בבית-הדין קמא טען המערער כי בגלל דין ודברים בינו לבין עובדי השיקום במוסד, לא נהגו עמו כהוגן, ודחו שלא כדין את תביעתו לשיקום מקצועי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דחיית תביעה לשיקום מקצועי לנפגעי עבודה: 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופט ירושלמי - דן יחיד; תב"ע מו/695-0) שדחה את עתירת המערער לשיקום מקצועי. 2. העובדות הצריכות לעניין; בעיקר כפי שנקבעו בפסק הדין שבערעור, הן: א) המערער, טכנאי חשמל מוסמך, נפגע בתאונת עבודה ביום 24.3.83; ב) הפגיעה היתה שבר בקרסול שמאל, ובגינה נקבעה למערער נכות צמיתה של %12.5; ג) במרס 1986 הגיש המערער תביעה לשיקום מקצועי. התביעה נדחתה מן הטעם שלא נתמלא במערער התנאי של היותו בלתי-מסוגל לעבודתו או לעבודה מתאימה אחרת. 3. מנהל מחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי בסניף תל-אביב היה מודע לכך שהמערער, מפאת נכותו, הינו מוגבל לעבודות שאינן כרוכות בעמידה ממושכת ובהליכה, אינו יכול לעבוד כחשמלאי אחזקה, ואף לא לעסוק בעבודת הדרכה שבה עסק קודם מפאת ליקויי שמיעה. מאידך גיסא, משרכש המערער את התואר "טכנאי חשמל" יכול הוא להשתלב כטכנאי חשמל בעבודה הנעשית רובה בישיבה. 4. בבית-הדין קמא טען המערער כי בגלל דין ודברים בינו לבין עובדי השיקום במוסד, לא נהגו עמו כהוגן, ודחו שלא כדין את תביעתו לשיקום מקצועי. 5. השופט המלומד התייחס במפורט לכל טענות המערער, מצאן בלתי מבוססות ודחה את התביעה. 6. בכתב הערעור גולל בא-כוח המערער סדרה ארוכה של טענות ומענות, שעיקרן כי מרשו נשאר - חרף תעודת הטכנאי המוסמך שבאמתחתו - מחוסר השכלה עדכנית בענייני חשל. התעודה הוענקה לו לפנים משורת הדין, כמחווה לוותקו הרב במקצוע. הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודות אחזקה. בין השאר טען הפרקליט המלומד כי שגה בית-הדין קמא בראותו עצמו מנוע מלהחליף את שיקול דעתו של פקיד השיקום בשיקולו הוא, שהרי זאת מהותה של הביקורת השיפוטית על פעולות המינהל. ועוד: בית-הדין לא לנתן את המשקל הראוי לכך שהמערער ניסה, לשוא, למצוא עבודה, ולעובדה שכאשר בקשת המערער נדחתה, לא היה מקום לצפות, ובודאי לא לדרוש ממנו, שיענה להזמנת הפקידה להתייצב לפניה. כמו כן שגה בית-הדין בראותו פסול בעובדה שהמערער פנה למוסד רק לאחר שכבר החל בלימודיו להנדסאות ביוזמתו ובמאמציו הוא. 7. בא-כוח המוסד השיב כי אשר אירע הוא, שהמערער החליט ועשה שיקום מקצועי לעצמו, ובא לאחר מכן בתביעה לגמלה מהמוסד. שאיפתו של אדם להתקדם ולהתפתח בודאי שהיא חיובית ורצויה, אך אין בכך כדי להשפיע על שיקולי המוסד. את לימודיו התחיל המערער באוקטובר 1985 ולמוסד פנה ב- 17.3.86 כאשר אזלו חסכונותיו. אותה עת היה כבר בעל תעודה של טכנאי חשמל, ואין לקבל את טענתו שהתעודה ניתנה לו "לפנים משורת הדין". מפאת יחסו החשדן של המערער כלפי עובדי המוסד ברמת-גן, הועבר הטיפול בעניינו לתל-אביב. אך גם לאחר זאת המשיך לטעון כי זכה לטיפול עויין ומנוכר. האמנם? המערער רואיין ארוכות על-ידי פקידת השיקום. פקיד התביעות לשיקום מקצועי, מר צבי