קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי פסילת חוות דעת מומחה למרות שנפגש עם אחד הצדדים: 1. לפניי בקשת רשות ערעור (רמ"ש 4022/10) לפיה עותר המבקש לכך שתבוטל החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט מנחם הכהן), בתמ"ש 17140/99, מיום 17.1.10, בדבר אי פסילת חוות דעת של אקטואר. 2. הרקע בתמצית הינו זה: הצדדים הגיעו להסכמה בדבר חלוקת הרכוש שביניהם. ההסכמה כללה, בין היתר, את ההוראה הבאה: "ביחס לזכויות עתידיות כגון זכויות פנסיה, יבוצע תחשיב של שווי הזכויות במועד הקובע כולל היוון" (סעיף 6 להסכם שניתן לו תוקף של פסק דין בין הצדדים, ביום 25.7.00 בתמ"ש 17140/99). ברצוני להדגיש כי לא נפלה כל טעות בהדפסה וכי אכן ההסכם נחתם לפני כ-10 שנים. 3. מאז ועד היום, נמצאים הצדדים במחלוקת ביחס לחישוב הזכויות של הפנסיה של המשיבה.   4. היום, במהלך הדיון בפניי, נודע לי כי מדובר בפנסיה שסכומה הוא כ-5,000 ₪ בחודש, והמשיבה מקבלת אותה מיום 1.6.09.   5. לעניין האחוזים המגיעים למבקש, יש הכרעה שיפוטית שעליה לא הוגש ערעור, לפיה נקבע בפיסקה 14 לפסק הדין בתמ"ש 17140/99 מיום כ"ד תמוז תשס"ח (27.7.08), כי "החלק של הנתבע בזכויות הפנסיה של התובעת, הינו 36.5% (לפי חישוב 307 חודשים (בהם עבדה התובעת בתקופת הנישואין החל מיום הנישואין ועד למועד הקובע) לחלק ב-420 (מספר החודשים המזכה התובעת בקצבת פנסיה המירבית של 70%), לחלק בשתיים)". 6. מכאן עולה, כי בכל חודש היה מגיע למבקש, ללא ההיוון, סך של כ-1,800 ₪ בחודש.   7. אומנם, מדובר במשכורת אחרונה ולא במשכורת ביום הסכם הגירושין (25.7.00), שבו נקבע כי ייעשה ההיוון, ובעניין זה יש דעות שונות בפסיקה, האם קובע תאריך יום הפירוד או תאריך יום היציאה לפנסיה. רק לאחרונה ממש, ביום ג ניסן תש"ע (18.3.10), ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (כב' השופט נפתלי שילה) פסק דין, לפיו, המועד הקובע הוא יום היציאה לפנסיה. עקב כך, נקבע באותו פסק דין, כי בן הזוג זכאי לחלק היחסי של המשכורת האחרונה, גם אם בן הזוג האחר עלה בדרגה (שם עלה הבעל, לאחר הגירושין, מדרגת רס"ן לדרגת סא"ל); ראה : תמ"ש 51923/99 ג' א' נ' ש' ס', .   8. על פי חוות הדעת, שאותה מבקש לפסול המבקש, דהיינו: חוות דעתו של האקטואר, מר גד שפירא, מיום 15.9.09 (להלן - "המומחה"), חלק הבעל בהיוון הפנסיה הנ"ל נכון למועד החישוב הינו 25,333 ₪, כאשר סך זה משוערך ליום 19.7.09 הינו 45,971 ₪ (בחוות הדעת מופיעות גם אלטרנטיבות נוספות). סכומים אלה משקפים את חלק הפנסיה המגיע למבקש למספר חודשים מועט יחסית, בעוד שהמשיבה יצאה לפנסיה בגיל 57, ותוחלת חייה נמדדת בסדר גודל של כ-30 שנה.   9. עמדת המבקש, כפי שבוטאה על ידי ב"כ המבקש, עו"ד מיכאל שפרבר, הינה כי יש לפסול את חוות הדעת של מר שפירא, גם בגלל תוכנה הבלתי סביר (חוות הדעת הקודמת קבעה כי סך הפנסיה המהוונת הינה כ-280,000 ₪), וכן בשל התנהגות המומחה, אשר נפגש עם המשיבה לבדה, וקיבל ממנה את מלוא שכרו.   10. לעומת זאת, טוען ב"כ המשיבה, עו"ד משה בראון, כי חוות הדעת של המומחה מבוססת על אותן נקודות מוסכמות בהסכם הגירושין הנ"ל מיום 25.7.00, וכי לא נפל כל פגם באובייקטיביות של המומחה, שכן הפגישה עם המשיבה נעשתה על פי הזמנתו של המומחה, ומבחינת המשיבה לא הייתה כל מניעה כי גם המבקש ייפגש עם המומחה. לעניין השכר, טוענת המשיבה, כי המבקש הוא זה שסרב לשלם למומחה את המגיע לו, והמשיבה שילמה את מלוא השכר, כדי לקבל את חוות הדעת של המומחה, ובכך לקצר את הזמן ולסיים את ההתדיינות בין הצדדים.   