קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוזה פרוגרמה: א. זו תביעתה של החברה הקבלנית קריכלי אלון בע"מ (להלן:"החברה") נגד מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (להלן: "המשרד") ועניינה פרשנות חוזה - "חוזה פרוגרמה" (להלן:"החוזה") - שנחתם ביניהן לבניה באשקלון של 80 יחידות דיור (חוזה נוסף, לבניית 120יחידות דיור, אינו נשוא תביעה זו מטעמי אגרה). "חוזה פרוגרמה" זה כבר היה נשוא התדיינויות משפטיות, שהגיעו אף לבית המשפט העליון בפסה"ד "אפרופים" (ע"א 4628/95מדינת ישראל נ. אפרופים, שיכון ויזום 1991בע"מ וראה גם דנ"א 2485/95), אלא ששם נשנתה במחלוקת פרשנותם של סעיפים אחרים בו. ב. אין מחלוקת בין הצדדים כאן שהמדובר היה בתקופה של עליה גדולה לישראל וצורך בבניה מהירה , ולכן היתה מדיניות המשרד להעניק לקבלנים הבונים הטבות, ובהן התחיבות מראש לרכישה של דירות בתנאים שנקבעו, וכן תמריצים למסיימי הבניה בהקדם. ג. לטענת החברה הפר המשרד שתי התחייבויות בחוזה: ראשית, המשרד איחר כנטען בחודשים אחדים בחתימת חוזה הרכישה של הדירות שנבנו, כפי שיפורט להלן, ולפיכך שולם לחברה בעבור הרכישה באיחור ניכר, ונגרמה לה עלות מימון. שנית, כנטען עיקר המשרד שלא כדין מרכיב של שעות קיץ מתשלום של עבודות שביצעה החברה, גם לגבי עבודות שבוצעו בקיץ שלגביהן לא היה לדעתה מקום לעיקור כאמור. ד. המחלוקת בענין חוזה הרכישה (1) סעיף 6לחוזה (חוזה הפרוגרמה) קובע את התחייבות רכישתן של דירות על ידי המשרד. מועד הביצוע של ההתחייבות נקבע לסוף הבניה או לסיום בניית השלד (סעיף 6(ב) (1) ו-(2) לחוזה). (2) ההוראה החוזית שבמחלוקת פרשנית היא סעיף 6(ה) לחוזה, הקובע בחלקו הרלבנטי: "תוך 45יום מיום שהגישה החברה בקשה לרכישת הדירות, ולאחר שהמשרד אישר כי החברה עמדה בכל התנאים הנדרשים לפי חוזה זה, ייחתם בין המשרד ובין החברה חוזה רכישה ע"פ הנוסח המצורף כנספח ד' לחוזה זה, ובו יפורטו, בין היתר, מחירי הדירות, תנאי התשלום וכד', וכן ייחתם חוזה קבלני סטנדרטי על נספחיו". (3) כאן יש להוסיף, כי חוזה הרכישה (נספח 3לתצהיר החברה) מחיל, בסעיף 4, את הוראות החוזה הממשלתי הסטנדרטי (מדף 3210), שהוא גם נספח ז' לתצהיר המשרד, והנזכר גם בסעיף 6(ה) כדלעיל. חוזה סטנדרטי זה כולל את מועדי התשלום, ולכך יש רלבנטיות גדולה לענייננו. (4) בענין סעיף 6(ה) יש בין הצדדים מחלוקות עובדתיות ומחלוקות משפטיות. (5) החברה טענה בכתב התביעה, כי את בקשתה לרכישה הגישה כדין ביום 30.7.91, ולפיכך קמה לה התחייבות לחתימת החוזה בתום 45יום, ביום 15.9.91, בעוד שבפועל נחתם חוזה הרכישה רק ביום 29.1.92, ולפיכך בוצע התשלום רק ביום 3.3.92(מועד שאין מחלוקת לגביו - ע' 2לפרוטוקול), וגרמה לה עלות מימון לתקופת האיחור הנטען, אשר ליום הגשת התביעה עמדה על סך 639, 383ש"ח. (6) לטענת המשרד, ביום 15.9.91לא התקיימו התנאים הנדרשים למימוש התחייבות הרכישה, שמועדם, לפי סעיף 6(ב) הנזכר, ביום סיום בניית השלד כולל מחיצות (שלב 18לבנין). כמו כן חסרו חלק מן האישורים הרלבנטיים, כך שהמשרד לא יכול היה כנדרש בסעיף 6(ה) לאשר כי החברה עמדה בכל התנאים הנדרשים לפי חוזה זה"; האישור לכך ניתן - לאחר השלמות ועדיין לפנים משורת הדין, שכן חלק מן החומר חסר - רק ביום 27.11.91, וחוזה הרכישה נחתם ביום .2.2.92התשלום עצמו נעשה, לטענת המשרד, לפני המועד שבו צריך היה להיעשות (ראה להלן). ה. המחלוקת בענין עיקור שעות הקיץ (1) סעיף 