זכות החזרה של חברת ביטוח נגד נהג ללא ביטוח חובה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות החזרה של חברת ביטוח (לא קרנית) נגד נהג ללא ביטוח: 1. האם למבטח ששילם למבוטחו, נהג רכב שנפגע בתאונה, פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד" או "החוק"), קיימת זכות חזרה כלפי נהג הרכב האחר שהיה מעורב בתאונה, אשר נהג ללא ביטוח? זו השאלה נושא ערעור זה ונושא ההליך בבית-משפט קמא. העובדות הרלוונטיות 2. ואלה העובדות הרלוונטיות: א. המערערת ביטחה במועדים הרלוונטיים את השימוש בקטנוע מסויים בפוליסת ביטוח חובה; ב. בתאריך 22.6.01 ארעה תאונת-דרכים בין הקטנוע לבין רכב מסוג GMC (להלן: "הרכב"), שהיה נהוג על-ידי המשיב. לנהג הקטנוע נגרמו נזקי-גוף; ג. המשיב נהג ברכב כשאין ברשותו פוליסת ביטוח חובה תקף (בשל כך שנהג ללא רישיון נהיגה תקף); ד. המערערת פיצתה את נהג הקטנוע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה; ה. נהג הרכב הורשע בעבירת-תעבורה של סטייה שלא בבטחה וכן בנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף; ו. המערערת פנתה למבטחת של הרכב, בדרישה להחזר 50% מהוצאותיה לפיצוי נהג הקטנוע, וזאת לפי צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבוטחים), התשס"א-2001, אשר דן בחלוקת הפיצויים בין המבטחים בתאונה בה מעורבים מספר כלי-רכב, כשאחד מהם הוא אופנוע (רכב "קל" ורכב "כבד"); ז. משסורבה המערערת, הגישה תביעה כספית, נשוא ערעור זה, נגד המשיב עצמו. פסק-דינו של בית-משפט קמא 3. בית-משפט קמא (כב' השופטת ב' טולקובסקי), דחה את התביעה ומכאן הערעור שבפני. בית המשפט קבע, בהסתמך על רע"א 10386/08 אטיאס נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (לא פורסם, 19.4.09), פסיקה נוספת וספרות משפטית- כי סעיף 9 לחוק הפלת"ד קובע את המקרים אשר בהם, ובהם בלבד, נתונה זכות חזרה למי ששילם לנפגע פיצויים לפי החוק. תנאי ייחודי לזכות החזרה הוא שתהא מופנית כלפי אדם אחר החייב בפיצויים לפי החוק. המשיב אינו חייב לפצות את נהג הקטנוע לפי החוק ולפיכך אין למערערת זכות חזרה עליו. הערעור 4. המערערת לא השלימה עם התוצאה, ומכאן הערעור שלפני. אודה על האמת, במהלך הדיון נטיתי לקבל את הערעור, אך לאחר שיקול נוסף ובדיקה מעמיקה יותר, הגעתי למסקנה שיש לדחותה. המערערת מבססת את תביעתה על שתי עילות: זכות החזרה על-פי סעיף 9 לפלת"ד, ולחילופין, רשלנות על-פי פקודת הנזיקין (אליה היא יכולה לפנות, לטענתה, מכוח סעיף 8(ג) לחוק). חוק הפלת"ד - סעיף 9 5. כיום, לפי חוק הפלת"ד, זכויות החזרה המוקנות למבטחות את השימוש בכלי-רכב, מוגבלות לשלוש אפשרויות, שתיים מהן הן זכויות חזרה (למעשה, התחשבנות) בין המבטחות לבין עצמן: לפי סעיף 3(ב) לחוק (במקרה של מספר כלי-רכב מעורבים בתאונה בה נפגע אדם מחוץ לרכב), ולפי סעיף 3(ג), שהחליף את הצו הנזכר לעיל (במקרה של תאונה בה מעורבים אופנוע וכלי-רכב שאינו אופנוע). שתי אפשרויות חזרה אלו אינן רלוונטיות לענייננו. האפשרות הרלוונטית היא זכות החזרה לפי סעיף 9 לחוק. 6. המשיב טוען, כי "סעיף 9 לחוק בא להסדיר את זכות החזרה של "קרנית" - שהיא הגוף היחיד שיכול לתבוע תביעת שיבוב במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים! על פי זכות