קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בירך בתאונת דרכים: 1. התובעת ילידת 1935, וב- 10.11.92 היא נפגעה בתאונת דרכים ע"י מכונית שהיתה נהוגה ע"י נתבע 2, ומבוטחת אצל נתבעת 1. 2. בתאונה נפגעה התובעת בירכה הימנית, היא נותחה, רגלה קובעה באמצעות פלטינות, ולאחר מכן גובסה. 3. התובעת אושפזה בבית החולים שערי צדק למשך 16 יום, ולאחר מכן קיבלה הוראה לא לדרוך על הרגל במשך שלושה חודשים. כמו-כן נקבע כי תזדקק לפיזיוטרפיה ולמכשיר . C.p.m במשך 12 שעות ביממה למשך חודש. המלצת ד"ר יצחקי היתה כי שיקום זה יבוצע במסגרת נופשון שיקומי. 4. מאחר שהתאונה ארעה לתובעת בעת שיצאה לקנות סנדויץ' תוך כדי עבודתה בבנק טפחות, כשהמזנון בבנק טפחות סגור - היא הגישה למל"ל הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה ב-3.6.93, אולם תביעתה נדחתה ע"י פקידת התביעות של המל"ל ביום 21.7.93 בנימוק כי מפרטי התביעה מתברר שהתובעת סטתה מדרכה לשם עיסוקה הפרטי ולא למטרה הכרוכה במילוי חובותיה למעביד. התובעת לא הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה כנגד החלטה זו אלא תבעה מחברת הביטוח של הרכב הפוגע לפצותה בגין הנזק שנגרם לה. 5. התביעה הוגשה לבית משפט השלום, ובהסכמה מונה פרופ' פינסטרבוש כמומחה מטעם בית המשפט. פרופ' פינסטרבוש קבע לתובעת נכות של % 100 למשך ארבעה חודשים, ולשלושה חודשים נוספים - הפרעות ניכרות בתנועת הברך, חולשת שרירים ונפיחות בברך ובשוק ימין - מבלי שקבע את אחוזי הנכות לאותם שלושה חודשים. למרות פיזיוטרפיה ממושכת, לדבריו - נותרה תנועת הברך מוגבלת בכיפוף ויישור, והמומחה קבע כי התובעת אינה מסוגלת לעבוד במשק בית, ושיקום מקצועי אינו ישים. 6. המומחה העריך את נכותה הרפואית הקבועה של התובעת ב-% 20 על פי תקנה 35(1)ג' לתקנות הביטוח הלאומי, והמליץ להגדיל את נכותה עפ"י תקנה 15 לאותן תקנות ל-%30, מאחר שהתובעת לא חזרה לעבוד ואין סיכוי לשיקומה בעבודה אחרת. 7. התובעת העידה כי היא חסרת השכלה וחסרת הכשרה מקצועית, ועד יום התאונה התפרנסה מעבודות נקיון בחמישה מקומות עבודה בעת ובעונה אחת: בבנק טפחות, במוסד בייאר, בחב' שיאון, בחב' נתיב, ובחב' שיאת. 8. מאחר שעקב התאונה איבדה כליל את יכולתה לעבוד בעבודה בה עבדה קודם התאונה - טוענת התובעת כי הפסד השתכרותה הוא בשיעור %100. 9. כן טוענת התובעת כי נוכח גילה, מצבה הרפואי ומקצועה - אין ביכולתה להסב מקצוע ולמצוא עבודה אחרת. 10. התובעת טענה כי מאחר שילדיה לא יכלו לסעדה במשך 24 שעות ביממה - נאלצו לאשפזה במוסד סיעודי של עירית ירושלים ושילמו למעלה מ-800, 2 ש"ח לחודש בעבודה, אך מאחר שאמצעיהם היו מוגבלים - לא יכלו להמשיך את אשפוזה שם. 11. כן טענה התובעת, כי לא היה באפשרות ילדיה לממן את טיפוליה הפיזיוטרפיים ולא יכלו לשכור את מכשיר ה-. C.p.m שנדרש לטיפול בה. 12. התובעת תבעה, איפוא, את הנזקים הבאים: א. 400, 8 ש"ח - דמי אשפוז לשלושה חודשים למשך 24 שעות ביממה. ב. 000, 10 ש"ח - הוצאות לטיפול פיזיוטרפי למשך 3 חודשים. ג. שכירת מכשיר . C.p.m שעלותו כ-200, 1 ש"ח לחודש - שלא נשכר; וכן 000, 20 ש"ח לרכישת מכשירים שונים בעתיד לרבות הליכון, מכשיר לשיכוך כאבים, ובשלב יותר מאוחר - כסא גלגלים. ד. הפסד השתכרות בעבר לפי 500, 3 ש"ח לחודש. ה. הפסד עליית שכר, הפסד זכויות סוציאליות עפ"י דין והמקובלות במשק, לרבות עלויות שכר, דמי הבראה, חופשה שנתית, ימי מחלה, והטבות נוספות מקובלות בשיעור מוערך של כ-000, 25 ש"ח. ו. הוצאות כגון נסיעות לבית החולים, נסיעות לביקור אצל הילדים וכיוצ"ב, שעלותן מוערכת בכ-000, 15 ש"ח. ז. עלות סיעוד עד יום הגשת התביעה מוערכת ב-800, 48 ש"ח. ח. אבדן שכר בעתיד. ט. אבדן זכויות סוציאליות בעתיד בשיעור מוערך של % 20 מהשכר. י. עזרה בבית לפי 4 שעות ביום, לפי עלות של 15 ש"ח לשעה- עד תום תוחלת חייה. יא. הוצאות רפואיות עתידיות עקב סיבוכים צפויים. יב. כאב וסבל עפ"י הדין. 13. ב"כ הצדדים הסכימו על מספר נתונים לגביהם אין מחלוקת, והם: א. לענין כאב וסבל - 16 ימי אשפוז בבית חולים, % 20 נכות רפואית צמיתה. ב. הוצאות רפואיות - 400, 8 ש"ח. ג. עזרה בבית בעבר על פי קבלות - 400, 7 ש"ח. ד. הפסד השתכרות בעבר - 7 חודשים על סמך % 100 נכות, לפי שכר של 440,3 ש"ח. .14המחלוקת בין הצדדים היא לענין הפסד ההשתכרות של התובעת בהתחשב בנכותה התפקודית, וכן בנושא העזרה בבית בעתיד- לאחר אותם שבעה חודשים ראשונים שלאחר התאונה. .15לבקשת הצדדים נתבקש פרופ' פינסטרבוש להשיב על השאלות הבאות: א. האם הפגיעה הרפואית בתובעת מונעת ממנה מלבצע עבודות הכרוכות בהליכה קצרה או עמידה קצרה, כמו בישול המצריך עמידה קצרה? ב. האם הפגיעה הרפואית מאפשרת לתובעת לבצע עבודות בישיבה, למשל - עבודה מול מכונה כלשהי, תפירה, סריגה, תיקון או הרכבת מכשירים, עבודות משרדיות פשוטות כמו הכנסת מכתבים למעטפות (כשהתובעת אינה יודעת קרוא וכתוב), עבודה כמרכזנית טלפון, גיהוץ בישיבה, עבודה כמשגיחה על חולים או שמרטפית. 16. תשובת פרופ' פינסטרבוש היתה כי בהתאם למצב התובעת ביום הבדיקה - לא מומלצת עבודה בעמידה או בהליכה, אך עם זאת יכולה התובעת לעמוד בגרביים אלסטיות למספר דקות. כמו-כן, יכולה התובעת לבצע מגוון עבודות שצוינו בשאלה, המאפשרות ישיבה בשעת העבודה. 17א. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי עד לתאונה היתה התובעת בריאה לחלוטין, עבדה בחמישה מקומות עבודה בעבודות נקיון בעת ובעונה אחת, וביצעה את כל עבודות ביתה ללא עזרה. ב. עקב התאונה - איבדה התובעת לחלוטין את כושרה להשתכר, וזאת מן הטעם שאין לתובעת כל השכלה וכל הכשרה מקצועית, ובגילה ובמצבה אין סיכוי שתמצא עבודה. ג. לדבריו, אכן חוקר מטעם הנתבעת עקב אחר התובעת וראה אותה קונה במכולת כשהיא מביאה בעצמה מעט מצרכים, ואף ראה אותה מנקה את ביתה, אך אין באלה כדי