הלכת אוסם - טעינה ופריקה

ברע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה, פ"ד נט(3)541 (להלן: "פס"ד אסם") דן בית המשפט בשאלת ההתנגשות שבין החזקה הממעטת של טעינה ופריקה כשהרכב עומד, לבין שימוש מוכר (המופיע ברשימה שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד), כגון כניסה לרכב או ירידה ממנו, תוך שסקר את הפסיקה הרלוונטית עד אותה העת. בית המשפט בפס"ד אסם איבחן את המקרה נשוא הדיון מהמקרה שנדון בפס"ד ניר לי, שהתייחס למקרה של הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או של מטענו, תוך שציין כי במקרה שכזה יש מאפיינים מיוחדים המצדיקים לקבוע כי יד החזקה הממעטת על העליונה. בפס"ד אסם קבע בית המשפט כי ההכרעה בהתנגשות הנ"ל אינה אחידה, ועשויים להיות מקרים בהם "השימוש ברכב" יגבר על החזקה הממעטת של טעינה ופריקה, למשל כאשר במהלך פעולת פריקה או טעינה מתהפך הרכב - במקרה כזה ברור כי חוק הפלת"ד חל, והעובדה שבאותה עת התרחשה גם פעולה של טעינה או פריקה, אינה משנה מן הזכאות על פי החוק, וכלשונו: "ישנם מקרים שבהם על פניו אין הדעת סובל שהריבוי ייסוג בפני המיעוט. כוונתי לאותם אירועים שבהם השימוש המוכר הוא באופן מובהק בעל אופי עצמאי, ואיננו נספח, בבחינת סרח עודף, למעשה הטעינה או הפריקה... הידרדרות או התהפכות - ברי בדרך-כלל כי הן נושאות אופי מובחן, ונהיר כי אף אם התרחשו בשעה שנתבצעה פריקה או טעינה, אין הן חסות בצילה... מעורבותן של הפריקה או של הטעינה באירוע אינה גורעת דבר מתכלית החוק ומרצון המחוקק להכליל במסגרת החוק את אותם מקרים של הידרדרות או התהפכות של הרכב" (פס"ד אסם, בעמ' 558). בית המשפט ציין, כי על פי הפסיקה יש לקבוע גבולות לתחילת וסיום פעולת הפריקה והטעינה, וכן יש לקבוע מהי 'פעולת לוואי' לפעולת הפריקה והטעינה, הנחשבת לחלק ממנה, ודינה כדין פריקה וטעינה לעניין החזקה הממעטת. בית המשפט ציין כי פעולת לוואי תהיה חלק מפעולת הפריקה והטעינה כאשר מדובר ב"חלק אינטגרלי של פעולת הטעינה או הפריקה וקשורה עמן בקשר הדוק. קשר זה נבחן על פי מידת הצורך בביצוע פעולת הלוואי, המידה שבה מקלה אותה פעולה על הפריקה או הטעינה, סמיכות הזמנים שבין פעולת הלוואי לבין פעולת הפריקה או הטעינה, ולעתים אף סמיכות המקום..." (פס"ד אסם, בעמ' 560). בית המשפט הגדיר את הקושי העיקרי המתעורר כאשר פעולות הלוואי מהוות שימוש מוכר על פי החוק, והציע שני מודלים לפתרון: האחד, לפיו אין בפעולת הלוואי, המקיימת גם שימוש מוכר, כדי להחזיר את האירוע, המצוי בגדרי חריג הפריקה והטעינה, לגדרי חוק הפלת"ד; והשני - שאומץ על ידי בית המשפט, לפיו די בכך שהאירוע מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות כדי שתקום עילה לפי חוק הפלת"ד, ואין בעובדה שהאירוע מקיים גם את החזקה הממעטת לעניין פריקה וטעינה כדי לאיין את נפקות קיומו המקביל של "שימוש ברכב מנועי" (פס"ד אסם, בעמ' 560-561). באשר לתחרות בין השימוש של 'כניסה לרכב' או 'ירידה ממנו' לבין חריג 'הטעינה והפריקה', ציין בית המשפט בפס"ד אסם, כי כפי שפעולה של פתיחת דופן אחורית של משאית לצורך טעינתה, כמו גם פעולת סגירת הדופן עם סיום הטעינה, הוכרו כפעולת לוואי (בג"ץ 7617/97 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אלשעאר, פ"ד נה(1)861), כך גם פעולה של עלייה למשאית או ירידה ממנה, לצורך טעינה ופריקה, עשויה להיחשב פעולת לוואי של טעינה ופריקה, וזאת מקום בו נועדו פעולות אלה לאפשר ולהקל את מלאכת הטעינה והפריקה שטרם נסתיימה (פס"ד אסם, בעמ' 563). ואולם, בית המשפט הוסיף וציין: "גם אם נראה בפעולת העלייה לרכב או הירידה ממנו... כפעולת לוואי הקשורה בזיקה הדוקה לטעינה או לפריקה, גם אז לא תישלל תחולת החוק" (פס"ד אסם, בעמ' 563). ענינו הרואות כי בפס"ד אסם נקבע כי כאשר מדובר בהתנגשות בין שימוש מוכר ברכב מנועי לבין החזקה הממעטת של טעינה ופריקה - גובר השימוש המוכר, וחוק הפלת"ד חל. תאונת דרכים בזמן פריקה וטעינההלכות משפטיותהלכת אוסם