6(1)(5) לחוזה קבע: "תשלום ראשון על חשבון רכישה, המבוצע בחודשי הקיץ בהם מדד תשומות הבניה כולל תשלום עבור שעות קיץ, ישולם כאשר ההצמדה למדד תבוצע בעיקור שעות קיץ; הוראה זו לא תחול על עבודה שבוצעה בחודשי הקיץ". (2) לטענת החברה, הגם שביצעה עבודות בחודשי הקיץ, כיוון שהוגש החשבון בחודשי החורף, עוקרו שעות הקיץ; ואילו לשיטתה הפרשנות הנכונה לחוזה, צריך שתהא כי מנגנון הצמדת התשלום יהא בהתאם למועד ביצוע העבודה, ומכל מקום הגשת החשבון בחורף נבעה ממחדלי המשרד. לפיכך תבעה סך 857, 286ש"ח בנושא זה. (3) המשרד טען, לפי לשון ההסכם, כי השעה הקובעת היא שעת ביצוע התשלום. ו. הסכמות דיוניות וניסוח המחלוקות .1לקראת מועד ההוכחות הגיעו הצדדים למספר הסכמות דיוניות (ע' 2-1 לפרוטוקול), ובהן כי המשפט יתנהל בקשר לעקרונות ולא באשר לסכומים כספיים. .2לשאלת פרשנות החוזה לגבי מימוש הרכישה, כלשונם, הפלוגתאות הן "כיצד מונים את הימים, ממתי ומהם התנאים המקדמיים שצריכים להתקיים בכל שלב של הענין. באשר לשאלה העובדתית, מהם המסמכים והנתונים שבפועל נמסרו על ידי התובעת ומתי במסגרת הליכי המימוש, וממתי יש למנות את המועד בו נגרמו לתובעת הוצאות מימון כהגדרתה, ומועד התשלום אינו זהה למועד החתימה". .3באשר לשאלת עיקור שעות הקיץ "כיצד לפרש את החוזה בענין זכותו של התובע לקבל תשלומים בגין עבודות שבוצעו בחודשי הקיץ ושהחשבון לגביהם לא הוגש בחודשי קיץ", השלובה בשאלה "מהו מנגנון ההצמדה לפיו הוצמד החוזה", ובנקודה אחרונה זו ייראו החוזים כראיות, והוסכם כי אם ייקבע שהחברה צודקת יוסמך המשרד באשר לחשבון הכספי. .4הוסכם בין הצדדים כי לקביעת שלב 18בכל בניין הנזכר בסעיף 6(ב)(2) לחוזה, קרי "סיום בניית השלד כולל מחיצות, למעט מחיצות גבס" - יהא יומן העבודה המועד הקונקלוסיבי. כן הוסכם, כי "התאריך בו הוגש החשבון הראשון על ידי החברה היה 27.1.92". ז. תשתית משפטית (1) כנר לרגלי בית המשפט צריך לשמש בכגון דא פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4628/93מ"י נ. אפרופים (דינים ועוד). מסתבר, כי החוזה, שנוסח ב- 1990מתוך החפזון האופייני לתקופת צורך מואץ בבניה מסיבית לקליטת גל העליה דאז, מעורר יותר משאלה פרשנית אחת, והותיר מקום גם ללקחי ניסוח ולשיפורים עתידיים. בחפזון זה הודה המשרד, ככל הנראה, וראה דברי כב' השופט מצא בפסה"ד הנ"ל בע' 8, ודברי כב' השופט דב לוין שם, בע' .35 (2) פס"ד אפרופים חשוב במיוחד בקשר לשאלה השניה שתעמוד לבדיקתנו, קרי נושא עיקור שעות הקיץ, ולמען הסדר הטוב נביא להלן את עיקריו. (3) נחלקו שם הדעות בענין דרכי פרשנותו של חוזה; כב' השופט מצא, בהמשך לדרכו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט טל) באותו עניין, סבר כי לשון חוזה הפרוגרמה לענין הספציפי דהתם היתה ברורה "והלכה מיוסדת היטב היא, כי חוזה שלשונו ברורה במידה שאינה מותירה מקום לספק בדבר כוונתו, יש לאמוד את דעת הצדדים מתוכו ואין להיזקק לשם כך לנסיבות כריתתו... לשון ברורה מעידה על אומד דעתם של המתקשרים ותכלית התקשרותם" (ע' 15לפסה"ד). כב' השופט מצא דבק איפוא בתורת "שני השלבים" בפרשנות חוזים. (4) כב' השופט דב לוין דיבר על זה כעל אחד מסוג "אותם מקרים בהם מותר וגם ראוי לתת לכתוב פירוש ליברלי, אפילו הוא עומד, לכאורה, בניגוד למלים המפורשות" (שם, ע' 36). (5) כב' מ"מ הנשיא (כתארו אז) ברק עשה פס"ד זה פינה ויתד להסתייגות מתורת שני השלבים, שאינה מתישבת לדידו עם עדיפות