לגרוע מן הטענה כי ההליכה והעמידה קשים עליה, והיא זקוקה לעזרה בבית. ד. לדעת ב"כ התובע יש לקבוע לתובעת הפסד כושר השתכרות מלא עד גיל 65, ואבדן הטבות וזכויות סוציאליות בשיעור % 20 משכרה. ה. ב"כ התובעת מבקש כי בית המשפט יפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרה וסיעוד בבית בשני ראשים - סיעוד מלא בתקופה שלאחר התאונה. עזרה וסיעוד לתקופה שלאחר התייצבות מצבה הרפואי. הסיעוד ניתן ע"י בני המשפחה כמיטיבים, אולם אי חיוב הנתבעת לשלם עבור סיעוד ועזרה אלה משמעותו עשיית עושר ולא במשפט. לגבי העתיד מבקש ב"כ התובעת לפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרה וסיעוד עד גיל 80 לפי ממוצע של 4 שעות בשבוע, לפי 25 ש"ח לשעה. ו. עוד מבקש ב"כ התובעת בסיכומיו כי בית המשפט יפסוק לתובעת פיצוי בגין הסעה והובלה במוניות וע"י בני משפחתה, שכן אין לה רכב משלה ואין לה רשיון נהיגה, וקשה לה להשתמש באוטובוס. לדעתו, הפיצוי צריך להיות גלובלי, אך מבוסס על חישוב שנסיעה עירונית אחת במונית ערכה בממוצע כ- 18 ש"ח, והתובעת תסע בממוצע שלוש פעמים בשבוע הלוך ושוב, כאשר מסכום זה יש להפחית את מחיר הנסיעה באוטובוס. ז. לענין הכאב וסבל, מבקש ב"כ התובעת בסיכומיו פיצוי לא רק בגין 16 הימים בהם היתה התובעת מאושפזת בבית חולים, אלא גם בגין התקופה בה היתה בשיקום במוסד שיקומי. מאחר, שלדעתו, כאבי התובעת יתמשכו לאורך שנים ואף יחמירו עם הזמן, מן הדין והצדק להגדיל את סכום הכאב והסבל בעוד %10. 20א. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי ביהמ"ש אינו רשאי לפסוק בעבור כאב וסבל מעבר לקבוע בדין, דהיינו - בגין אשפוז בבית חולים בלבד, ולא בגין האשפוז במוסד השיקומי, ובגיל % 20נכות רפואית בלבד. ב. לדעת ב"כ הנתבעים משמשת הנכות הרפואית בשיעור % 20 בסיס לקביעת הנכות התפקודית, ולדעת המומחה ניתן להעלותה ל-%30. מאחר שלדעת המומחה יכולה התובעת לבצע עבודות בישיבה, סבור ב"כ הנתבעים כי יש לחשב את הפסד ההשתכרות של התובעת עפ"י נכות תפקודית של %20. ג. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי התובעת לא הוכיחה כלל כי היא זכאית להטבות ולזכויות הסוציאליות להן טענה. לא הוכח ערך פדיון החופשה השנתית שלה, מתנות לחגים, דמי הבראה, דמי מחלה, וזכויות לפנסיה. לדעתו, לא ניתן להעריך אבדן זכויות אלו באופן גלובלי, ועל-כן יש לדחות תביעתה ברכיב זה. ד. הנתבעים הסכימו לשאת בעלות האשפוז במוסד הסיעודי על פי קבלות שהוגשו, לתקופה 25.11.92- 20.1.93 לפי 644 ש"ח לשבוע. ה. לענין סיעוד ועזרה בבית - מוכנים הנתבעים לשלם בגין עזרתה של פנינה יואב שעבדה אצל התובעת לאחר שחרורה מבית ההבראה, עפ"י האישורים שהוגשו. הנתבעים אינם מוכנים לשלם בעבור עזרה של בני המשפחה, שניתנה ללא תמורה, כל עוד עזרה זו לא חורגת מהנורמות המקובלות במסגרת חיי משפחה תקינים. