בע"א 634/89 ריין נ' Fuji Electronics Mfg Co. פד"י מ"ה (4) 837 נדונה, בין היתר, השאלה בדבר אופן הוכחתו של מוניטין. בבוחנו שאלה זו, היפנה כב' הנשיא שמגר לע"א 18/86 שם, לדבריו, "עיצבו השופטת נתניהו והשופט מלץ דגשים שונים בעניין דרכי הוכחת קיומו של מוניטין". בעוד שכב' השופטת נתניהו קבעה כי המשקל המכריע הנו לעדויות מקרב הציבור, להבדיל מסוכנים או קניינים, טען כב' השופט מלץ כי אין זה ראוי להעמיס על התובע בעוולת גניבת עין נטל כבד של סקר צרכנים שנערך על ידי מומחים בעלי מקצוע שכן מדובר בנטל בלתי סביר. כב' השופט מלץ ציין כי העיקרון הוא אומד הדעת בדבר תודעתם של הצרכנים : האם אכן מזהה הציבור את המוצר כקשור עם מקורו. לאחר שהביא מדברים אלה סיכם הנשיא שמגר באומרו כי - "לדידי, אין להגביל מראש את התובע המבקש להוכיח קיומו של מוניטין לסוגים מסויימים של דרכי הוכחה. מרכז הכובד הוא במשקל הראיה ולא בסיווגה. כך לא מן הנמנע, כי סוגם ואופיים של הטובין בהם מדובר יתוו את דרכי ההוכחה של המוניטין לפני בית המשפט, וככל שדרך הוכחה מסוימת תשקף את עמדת ציבור הלקוחות בצורה מהימנה, כך יגדל המשקל שיינתן לאותה דרך הוכחה בנסיבות קונקרטיות מסוימות. יש למשל, מקרים, בהם עשוי להינתן משקל רב לתוצאותיו של סקר שוק או לעדותו של עד בעל היכרות אישית ממושכת עם קהל לקוחות גדול ומגוון של הטובין המסוימים, אשר ביחס אליהם מבקש התובע להוכיח את קיום המוניטין. במקרים אחרים יכול שיינתן משקל יחסי גבוה לראיות מסוג שונה". (שם, בעמ' 849-850 לפסק הדין). מוניטין