הכוונה על הלשון, ושלדעתו, עבר זמנה, וכלשונו (ע' 61לפסה"ד) "המסר הנורמטיבי העולה מתוך ס' 25(א) לחוק החוזים הוא כפול: ראשית, אמת המידה המרכזית לפרשנות חוזה היא אומד דעתם של הצדדים לחוזה. אלה המטרות, התכליות, היעדים והאינטרסים ... אשר הצדדים ביקשו (במשותף) להגשים באמצעות החוזה. אומד דעת זה יכול שישתמע מתוך החוזה, ויכול שישתמע מתוך הנסיבות ... שנית, אם לאחר בחינת לשון החוזה והנסיבות החיצוניות עדיין קיימת התנגשות בין אומד הדעת של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה לבין אומד הדעת של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות, יד אומד הדעת של הצדדים המשתמעת מתוך הנסיבות על העליונה" ולהלן (ע' 63): " ... על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות שלו, שני מקורות אלה "קבילים" הם ... לא נדרשת כל בחינה מוקדמת אם לשון החוזה ברורה היא אם לאו. שאלה זו מתבהרת רק בסיומו של התהליך הפרשני". ועוד, ע' 64: "אכן לעיתים אין בידינו לגבש את אומד דעתם של הצדדים, אלא אומד הדעת הרלבנטי אינו אומד הדעת הסוביקטיבי של אחד הצדדים, אלא אומד הדעת הסוביקטיבי המשותף לשניהם, או לפחות כוונה (סוביקטיבית) של אחד הצדדים, אשר הצד השני מודע לה ויודע כי היא הבסיס להבנת החוזה ע"י הצד האחר". ואם אין דרך לגבש את אומד הדעת כאמור, יש לפנות אל התכלית האוביקטיבית של החוזה (ע' 65) שהיא "המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מסוג או מטיפוס החוזה שנכרת נועד להגשים", לרבות "הגיון כלכלי" או "מסחרי" (שם, 66), ובנוסף יש להתחשב ב"יעילות עסקית וכיוצא בהם שיקולים "כפי שצדדים הוגנים, המגינים על האינטרסים הטיפוסיים, מעצבים אותה" (שם, כמצוטט מע"א 779/84). גישת הנשיא היא "הפרשנות במובן הרחב", ולשאלה "הרשאי שופט להשלים חסר בחוזה? תשובתה של שיטת המשפט בישראל על שאלה זו היא בחיוב" (ע' 84-85); בכך בין היתר מופעל עקרון תום הלב, אשר "בא לתת ביטוי לצדק החוזי שהצדדים קבעו". (6) בבקשה לדיון נוסף (דנ"א 2485/95) - שנדחתה (מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן) ראתה את "הגישה הפרשנית בה נקט הרוב, בנתנו עדיפות לראיה כוללת ומקפת על פני "פרשנות בשלבים". כאשר השלב הראשון הוא היצמדות לטקסט המלא" כ"מעוגנת בשורשי ההלכה מימים ימימה" (ע' 8, דינים ועוד). ולהלן "בבוא בית המשפט לפרש תניה בחוזה, אל לו להיות כבול למובן המילולי של המלים, שעה שראיית החוזה כמכלול על רקע תכליתו ונסיבות כריתתו, מלמדת על כוונה אחרת מזו העולה מן הפירוש המילולי." ח. א. אלך בעקבות סדר הדברים בכתב התביעה, תחילה נושא חוזה הרכישה ואחר כך עניין עיקור שעות הקיץ. ב. חוזה הרכישה (1) לטענת החברה בסיכומיה, היו ביום 24.6.91, עם חתימת החוזה הספציפי, כל המסמכים הרלבנטיים לגבי חוזה הרכישה בידי המשרד. (2) הנושא היחיד שלטענת החברה נתעוררה לגביו מחלוקת בקשר זה הוא הבטון, שלפי טענת המשרד לא היה תקני ולפי טענת החברה היה כזה, ומכל מקום בשלב מסויים ניתן האישור לו הגם שהבטון טרם אושר סופית ע"י מכון התקנים, ואם כן - לשיטתה - מדוע לא ניתן היה לשלם מלכתחילה. (3) השאלה לדעת החברה היא מהם "כל התנאים הנדרשים" לפי 6(ה') לחוזה שהיה לעמוד בהם, ושנית, מה היחס בין הביטוי בסעיף "מיום שהגישה החברה בקשה לרכישת הדירות" לבין המלים: "לאחר שהמשרד אישר". (4) לדעת החברה הרקע המשפטי הוא כלל הפרשנות נגד המנסח (ג.