קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים מעל 90 אחוז נכות - שיתוק בגפיים בגין תאונת דרכים: א. כללי (1) התובע, יליד 1959 ותושב ג'באליה שבחבל עזה, נפגע ביום 25.11.92 בתאונת דרכים מרכב הנתבע .1אין מחלוקת באשר לחבות (ראה הצהרת ב"כ הנתבעת פרוטוקול 13.3.96, ע' 19), פסק הדין ענינו גובה הנזק. (2) מומחה ביהמ"ש בתחום הנוירולוגיה, פרופ' אברמסקי (במ/2) מצא כי לתובע שיתוק שלם בגפיים השמאליות (תוך פירוט) וקבע כי נכותו לצמיתות היא %90. (3) מומחה ביהמ"ש בתחום האורתופדי פרופ' פינסטרבוש (במ/3) קבע נכות זמנית מלאה של 10 חודשים מאז התאונה, וכן נכותב גובה % 10 ברגל שמאל. (4) מומחית ביהמ"ש בתחום השיקום ד"ר פרבר (במ/1) ציינה כי התובע "במצב כללי טוב, משתף פעולה, מתמצא במקום. אין התמצאות מלאה בזמן. הבנה ושיפוט נראו תקינים, אם כי לעתים היה צורך לחזור על אותה שאלה פעמיים עד שהבין (בשפת אמו - דרך מתורגמן). דיבור שוטף, לא תמיד ברור" (ע' 2). המומחית מצאה, באשר לתפקודו של התובע, כי הוא "מרותק לכסא גלגלים, ומניע אותו בחדר בעזרת רגל ימין, אינו מסוגל לעבור בכוחות עצמו מכסא למיטה, מסוגל להתפשט, אך זקוק לעזרה בהלבשה" (ע' 2), ולפיכך המליצה על מרכיבים שונים הקשורים לצרכיו. (5) המומחים נחקרו ע"י ב"כ הנתבעת (ראה להלן), והוא חולק במיוחד על חלק ממסקנות ד"ר פרבר, המומחית השיקומית. ב. כאב וסבל אין מחלוקת בין הצדדים כי בהתחשב בנכות הרפואית לצמיתות (שהיא כדעת הנתבעים, % 91 ולא % 99 כדעת ב"כ התובע) ובמספר ימי האשפוז זכאי הוא לסכום המירבי בהתאם לתקנות, וזאת ליום התאונה בצירוף פירות כדין עד לתשלום בפועל. כך אני פוסק. ג. הנכות התפקודית והפסד כושר ההשתכרות (1) ד"ר פרבר, מומחית השיקום, נחקרה ע"י ב"כ הצדדים, ובמיוחד ע"י ב"כ הנתבעים, ועמדה על חוות דעתה שתומצתה לעיל. לדעתה כמחצית הזמן שהציעה בחוות דעתה לעזרת הזולת ביום, תוקדש לצרכים אישיים - לבוש, רחצה ושירותים, והיתר לצרכי הבית (13.3.96, ע' 6). את הצורך בזמן מרובה יחסית לצרכים אישיים נימקה במצב הספסטי של שרירי הגפיים של התובע. לדעתה סיכויי התובע ללכת הם אפס (שם, ע' 9), לדעתה (ע' 10) אין התובע מסוגל לעבוד, שכן עבודות פקידות אינו יכול לעשות בשל פגיעתו המוחית והשכלתו הדלה, ואף לעבודות פשוטות אין הוא מסוגל לאמיתו של דבר, נוכח מצבו בכסא הגלגלים ונוכח מצב ידו השמאלית. "אני לא רואה עבודה שהוא יהיה מסוגל לעשות ביד אחת במשרה מלאה בישיבה, אני מאוד בספק... אני חושבת שיש לו סימנים של פגיעה מוחית למעלה מכל ספק, ואני מאוד בספק שהוא יהיה מסוגל ללמוד מקצוע חדש, במיוחד אם זה דורש לימודים" (ע' 11). לדעתה, אולי אפשר היה לשלבו בעבר בתהליך שיקומי אך הדבר מאוחר כיום, בתנאים של סביבתו במיוחד; "אילו היה בירושלים יתכן היה להגיע לעבודות יד פשוטות כמו במסגרת יד