קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכחשת תאונת דרכים ע''י חברת הביטוח: 1. התובע קטין יליד 1984, נפגע לנטען ביום 23.9.93 שעה שרכב נהוג ע"י נתבעת 1 ומבוטח ע"י הנתבעת 2 פגע בו. למתואר בכתב התביעה נפגע התובע כהולך רגל ע"י הנתבעת. הנתבעת כופרת בנסיבות הארוע לנטען על ידה לא נפגע התובע מרכב נהוג ע"י הנתבעת. 2. באשר לעובדות - א. מר גינו אילן הינו נהג רכב מסחרי אשר אין לו ולא כלום לצד זה או צד אחר. עד זה אשר העיד בפני בצורה ישירה ברורה וללא תניות מתאר כיצד שיחקו הילדים עם עגלת סופרמרקט (עמ' 17 לפרוט') ולתאורו "...ראיתי כבר לפני כן את הילדים משחקים עם עגלת הסופרמרקט, ראיתי את הילד שנפגע, מצד ימין לצד שמאל כאשר גבו לרכב הנתבעת, היה לו ילקוט על הגב הוא החזיק את העגלה והלך בהילוך אחורי עם הפנים לילדים, הנתבעת יצאה מהפניה, עמדה, הילדים צעקו לילד שנפגע, הוא עשה חצי תפנית והביט לאחור, הוא הפך על עצמו את העגלה, אני לא ראיתי שום מגע בין האוטו לנפגע, היה מרחק של שתי מטר בין הילד לאוטו אני נגשתי לילד, הורדתי מעליו את העגלה את הגלגל אחורי שמאלי של העגלה נעוץ לילד בבוהן אני ממש הוצאתי את הגלגל מהרגל... הגיעה אמא שלו, דבר ראשון שהיא אמרה היא אמרה לילדים להשאר להגיד שהיתה תאונת דרכים והילד נפגע מהאוטו, אני הסברתי לה שלא כך היה וניסיתי להרגיע אותה..." עמ' 17- 18 לפרוט'. (ההדגשות שלי). ב. העד מציין בחקירתו הנגדית כי השאיר את מס' הטלפון שלו במקום הארוע, וכי אין לו קשר למי מהמעורבים. העד חוזר ומדגיש בחקירתו הנגדית (עמ' 24 לפרוט') כי הנהגת נותרה במקום (על כך עוד יבואר בהמשך) וכי האם חזרה ואמרה לילדים שיגידו שבנה - התובע - נפגע מרכב. העד מתאר כי הנהגת הנתבעת 1 עצרה את רכבה, לא היה כלל מגע בין התובע לרכב כי הראות במקום טובה וכי ראה היטב את המתרחש וכי הפגיעה היתה עם העגלה וכי ראה את כל הארוע, בלשונו "כל שניה", כי היה במרחק 3 עד 4 מטר מהילד והציון בת/ 9- 3 0 מטר הינו טעות וכן כי במו ידיו הוציא מבוהן רגלו של התובע קליפס העגלה אשר התהפכה עליו. (עמ' 25- 27 לפרוט'). יצוין כי בת/ 9 מציין העד בלשון ברורה כי התובע נפגע מהעגלה, הוציא את העגלה מרגלו של הילד ולא הבחין כלל בפגיעה של הרכב בילד וכי הנתבעת 1יצאה מהרכב לעזור. ג. נתבעת 1נהגת הרכב מציינת כיצד הגיע למקום הארוע, רח' קינמון ופנתה ימינה לרח' וולפסון שם האטה ועצרה. העדה מציינת כי ראתה את הילדים המשחקים ואף העירה להם, המשיכה במהירות אפסית ולאחר מכן עצרה עצירה מוחלטת. העדה מציינת כיצד העד גינו אילן חילץ את העגלה מהילד וכי העגלה היתה הפוכה על הילד. העדה מציינת בחקירתה הנגדית כי מיד עם עצירתה שמעה צעקה, בנקודה y בתשריט (ת/14) וכמבואר היתה במהירות אפסית., עמ' 29 לפרוט' כאשר המרחק בין xל- 1.5y מטר, ראה עמ' 33 לפרוט', ראה העד ג'ינו עמ' 18 לפרוט' בציינו מרחק של שתי מטר בין הילד לרכב, ראה כמצוטט לעיל. העדה מציינת בהגינותה כי לא שמעה את האם שיגידו לילדים כי יגידו שזו היתה תאונת דרכים, כי ביקרה את הילד לאחר המקרה, שאלה לשלומו והינה מכירה את האם בפנים., וכי האם אמרה לה שאינה רוצה לערב את המשטרה וכי מסרה את פרטיה בביקורה (ראה עמ' 33- 34 לפרוט') כעולה עדות נתבעת 1במשטרה (ת/11) למעשה תואמת עדותה בפני, לא מצאתי מתום בעדותה של הנתבעת ואני נותן אמון מלא בעדותה. 