קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם בדיקת פוליגרף בביטוח גניבת רכב: 1. התובע תובע את מבטחת רכבו מסוג פיאט אונו שנת ייצור 1989מ.ר 89-813- 39 (להלן: "הרכב") לפצות אותו בסך 826, 18 ש"ח עקב גניבת הרכב. 2. הנתבעת טוענת כי בין הצדדים נחתם הסכם מחייב, לפיו תוצאות בדיקת פוליגרף יחייבו את התובע. התובע נמצא בבדיקת הפוליגרף דובר שקר לגבי שאלות הרלוונטיות לטענתו בדבר גניבת הרכב, ולכן תביעתו נדחתה ע"י הנתבעת ואף בית המשפט מתבקש לדחותה. כמו כן לטענת הנתבעת, התובע או מי מטעמו היו מעורבים בביום גניבת הרכב, לא הוכח שימוש באמצעי מיגון כנדרש בתנאי הפוליסה, לא הוכח הנזק וגם מסיבה זו דין התביעה להדחות. 3. הסכם הפוליגרף א. כלל הוא כי: הצדדים רשאים להתנות על דיני הראיות וכי יש לכבד את ההסכם שבין הצדדים. אליבא דהשופט א' גולדברג:ו"אין מנוס מהמסקנה כי אמת והסכם - הסכם עדיף, בבחינת 'יקוב החוזה את ההר'" (בע"א 61/84 ביאזי ואח' נ' לוי מב (1) עמ' 446, 475). עוד נקבע כי על המבקש להסתמך על הסכם פוליגרף להוכיח את ההסכם ואת ההסכמה לכך שתוצאת הבדיקה תחייב את הצדדים. (רע"א 77/93 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. צאיג ישי,הנשיא טירקל, כתוארו דאז. (דינים מחוזי, כרך א, 861)). ב. התובע איננו מכחיש כי חתם על ההסכם (נ/2) שבו צויינו התנאים הבאים: "2. הצדדים מקבלים על עצמם את תוצאות בדיקת הפוליגרף ומסקנותיה, והבדיקה תחייב הצדדים לפי העניין. 3. הצדדים מסכימים כי תוצאות הפוליגרף יהוו ראיה סופית, מכרעת ובלעדית, לרבות בבית המשפט, והם מנועים מלטעון כנגד ראיה זו. ....................................................... אישור על החתימה: אני הח"מ אביעד גביע שהנני חוקר מאשר בזאת כי המבוטח שפרטיו לעיל חתם על הסכם זה מרצונו החופשי, לאחר שהקראתי והסברתי לו את תוכנו. 15.5.96( - ) (התובע חתום ה.ש.ח.ה.) תאריך חתימה" התובע איננו מכחיש כי ידע על מה הוא חותם. ג. התובע טוען כי הסכם הפוליגרף איננו מחייבו מאחר והוא אולץ לחתום על ההסכמה לבדיקת הפוליגרף ולטענתו "בשום שלב לא נאמר לי כי אין זו מחובתי ע"פ תנאי הפוליסה להיבדק בפוליגרף לשם קבלת ערך הרכב שנגנב, להיפך, העניין הוצג בצורה כזו שהיה ברור כי הסכמתי לבדיקה הינה תנאי בלעדיו אין לצורך קבלת הכסף". עוד נטען כי בדיקת הפוליגרף אינה יכולה לשמש ראיה מאחר ו"נסחטה"... "באיום מפורש כי סירוב ימנע קבלת זכות ע"פ הפוליסה". בחקירתו בבית המשפט הוסיף התובע כי החוקר "ניסה להלחיץ אותי בכך שאמר לי שהוא משאיר לי מס' הטלפון שלו כדי שאני אוכל להתקשר אליו בכל שעה גם בשעות הלילה המאוחרות". כמו כן טען שהחוקר ניסה להפחיד אותו "בדרך שיש אנשים שהסתבכו עם זה בבית המשפט". ד. מטעם הנתבעת העיד החוקר מר אביעד גביע אשר הדגיש כי הבהיר לתובע כי איננו חייב לעבור את בדיקת הפוליגרף. התובע הסכים לעבור את בדיקת הפוליגרף ואף חתם על כתב ההסכמה. גרסת החוקר מהימנה ואף נתמכת בהקלטת השיחה עם התובע, עובר לגביית הודעת התובע. נשמע שם במפורש כי החוקר מבהיר לתובע כי איננו חייב לעבור את בדיקת הפוליגרף. טענותיו כפי שפורטו לעיל אינן בבחינת "כפיה" כמוגדר בסעיף 17לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-.1973 אין טענה על שימוש בכח. מסירת מס' טלפון, גם אם נאמר שהוא רשאי