לקשיש", אבל זו תעסוקה ולא פרנסה (ע' 12, וכן ראה ע' 18). היא גם סברה כי החולה לא ניסה להתחזות בעת בדיקתו על-ידיה (ע' 14). לשאלת ביהמ"ש באשר ליכולתו המנטלית, השיבה המומחית כי "הוא מדבר לענין, משתף פעולה, אין לו פגיעה קשה. אני התרשמתי, זה חוסר התמצאות בזמן, שיכול להיות שזה ביטוי, אין לו מה לספור את הימים. אני התרשמתי מאטיות מסוימת והזמן שלקח לו לענות על השאלה...". (2) המומחה האורתופדי פרופ' פינסטרבוש נחקר ע"י ב"כ הנתבעים, ועמד אף הוא על דעתו. הוא ציין כי חוות דעתו כללה הערכה מינימלית של נזקים לגפה (17.6.96, ע' 3), והדגיש כי הנכות שקבע ניתנה בקשר לשבר ברגלו השמאלית, שלא התאחה כהלכתו, גם אם ההסברים המפורטים לא מצאו ביטוי בחווה"ד. (3) גם הנוירולוג פרופ' אברמסקי נחקר ע"י ב"כ הנתבעים. הוא עמד על כך שהשיתוק ממנו סובל התובע הוא פגיעה מוחית ולא, כפי שנשאל בחקירה, מצד שמאל, לפי תלונה קודמת של התובע. כדבריו ( 17.7.96ע' 2): "אני לא ידעתי על התלונות הקודמות. בפגיעה מרכזית שפוגעת במסילות המוטוריות שעוברות לצד הנגדי. השיתוק הוא שיתוק עם טונוס מוגבר של השריר, ערות החזרים פתולוגיים, לכן אין כל ספק שבמקרה הזה השיתוק הוא שיתוק מרכזי". ולהלן (ע' 3) "הנכות שישנה כיום הממצאים הם מרכזיים, אם תחת לזה היתה איזה שהיא תחושה היקפית אינני יכול לשפוט... ההפרעה כיום שאני מוצא היא נוירולוגית, היא כולה בגלל הפגיעה בראש. אם לפני כן היתה פגיעה אחרת, אז החישוב צריך להיות חישוב השתכרותי תפקודי". לדברי המומחה (ע' 4) הממצא הנוירולוגי הוא אוביקטיבי, ללא קשר לאמינות התובע (ראה גם ע' 5). לדעתו, עם זאת, יכול התובע לעבוד בעבודה מלאה בישיבה ככל שאינה מצריכה שימוש ביד וברגל השמאלית; במישור הנוירולוגי, אף במרכזית טלפונים (ע' 7) (זאת בניגוד לד"ר פרבר - 13.3.96, ע' 11- שפיקפקה מאוד באפשרות של התובע לעבוד כטלפוניסט). לדעת פרופ' אברמסקי אין התחזות, "במקרה הזה השיתוק הוא אמיתי... האמינות שלו במקרה הזה אין לה משקל לממצאים האוביקטיביים שאני מצאתי", ועם זאת סבר כי אין ראיה להפרעות קוגניטיביות, "תפקוד מנטלי רוחני, דברים כמו זכרון וריכוז" (ע' 6). לדעת המומחה, בידי התובע ללכת כמה עשרות מטרים בעזרת מקל, אך מעבר לכך בכסא גלגלים, והוא זקוק לעזרה בהעלאת כסא גלגלים במדרגות ובמכונית (ע' 8). (4) התובע העיד (ישיבת 21.4.96 ע' 19) באשר לתאונה קודמת בשנת 1986 (שלגביה נטען כי היתה עילת חלק מבעיותיו) "לא קרה לי שום דבר, רק שבועיים - שלושה, לא קרה לי שום דבר, חזרתי לעבודה" (תאונה זו לא גולתה בתצהיר הבריאות), ולהלן הוסיף (ע' 13) כי לא אושפז באותו מקרה. (5) (א) לדעת ב"כ התובע, בהיות התובע פועל בנין חסר כל השכלה, איבד את יכולתו להשתכר למחייתו. יש לפסוק לו איפוא נכות תפקודית מלאה. (ב) לדעת ב"כ הנתבעים יש לאמץ את עדות פרופ' אברמסקי