ארבע כניסותיו של הקניון נגישות לאנשים בעל מוגבלויות, ושללו את הטענה כי חובה על חבר בציבור זה החפץ להיכנס למקום לחנות בחניון תמורת כסף. הן ביקשו לקבל כי סמוך לקניון ניתן למצוא אפשרויות להחנות את כלי הרכב ללא תשלום. לאחר שהוגשו כתבי הטענות ניהלו הצדדים משא-ומתן ממושך בניסיון ליישב את המחלוקת בפשרה, בהתחשב בסיכונים ובסיכויים הגלומים בעמדתו של כל אחד מהם. עיקרי ההסדר שאליו הגיעו הם אלה: 1. בקבוצה ייכללו כל הנכים במדינת ישראל שלהם ניפק משרד התחבורה תג חניה לנכה ואשר שילמו לאיזו מהנתבעות דמי חניה למן מועד כניסתו של סעיף 4ב לחוק חניה לנכים לתוקף (07.10.05) ועד ליום הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה (21.05.12); 2. משיבות 1-2 תאפשרנה לחברי הקבוצה חניה חינם מרגע שיאשר בית המשפט את הסדר הפשרה; 3. משיבות 1-2 תציינּה בתקנוני החניה ועל-גבי השלטים שיוצבו בחניון כי חברי הקבוצה זכאים לפטור מדמי חניה; 4. משיבות 1-2 תרמנה תרומה בסך 220,000 ₪ לעמותת ,נגישות ישראל' שתיועד להקמתן או להכשרתן של שלוש פינות ישיבה נגישות לנכים המתקשים בניידות (המיועדות לתצפית או לעריכת פיקניקים) סמוך לאתרים בעלי מאפיין ציבורי מובהק. האחריות לתכנון פינות הישיבה, לרישוי ולהקמה תחול על העמותה. לאחר שהתקיימו כמה ישיבות קדם-משפט, שבמהלכן טענו הצדדים את טענותיהם, אני סבורה כי הסדר הפשרה הוא הסדר ראוי, הוגן וסביר, בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה: א) המשיבות מסכימות לקבל על עצמן את הכלל הקבוע בסעיף 4ב לחוק חניה לנכים בדבר זכותו של כל בעל תג חניה להחנות את רכבו בפטור מלא מתשלום דמי חניה. נוכח פרק הזמן שבו היו ההליכים צפויים להימשך דומתני כי מתן פטור כזה אך ייטיב - לאלתר - עם חברי הקבוצה, הזקוקים מן הסתם לסעד כזה. אמנם מניין חברי הקבוצה צומצם כך שעתה הוא כולל את המחזיקים בתג חניה לנכה ותו לא, ואולם סבורתני כי זוהי גם חולשת נוסחו של סעיף 4ב לחוק חניה לנכים: לא כל נכות רפואית החוסה תחת כנפיה של הגדרת ,,אדם עם מוגבלויות'' ניתן לאבחן בעין חופשית, באופן שהסעיף יאפשר להעניק פטור מדמי חניה, כמצוותו, למי שלוקה בה. ב) אין ספק כי את חברי הקבוצה כולם לא ניתן לאתר, באשר אין לצפות מכל מי ששילם דמי חניה שישמור את הקבלות שקיבל מאז שנת 2005. על-כן הסכמת הצדדים לתרום לעמותה היא הדרך הנכונה והראויה להשיב לחברי הקבוצה את דמי החניה ששילמו למשיבות. הצדדים הציעו נוסחה לחישוב דמי החניה שנגבו מהקבוצה, ברוח זו שאימץ בית המשפט בפסק-הדין בת"צ (מחוזי ת"א) 4671-03-10 מלכה נ' מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 2011). נוסחה זו מניחה כי מספר הנכים בעלי תג חניה לנכה הפוקדים את החניון הוא כשיעורם בכלל האוכלוסייה: 1.19% = 100 × 87,000 7,347,000 לשם חישוב דמי החניה שנגבו מחברי הקבוצה במהלך שנה אחת הוכפל סך ההכנסות השנתי הממוצע לשנים הרלוונטיות לתביעה בשיעור האמור. בהקשר זה יוער כי בחישוב סך ההכנסות לשנה (2,857,276 ₪) הובאו בחשבון גם דמי מנוי שנתיים, אשר אינם אמורים להיחשב חלק מהכנסותיהן של המשיבות לצורך הדיון בתובענה זו. הסכום החודשי הממוצע של דמי החניה שנגבו מחברי הקבוצה הוא אפוא סך של - 2,833 ₪ = 1.19% × 2,857,276 12 חודשים ואם נכפול אותו במספר החודשים מאז כניסת סעיף 4ב לחוק חניה לנכים לתוקף ועד היום (85) - על 240,805 ₪. לאור העובדה שהסכום שחושב כלל גם את דמי החניה של מנויים קבועים, נראה כי סכום הפשרה שעליו הסכימו הצדדים, 220,000 ₪, ראוי והוגן בנסיבות העניין. במהלך הדיונים סברתי כי יש לבחון נוסחה חלופית לחישוב דמי החניה שנגבו מחברי הקבוצה, שתתבסס על מספרם הנדרש של מקומות החניה לנכים בחניון על-פי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. ביום 05.07.12 הודיעו הצדדים כי לנכים מוקצים מקומות בשיעור שני אחוזים מכלל המקומות בחניון. הכפלת נתון זה בסך הכנסות החניון מביאה את אומדן דמי החניה שנגבו מחברי הקבוצה לסכום של 381,000 ₪ לערך. עם זאת קיבלתי את טענת הצדדים כי סכום זה גבוה ואינו מביא לידי ביטוי את הסיכונים ואת הסיכויים שבניהול ההליך, וכי הנחת המוצא שלו היא שהחניות המיועדות לנכים תפוסות כולן במשך כל שעות הפעילות של החניון. על-כן שוב אני סבורה כי פשרה בסכום של 220,000 ₪ היא פשרה ראויה והוגנת. המלצת הצדדים לשלם למבקש גמול בסך 10,000 ₪ ולבאות-כוחו - שכר טרחה בסך 92,800 ₪ מקובלת עליי. בשים לב לחשיבותו הציבורית של תיק זה ולתועלת הרבה שצמחה לחברי הקבוצה, הן לעתיד הן לעבר, אני סבורה כי סכומים אלה הוגנים. הואיל וכך אני מאשרת את הסכם הפשרה (נספח א לבקשה מיום 21.05.12), כפוף לתיקון הסכום שבסעיף 3ג2: במקום ,,210,000 ש"ח'' ייכתב ,,220,000 ש"ח''. אני מורה על פרסום שני, במתכונת זהה לזו של הפרסום הראשון. תוך שישים יום מהיום יגיש הצדדים יגישו דוח בדבר ביצוע ההסכם, על כל היבטיו, ויצרפו תצלומים המתעדים את השילוט בחניון. ניתן בלשכתי היום, י"ב מרחשוון תשע"ג (28 באוקטובר 2012). המזכירות תשגר את פסק-הדין לצדדים. הצדדים ישלחו העתקים ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט. שושנה אלמגור, שופטת נכותהסדר פשרהתביעה ייצוגיתפשרהחניית נכים / תו נכהחניה