זו רק קרנית יכולה להגיש תביעת שיבוב כנגד אדם אחר...". בטענה זו אין ממש. כל ההוראות בדבר הקמתה של קרנית, סמכויותיה ותפקידיה, מרוכזים בפרק ג' בחוק. בסעיפי-חוק אחרים, בהם מוזכרת "קרנית", בהקשרים פסיביים, היא נקראת "הקרן" (סעיפים 5ז(א)(3), (ב), (ג), 7א, 7ב). סעיף 9 רישא מדבר על "מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה" - ולא על "הקרן". אין כל יסוד להגביל את מובנו של הביטוי האמור ל"קרן" בלבד: "תביעת החזרה של קרנית היא אך מקרה מיוחד של ההוראה הכללית שבסעיף 9 לחוק הפיצויים" (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים 388 (מהדורה שלישית, 1999)) וכן גם במאמרו של מיכאל צלטנר "זכויות החזרה (השיבוב) של הגופים המפצים נפגעי תאונות דרכים", הפרקליט לט(ב) 319, 330 ה"ש 66: "הזכות הזו אינה מוגבלת אך ורק לקרנית", וראה גם יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 368 ואילך (מהדורה שלישית, תשס"א). 7. סעיף 9 לחוק קובע עקרון שלילי: אין זכות חזרה "אלא אם כן" נופל המקרה באחד החריגים המנויים בס"ק (א). המשיב נופל אומנם בחריגים הללו: הן לפי פיסקה (1), מכוח סעיף 7(3) ו- (5), והן לפי פיסקה (2); אלא שעל-פי לשון הרישא של סעיף 9, הוא דן רק בזכות החזרה על "אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה" (ובתנאי שאותו אדם אחר, החייב בפיצויים לפי חוק זה, כלול כאמור, באחד החריגים שבפסקאות (1) עד (3) של ס"ק (א)). האחריות לפצות נפגע לפי החוק 8. בית-משפט קמא קבע כי "התנאי האמור, אינו מתקיים בענייננו שכן הנתבע אינו חייב, על פי חוק הפיצויים, לפצות את נהג הקטנוע שהרי החבות לפצות את נהג הקטנוע, מוטלת מכח הוראות סעיף 3(א) על מבטחת הקטנוע - דהיינו על התובעת". אני סבור, כי מסקנתו הכוללת של בית המשפט נכונה, הגם שנפלה בה, אולי בלי משים, טעות קונספטואלית, שאינה משפיעה על התוצאה. כוונתי לאמירה, לפיה על המבטחת של הקטנוע מוטלת החובה לפצות את נהג הקטנוע מכוח סעיף 3(א) לחוק הפלת"ד. חוק הפלת"ד איננו מטיל על המבטחות את החובה לפצות הנפגע בתאונת דרכים. ראה סעיפים 2(א), 2(א1), 3(א), 3(ב). האחריות והחובה לפצות את הנפגע מוטלת על נוהג הרכב. בשום מקום בחוק, אין הטלת חובה כזו על המבטחות, למעט בסוגיית התשלום התכוף, לפי סעיף 5(ג). חובתן של המבטחות היא לשפות את הנוהג המבוטח, מכח חוזה הביטוח שביניהם - ולא מכוח חוק הפלת"ד. וראה גם סעיף 19 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: "פקודת הביטוח"). סעיף 20 לפקודה זו הוא זה המאפשר לנפגע לתבוע ישירות את המבטחות. וראה גם ריבלין, שם, עמ' 378 סעיף 418: "מקום בו מדובר בביטוח אחריות אין המבטח משלם פיצוי לנפגע לפי החוק. הוא משפה, מכח חוזה הביטוח, את האחראי ...". וכן גם אנגלרד, שם, 376 סעיף 457: "המבטח שביטח את האחראי מפני אחריותו אינו משלם פיצויים המגיעים ממנו לפי החוק, אלא, ביסודו, הוא התחייב לשפות את האחראי על תשלום פיצויים המגיעים מן האחרון . בסיס חוזי זה של חובת הביטוח לא שונה, עקרונית, על-ידי ההוראות המאפשרות לנפגע לתבוע במישרין את המבטח. היריבות הדיונית שהונהגה כאן על ידי הדין, אינה גורעת מיסוד היחס ההסכמי בין מבטח לבין אחראי". 