11. לאחר שעיינתי בטענות שבכתב, ושמעתי היום את טיעוני הצדדים בעל פה, בפניי, הגעתי למסקנה כי אין להיענות לבר"ע.   12. שני הפגמים שמצא ב"כ המבקש במומחה, לעניין התנהגותו, אינם עולים כדי פסילה: זכות המומחה להיפגש עם כל צד, הינה סבירה; ב"כ המבקש, עו"ד שפרבר, לא השיב לטענת ב"כ המשיבה, עו"ד בראון כי גם המבקש הוזמן למומחה, ומשום מה לא בא. גם הטענה השנייה של ב"כ המשיבה, עו"ד בראון, לפיה בהיעדר תשלום של המבקש שילמה המשיבה את מלוא הסכום, אינה עילה לפסילה. דווקא ההשוואה לבורר, שבה דוגל ב"כ המבקש עו"ד שפרבר, ואשר היוותה בסיס לטיעוניו בבר"ע, הביאה אותי למסקנה, כי כפי שבפסק בורר צד שלא שילם את חלקו אינו רשאי למנוע מן הצד האחר לשלם את מלוא התשלום, כדי לקבל את פסק הבורר, כך ניתן לעשות גם ביחס לתשלום של שכר טרחתו של המומחה.   13. הטרידה אותי שאלת תוכן חוות הדעת, כאשר על פני הדברים יש ממש בטענת ב"כ המבקש, בדבר הפערים המשמעותיים בסכומים. אולם, נושא זה אינו עניין לפסילה, ולבטח אין מקומו בבר"ע, שמוגשת בשלב כל מוקדם, לפני שהמומחה נחקר כלל בערכאה הדיונית. 14. ראוי לציין, כי בהחלטה נשוא הבר"ע קובע כב' השופט מנחם הכהן, בסעיף הראשון, כי "אין מקום וכל עילה לפסילת חוות הדעת", ועל כך הוגשה הבר"ע; בר"ע זו דחיתי, כאמור לעיל.   15. יש לזכור, כי בסעיף השני של ההחלטה, נאמר כי ב"כ המבקש יודיע, עד ליום 24.1.10, אם ברצונו לחקור את המומחה. אומנם מועד זה חלף, אך אני מאריכו ב-15 יום מהיום.   16. חזקה על בית משפט קמא, המכיר את התיק מזה 10 שנים, שיידע להכריע ביחס לסכומים השונים שנכתבו בחוות הדעת האקטואריות, ויגיע לסכומים הסבירים, אשר משקפים את שווי הפנסיה, כאשר לפחות נתון עובדתי אחד איננו שנוי במחלוקת, והוא: כי המשיבה יצאה לפנסיה ביום 1.6.09, והפנסיה שלה היא כ-5,000 ₪. אין גם חילוקי דעות לגבי גילה המדוייק של המשיבה, ולוחות התמותה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פתוחים לכל באינטרנט.   17. כמובן, שיש לשמוע גם את טענת עו"ד בראון, ב"כ המשיבה, לפיה, הבסיס צריך להיות המצב העובדתי והמשפטי ביום חתימת ההסכם, בשנת 2000, ואין להתחשב בעובדות ובנתונים חדשים, שקרו מאז, ובהם יציאת המשיבה לפנסיה. מאידך גיסא, יש לשמוע את טענת עו"ד שפרבר, ב"כ המבקש, לפיה אם המצב העובדתי ידוע, קשה לעצום את העיניים, ולהתעלם ממנו.   18. ברצוני לציין, כי מקומן של שאלות אלה הוא רק לאחר שמיעת הראיות והסכומים, דהיינו: שמיעת חקירתו הנגדית של המומחה, וראיות נוספות, אם יתקבל אישור להגישן (כבר אומר בשלב זה, כי חוות הדעת של האקטואר מטעם המבקש, מר יצחק הילמן, אומנם צורפה לבר"ע, אך טרם עברה את כוך ההיתוך של הגשת מסמך כראיה כדין, לערכאה הדיונית, ואינני מחווה את דעתי בשאלה האם יש מקום, ובאיזה תנאים, להגיש חוות דעת מטעמו של אחד הצדדים, כאשר הוגשה חוות דעת מוסכמת; אלה נושאים הנמצאים בסמכותו של בית המשפט הדן בנושא בערכאה המבררת, ואין מקום בבר"ע, העוסקת בנושא אחר, להעלות הרהורים מטעמי). יש להמתין, כמובן, גם לטענות המשפטיות של הצדדים שעל חלקן רמזתי לעיל, ואותן ילבן כל עו"ד בסיכומיו, ורק לאחר מכן תיתן הערכאה הדיונית את פסק דינה המלא.   19. לפני שאסיים, אזכיר את אשר אמרתי לצדדים: המחלוקת ביניהם היא יחסית בסכום שאינו גבוה, אשר איננו מצדיק המשך דיונים, שעלותם קרובה לגובה הסכומים השנויים במחלוקת, הן לשכר טרחתו של עורך הדין של הצד שטוען והן לעורך דין של הצד השני, אם הטוען יפסיד. לכן, ראוי להגיע להסכמות, ובפרט כאשר מדובר ביישום הסכם גירושין, שנחתם לפני 10 שנים.   20. אינני יכול לכפות על הצדדים להגיע להסכם, וייתכן כי ההפסקה שנעשתה בהתחלת הדיון הייתה קצרה מדי, ובשל כך השיחות בין הצדדים לא מוצו עד תומן; אולם, עדיין הדרך למו"מ ולהגעה להסכם, אינה נעולה.   21. סוף דבר: א. הבר"ע - נדחית. ב. המבקש ישלם למשיבה סך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ, כשכ"ט עו"ד, כאשר מתוך סכום זה סך של 3,000 ₪ (סכום הפיקדון) יועבר על ידי הגזברות ישירות לעו"ד בראון, ב"כ המשיבה, והיתרה, תשולם על ידי המבקש למשיבה בתוך 30 יום מהיום.   פסילת מומחהחוות דעת מומחהפסילת חוות דעתמומחהחוות דעת