שלו, דיני חוזים, תש"ן, ע' 320), וכדברי הנשיא (כתארו אז) שמגר בע"א 7783/93- 7753כי "הצד השני, שלא היתה לו גישה למלאכת הניסוח, זכאי להנות מאותה חלופה אפשרית העולה מן הנוסח" שהוכן ע"י הצד השני. בנוסף, רשות ציבורית צריך שתפעל בתום לב ובאופן הגיוני, ויש לקרוא את החוזה באורח כולל ואחיד. (5) לדעת החברה 45יום הנזכרים בסעיף 6(ה) אי אפשר לומר כי ראשית מרוצם רק מיום האישור על ידי המשרד, שכן לפי זה אין מעמד להגשת הבקשה ע"י החברה. (6) לדעת המשרד בסיכומיו: לא ברור מטענות החברה מה המועד אשר בו לדעתה היה על המשרד לחתום על חוזה הרכישה; 45יום שבסעיף מתייחסים ליום מתן האישור ולא ליום הגשת הבקשה. ספציפית, עלה במו"מ עם החברה ענין הבטון שטרם היה תקני, ושגם בגלל הפגם לגביו הוגשה בקשת מימוש הרכישה ע"י החברה במועד מוקדם מדי. ובסופו של חשבון, יש להוסיף את מרכיב מועד התשלום לאחר הגשת החשבון על פי החוזה הקבלני הסטנדרטי, ובו עמד המשרד בנסיבות. ג. דיון (1) אומר כאן, כי לדעתי, לאחר העיון, יוכרע נושא זה על פי הנקודה האחרונה - מועד התשלום; זאת כיוון שעל פי סעיף 62(3)(א) לחוזה הקבלני הסטנדרטי על התשלום להיעשות תוך 44יום מעת הגשתו, ובמקרה דנן כך אירע, אך לא אפטור עצמי מדיון בפרשנות סעיף 6(ה) עצמו, שהצדדים נדרשו אליו בהסכמותיהם הדיוניות. (2) כיצד עלינו לפרש את סעיף 6(ה)? לכאורה ישנה אי התאמה בין שני הדיבורים בסעיף הקובעים את תנאי ראשית תחולתו של מרוץ 45הימים - "מיום שהגישה החברה בקשה לרכישת הדירות" ו"לאחר שהמשרד אישר כי החברה עמדה בכל התנאים הנדרשים". (3) מן הצד האחד, "מיום שהגישה החברה בקשה" הוא מועד התלוי בחברה, ואם בקשתה מוגשת לפני שעמדה בתנאים, אין מרוץ 45הימים יכול להתחיל. המשרד, כנסח החוזה, ודאי לא התכוון כי הגשת בקשה בעלמא תהא כשלעצמה ציון דרך. על כן אין לכאורה בעצם הגשת הבקשה גרידא כדי לפתוח את מירוץ 45הימים. (4) מן הצד האחר, הציון "ולאחר שהמשרד אישר" הוא מועד התלוי במשרד, וגם בהנחה הסבירה שאישור המשרד הוא תנאי מצטבר להגשת הבקשה, אין לקבל גם, ואף המשרד לא יטען לכך בתום לב, כי תהליך האישור יכול להימשך ככל שיעלה על דעתו על פי שרירות לבו. (5) הואיל ובמישור הלשוני אין בידינו תשובה בהירה, יש לפרש את הדברים שלא לשיטתו של המשרד-הנסח. ראה ג' שלו, דיני חוזים, 2, 312הכותבת כי "כלל מקובל בפירוש חוזים הוא, שדו-משמעות בניסוח חוזה תתפרש כנגד הצד המנסח (וממילא לטובת הצד השני).תנאי להפעלת כלל זה הוא, שהחוזה או התניה הנדונה ניתנים לשני פירושים. הכלל חל איפוא רק במקרה ספק. העובדה כי צד לחוזה יוצג במו"מ בידי עו"ד וכי החוזה, נשוא הדיון, הוכן ונוסח בידי יועץ משפטי של הצד - תגרום להפעלת כלל הפירוש נגד המנסח". ואולם לענייננו, אין פירוש הדברים שיש לקבל את שיטת החברה; הפעלת הכלל צריך שתיעשה באורח סביר, קרי, אי אפשר לקבוע את המועד על פי עיתוי הגשת בקשתה של החברה, שהרי עליה לעמוד בתנאים ועל אלה להיבדק כדבעי. אם כן יש לומר, על דרך האיזון, כי צריך לקבוע את מועד תחילתם של 45הימים ליום שבו יכול היה המשרד, על פי התנהגות סבירה והגונה של מתקשר סביר ושל מינהל ציבורי סביר ותקין - לתת את האישור, קרי, הימים נמנים מיום שבו יכול היה המשרד, על פי הנתונים שבידיו, לאשר כי החברה עמדה בתנאים הנדרשים. 