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי התובעת עברה לגור אצל אחיה לפני מספר חודשים, ולכן אינה נזקקת לעזרה בעבודות הבית, משום שאינה מבצעת אותם. כן טוען ב"כ הנתבעים כי ממילא היתה התובעת נזקקת לעזרה לאחר גיל מסוים, אף ללא אירוע התאונה. ו. לענין הסעה והובלה טוען ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי התובעת מסוגלת לנסוע בתחבורה ציבורית ללא מגבלה, כפי שהיא אכן עושה, והיא לא הניחה תשתית עובדתית המצביעה על הצורך לנסוע במוניות בעתיד. התובעת יכולה לנסוע באוטובוס שלא בשעות העומס ואין מניעה כי תשתמש בתחבורה ציבורית. משפחתה אף מסיעה אותה בעת הצורך. 21. ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו כי חלה חובה על התובעת להקטין את הנזק, ויכולה היתה לעשות כן אילו פנתה לבית הדין לעבודה בתביעה כנגד על החלטת המל"ל לדחות את תביעתה. מאחר שעפ"י חוק הביטוח הלאומי מדובר בתאונת עבודה, והתובעת לא מיצתה את זכויותיה במל"ל - יש, לדעתו, לנכות מסכום הפיצוי את הערך המהוון שהתובעת היתה מקבלת מהמל"ל כגמלת נכות. 22. בנוסף לאמור, מבקש ב"כ הנתבעים כי בית המשפט ינכה מסכום הפיצויים המגיע לתובעת את סכומי הכספים שקבלה התובעת מהמעביד על חשבון ימי מחלה שלה, את התשלומים התכופים שקבלה מהנתבעים, ואת אגרת בית המשפט המיותרת ששילמו הנתבעים בשל הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי. 23. לביסוס טענותיו הסתמך ב"כ הנתבעים על סידרת תקדימים שצרף לסיכומיו. 24. לענין הכאב והסבל על הנתבעים לשלם לתובעת בגין כאב וסבל את התשלומים הקבועים בדין ביום התשלום בגין 16 ימי אשפוז, לפי % 20 נכות רפואית. אין לפני ראייה כי המוסד בו שהתה התובעת לאחר יציאתה מבית החולים - הוא בית חולים סיעודי. להיפך, לפי עדות קתרין אלה - מדובר בנופשון של העיריה. שהייה בנופשון כזה אינו מוכר ע"י החוק לענין תשלום כאב וסבל. 25. דמי אשפוז התובעת תבעה 8400 ש"ח דמי אשפוז למשך שלושה חודשים, והנתבעים הכירו בכך. על כן אני מורה לנתבעים לשלם את דמי האשפוז - ישירות למוסדות הסיעודיים, ואם התובעת שילמה אותה בעבר - יוחזר סכום זה לידיה כשהוא נושא ריבית והצמדה כדין מיום תשלומו על ידי התובעת ועד החזרתו לה. 26. לענין הפסד השתכרות בעבר מוסכם על הצדדים כי שכרה של התובעת בכל מקומות העבודה בהם עבדה לפני התאונה - הגיע לכ-500, 3 ש"ח לחודש, וכי לא היתה מסוגלת לעבוד במשך 7 חודשים, עפ"י הוראות הרופאים. הנתבעים ישלמו, איפוא, את הפסד ההשתכרות לעבר בשיעור 500, 3 ש"ח לחודש x 7 חודשים, כאשר הסכום נושא ריבית והצמדה כדין מן המועדים בהם היה צריך להשתלם בכל חודש, ועד התשלום בפועל. 