ולהעדיפה על עדות ד"ר פרבר, קרי, לקבוע כי בתחום הזכרון והריכוז אין לתובע הפרעות קוגניטיביות. כמו כן לקבוע כי דיבורו של התובע שוטף. לפיכך סבורים הנתבעים כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע לכל היותר על מחצית הנכות הקלינית שנקבעה לו. (ג) נכון שלעתים הערכת הנכות התפקודית והערכתו של הפסד כושר ההשתכרות עשויים להביא לתוצאות שונות (ראה ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, דינים עליון ל"ט 713, שגם ב"כ התובע הסתמך עליו); מכל מקום, המדובר בנושא שבו הנסתר רב בדרך כלל מן הגלוי, כדברי השופט אור שם והשופט גולדברג בע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ'(4) 690, .712 שיקול הדעת מסור, כידוע, לביהמ"ש (ע"א 646/72 לוי נ' עמיאל, פ"ד ל"ב 589). (ד) אציין כי התובע בעדותו בביהמ"ש עשה עלי רושם של אדם שניתן לשוחח עמו, הוא היה צלול ודבריו היו ברורים. ועוד, פוטנציאל מסוים לעבודה עולה מדברי פרופ' אברמסקי. ואולם, אין ספק כי נקבעה לו נכות גבוהה ביותר, הכוללת גם מרכיב נוירולוגי רציני, ורופאת השיקום הביעה דעתה כפי שהביעה. (ה) התלבטתי איפוא באשר לסיכויי התובע לעבודה כלשהי. הגעתי לידי מסקנה כי אין זה מוצדק להכריז על התובע בגיל 37כעל שבר כלי מעתה ועד עולם. תחושתי היא, כי יש סיכוי לעבודות קלות מסוימות, אם בבית ואם מחוצה לו, ועליו לעשות מאמץ לשם כך ולמתן טעם לחייו, וכדי שתחושת הזמן לא תאבד לו חלילה, כהערת ד"ר פרבר. אין בכל אלה כדי להעניק תקוה דרמטית, אך יש מקום לפתוח סיכוי לעבודה קלה חלקית, כדוגמה, מכירת עיתונים ושבועונים מדוכן קבוע, מכירת מיני סידקית, תבלינים, או מוצר קל מוגדר (ממתקים, צעצועים), כרטיסי נסיעה וטלפון והגרלה, ואולי אף טלפנות. לדעתי יש לראות את נכותו התפקודית כעומדת על %85, וכך יחושב גם הפסד ההשתכרות לעתיד. סבורני, עם זאת, כי לעבר - עד יום פסה"ד - יש מקום לפסוק %100, וכך אני עושה. ד. בסיס השכר והפסד ההשתכרות (כולל תנאים סוציאליים). 1/ לפי עדות מר יעקב אזולאי משירות התעסוקה (13.3.96, ע' 19 ואילך) עבד התובע בין אוגוסט 1979 למארס 1980 אצל מעסיק תעשייתי, אחר כך הפסיק לעבוד דרך שירות התעסוקה וחזר לעבוד דרך השירות מאפריל 1983, הפעם בענף הבנין, עד מאי 1989; ב- 1989 חדל לעבוד ומימש זכויותיו, וב- 1992 חזר לעבוד ל- 14 יום בענף החקלאות. עוד ציין, כי כמות ימי העבודה היא בין 20 ל- 26 יום. כמו כן הניח שבכפוף לסגר מוחלט, אנשים נשואים מגיל 28 ביו"ש ומגיל 30 מעזה יכולים לעבוד בישראל. 2. משכורתו של התובע בספטמבר 1992, לפי דיווח שירות התעסוקה במסגרת ת/1, ל- 14 ימי עבודה עמדה על 705.60 ש"ח; אך בתקופות של 1983- 1989לפי אותו ת/1, היתה השתכרותו היחסית גבוהה יותר, ודבר זה מקובל גם על הנתבעים על פי הצעתם (ראה להלן), ובוודאי על פי פוטנציאל של אדם צעיר ובריא. 