גבעולי הקדיש לו הרבה זמן ומחשבה. וכשנתנו לו תשובה שלילית, הזמינו אותו בו זמנית ובאותה נשימה, לשוב ולבוא למוסד, שהרי לא תמיד מצליחים בנסיון הראשון לשיקום מקצועי. אך המערער סירב לשתף פעולה והמשיך בדרכו הוא. סמכותו של בית-הדין היא לבחון אם פקיד השיקום פעל כהלכה אך בית-הדין יהסס מאד להתערב בשאלה אם אדם אכן מסוגל לעסוק בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת, אפילו היה מגיע למסקנה שונה (דב"ע לח/6- 0 בע' 364א-ג). עד כאן טענות הצדדים. 8. הוראות החוק הצריכות לענייננו הן: סעיף 44 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, הקובע כי - "החלמה שיקום רפואי ושיקום מקצועי יינתנו במידה ובאופן שנקבעו בתקנות..." תקנה 3(א)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מיקצועי), תשט"ז-1956, מתנה את הזכות לשיקום מקצועי בהיות התובע, "לדעת פקיד השיקום מתאים לשיקום מקצועי", אם הוא "אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה", ואינו זקוק "להכשרה מקצועית מיוחדת". 9. המחלוקת בענייננו נסבה על השאלה אם מר גבעולי שקל שיקול ענייני וסביר בנסיבות המקרה, כאשר החליט שהמערער מסוגל לעבודתו, או לפחות לעבודה מתאימה אחרת וכו'... טענת המערער היתה כי למען שיקומו המקצועי דרושה לו הכשרה נוספת כהנדסאי חשמל, ואילו מר גבעולי סבר שמי שרשום בפנקס הטכנאים כטכנאי חשמל מוסמך, תעודתו שווה לזו של בוגר בית ספר לטכנאים, והוא יכול להשתלב בעבודה כטכנאי חשמל, ואין כמעט הבדל בינו לבין הנדסאי חשמל מבחינת קשת האפשרויות. את דעתו זו גבש מר גבעולי על סמך סקר של מדור ניתוח עיסוקים של משרד העבדה והרווחה בעניין טכנאי והנדסאי חשמל (נת/3) ועל-פי מידע מן המרכז ליעוץ ולמידע תעסוקה של שירות התעסוקה, ועל סמך שיחות עם מנהלי כוח אדם במפעלים כגון אלקו, תדיראן וסאיטקס. 10. המערער אינו יכול להשלים עם העובדה שפנייתו למוסד למען יאפשר לו להשלים את לימודיו - נדחתה. הוא לא היה מוכן לפעול לפי "הכללים" המחייבים את מי שתובע שיקום מקצועי, וניתק מגע עם פקידי השיקום. לא זו הדרך. 11. סוגיית הנכה השואף להשתקם אך ורק על-ידי רכישת תואר נוסף אינה חדשה, ונדונה כבר בדב"ע מב/1- 0, בע' 217, והאמור שם תואם את הדרוש להכרעה בעניין שלפנינו. הדברים הנרחבים יותר שנאמרו בדב"ע לח/151- 0 תואמים, בשינויים (הקלים) המחוייבים את המקרה בו עסקינן: "המערער דנן החל בלימודיו - לימודים ההולמים מסתמא את כישוריו על פי בחירתו והחלטותיו, אולם קשת "כישוריו", אינה מוגבלת להנדסת מכונות. משסבר פקיד השיקום, לאחר שהתייעץ בוועדת השיקום, שלמערער דנן כישורים נוספים ומגוונים, המאפשרים לו לעסוק בעבודה ההולמת את "כישוריו", בלא שנזקק לשיקום מקצועי ("הכשרה מקצועית") ובית-הדין האזורי הגיע לכלל דעה שאין להתערב בהחלטת פקידת השיקום, ולאחר ששקלנו בדבר, סבורים אנו שאין מקום להתערבותנו והפיכת הקערה על פיה" (שם בע' 168). הוא הדין בענייננו. לא מצאנו פגם בשיקולי פקיד התביעות לעניין שיקום מקצועי, וממילא גם לא בפסק-הדין שבערעור. 12. הערעור נדחה. ערעורשיקום מקצועיתאונת עבודה