27. לענין הפסד השתכרות בעתיד לתובעת נקבעו % 20 נכות רפואית, כאשר היא פגועה בברך. התובעת חסרת השכלה וחסרת מקצוע, וכל חייה עבדה בנקיון, וכך עשתה גם עובר לתאונה. בהתחשב בגילה של התובעת, בחוסר השכלתה, ובמצבה הרפואי - שאינו מאפשר לה עבודה המחייבת הליכה או עמידה, אלא בישיבה בלבד - ברור ומובן כי נכותה התפקודית עולה במידה ניכרת על נכותה הרפואית, ואף סיכוייה למצוא עבודה קטנים. עם זאת, לא ניתן לומר כי התובעת חסרה אפשרות וחסרה כושר עבודה לחלוטין. בנסיבות הענין, נראה לי כי יש לקבוע את נכותה התפקודית של התובעת מבחינת כושרה וסיכוייה להשיג עבודה בגילה ובמצבה - כדי %50, (כמו בע"א 3049/93סימא גירוגיסיאן נ. רמזי וחב' המגן), וזאת החל מ- 7חודשים לאחר התאונה ועד גיל 65. 28. לענין הפסד זכויות סוציאליות אכן, התובעת לא הוכיחה מה הזכויות הסוציאליות שהיו לה ואשר אותן תפסיד בשל הפסקת עבודותיה בנקיון, ומה גובהן, ועל כן בלתי אפשרי לחשב הפסד זה. התובעת העריכה זכויות אלו ב-000, 25 ש"ח, והנתבעים בקשו לדחות את התביעה בראש נזק זה לחלוטין בשל העדר הוכחות. מאחר שהתובעת עבדה במוסדות מוכרים, סביר להניח כי היו לה זכויות סוציאליות מסוימות, שהיא אמורה להפסיד עקב אי יכולתה להמשיך בעבודותיה. בהעדר ראיות ספציפיות, אני מעריכה הפסד זה בכ-000, 10 ש"ח נכון להיום. 29. לענין עזרה וסיעוד א. בתקופה הראשונה לאחר התאונה - היתה התובעת מאושפזת בבית חולים ואח"כ היתה בנופשון. ב. ברור כי במשך החודשים הראשונים אחרי התאונה לאחר יציאתה מבית החולים ומן הנופשון - היתה התובעת זקוקה לעזרה יותר מסיבית בבית, בין ע"י מטפלת מבחוץ, ובין ע"י בני משפחתה. ג. התובעת הציגה לנתבעים קבלות - והנתבעים הביעו הסכמתם להחזיר את תמורת הקבלות בסך 7400 ש"ח. ד. אני קובעת, איפוא, כי הנתבעים יחזירו לתובעת את תמורת הקבלות שהוצגו להם (ולא לבית המשפט), בסך 7400 ש"ח, כשהסכומים נושאים ריבית והצמדה כדין מיום תשלומם ע"י התובעת ועד יום החזרתם לה. ה. כמו-כן, ישלמו הנתבעים לתובעת בגין עזרה וסיעוד בעבר של בני משפחתה, שבנסיבותיה המיוחדות בוודאי היו חריגים לעזרה רגילה של בני משפחה, סכום כולל שאני מעריכה ב-000, 7 ש"ח נכון להיום. ו. לענין עזרה בעתיד נראה לי למוצדק לאשר 3 שעות בשבוע, לפי 20 ש"ח לשעה, מיום הגשת התביעה ועד הגיע התובעת לגיל 75, שכן סביר להניח כי בגיל זה ממילא היתה התובעת נזקקת לעזרה מבחוץ בשל גילה, ללא קשר לתאונה. לענין זה אין נפקא מיניה אם התובעת מתגוררת אצל אחיה, או בביתה היא, שכן אחיה אינו חייב בעזרה לתובעת בשל התאונה בה נפגעה. 30. הוצאות בגין טיפול פיזיוטרפי ומכשירים אם לתובעת קבלות בגין טיפול פיזיוטרפי או מכשירים, שהציגה לנתבעים (לביהמ"ש לא הוצגה כל קבלה) - יוחזרו סכומי ההוצאות עפ"י הקבלות ע"י הנתבעים לתובעת, כשהם נושאים ריבית והצמדה כדין מיום תשלומם ועד יום החזרתם. אם לתובעת אין קבלות כאמור - אין מקום להחזר הוצאה שלא היתה. אין ראייה שהתובעת זקוקה לפיזיוטרפיה בעתיד, או למכשירים מיוחדים בעתיד, ועל-כן, אין מקום להורות על פיצוי בגינם. 