קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי נכה מלחמה: השופט אדלר: .1לפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין השופט הראשי נויגבורן; נציג ציבור - ה' מזרחי; תב"ע מה/210-2), בו נקבע כי המערערת חייבת לשלם למשיב שכר עבודה ופיצויי הלנת "שכר". הערעור הוא נגד פסיקת פיצויי הלנת שכר. .2ואלה העובדות, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי: א) המשיב, שהינו נכה מלחמה, עבד אצל המערערת כסדרן בקולנוע המנוהל עלידה. תקופות עבודתו היו: מיום 9.6.1984עד ליום 12.1.1985, תקופה מסוימת בחודש 3/85ומ- 23.3.1986ואילך; ב) ביום 4.12.1984, כשבעה חודשים לאחר תחילת עבודתו אצל המערערת, נשלחה למערערת, על-ידי "הרשות המוסמכת לטיפול בענייני העסקת נכי מלחמה" (להלן - הרשות המוסמכת), הודעה בהתאם לתקנה 6(ב) לתנות העסקת נכי מלחמה, התשי"א- 1951(להלן - התקנות), הקובעת: " .6רשות מוסמכת רשאית:ו...(ב) למסור לכל נותן עבודה, החייב בהעסקת נכי מלחמה לפי תקנות אלה, הודעה בכתב בדבר נכה המלחמה שמחובתו להעסיק ובדבר סוג העבודה שבה יועסק, ונותן העבודה חייב, תוך שבועיים מיום מסירת ההודעה, לקבל לאותו סוג עבודה את נכה המלחמה ששמו נקוב בהודעה". המערערת חויבה להעסיק נכה מלחמה בתפקיד סדרן, וזאת על-פי תקנה 6(א) (3) לתקנות, שזה לשונה: " .2(א) לא יעסיק אדם בסוגי העבודה המפורטים להלן אלא נכה מלחמה בלבד... (3) סדרנות בקולנוע..."; ג) ביום 10.1.1985קיבל המשיב מכתב פיטורים מהמערערת. המערערת לא קיבלה היתר לפטר את המשיב, כפי שנדרש על-ידי תקנה 7לתקנות, הקובעת: " .7נכה מלחמה שנתקבל לעבודה לפי הוראות תקנה 6(ב) או שרשות מוסמכת מסרה לגביו הודעה על-פי תקנה 4(ב1) לא יפוטר מעבודתו אלא על-פי היתר בכתב מאת הרשות המוסמכת"; ד) המשיב פנה לממונים עליו, הצביע על אי-חוקיות הפיטורים, ובחודש 3/85 הוחזר לעבודתו, אך פוטר שנית באותו חודש. המערערת טענה בבית-הדין קמא כי המשיב התפטר, אך טענה זו נדחתה בפסק-הדין שבערעור; ה) המשיב פנה לרשות המוסמכת, אשר הזמינה את המערערת פעמיים לדיוניה, אך היא לא הופיעה. ביום 15.5.1985החליטה הרשות המוסמכת כי: "ימשיך הנכה לעבוד בקולנוע כפיר ודינו כדין עובד לכל דבר ועניין מיום תחילת עבודתו בקולנוע"; ו) המערערת לא החזירה את המשיב לעבודה. ביום 29.8.1985הגיש המשיב את התובענה דנן לבית-הדין האזורי. בחודש 2/86פנתה המערערת לרשות המוסמכת וביקשה היתר לפטר המשיב. בקשת המערערת נדונה ביום 16.3.1986ונדחתה; ז) המשיב הוחזר לעבודה אצל המערערת ביום .23.3.1986 .3בית-הדין האזורי קבע, כי המשיב פוטר שלא כדין, כי הפיטורים בטלים, וחייב את המערערת לשלם למשיב שכר עבודה בצירוף פיצויי הלנת שכר לתקופה מ 17.2.1985עד 23.3.1986(וזאת בניכוי הסכום ששולם בגין חודש 3/85). בא-כוח המערערת צמצם את ערעורו לשאלת פיצויי הלנת שכר. הוא טען כי סכום הכסף שנפסק למשיב לא היה "שכר מולן" לצורך סעיפים 1ו- 17לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958(להלן - חוק הגנת השכר). לחלופין טען, כי גם אם מדובר בשכר מולן, יש להפחית את פיצויי ההלנה. מנגד טען בא-כוח המשיב, כי המערערת פעלה שלא בתום לב ואין מקום להפחית את פיצויי ההלנה. 4ערעור זה נסוב על שאלה עיקרית אחת והיא, האם התשלום שנפסק על-ידי ביתהדין קמא לתקופה בין 10.1.1985לבין 23.3.1986הינו "שכר מולן" לפי חוק הגנת השכר? בחוק הגנת השכר מופיעה הגדרת "שכר עבודה" וכן הגדרת "שכר מולן": " .1הגדרות... 