להתקשר בכל שעה משעות היום והלילה אינה איום. גם אם החוקר אמר לו כי הנסיבות של גניבת הרכב מעוררות חשדות כי התלונה איננה נכונה וכי היו אנשים שהסתבכו בבית המשפט איננה איום אלא "אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות" אשר נקבע בחוק כי "אינה בגדר איום לענין סעיף זה". יתרה מזאת החוקר אמר במפורש לתובע כי אין הוא חייב להבדק בבדיקת פוליגרף. ה. בפי ב"כ התובע בסיכומיו טענה נוספת כאילו הנתבעת נהגה בחוסר תום לב בכך ששלחה את החוקר לבית התובע, ואף הציעה לו להבדק בפוליגרף, ובהחתימה את התובע על הסכם הפוליגרף, כל זאת למרות שהנתבעת נתנה לו קודם לכך אישור לרכב חלופי. אין מקום לקבל טענה זו. אין ספק כי זכותה של הנתבעת לבדוק את נסיבות ארוע "מקרה ביטוח" ובמסגרת זו היתה רשאית לשלוח חוקר לחקירת התובע. עפ"י חוק חוזה הביטוח התשמ"א- 1981(סע' 24-23) חייב היה התובע לשתף פעולה ולמסור מידע על הארוע. במשלוח החוקר ובהצעה להבדק בפוליגרף שתוצאותיו יהיו מחייבים, אין משום התנהגות בחוסר תום לב מטעם הנתבעת. מכל מקום, כל שנאמר בפוליסה בענין רכב חלופי הוא: כי הרכב החלופי יועמד לא לפני היום השמיני לאחר ההודעה על הגניבה סע' .6ב. .1לפוליסה. סעיף ג. .1אמנם קובע כי "הזכות קמה רק אם הכירה החברה באחריותה בגין מקרה התאונה או הגניבה על פי הפוליסה". התובע הוכיח רק כי יום לאחר הארוע ניתן לו טופס הזמנה לרכב חלופי. הוא לא טען כי ניתן לו רכב חלופי. כמו כן הוא שאל את החוקר מדוע נחוצה החקירה שכן הנתבעת כבר הכירה בזכותו לרכב חלופי, ומדברי התובע לטענתו (אם כי לא קיבלתי את טענתו) הבין כי אין עדיין הסכמה לתשלום דמי הביטוח ולהכרה ב"מקרה הביטוח". ולכן התובע בחותמו על ההסכם ידע כי מדובר בהסכם שיקבע את גורל תביעתו והיה מוכן לכך, ואף אישר בחתימתו כי הינו מסכים לאמור מרצונו החופשי . ו. בסיכומיו לא חזר ב"כ התובע על טענותיו לגבי מהימנות תוצאות בדיקת הפוליגרף. בכל אופן אציין כי התרשמתי בחיוב מעדותו של החוקר וממיומנותו, אופן הבדיקה ותוצאותיה לא עורערו. ז. התובע לא ביטל את ההסכם, נבדק בפוליגרף ונקבעו תוצאות. אשר על כן ההסכם בין הצדדים מחייב את התובע ובהתאם לתוצאת בדיקת הפוליגרף דין תביעתו להדחות. .5למעלה מן הנדרש אציין גם כי לגופו של דבר ובהתעלם מתוצאות בדיקת הפוליגרף דין התביעה להדחות, וכן אם תילקח תוצאות הפוליגרף בשיקלול יתר הראיות. (כעמדת השופט בדעת מיעוט בפס"ד ביאזי הנ"ל). א. נטל השכנוע בדבר קרות "מקרה הביטוח" מוטל על התובע (ע"א 391/89 וייסנר ואח' נ' אריה חברה לביטוח בע"מ פד"י מז (1) 837, 845). ההלכה היא, כי מקרה הביטוח מקפל בתוכו שני אלמנטים הטעונים הוכחה: האחד - "הגורמים החיצוניים - כלומר את מראה העיניים, את המקרה הנחזה, את עצם העובדות שקרו" (שם, 840); והשני - "האלמנט השלילי - שהמבוטח לא היה מעורב בקרות מקרה הביטוח ולא גרם לו בזדון ובמתכוון" (שם,שם). ב. מטעם התובע העיד הוא בלבד ואינני מוכנה לסמוך על עדותו היחידה של התובע שלא היתה אמינה. התובע מסר דברים בבית המשפט בניגוד לעולה מהודעתו בפני החוקר מטעם הנתבעת וניסה בבית המשפט להתכחש לאמירות שאמר לחוקר. אולם מהקלטת שהוקלטה כאמור עובר לגביית ההודעה עולה כי התכחשותו איננה נכונה. נסיבות הארוע כפי שתוארו על ידי התובע אינן משכנעות. התובע השאיר לגירסתו את