3. התובע עצמו העיד ואמר כי עבד כטפסן בנין והרויח בישראל 150 עד 200 ש"ח ליום, ובעזה 100 ש"ח ליום, הכל כטפסן (21.4.96, ע' 3). עוד ציין, כי מאז מלחמת המפרץ (קרי 1991) עבד בעזה (ע' 9). התובע העיד על חיפושי עבודה בבנין ביום התאונה, אך לעדות זו לא היה סיוע. 4. לדעת ב"כ התובע יש לחשב את בסיס שכרו כפועל בנין, לסך של 150ש"ח ליום התאונה, כממוצע בין שכרו לפי עדותו בישראל לשכרו בעזה. ועוד מבוקש לקבוע ממוצע של 23ימי עבודה לחודש, וכן לקבוע זכויות סוציאליות לפי ת/2, קרי %37.33, הניתנים לפדיון כתום הפסקת עבודה בת חודש. 5. לדעת ב"כ הנתבעים לא עבד התובע כלל ערב התאונה, הוא אינו טפסן בניין שכן עבד גם בענפי תעשיה וחקלאות, והשתכרותו, על פי חישוב ממוצע שכרו בשנים שבהן עבד באורח מסודר ושערוכו להיום על בסיס אמצע התקופה, צריך שתחושב על פי 456, 1 ש"ח לחודש, ובתוספת תנאים סוציאלים 995, 1 ש"ח. הצעת הנתבעים היא איפוא לחשב את הפסדי השכר לעתיד על בסיס שאינו עולה על 000, 2 ש"ח לחודש להיום. 6. לדעתי בהחלט הפריז התובע בעדותו בשכרו; יתכן כי בנין הוא התחום שהוא בקי בו יותר מאחרים, אך בצעירותו עבד כפועל במפעל תעשייתי, ובתקופה האחרונה עסק גם בחקלאות, ואין תימה בתנאים הכלכליים של עזה ובמצוקות הפרנסה. הדעת נותנת, מכל מקום, כי לא היה משיג עבודה בכל יום בישראל, וספק אם היה משיגה בעזה בכל יום עבודה. נכון שהסכום הרשום בת/ 1כשכר עבודתו בישראל בספטמבר 1992 הוא נמוך, ואכן גם נטען מדי פעם כי דיווח המעבידים לשירות התעסוקה הוא נמוך. עוד יוזכר, כי מאז מלחמת המפרץ עבד בעזה וכנראה כך בתקופה האחרונה החל לעבוד בישראל. 7. אני מעמיד איפוא באומדן את שכר התובע ליום על סך 110 ש"ח, שהוא השכר בעזה שעליו העיד תוך תוספת לפוטנציאל של אפשרות עבודה בישראל. ובאשר לימי העבודה בחודש, נראה לי כהוגן לקבוע לעבר, בהתחשב בעובדה שהתובע לא עבד באורח קבוע ערב התאונה, אומדן ימי עבודה של 17 יום לחודש. באשר לעתיד, אני מעמיד את ההפסד על 21ימי עבודה לחודש; זאת כיוון שאין לקבוע בוודאות כלשהי מה יהיה המצב הכלכלי בעזה בתקופה העתידה, שכן מחד גיסא באשר לעבודה בישראל יתכנו סגרים וצימצומים, ומן הצד האחר יתכן שיפור כלכלי בעזה גופה (ראה דיון בנושאים אלה בפסה"ד בת"א (י-ם) 305/92אבו עראם נ' אבו עראם והמאגר - כב' השופט ברנר). עוד יש לזכור, כי המגמה בישראל היא לעבור ל- 5ימי עבודה בשבוע, שהם כ- 21ימי עבודה בחודש. 8. זכויות סוציאליות: דומני כי אין מחלוקת בין הצדדים, שיש להוסיף % 37.33זכויות סוציאליות (וראה גם ת"א 5/95 עזבון זאהדר נ' כלל שצוטט ע"י התובעת). 