9. ההתלבטות שלי, כמוזכר בסעיף 4 לעיל, התייחסה לפרשנות הראויה של המשפט "אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה". האם הכוונה לאדם האחראי מושגית לפצות נפגעים בתאונה, היינו: כל נוהג ברכב מעורב, ואזי גם המשיב דכאן; או, שמא, הכוונה רק למי שאחראי לפצות את הנפגע הספציפי, שהמבטחת התובעת שילמה לו פיצויים, ואזי המערערת אינה יכולה לחזור על המשיב. נראה לי בסופו של דבר, כי הפרשנות הנכונה, על פי לשון החוק, היא זו המקובלת גם על המלומדים ריבלין ואנגלרד (הגם שהם לא דנו באפשרות לפרשנות האחרת): "תנאי חיוני - הוא קיום חיוב, מצד הנתבע בתביעת חזרה כלפי נפגע, לתשלום פיצויים. אם הנפגע אינו זכאי לפיצויים כלפי הנתבע הזה, המשלם אינו יכול להצליח בתביעת השיבוב" (הדגשה שלי - ז' ה') (אנגלרד 369 ס' 446). וכן גם ריבלין: "כוונת ההוראה להעניק זכות חזרה על מי שאחראי לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ..." (הדגשה שלי - ז' ה') (עמ' 387 ס' 427). המערערת לא הציגה שום אסמכתא אחרת. חוק הפלת"ד - סעיף 8(ג) 10. המערערת מסתמכת על עילת תביעה נוספת, לפי דיני הרשלנות, בטענה שהתרשלותו של המשיב בנוסעו ללא ביטוח חובה, גרמה לה נזק כספי, כמתואר לעיל. את זכותה לתבוע את המשיב על-פי דיני הנזיקין כלליים היא מבססת על סעיף 8(ג) לחוק הפלת"ד. עילה זו הועלתה בבית-משפט קמא בעמימות. לדעתי, סעיף זה אינו רלוונטי. בסעיף 8(א) לחוק נקבע עקרון ייחוד העילה, למי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על-פי החוק. משמעותו של עקרון זה הוא ש"הזכאי על-פי חוק מפסיד כל עילת תביעה על-פי פקודת הנזיקין" (אנגלרד 289 ס' 330), גם נגד מזיקים נוספים, כמו יצרן המכונית, האחראים לתחזוקת הכביש, או גורמים רפואיים (שם). סעיף 8(ג) קובע, כי "אין בהוראת ס"ק (א) כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין של מי שאין לו עילת תביעה על-פי חוק זה". משמעות הוראה זו, שהיא מאפשרת לנפגעי תאונת-דרכים, שהחוק שלל מהם, בסעיף 7, את זכאותם על-פי החוק, לתבוע את נזקיהם על-פי דיני הנזיקין הכלליים (שם, 286 סעיף 325). 11. בענייננו, המערערת אינה הנפגעת בתאונה. היא זו שפיצתה את הנפגע, ובאה בנעליו. אין לה יותר זכויות מאשר לנפגע עצמו: "זכותו של אחראי (או של בעל חבות) ששילם פיצויים לפי החוק תלויה, קודם כל, בזכאותו של הנפגע עצמו לקבל פיצויים מן המזיק הנוסף. קיים, איפוא, קשר חיוני בין עילות הנפגע לבין זכות החזרה. אם אין לנפגע עצמו זכות כלפי מזיק נוסף, אין מקום לזכות החזרה... רעיון ייחוד העילה משפיע השפעה מכרעת על זכות החזרה. לאחראי ששילם בפועל אין יותר זכויות מאשר לנפגע עצמו" (אנגלרד 383 ס' 472). 12. נהג הקטנוע, שנפגע בתאונה, זכאי היה לפיצוי מאת המערערת מכוח הביטוח האישי שלו, אך מעמדו הוא כשל מי שנסע ברכבו (ע"א 595/80 בן איון נ' חסונה, פ"ד לה(4) 462), ולפי סעיף 3(ב) בפקודת הביטוח, זכאותו היא "לפיצוי כפי שהיה זכאי לקבל נפגע אחר לפי החוק". מאחר ולנהג הקטנוע אין זכות תביעה כלפי המשיב, ממילא כך גם למערערת, כמצוטט לעיל מדברי המלומד אנגלרד. 13. סיכומו של דבר הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב את הוצאות הערעור וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל. משפט תעבורהרכבביטוח חובהחברת ביטוחפוליסהנהיגה ללא ביטוח