45ימים אלה נועדו לאפשר השלמת הניירת הדרושה בצנרת המשרדית והכנת חוזה הרכישה לחתימה. עד כאן באשר לפרשנות סעיף 6(ה) יוזכר, כי גם החברה בסיכומיה (סעיף 10) מציינת שמיום הדרישה למימוש הרכישה (רישום שלב 18ביומן העבודה) ועד ליום התשלום אין חולק כי עוברים לפחות 90יום" והכוונה מן הסתם ל- 45הימים עד לחתימה ולימי התשלום ( 44במספר מאז הגשת החשבון) לפי ס' 62(3)(א) לחוזה הקבלני הסטנדרטי. זאת כמובן בהנחה, כי החשבון מוגש במועד שלא יקדם מהמועדשבו אפשר היה להגישו. (6) במקרה דנן לא יתכן לקבוע את יום הגשת הבקשה למימוש הרכישה כמועד ראשיתם של 45הימים כיוון שבוודאי לא נתקיים בו התנאי הבסיסי של שלב 18סיום השלד), ולוא גם באחד מן הבניינים. בנוסף, התעורר ענין הבטון, שאינו על פי החוזה, ענין של מה בכך. (ראה גם מכתב החברה עצמה לחברה המפקחת יורם גדיש מיום 3.10.91- נספח י"ד בתצהיר המדינה). (7) בדרישות שלב 18עמדה החברה בארבעת הבניינים נשוא התביעה לפי נספחים י'-י"ג לתצהיר המשרד, ועל כך אין חולק, בתאריכים 7.10.91, 1.10.91, 15.10.91ו-10.11.91, לפי יומני העבודה המקובלים על הצדדים כראיה בהתאם להסכמות הדיוניות. (8) לכאורה ניתן היה לומר כי 45יום יחולו מאותם מועדים בהתאמה, ואולם, כאן קפץ - כאמור - רוגזו של נושא הבטון (ראה דרישות החוזה, כמו בסעיפים 18- 14באשר לעמידה בתקנים). ב- 20.8.91(נספח 5לתצהיר החברה ונספח ט"ו לתצהיר המשרד) העלתה חב' יורם גדיש, המפקחת מטעם המשרד, נושא זה, והדגישה כי יש לקבל את הבטון אך ורק מספק בטון מוסמך ולא זה היה המצב באותה עת. חברת יורם גדיש הוסיפה "לידיעתכם, משהב"ש לא ירכוש דירות ... שבהם הבטון אינו ממפעל בטון מוסמך". (9) נכון שהחברה פנתה עוד מספר חודשים לפני כן למכון התקנים הישראלי בענין הבטון שייצרה בעצמה (ראה נספח 8לתצהירה), אך רק ב- 16.10.91ניתן אישור כי מפעלה עבר את הבדיקות המוקדמות (נספח 9לתצהירה), ואז יכלה לפנות ב- 18.10.91אל המשרד (נספח ה' לתצהירה ונספח י"ז לתצהיר המשרד) ולהודיע על כך. ואכן, ב- 4.11.91(ניתן אישור סגן מנהל מינהל התכנון וההנדסה גב' ח. שטרן (נספח י"ח לתצהיר המשרד) כי "אין לעכב את נושא מימוש הרכישה למרות שאין עדיין אישור סופי למפעל". ב- 10.11.91(נספח י"ט לתצהיר המשרד) אישרה החברה המפקחת יורם גדיש, אשר טרם קיבלה באותו מועד את מכתב גב' שטרן מ- 4.11.91(לפי החותמת על נספח י"ח קיבלה אותו חב' גדיש רק ב-15.11.91), כי "היות והחברה עבדה עם בטון ממפעל שאינו מאושר, אנו ממליצים להמתין לקבלת אישור של המפעל ואולי רטרואקטיבי, ורק לאחר מכן להחליט על מתן האישור למימוש. מלבד נושא מפעל הבטון החברה עובדת עם חומרים בעלי תו תקן ועל פי התכניות. לכן אם יאושר מפעל הבטון אנו ממליצים על רכישת הדירות לפי המקובל במשהב"ש". (10) אישור המשרד ניתן רק ב-27.11.91, ואולם, כיון שבעת כתיבת המכתב מ- 10.11.91כבר היה בנמצא מכתב גב' שטרן מ-4.11.91, וכיוון שהשלמת שלב 18בבניין האחרון היתה, כפי שאירע, אף היא ב- 10.11.91- יש לדעתי לראות מועד זה כמועד שבו יכול היה המשרד לראות את הבקשה למימוש כמוגשת כהלכתה; ובנסיבות אלה יש לראות את תקופת 45הימים כמתחילה ממועד זה. (11) למען הסדר הטוב יש להעיר,כי לטענת המשרד האישור ניתן ב- 4.11.91רק לאחר שבמצב שנוצר, בשלבי בניה מתקדמים, לא היתה ברירה אלא לתתו (ראה גם עדות המצהיר נתן חילו ע' 6-5). ואולם,כך או כך, המשרד אישר ביום 4.11.91את הבטון, ונוכח חשיבות הנושא, רק הצירוף שבין אישור זה לבין אישור שאר הנושאים ע"י חברת יורם גדיש ב- 10.11.91יצר לכאורה את התשתית האישורית הנדרשת לקביעה "אוביקטיבית" כי נתקיים חיבור סביר בין שתי דרישות