3. התובע בעדותו מתאר כיצד שיחקו הוא וחבריו על הכביש ובלשונו שעה שהסתובב הנהגת דרסה אותו (עמ' 13 לפרוט'). התובע גם מציין שהעד אילן גינו - בניגוד לעובדות כפי שעוד יבואר - אינו הבחור שהרים אותו והינו בטוח בכך. התובע מאשר כי שיחקו עם העגלה ורצה להחזיר את העגלה כי כך אמרה לו המורה לינדה. העד מציין "כשהייתי באמצע ראיתי מכונית באה, העגלה קצת נתקעה לי אבל בסוף הוצאתי אותה... אני הוצאתי את העגלה לבד אבישי וארז היו בצד השני, הם צעקו לי שמכונית באה, אני זרקתי את העגלה לכיוון המדרכה של בית הספר והיא נפלה והתהפכה ונשארה תקועה הסתובבתי לכיוון אבישי וארז ואז הנהגת דרסה אותי, אחרי שהיא דרסה אותי היא עצרה לפני כן היא לא צפרה ולא עצרה, אני זוכר שהגלגלים האחורים עלו עלי, הגלגל הקדמי כבר עבר אותי... וגו'" - עמ' 14 לפרוט'. יצוין כבר כאן ועכשיו כי כעובדה ובניגוד גמור לדברי התובע עגלת הסופרמרקט היתה עליו שעה שחולץ כעולה מעדות העד ג'ינו והנהגת ולא אחרת וכן עוד כי תאורו כי הגלגל הקדמי עבר אותו ולאחר שהסתובב נדרס ע"י הגלגל האחורי אינו הגיוני ואינו יכול להיות נכון בנסיבות התאונה גם כפי הנטען ע"י התביעה. 4. גב' רחל אמו של התובע אשר לא ראתה את הארוע עצמו מאשרת כי הנתבעת השאירה בעבורה מס' טלפון וכי באה לבקר את הילד. הנתבעת מכחישה בתוקף כי ביקשה מהנתבעת להגיד בביטוח כי מדובר בתאונת דרכים וכן כי לא אמרה לקטינים העדים בתאונה דבר באשר לנסיבות ההתרחשות אלא שיגידו רק מה שראו. 5. כמבואר העידו בפני גם חבריו של התובע. אבישי בן כיתתו של כפיר התובע מתאר כיצד מעשה הפקר בלתי נסלח שיחקו הוא וחבריו לרבות התובע עם עגלת סופרמרקט בכביש וכל אשר טרחה המורה לינדה לעשות הוא לומר להם להחזיר את העגלה. אבישי מתאר כיצד העגלה נתקעה וכפיר הצליח לעבור את הכביש וכן כי "...הניח את העגלה על המדרכה, חזר, פחד מהמכונית שבאה אליו מצד ימין ואח"כ הסתובב, הנהגת עם המכונית שבאה מצד ימין כאשר כפיר הסתובב, הנהגת עם המכונית שבאה מצד ימין כאשר כפיר הסתובב עלתה עליו עם הגלגל האחורי, הגלגל של הנהגת עלה עליו על הרגל הימנית" - עמ' 3 לפרוט'. גם עד זה אומר כי אינו מכיר את העד אילן גינו אשר הרים את התובע. העד מדגיש ומציין כי העגלה היתה על המדרכה כאשר התובע נפגע. עוד מציין עד זה כי חברו מתן בילבל אותו ובלשונו הפך לו את המילים. העד הינו בן כיתתו של כפיר, חברו ושכנו. העד מציין כיצד העגלה אכן נתקעה בגלל מהמורות בכביש וכי התובעת עצרה ולאחר מכן המשיכה (ראה נ/1). אבישי טוען לסתור דברי מתן כי העגלה עלתה על כפיר. בן כיתה אחר של התובע ארז, מציין אף הוא כיצד נתבקשו להחזיר את העגלה וכי המכונית נתנה לו מכה ברגל מהגלגל האחורי (עמ' 7לפרוט') לטענתו מתן לא היה כלל, בכלל לא ראה את הפגיעה. גם עד זה מציין כי כפיר חולץ ע"י אדם זקן, מבוגר כזה, עד זה