31. הוצאות נסיעה מאחר שלא הוגשו לבית המשפט כל קבלות, ובין השאר גם לא הוגשו קבלות בגין מוניות - ממילא אין בידי להורות על החזר הוצאות אלו. מאידך גיסא, ברור כי התובעת היתה זקוקה להסעות בחודשים הראשונים לאחר התאונה, לאחר יציאתה מבית החולים. ברור גם כי לתובעת יהיו קשיים מסוימים בנסיעות בתחבורה ציבורית בעתיד, אך קשיים אלה אינם מונעים בעדה מלהשתמש בתחבורה הציבורית לחלוטין, שכן באפשרותה לנסוע באוטובוסים בשעות שאינן שעות עומס. לענין זה נראה לי, איפוא, לפסוק לתובעת סכום גלובלי בסך 000, 7 ש"ח נכון להיום. 32. ניכוי הסכומים התכופים מובן וברור כי מהסכומים המגיעים לתובעת - יש לנכות את הסכומים התכופים ששולמו לה, כשהם נושאים ריבית והצמדה כדין מיום תשלומם ועד יום הניכוי. 33. ניכוי ימי המחלה ששולמו לתובעת ע"י המעביד אין מקום לניכוי ימי המחלה ששולמו לתובעת ע"י המעביד, שכן ימי המחלה שייכים לזכויותיה הסוציאליות ואין מקום שהנתבעים יתעשרו על חשבון זכויות אלו. 34. ניכוי תשלומי המל"ל התיאורטיים א. כאמור, הנתבעים טענו כי חלה על התובעת חובה להקטין את נזקיה, וכי אילו הגישה תביעה לבית הדין לעבודה בגין דחיית תביעתה לדמי פגיעה בעבודה ע"י המל"ל - יכלה להקטין את נזקיה. משלא עשתה כן, מבקשים הנתבעים כי ביהמ"ש ינכה מהסכומים המגיעים לתובעת - את דמי הפגיעה בעבודה התיאורטיים שיכלה לקבל מהמל"ל אילו הגישה תביעה כנגד החלטת המל"ל לדחות את תביעתה. ב. לעניין זה הגישו הנתבעים את ת.א. 106/88 נדלר נ. קרנית (מחוזי ירושלים) המאזכר גם את ע"א 727/87 שור ואח' נ. בן הרוש (פד"י מ"ד (3) 142), ואת בר"ע 1619/93אליהו נ. טטרו (פד"י מ"ז (4) עמ' 89). ג. בת.א. 106/88 נקבעו לתובע אחוזי נכות בגין הפרעות במערכת העיכול ובשל הגבלה בעמוד השדרה. לאחר מכן נתגלתה בתובע דלקת כבד - אך הוא לא פנה למל"ל בגינה, לא ביקש שתיקבע לו נכות בתחום זה, ולא התלונן בפני אף אחת מוועדות העררים על דלקת הכבד שנתגלתה, ובכך העלים במתכוון מן המל"ל נושא זה, ונמנע ביודעין ובמזיד מלדרוש כינון ועדה רפואית בענין דלקת הכבד, למרות שהוכר כנכה ע"י המל"ל בנושאים אחרים. בשל כך, קבע בית המשפט, ניתן לקבוע את שיעור הגימלה שהתובע היה זכאי לה מהמל"ל, ולנכות סכום זה מסכום התביעה. ד. בע"א 727/87היה מקרה דומה לקודם, כאשר התובע פנה למל"ל וזה קבע לו אחוזי נכות בגין פגיעה בעין. בתביעת הנזיקין שהוגשה לביהמ"ש נקבעה לתובע בנוסף לאחוזי הנכות בעין, גם נכות בשטח הפסיכיאטרי. בית המשפט העליון פסק כי: "על הנפגע בתאונת עבודה לפנות אל המוסד ולפעול באמצעים סבירים על מנת לקבל את הגימלאות המגיעות לו, אותן גימלאות שהמעביד המזיק זכאי שינוכו מסכום הפיצויים המגיע לנפגע מכח הוראות סעיף 82(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. במקרה שהנפגע, על אף סיכוייו לזכות בגימלה מהמוסד, אינו פונה למוסד בתביעה, לא יהסס ביהמ"ש לאמוד את תוצאתה האפשרית של תביעה זו לגימלה, לאור חוות הדעת של הרופאים שהעידו לפניו. בהתאם לכך יקבע את שיעור הגימלאות, שהיה הנפגע זכאי