סעיף 6(ה). הדבר מביא אותנו איפוא - עם חלוף 45הימים - ליום 25.12.91כיום שבו צריך היה חוזה הרכישה להיחתם. המשרד ביקש כי המועד ייקבע ל-11.1.92, וזאת מתוך הטענה כי יש לחשבו מיום 27.11.91, היום בו ניתן אישורו הסופי של המשרד. מועד 27.11.91הוא מועד שרירותי. לשלמות התמונה נזכיר, כי החברה חתמה על חוזה הרכישה ביום 5.12.91, והמשרד - ביום .2.2.91 (12) כאן אנו באים לנקודה שדינה במקרה זה להכריע את הכף: חישוב מועד התשלום. לדעת המשרד, והדבר לא נסתר, קובע סעיף 62(3)(א) לחוזה הקבלני המחייב כי התשלום צריך להיעשות עד 44ימים מיום הגשת החשבון מהקבלן למפקח. החשבון הוגש - על פי המוסכם בפרוטוקול ע' 3- ביום .27.1.92 אין טענה כי החברה לא יכלה להגישו בנסיבות לפני כן, ומכל מקום מאז אישורו הסופי של המשרד או מאז חתימת החברה על חוזה הרכישה. אם כך, מועד התשלום הראשון צריך היה להיות 12.3.92, ואילו בפועל שולם הכסף לפני כן, ב-.3.3.92 הואיל ובמועד תשלום עסקינן, והתשלום נעשה בטרם המועד שבו חייב היה המשרד לשלמו, על פי מועד הגשתו המוסכם של החשבון, אפשר לקבוע כי לא חל פיגור במועד התשלום. לכן דין התביעה בענין זה להידחות. ד. נושא עיקור שעות הקיץ .1כעולה מהסברי הצדדים (סעיף 4- 2לסיכומי החברה, סעיף 61, 67לסיכומי המשרד) מתרחשת בחודשי הקיץ עליה נוספת במדד תשומות הבניה ביחס לעלייתו הרגילה. זאת מכיוון שיום עבודתם של פועלי הבנין מתקצר בגלל החום, אך שכרם נותר על כנו, ולפיכך מתייקרת עלות התפוקה למעסיקתם. לדברי המשרד העליה היא בחודשים יוני-ספטמבר (כולל), ואילו לדברי החברה - בין שבועות לראש השנה. לענייננו נתייחס לחודשים יוני-ספטמבר (ראה סעיף 13לחוזה הרכישה); טענת ב"כ החברה בסיכומיו כי המדובר בתקופה "משבועות עד ראש השנה" - אינה נכונה. .2(א) סעיף 6(1)(5) לחוזה הפרוגרמה קובע: "עיקור התייקרות - תשלום ראשון על חשבון רכישה (רכישת הדירות על ידי המשרד מן הקבלנים - א"ר) המבוצע בחודשי הקיץ בהם מדד תשומות הבניה כולל תשלום עבור שעות קיץ, ישולם כאשר ההצמדה למדד תבוצע בעיקור שעות הקיץ. הוראה זו לא תחול על עבודה שבוצעה בחודשי הקיץ (הדגשה שלי - א"ר). (ב) סעיף 13לחוזה הרכישה שנכרת בין הצדדים קובע: "במידה והתשלום הראשון של משב"ש יבוצע בחודשים יוני - ספטמבר, בהם נהוגים בענף הבניה שעות קיץ, יבוצע התשלום בעיקור השפעת שעות הקיץ על מדד התשומות בבניה. הוראה זו לא תחול על עבודה שבוצעה בחודשי הקיץ (הדגשה שלי - א"ר). (ג) עיקור שעות הקיץ נזכר גם בסעיף שחיוביו הם על החברה. סעיף 11לחוזה הפרוגרמה מטיל על החברה תשלומי פיתוח. לפי סעיף 3לנספח לחוזה, תשלומים אלה "יהיו צמודים למדד תשומות הבניה למגורים, החל מהמדד הידוע במועד התשלום הראשון ועד המדד הידוע במועד כל תשלום, בעיקור התשלום עבור שעות קיץ" לכך עוד נידרש. (ד) ועוד, סעיף 4בנספח לחוזה הרכישה (נספח כ"ב לתצהיר המשרד) קובע לגבי התשלום הראשון, כי הוא יעודכן "ממדד החוזה למדד חודש הגשת החשבון (מדד חזוי לפי הגדרתו בחוזה הסטנדרטי תשמ"ז סעיף 64) בחודשי הקיץ העדכון יחושב בעיקור שעות קיץ". .4(א) המחלוקת בין הצדדים נטושה בשאלה, האם חשבון שהוגש בחודשים שאינם חודשי קיץ, אך כולל עבודה שבוצעה בקיץ, ישולם ללא עיקור שעות הקיץ, כגירסת החברה, או תוך עיקורן, כגירסת המשרד. אין מחלוקת כי כשהמדובר בתשלום הראשון המבוצע בקיץ ייעשה עיקור שעות הקיץ,למעט אם בוצעה העבודה עצמה בקיץ. (ב) ליתר פירוט: (1) לדעת החברה תשלום ראשון