הרכב שהתקלקל ולא ניסה להזמין את חב' הגרר "שגריר" אצלה היה זכאי לגרירה חינם. אלא חזר לשם עם גיסו כעבור מספר שעות ולטענתו "בדרך חזרה התכוונתי לבדוק עם שגריר אם יש אפשרות שהם יגררו...". למרות שגיסו נסע עימו "למקום הארוע והוא ראה שהרכב לא נמצא שם" התובע לא זימן את גיסו כעד שיתמוך בגירסתו. העובדה שהתובע נמנע מהצגת ראיה רלוונטית, שהיא לטובתו ובהישג ידו - מתפרשת נגדו. ראה: ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595; ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג ואח’, מז(2) 605) "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו". (ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, לה(1) 736, בעמ' 760, צוטט ע"י כב' הש' מלץ בע"א 635/89 אנקונה ואח' נ' גוטמן ואח’, תקדין עליון, כרך 90(3) בעמ' 709). התובע טען בביהמ"ש כי מה שהתקלקל ברכב עובר להעמדתו במקום ממנו נגנב היה סעפת באגזוז (במפלט) ואף הסביר כי הוא יודע זאת מחבר שאמר לו. בהודעתו לחוקר טען כי פקונג ראש של ראש המנוע התקלקל. הסברו לסתירה, כאילו החוקר לחץ אותו באופן כללי לומר כי הרכב לא היה תקין, לאו הסבר הוא. בהמשך הוא דוקא מאשר כי "אני סיפרתי לחוקר את המקרה, וזאת לא היתה חקירה בלחץ". בביהמ"ש טען התובע כי החנה את הרכב וכי "מאחורי מקום הארוע לא זוכר בדיוק איפה יש תחנת דלק... מתחנת הדלק לא רואים את הצומת.." בעוד שבהודעתו לחוקר טען כי החנה את הרכב "מול תחנת הדלק שנמצאת בצומת.." (ההדגשה אינה במקור). ג. גם לענין הפעלת אמצעי המיגון הנדרש, עדותו של התובע אינה משכנעת. הוא אפילו לא ידע להסביר היכן היה מורכב מנעול הרב בריח למרות שלטענתו השתמש בו באופן יומיומי במשך כ- 9חודשים. לו כך, סביר שיידע לתאר בדיוק היכן נמצא המנעול. ד. סיבה נוספת המצדיקה את המסקנה כי יש לדחות את התביעה, הינה העדר הוכחת סכום הפיצוי המגיע לתובע (הנזק) . ראה: ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון סירת בת שבע פד"י לה (2) 800; ע"א 638/84 קאסם נ' עוה"ד יואל, פד"י מא(3) 678- שם נדחתה תביעתו של התובע למרות שהוכיח כי נגרם לו נזק, באשר לא הוכיח את שיעורו. וכן ע"א (נצ') 90/31צרור נ' הסנה פס"מ תשנ"ה (ב) 145, .169 עפ"י סעיף 5(א) לפוליסה הנדונה: "(א) תגמולי הביטוח שיגיעו למבוטח לפי פרק ז' יחושבו וישולמו לפי שווי האובדן או הנזק לרכב, ביום קרות מקרה הביטוח". דהיינו אין בפוליסה פיצוי מוסכם, אלא על התובע מוטל להוכיח את סכום הפיצוי, עפ"י שווי הרכב ליום הגניבה. התובע לא הגיש חוו"ד שמאי ולא הביא ראיה כלשהי לענין שוויו של הרכב למועד הקובע. יש לציין כי מדובר ברכב שעבר 7"ידיים", והתקלקל. בשלב סיכומי ב"כ הנתבעת, כאשר ב"כ הנתבעת העלה טענה זו, ביקש ב"כ התובע לאפשר לו לשוב ולהעיד את התובע לענין ערכו של הרכב. לא התרתי זאת, גם מאחר ולא היתה סיבה להתיר זאת בשלב המבוקש וגם מאחר והתובע איננו שמאי רכב וממילא מעדותו הוא בענין זה לא היה נושע. אין גם מקום לבקשה החילופית כי ביהמ"ש יפעיל אומדנה, מקום שמדובר בצורך בהערכת מומחה ומקום שהנטל להוכיח מוטל על תובע כמובהר לעיל. .6התוצאה התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 000, 3ש"ח בצירוף מע"מ. חוזהרכבגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכבפוליגרף (מכונת אמת)