9. סיכום נושא השכר והתנאים הסוציאליים: (1) לעבר: ההפסד מיום התאונה עד יום מתן פסה"ד יחושב לפי 870, 1 ש"ח לחודש ( 17 ימי עבודה כפול 110 ש"ח) ולכך יש להוסיף %37.33, קרי בסך הכל 568, 2 ש"ח לחודש. סכומים אלה ישוערכו ואליהם יתווספו הפרשי פירות כדין ויופחת מהם מס הכנסה כדין שלא יעלה על % 25 מהשכר המשוערך (סעיף 4(א)(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים). (2) לעתיד: בסיס השכר יהיה 130, 2 ש"ח לחודש ( 21 ימי עבודה כפול 110 ש"ח) ועוד % 37.33 תנאים סוציאליים ובסה"כ 172, 3ש"ח לחודש (מעוגל) שמתוכו יש לאשר %85, ובסך הכל 696, 2 ש"ח לחודש (מעוגל). סכום זה ישוערך למועד התאונה (נובמבר 1992) ומהם יופחת מס הכנסה כדין. ההיוון הוא 227, לגיל 65. ה. ניידות 1. התובע הגיש את חוו"ד המומחה משה קצין (ת/3), שחישב לפי תוחלת חיים 39.5 שנים ( 474 חודש) במקדם היוון 277, ושכללה אחזקת מכונית ( 1300 סמ"ק או 1800 סמ"ק אוטומטית ובהגה כוח) או הקצבה למונית - 500 ק"מ לחודש בהוצאות בסך 973 ש"ח, 1000 קמ"ש - הוצאות כ-696, 1 ש"ח. מר קצין נחקר (13.3.96, ע' 21). 2. (א) ב"כ התובעים מבקש לאמץ לעתיד, בעקבות דברי הרופאים ות/3, פיצוי לכסא גלגלים וכן ניידות לרכב, 585, 2 ש"ח בהפחתת % 10 לחודש עד גיל תוחלת חיי התובע על פי טבלאות תוחלת החיים, 73.5שנים, או מוניות ל- 1000 קמ"ש לחודש ובסה"כ 459, 1 ש"ח לחודש (לאחר הפחתה של % 25 מ-946, 1 ש"ח שבחוו"ד קצין כיוון שהמדובר בשטחים). (ב) לעבר מבקש הוא סך 558, 2ש"ח מיום התאונה עד יום פסה"ד, גם כולל הוצאות למשפחה לביקור התובע בבי"ח "אלישע" שבו אושפז. (ג) באשר לכסא גלגלים, מציעים ב"כ התובעים לאשר כסא גלגלים של "גפיים" על פי חוו"ד א. כרוך ת/ 4 (יצויין כי מר כרוך אישר שהעלויות בחוות דעתו אינן אלה שבעזה). כן מתבקשת החלפת כסא גלגלים אחת ל-3- 4שנים. 3. (א) ב"כ הנתבעים מבקש לציין את ההבדל בין ישראל לשטחים בענינים אלה, וכן קבל על העדר ראיות בכל הנוגע לנושא ניידות בעזה, והעדר קבלות בכל הנוגע לעבר. ב"כ הנתבעים מציע איפוא סכום גלובלי של 000, 75 ש"ח לניידות בעתיד, על פי הוצאות נסיעות במונית לחודש של 300 ש"ח וכן מקדם היוון ל- 5 שנים פחות מתוחלת החיים. ב"כ הנתבעים מכיר בצורך בכסא גלגלים, אך בהעדר ראיות על מחירו מציע הוא סכום גלובלי של 000, 15 ש"ח לכל התקופה. בין דברי פרופ' אברמסקי וד"ר פרבר עולה ניואנס, כאשר ד"ר פרבר רואה את התובע כמרותק לכסא גלגלים וזקוק להסעה למרחקים ארוכים יותר, ואילו פרופ' אברמסקי מדבר על אפשרות הליכה לעשרות מטרים; כך או כך אין מחלוקת בדבר הצורך בכסא גלגלים, לניידות במרחק גדול קצת יותר. (ב) נראה לי כנכון לפסוק בנסיבות כלהלן: (1) באשר לניידות לעבר: בהעדר כל קבלות, שבודאי יכלו להישמר מאז קיבלו התובעים ייעוץ משפטי עובר להגשת התביעה ב-1993, אקבע סכום גלובלי של 000, 10 ש"ח להיום. (2) באשר לניידות לעתיד, אני סבור כי הוגן יהיה לפסוק 350 ק"מ לחודש למוניות, בחישוב בעקבות חוו"ד מר קצין בניכוי % 25 לשטחים, בסך 511 ש"ח לחודש ממועד פסה"ד ועד