המבוצע שלא בחודשי הקיץ יוצמד לפי מדד חשבון ביחס למדד בסיס, תוך חריג, שתשלום המיוחס לעבודה שבוצעה בקיץ, ייקבע על פי המדד הגבוה בעת העבודה. (2) לדעת המשרד, בכל תשלום שאינו מבוצע בקיץ, ההצמדה היא היחס שבין מדד החשבון למדד הבסיס, בלא השפעה של קפיצת המדד בקיץ גם על עבודה שבוצעה בקיץ. .4במקרה דנן בוצע התשלום הראשון שלא בחודשי הקיץ אלא בפברואר 1992, ומכאן הרלוונטיות למחלוקת הפרשנית. .5הנמקת החברה היא (סעיף 5לסיכומיה) כי תשלום ראשון למימוש אופציית הרכישה משקף עבודה של מספר חודשים, לכן היה ראוי למנוע השתכרות לא הוגנת של הקבלן על ידי זיכויו בהשפעת מדד הקיץ על כל חודשי העבודה, גם כאלה שלא היתה בהם התיקרות. האיזון הוא בסיפה הקובעת כי ההוראה לא תחול על עבודה שבוצעה בחודשי הקיץ. .6הנמקת המשרד היא, כי על פניו סעיף זה אינו חל במקרה דנן, כיוון שממילא הזכאות לתשלום ראשון קמה לחברה לאחר חודשי הקיץ; דומני שעל כך שמועד הזכאות לתשלום לא חל בחודשי הקיץ אין אפשרות כיום לחלוק. .7השאלה היא האם כדי להכנס לגדר הסעיף, כדברי המשרד בסיכומיו (ע' 14) "על התשלום הראשון להתבצע בחודשי הקיץ" ו"בכל מקרה אחר אין תחולה לסעיף זה כלל ועיקר, וחל מנגנון ההצמדה הקבוע..." או שמא יש משום עוול חברה אם תתקבל פרשנות זו. .8מתעוררת למשל, לענין זה השאלה, האם גם תשלומי החברה בנושא הפיתוח כנזכר לעיל (סעיף 11לחוזה הפרוגרמה ונספח ו') משתנים באותה צורה, קרי, עבודות פיתוח שביצע המשרד בקיץ ישולמו על פי מדד הקיץ. .9המשרד אף טוען, כי ייעודו של הסעיף שבמחלוקת הוא למנוע עיכוב הגשתו של חשבון לתשלום ראשון על ידי הקבלנים לחודשי הקיץ כדי ליהנות מקפיצת המדד. טענה זו כשלעצמה אינה פותרת את קושיית החברה, באשר לאפשרות לתשלום בעבור שעות קיץ אם בוצעה העבודה בקיץ, שהרי לכך אין זיקה לעיכוב שממנו חושש המשרד. .10המשרד גם מציין בסיכומיו, כי לדעתו החישוב לפי שיטת החברה משמעו, שהתשלום בגין כל חודש עבודה יוצמד גם כשהמדובר בתשלום הראשון - ממדד חודש הבסיס למדד חודש הביצוע, ומכך תצא החברה נפסדת. .11ב"כ החברה בסיכומיו הרבה לעסוק בשאלה המשפטית של הרמוניה שצריכה לשרור בפרשנות חוזית, ותמך יתדותיו בין השאר, בפסה"ד בענין "אפרופים". אודה כי מלכתחילה ועל פני הדברים שבתה את לבי טענת החברה, אך אציין כבר כאן כי ביתר מחשבה הגעתי לידי מסקנה כי לא היא. .12הלכת אפרופים - כפי שראינו - מאפשרת לפרש חוזה פרשנות רחבה מעבר למשמעו הלשוני הצר, כדי להגשים את תכליתו, הלא הוא אומד דעתם של הצדדים. זאת לרבות תוך שימוש בעקרון של תום הלב בדיני חוזים.המקרה שלפנינו - כענין אפרופים עצמות אף הוא מקרה ברור יחסית בבחינת לשונו, והיה צורך לבדוק אם אין הוא מורכב יותר בפירושו. .13אכן, כדי לבחון זאת לבדוק את השאלה, האם הפירוש שנותן המשרד לסעיף מוליד תוצאה שניתן לאמוד בה את דעת הצדדים, ואשר יש בה הגינות כלפי החברה, והרי את החוזה - ועל כך אין חולק - ניסח המשרד, והוא איננו מתקשר חוזי בלבד, אלא גם רשות מינהלית שחובת תום הלב שעליה גדולה לכאורה עוד יותר. האם על פי יסודות של הגינות כלכלית וציבורית יתכן לכאורה שפירוש המשרד שולל מן החברה תשלום בעבור עבודה שביצעה בפועל בחודשי הקיץ? כאן המקום לומר, כי כמובן אילו התקבלה גישה זו היה עליה לחול גם בכיוון ההפוך, בחיובי החברה כלפי המשרד, שבהם איננו עוסקים כאן, דהיינו, כי אם נשא המשרד בנטל של "עודף שכר" בחודשי הקיץ, ישולם לו הדבר על ידי החברה בלא קשר למועד