'שכר עבודה' - לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו; 'שכר מולן' - שכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע...". לפי סעיף 17לחוק הגנת השכר מתווספים פיצויי הלנה רק ל"שכר מולן". מכאן חשיבותה של השאלה, האם תשלום זה הוא בגדר "שכר עבודה" או "שכר מולן" לפי חוק הגנת השכר. .5בית-דין זה פרש בעבר את המונח "שכר" (דב"ע לב/21- 3[1], בע' 10; דב"ע לג/1- 3[2], בע' 530; דב"ע לח/46- 0[3]; דב"ע מד/1- 4[4], בע' 189). בדב"ע לב/21- 3[1] (בע' 10) אמר בית-הדין: "אין בחוק הישראלי הגדרה כללית של 'שכר עבודה' ולמעשה אין להניח כי ניתן להגדיר שכר עבודה בהגדרה אחת, שתהיה יפה לכל המטרות". למונח "שכר" נקבעה הגדרה כללית וכן הגדרות שונות ומיוחדות לצורך חוקים מסוימים. בפירוש הרחב: "המונח 'שכר עבודה' כולל שכר או משכורת רגילים, יסודיים או מינימליים, וכן תוספות כלשהן המשתלמות במישרין או שלא במישרין, במזומנים או בעין, על-ידי המעביד לעובד, בשל עבודתו של העובד" (דב"ע לז/71- 3[5]; דב"ע מד/1- 4[4], בע' 189). דוגמה לפירוש הכולל נמצאת באמנה הבינלאומית בדבר שכר שווה לעובד ולעובדת (כתבי אמנה, כרך 15, ע' 445; ראה ספרו של צבי בר-ניב [9], "העבודה במשפט העמים", בע' 162), בה נקבע: "שכר פירושו גמול או השתכרות, בלי שים לב לכינוי או לדרך החישוב, שניתן לבטא במושגי ממון והקבוע בהסכם הדדי או בחוק או בתקנות, המשתלם מכוח הסכם עבודה בכתב או שלא בכתב, על-ידי מעביד לעובד, בעד עבודה שנעשתה, שיש לעשות או בעד שירותים שניתנו או שיש לתיתם". .6נוסף על כך נקבעו הגדרות שונות למונח "שכר" לצורך חוקים מסוימים, זאת מאחר ומשמעות המונח "שכר" שונה בחוקים וחיקוקים שונים. בחוק שירות המדינה (גמלאות) מופיע המונח "משכורת קובעת", הבא להגדיר "שכר פנסיוני", היינו השכר שהוא הבסיס לחישוב הגמלה. התשי"א-1951, מתייחס למונח "השכר הרגיל", היינו השכר לצורך חישוב תשלום החופשה השנתית של העובד. סעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית אף מגדיר את המונח "השכר הרגיל" ו"שכר עבודה לעניין [הגדרת השכר הרגיל]", וזה לשונו: "שכר עבודה... הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על-ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות, זולת אם הוסכם אחרת בהסכם קיבוצי... סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה". ועוד - לצורך חישוב פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, קיימות הגדרות שונות של המונח "שכר", בתקנות פיצויי פיטורים (שיעורי פיצויי פיטורים לעובד בשכר), התשמ"ג-1983, מופיעים המונחים המשמשים להגדרת "שכר": "שכר יסוד" (תקנה 1), "שכר העבודה הממוצע" (תקנה 4), "שכר אחרון" (תקנה 5א), כל אלה כדי לקבוע "שכר בר-פיצוי" לצורך חישוב פיצויי פיטורים. נקבעה גם הבחנה בין "שכר" לבין "החזר הוצאות". בדב"ע שם/60- 3[6] נקבע, כי "החזר הוצאות רכב" אינו בגדר "שכר עבודה" לצורך חוק פיצויי פיטורים. .7גם בית-משפט העליון הבחין בין תשלומים שונים לצורך הגדרת "שכר". בע"א 148/68[7], בע' 449ובע"א 667/70[8], בע' 720, הבחין השופט ברנזון בין "שכר עבודה ממש" לבין ה"נחשבים לשכר עבודה". כמו כן הכריע בשאלה, אלו תשלומים לעובדים או חליפיהם נחשבים כ"שכר" לצורך זכות קדימה בפרעון חובות חברה לפי סעיף 220א (1) (א) (1) לפקודת החברות (היום סעיף 354(א) (1) (א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983). .8מכל האמור לעיל עולה, כי קיימים סוגים שונים של תשלומים הנקראים "שכר", וכן הגדרות שונות של המונח, בהתאם למטרות כל חיקוק. על כן, כדי להכריע, אם התשלום שנפסק למשיב הינו "שכר עבודה" לצורך חוק הגנת השכר, יש לבחון את הגדרת "שכר עבודה" ו"שכר מולן" באותו חוק. .9האם התשלום שנפסק למשיב מהווה "שכר עבודה" לפי חוק הגנת השכר? על משמעות המונח "שכר עבודה" לצורך חוק הגנת השכר ניתן ללמוד מהסיפה של ההגדרה בסעיף 1לחוק הגנת השכר: " תשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו". המושג "עקב עבודתו" - היינו, תשלום שהעובד מקבל עקב עבודתו - מתייחס למישור הקשר בין העבודה לבין התשלום. התשלום שפסק בית-הדין קמא לא היה קשור לעבודה בפועל, אלא בא כתוצאה של פסק-הדין. המושג "ובמשך עבודתו" - היינו, תשלום שהעובד מקבל בתקופת עבודתו. התשלום שפסק בית-הדין קמא ניתן עבור תקופה בה לא עבד המשיב בפועל. אחד ממבחניו של "שכר עבודה" הוא תשלום בעד עבודה, בעת תקופה בה עבד העובד אצל המעביד. .10יש להגדיר "שכר" בהתאם למטרת חוק הגנת השכר. מטרת חוק זה הינה להבטיח כי מעבידים ישלמו שכר ולא ילינו אותו. מטרה זו מבוססת על ההנחה, כי העובד זכאי לקבל שכרו קרוב למועד בו ביצע את העבודה עבור המעביד. החוק לא דן בשאלת תשלום במקרה של פיטורים שלא כדין. מטרת החוק אינה למנוע פיטורים בניגוד לחוק או הסכם. התוצאה של הטלת פיצויי הלנה על שכר הינה להפוך את הפיגור בתשלום שכר לבלתי-כדאי. תוצאה זאת חלה על מקרים של אי-תשלום שכר שוטף, היינו אי-תשלום שכר קרוב למועד בו בוצעה העבודה. לעומת זאת, במקרה של פיטורים שלא כדין הפסיקה יוצאת מההנחה, כי העובד יחפש עבודה אחרת, העניין יידון בבית-הדין ויוכרע משך זמן סביר, אך לא מייד, ואם יזכה העובד, ייפסק לו פיצוי הולם על אי-העבודה. בהעדר מטרה בחוק הקשורה לפיטורים שלא כדין, אין להרחיב את הגדרת המונח "שכר" בחוק. תרופת פיצויי ההלנה שנקבעה בחוק הגנת השכר הינה חריגה וחריפה, ויש להרחיב תחולתו בזהירות, ורק במקרים בהם דרושה תרופה כזאת כדי להבטיח תשלום שכר במועד. .11זאת ועוד. התשלום שנפסק למשיב על-ידי בית-הדין קמא בעד תקופת איהעבודה דומה לתשלום אחר אשר נקבע בסעיף 27לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) התש"ט-1949, אשר מכוחו הותקנו התקנות. סעיף זה קובע: " .27(א) מי שנצטווה על-ידי ועדת תעסוקה או על-ידי בית-דין אזורי (הנקרא בסעיף זה 'נותן עבודה') לקבל אדם (הנקרא בסעיף זה 'עובד') לעבודה בתאריך, בתנאים ובעבודה מסוימים, ולא קיים את הצו, הריהו: (1) חייב לשלם לעובד פיצויים [הדגש שלי] על ההפסד שנגרם לעובד מחמת אי-קיום הצו; סכום הפיצויים יהיה שווה לשכר שהעובד היה מקבל אילו קיים נותן העבודה את הצו והיה מעסיק את העובד כל התקופה שבה היה חייב להעסיקו ;..." נכון כי סעיף 27דן במצב בו לא היו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, אך המקרה דומה למקרה דנן בכך שהיו צריכים להיות יחסי עובד-מעביד, והמעסיק חויב לשלם לעובד תשלום בשווי השכר שהפסיד. .12עיון בחומר מעלה מספר סוגיות שלהן לא טענו הצדדים, ומאחר והן לא דרושות להכרעה בהליך זה, נשאירן להכרעה לעת מצוא. רק נציין כי מדובר בתקפותה של תקנה 7לתקנות, לאור הוראת החוק המסמיך, והשאלה, אם תקנה שעניינה תקפות פיטורים בלי הסמכה מפורשת בחוק, יכול שתעמוד נגד הוראת חוק מפורשת, והכוונה לסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-.1970 .13בית-הדין קמא לא טעה כשפסק למשיב כפיצויים את ה"שכר" שהיה מקבל לו עבד, כאשר "שכר" - מובנו כל התשלומים כולל הפרשות המעביד לקרן פנסיה ודמי ביטוח לאומי. כמו כן תקופת אי-העבודה נחשבת כתקופת עבודה לצורך פיצויי פיטורים וותק. עם זאת, בהגיענו למסקנה כי התשלום שנפסק למשיב אינו "שכר עבודה" לפי חוק הגנת השכר, הרי שלא היתה אפשרות לפסוק פיצויי הלנת שכר על הסכום. על כן, הערעור מתקבל והחיוב לשלם פיצויי הלנת שכר מבוטל. במקומו יבוא חיוב לשלם הצמדה וריבית חוקית. הסכום שנפסק הוא סכום השווה לשכר אותו היה המשיב מקבל לו עבד, ונוסף לזה הצמדה וריבית על סכום השכר של כל חודש, כמשמעם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, ועד לתשלום הסכום בפועל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. נכותפיטוריםניצולי שואה