גיל תוחלת החיים (בהעדר ראיות לתוחלת מקוצרת, אף אם זו תיתכן, אין לקבל טענת הנתבעים בענין זה), קרי בהיוון 265. (3) באשר לכסא גלגלים, בהעדר ראיות אחרות אני פוסק 000, 7 ש"ח וכן החלפה אחת ל- 4 שנים עד תום תוחלת החיים. החישוב יהיה 000, 7 ש"ח מאפריל 1993 וההחלפה בכל ארבע שנים מאז, וייעשה בהיוון בהתאם. ו. עזרת הזולת 1. (א) ב"כ התובע מבקש לחשב את הצרכים על יסוד חוו"ד ד"ר פרבר באשר לסיוע של 13- 20 שעות שבועיות. הוא מציע לאמץ את חוו"ד מר כרוך ת/ 4 באשר לעלות הצרכים, על פי הבסיס בישראל, ובסך הכל כ-160, 2 ש"ח לחודש. (ב) בעבור העבר מבוקש סכום זה עד יום פסה"ד. (ג) בעבור העתיד מבוקש הסכום עד תום תוחלת חיי התובע, בהצמדה מיום הגשת חווה"ד. 2. כן נתבעות הוצאות בעבור מלוה; התובע העיד כי הבטיח לחותנו וגיסו בעבור סיועם 000, 2 ש"ח לחודש (21.4.96, ע' 3) ובמקום אחר ציין 000, 2 לכ"א (ע' 12). חותן התובע העיד (21.4.96, ע' 15), כי סיכם עם חתנו על 000, 2 ש"ח לחודש. 3. ב"כ הנתבעים חולק: (א) לדעתו התובע זקוק לעזרה מועטת ובעלות מועטת. הוא חולק על גישת ד"ר פרבר באשר לצרכים (כגון הכנת אוכל או נקיון ואחזקת הבית), ומציע לפסוק 300 ש"ח לעתיד ( 30 שעות לפי 10 ש"ח לשעת עזרה בשטחים). (ב) באשר לעבר, ב"כ הנתבעים מוצא סתירות בחקירת חותנו של התובע והתובע עצמו, ומציע 000, 7 ש"ח בערכי היום. (ג) ב"כ הנתבעים חולק על התובע באשר לצורך במלווה, ומוסיף כי באשר לחותנו, הוכח כי הוא עבד גם בישראל ואין מקום לקבוע כי הוא אכן מסייע לו. 4(א) עזרת הזולת וליווי לעתיד: בשקלול הגורמים סבור כי יש לקבל את הערכת ד"ר פרבר באשר לעזרת הזולת בצרכים היומיומיים, ויתכן שהיא אינה כוללת, מכל מקום כעולה מלשונה, ליווי מחוץ לבית. היא לא נחקרה בענין זה. כמו כן, מתוך ההנחה כי אדם היוצא בכסא גלגלים מחוץ למקומו זקוק לליווי בדרך כלל, אני רואה להוסיף לה שעה ליום בממוצע לליווי לצרכי נסיעות וכדומה (מן הסתם יהיו ימים שבהם לא יהיו צרכי ליווי וימים אחרים שבהם הצורך יהיה של שעות אחדות). זאת גם בהתחשב בתקוה כי התובע ימצא לעצמו תעסוקה קלה. התוצאה היא כי אני קובע צורך לעזרת הזולת ועוד ליווי בסך כולל של 26 שעות שבועיות ( 19 כממוצע ד"ר פרבר ועוד 7 שעות). העלות אינה יכולה להיות זו שבישראל, בעוד חוו"ד מר כרוך מתייחסת לישראל, ובאומדן אני מעמיד את העלות על סך 12 ש"ח לשעה, שהם 312 ש"ח לשבוע ובס"ה בחישוב 30 יום בחודש סך 337, 1 ש"ח לחודש להיום (מעוגל). אלה יחושבו בהיוון עד תום תוחלת החיים. (ב) באשר לעבר, נראה לי כי היתה הפרזה מרובה בדברי התובע וחותנו באשר להבטחת 000, 2 ש"ח לחודש. אני מעמיד את סכום עזרת הזולת לעבר באומדן גלובלי בסך 000, 40 ש"ח להיום. ז. הוצאות רפואיות (1) ד"ר פרבר (במ/1) קבעה צורך בסדרת טיפולים בפיזיותרפיה, לפי 8, 10 טיפולים פעמיים בשנה כדי