הגשת החשבון או ביצוע התשלום. .14(א) תכלית החוזה היתה - ואין חולק על כך - לקדם את הבניה בזריזות, ולשם כך הובטחה רכישת הדירות. תנאי התשלום שנקבעו על ידי המשרד, בחוזה שהגיש לחברה, נוסחו באורח התואם את מגבלותיו המינהליות של המשרד, והיותו, והיות המדינה בכלל, גופים כבדים בעלי מערכת מינהלית מורכבת. אשר על כן נדרשים 45הימים בקשר לחוזה הרכישה, שבהם דנו לעיל; אשר על כן נדרשים 44יום לתשלום החשבונות, ועוד כיוצא באלה. מגבלות אלה מובנות, אף יש לוודא כי במסגרתן פעלה המדינה באורח סביר, ובהוגנות. (ב) עלי לציין, כי הצדדים כמו במשפט "אפרופים" (ע' 77-76) לא סייעו בהקשר זה לבית המשפט על ידי ראיות חיצוניות, כך שיש ללמוד את הדברים מתוך החוזים ומן הנסיבות הכלליות. (ג) מה היה אומד דעתם של הצדדים? מלשון החוזה בסעיף 6(1)(5) בלבד אפשר לטעון את שטוען המשרד, קרי, שהסעיף עוסק אך ורק בסיטואציה של תשלום המבוצע בקיץ על שתי חלופותיו האפשריות - האחת עבודה שלא בוצעה בקיץ, ואזי נערך העיקור, והאחרת עבודה שבוצעה בקיץ, ואזי אין עיקור. על פי לשון החוזה גרידא אין איפוא מקום לטענת החברה, אך לפחות השימוש בתוספת של תשלום בעד שעות הקיץ במקום שהעבודה נעשתה בקיץ בסעיף זה בלבד, ולא בשאר הסעיפים העוסקים בעיקור, מצדיק בדיקת הדברים מעבר ללשון החוזה. .15אין זה ענין קל לקביעה במקרה דנן, שכן בסיס ההתקשרות היה רצון המשרד לבנות במהירות לעולים ורצון הקבלנים להשתתף בבניה זו ולהשתכר, מה גם שקיבלו התחיבויות לבונוס על בניה מהירה ולרכישת מלאי הדירות באורח מלא או חלקי. את החוזה ניסח המשרד כך שכספי ציבור לא ישולמו לשווא, אך גם ניתן להניח שלא נתכוון לקפח את הקבלנים. לאחר עיון הגעתי למסקנה כי בנקודה שבמחלוקת הדין עם המשרד, כפי שיוסבר להלן. .16באשר לחשבון המוגש שלא בקיץ והכולל עבודה שנעשתה בקיץ, יש להידרש לתכלית המושג "עיקור". עיקור פירושו, כי אם מוגש חשבון - דרך משל - ביולי בשעה שהמדד "קופץ" במספר נקודות בגלל עלות העבודה, אך המדובר בתשלום על עבודה שנעשתה במאי, "מעקרים" את המדד על- ידי הורדתו לרמה שהיתה לו אילולא "קפיצתו". זהו מעין "תיקון סטיה" בשיטת ההצמדה הקבועה בנספח לחוזה הרכישה ("ממדד החוזה למדד חודש הגשת החשבון"). פשיטא הוא, וכך נאמר גם בסעיף, שאם המדובר בחשבון זה בעבודה שנעשתה ביולי עצמו, תוכלל בה "קפיצת המדד". ואולם, אם העבודה נעשתה ביולי והחשבון מוגש בנובמבר, בפועל לא "עוקר" המדד, שכן המדד בנובמבר כולל את מלוא ההתיקרויות עד לאותו מועד, ולכן אין מקום לפגוע בשיטת ההצמדה ולפצלה. ההגיון הכלכלי והמסחרי שאליו מתיחס בית המשפט העליון בפרשת "אפרופים" תומך בפירוש זה, וכמובן הוא חל גם על מה שחבה החברה למשרד בעד הוצאות פיתוח. על פי פירוש זה אין משום "עיקור" בחשבונות המוגשים במועד שלאחר הקיץ; העיקור הוא "מגן" ולא "חרב". על-ידיו מגן המשרד על עצמו שלא ישלם, כאשר חשבונות מבוצעים בקיץ על עבודה שנעשתה שלא בקיץ, בעד "קפיצת מדד" שאין לה קשר לביצוע העבודות. אך אין קיומו בחינת "חרב" לשנות את משטר ההצמדה שנקבע לגבי כל תקופות השנה, על ידי הפיכתו למכשיר שימוש חודשי כלל שנתי. נחה דעתי כי בגישה זו אין פגיעה אמיתית בזכויות החברה, על פי כלל אופיו של החוזה. לכן אין לקבל את התביעה גם בנקודה זו. .17סוף דבר: התביעה נדחית. בגלל אי בהירותו של החוזה, המעוררת בעיות פרשנות, אני קובע 000, 3ש"ח + מע"מ בלבד כהוצאות שתשא בהן התובעת. חוזהפרשנות חוזהחוזה פרוגרמה