מוסיף כי אבישי צעק לנהגת לעצור אך היא לא עצרה אלא רק לאחר שדרכה לו על הרגל, גם עד זה מציין כי העגלה היתה כבר על המדרכה שעה שנפגע כפיר. (ראה נ/2). גם העד ארז מציין כי מתן לא היה כלל עד לארוע ומוסיף כי לא התבקש לומר במשטרה אלא את שראו עיניו ואת האמת. עצם עובדות הארוע ע"י ארז נאמרו לאמו הגב' אלקיים. עד אבישי מציין כי הנתבעת - הנהגת "עצרה טיפה" עמ' 5 לפרוט' לא ציין דבר באשר לצעקה לנהגת לעצור, ציון אשר שמענו מפי העד ארז דווקא אשר טען כי העד אבישי צעק - עמ' 8 לפרוט' אשר מוסיף גם "לא בדיוק ראיתי" - עמ' 9 לפרוט'. יצוין כאן תוך שאני מציין מקדם זהירות כפול כי הערת הקטינים חבריו ובני כיתתו של התובע אשר חבו חוויה לא קלה בראותם את חברם על הכביש ורכב בקירבתו היתה מעבר לעדות "חברית". הקטינים החברים העידו בפני חדורי מוטיבציה לעזרה לכפיר התובע, הציגו חזית אחידה מגובשת כנגד החבר מתן אשר גירסתו שונה ויותר מחשד בעיני כי אורח עדותם והדקלום מפי הקטינים והרצון לעזור לחברם נובע לא רק מהחוויה הטראומטית ותמימות נעורים., אשר גרמה להם לחטוא לאמת ולעובדות המקרה. 6. ב"כ הצדדים טרחו והעידו שני מומחים רפואים באשר לאורח הפגיעה האפשרית. ד"ר פינקלשטיין בחוות דעתו (ת/17) טורח לקבוע כי מדובר בחבלה מעיכה כי מדובר בנזק ברקמה הרכה מחבלת מעיכה וכי מניח כי מדובר בפצע מעיכה ע"י גלגל רכב נשוא ארוע מיום 23.9.93. ד"ר פינקלשטיין קיבל את התאור העובדתי מהתובע ואביו (עמ' 49 לפרוט'). מומחה התובע מאשר בחקירתו הנגדית כי הפגיעה יכולה להיות גם מגורם אחר ולאו דווקא מגלגל רכב והנחתו כי מדובר בגלגל רכב נובעת מדברי האב, התובע ומסמכים קודמים. (עמ' 51 לפרוט'). ד"ר קרת מטעם הנתבעים מציין בחקירתו הנגדית כי פצע מעיכה יכול להיות אכן מגורמים שונים, כי היתה פגיעה אכן ברקמות ולמסקנתו ולחוות דעתו הפגיעה בתובע אינה יכולה להיות מגלגל רכב, לקביעתו, חסרים ממצאים אשר צריכים להופיע עקב פגיעה ע"י גלגל רכב, כמו נפיחות בכף הרגל, שטפי דם, אנטומות ושברים עם צורה אופינית אורכית וישרה המתאימים לפגיעה כנטען, עוד מוסיף המומחה כי החתך כמתואר בחדר המיון נשוא פגיעת התובע אינו יכול להתאים לפציעת מעיכה ברכב (עמ' 45 לפרוט'). המומחה עומד על דעתו כי למרות שלא ראה את התובע (שזומן) מסקנתו לאור המסמכים בפני זהה כי פצע התובע לא יכול להיגרם כתוצאה מגלגל רכב. העד חוזר ומדגיש כי שבר כתוצאה מגלגל רכב צריך לצורה אורכית וישרה והחתך לא יכול להיות כמתואר בתעודת חדר המיון. העד עמד על דעתו גם למרות ת/16. (אציין כאן כי בתחילה סברתי שיש מקום למנות מומחה פוסק לאור המחלוקות בין המומחים אלא שלאחר שעיינתי הן בחוות הדעת והן בחקירת המומחים וכקביעתי העובדתית הגעתי לכלל מסקנה כי מומחה שלישי לא יהא בו לעזר בנסיבות העובדות ונסיבות המחלוקת). 