לקבל מהמוסד ושלא קיבלן משום שלא פעל בסבירות ראויה, וינכה סכום זה מהפיצויים המגיעים לנפגע" (עמוד 148ב' ג'). בהמשך אומר בית המשפט: ואולם במה דברים אמורים? בחובה של הנפגע לפנות למימוש זכויותיו ולפעול בענין זה בסבירות ובתום לב. כשפעל כך, ותביעתו מהמוסד נדחתה או נתקבלה בחלקה, אין דורשים מהנפגע שיתדיין בערכאות עם המוסד כתנאי לכך שהתנהגותו סבירה". (עמוד 148ו'). בבר"ע 1619/93מדובר על ניכוי כשהתובע לא פנה בתביעה למל"ל לקבל את המגיע לו. ההבדל בין התקדימים שהגישו הנתבעים, לבין המקרה שלפנינו הוא כי שם לא הוגשו תביעות למל"ל בגין הנכויות שנדרשו מהנתבע, ואילו במקרה שלפנינו הגישה התובעת תביעה למל"ל - אך תביעתה נדחתה, וחל איפוא הסייג המצוטט לעיל מע"א 727/87ע"מ 148. גם אם היה סביר ורצוי כי התובעת תגיש תביעה לבית הדין לעבודה, אין כל ביטחון שאם היתה מגישה תביעה כזאת - היתה תביעתה מתקבלת. הנתבעים לא ניסו לסייע בידי התובעת להגיש את תביעתה לבית הדין לעבודה, בין בדרך של יעוץ משפטי, בין בדרך של תשלום תכוף מתאים בסמוך לתאונה, כדי לסייע לה כספית בהגשת תביעה כזאת. לפיכך - מה להם לבוא ולהלין על מחדל התובעת מלפנות לבית הדין לעבודה, לאחר שתביעתה כבר נדחתה ע"י המל"ל. יתרה מזו, גם אילו פנתה התובעת לבית הדין לעבודה ותביעתה היתה מתקבלת עדיין היתה למל"ל זכות לחזור ולתבוע מהנתבעים שיפוי בגין הסכומים שהוא משלם לתובעת. ניכוי תשלומי המל"ל התיאורטיים, אשר התובעת אינה יכולה עוד לתבוע מהמל"ל - תשאיר את התובעת בחסר ואת הנתבעים ברווח שלא היה קיים להם אילו שילם המל"ל את דמי הפגיעה בעבודה ואת דמי הנכות לתובעת, ותבעם בחזרה מן הנתבעים. ב"כ הנתבעים הגיש לי את פס"ד נימר נ. המל"ל, דיון לב/27-0, בו קיבל בית הדין הארצי לעבודה תביעה לתשלום בגין פגיעה בתאונת דרכים בעת יציאה מהעבודה לצורך רכישת מזון. מאחר שבימ"ש זה אינו ערכאת ערעור על החלטת המל"ל לא אוכל להביע דעתי על סיכויה של תביעה כזאת. מכל הטעמים האמורים, אינני רואה לנכות את תשלומי המל"ל התיאורטיים מן הסכומים המגיעים לתובעת מידי הנתבעים. 35. ניכוי הפרש אגרות ב"כ הנתבעים ביקש מביהמ"ש לנכות את הפרש האגרות מן הסכומים שייפסקו לטובת התובעת, וזאת בהסתמך על ת.א. 459/94 (מחוזי ירושלים), שצורף לסיכומיו. טענה זו מוזרה נוכח העובדה שהתביעה הוגשה במקורה לבימ"ש השלום, ורק לאחר שמונה בהסכמה מומחה רפואי ונתן את חוות דעתו - הועבר התיק לביהמ"ש המחוזי ללא התנגדות הנתבעים. מכל מקום, אין כל דמיון בין המקרה בת.א. 459/94 האמור לבין המקרה שלפנינו, ואני דוחה את בקשת ב"כ הנתבעים לניכוי הפרשי האגרות. 36. הוצאות ושכר טרחת עו"ד הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות, ושכר טרחת עורך-דין בשיעור % 13 מהסכום הכולל שנפסק + מע"מ. 37. הסכומים שפסקתי ערכם נכון להיום - ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. תאונת דרכיםירך