7. דין התביעה להדחות ושלושה בעיקר הכריעו את הכף לחובת התובע. עדות מר גינו המהימנה עלי לפרטיה, באוביקטיביות הנחרצת שלה ובתאור ההגיוני והברור של העובדות ללא משוא פנים. עדות הנתבעת 1אשר הצטיינה בדיוק ישירות והגינות. עדות התובע וחוסר ההגיון שבה באשר למהלך דריסתו הנטענת. ואבאר: א. שעה שאני קובע כי אני מקבל את עדות מר גינו כעדות מהימנה לפרטיה אני קובע כי עובדות התאונה הם כמתואר ע"י מר גינו לאמור., התובע נפגע ע"י עגלת הסופרמרקט בה נהג הפקר עם חבריו בכביש ונפל כשהעגלה הפוכה עליו ופוגעת בו כדי נעיצת סטופר (קליפס) העגלה בבוהן רגלו ושעה שגם לחוות דעת המומחים פגיעה זו אפשרית. ב. לא אפתור עצמי בקביעת העובדות על פי עדות העד גינו למרות שדי בכך. מעבר לתאור התאונה בכתב התביעה סעיף 6 לכתב התביעה אשר אינו עולה בקנה אחד גם עם המסכת הנטענת ע"י התובע, לנטען לפגיעה בכל גופו ובמיוחד ברגל, טענת התובע - עמ' 14 לפרוט' למהלך הדריסה כאשר הגלגל הקדמי חלף מגופו ואז הסתובב ולאחר מכן נפגע ע"י הגלגל האחורי, גירסה בלתי הגיונית. כיצד זה יתכן ברוחב הכביש הנטען (ראה התשריט - ע"י העד גינו - ת/ 10 ומסלול התובע) כי הגלגל הקדמי חלף לאחר מכן כאשר הסתובב בחצי תפנית עם הגב לרכב נדרס ע"י הגלגל האחורי מבלי שיהיה כלל מגע בין גבו לרכב ושעה שלטענת התובע מדובר ברכב נוסע. כיצד אפשר לקבל טענת התובע כי נדרס ע"י הגלגל האחורי, גבו לרכב ולטענתו "אני הושטתי את הרגל קדימה ואז נדרסתי" עמ' 14 לפרוט'. לא יתכן כי התובע עמד עם גבו לרכב בעת הדריסה הנטענת וגם הושיט גבו קדימה כדי להדרס (בל נשכח מדובר בפגיעה בבוהן ברגל). מעבר לכך ההכחשה כי היה עם העגלה בכביש ולא אחרת שעה שאני מקבל את עדות העד גינו מלמדת כי לא אמת בפי הקטין וחבריו שטענו אף הם מעשה פלא כי העגלה הסוררת לא היתה כלל בכביש. נשוא העגלה אינו שולי לענין קביעת המהימנות. העד גינו מתאר בצורה ברורה חד משמעית כיצד חילץ קליפס מהעגלה מבוהן רגלו של התובע. הנתבעת עצמה מציינת אף היא את העגלה "כשיצאתי מהרכב העגלה היתה עלי" - עמ' 28 לפרוט'. ג. התובע וחבריו אשר ניסו להרחיק ככל הנראה טענה זו, והרחיקו גלל כך גם את העגלה מזירת הארוע, הרחיקו כדי פגיעה וחטאו לאמת. אם התובע היה בוחר לומר אמת ולציין את נשוא העגלה ההפוכה עליו ואגב כך גם דריסה ע"י גלגל הרכב, מדדי אמת היו בפני. נשוא ההכחשה הטוטאלית של העגלה אשר היא אשר פגעה בתובע והרחקתה במודע או שלא במודע כלל ממסגרת הכביש, מלמדת אף היא כי לא אמת אמר התובע בפני. יצוין כי גם ללא הקביעה כי התובע לא אמר אמת בפני וכך גם חבריו לכיתה ושכניו די היה שעה שקבלתי את עדות מר גינו כעדות אמת לכל פרטיה כדי לדחות את התביעה. ראיתי לנכון להתיחס גם לעדות התובע ולאורח תאורו את התאונה הן לאור העובדה שמדובר בקטין והן לאור המסכת הלוחצת שנאגרה סביבו מבית לרבות הנטען כלפי המשטרה בתיק זה אם לצורך ואם שלא לצורך. 8. סוף דבר, אני קובע כי ביום 26.9.93 לא ארעה תאונת דרכים בה נפגע התובע ע"י רכב מ.ר 88-348- 45 נהוג ע"י הנתבעת 1והמבוטח ע"י הנתבעת 2 אלא שהתובע נפגע ע"י עגלת סופרמרקט בה שיחק וכתוצאה מקליפס העגלה אשר ננעץ בבוהן רגלו. אני דוחה את התביעה. אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעים כדי סך 500, 2 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. הכחשת תאונהתאונת דרכיםחברת ביטוחפוליסה