לשמור על טווח התנועה הקיים, ולמנוע החמרה במשך 5השנים הראשונות לאחר הפגיעה", וביקורת במרפאה נוירולוגית אחת לששה חודשים. (2) ב"כ התובעים מציע לקבוע, לפי חוו"ד מר כרוך ת/4, עלות של 115 ש"ח (ממוצע בין 100 ל- 130 ש"ח לטיפול), קרי, 070, 2 ש"ח לשנה או 172.5 ש"ח לחודש עד גיל תוחלת החיים. באשר למרפאה נוירולוגית הוא מציע, בהתאם לחוו"ד מר כרוך, סך 715, 1 ש"ח מדי חצי שנה, קרי 430, 3 ש"ח לשנה או 285 ש"ח לחודש עד גיל תוחלת החיים. (3) ב"כ הנתבעים מזכיר כי אנו מצויים בסמוך לתום 4שנים מן התאונה, והוא מציע 000, 1 ש"ח לחודש בעד הטיפולים הפיוזותרפיים שנותרו. בצדק הוא מציין כי לא הוכחה עלות טיפולים כאלה בעזה. באשר לעלות הבדיקה הנוירולוגית הוא מציע פיצוי גלובלי של 000, 10 ש"ח. (4) אכן ההמלצה היא לפיזיותרפיה לחמש שנים ראשונות. אני פוסק איפוא ל-18 טיפולים ) 92x לשנה הקרובה, סך 000, 2 ש"ח להיום. (5) באשר לעלות הבדיקה הנוירולוגית, אינני יכול לקבל כפשוטן את התוספות לבדיקות הדמיה שונות ועוד שמפרט מר כרוך, ועל יסודן נקבע הסך שציינו התובעים; דבר זה צריך היה לבוא מפי ד"ר פרבר. אני פוסק לענין זה גלובלית סך 000, 20 ש"ח. ח. התאמת דיור (1) ד"ר פרבר (במ/1) דיברה על הצורך בדירה בקומת קרקע, פתחים רחבים למעבר כיסא גלגלים וחדר רחצה מרווח כדי לאפשר קילוח בישיבה. ב"כ התובע מבקש, בהעדר ראיות, סכום גלובלי של 50 אלף ש"ח לפי אומדן; ב"כ הנתבעים מתנגד. אכן, לא הוכח כל עיקר, וגם ב"כ התובע עצמו מציין זאת, מה המצב בפועל בעניין זה, קרי, לא הוכח כי מגוריו של התובע אינם מתאימים למגבלותיו או טעונים שינוי בעקבות התאונה. לא אוכל לקבל את התביעה בראש נזק זה והיא נדחית. ט. הוצאות רפואיות (1) אין מחלוקת באשר לקבלה בענין אמבולנס בסך 300, 1 ש"ח מיום 28.4.93 (בטעות כנראה סומנה גם היא ת/4). אני פוסק סכום זה בצירוף הפרשי פירות כדין מ-28.4.93. (2) באשר לכלכלת מלווה, מסתמך ב"כ התובע על אישור מבי"ח אלישע מ-16.4.93 גם הוא סומן בטעות ת/3, שהוא מכתב אל הממשל הצבאי באשר לצורך בליווי צמוד קרוב משפחה. הוגשה קבלה באשר לשהות המלווה וכן הוגשו חשבוניות ת/ 6 (בסה"כ 508, 4 ש"ח, אך בלא שהוכח כי שולמו). ב"כ הנתבעים טוענים, כי המלווה היה נדרש לאכול גם בביתו שלו, ולפיכך אין לפסוק. (3) אכן המלווה היה אוכל גם בביתו, אך אין להשוות זאת להוצאות במקום זר בקניה ממזנון. אני פוסק באומדן סך % 75מהסכומים דלעיל כשהם משוערכים, בתנאי שיוכח בקבלות שיועברו לב"כ הנתבעים תוך 30 יום כי שולמו. י. סיכום (1) הנתבעים ישלמו לתובע את הפיצויים כמפורט לעיל, בצירוף פירות כדין עד לתשלום בפועל. (2) ינוכו הסכומים ששולמו לתובע כתשלומים תכופים משוערכים להיום. (3) חישוב הפיצויים והניכויים (כולל מס הכנסה לפי הנחוץ) ייעשו על-ידי חשב שיוסכם בין הצדדים; הם ישאו בהוצאותיו בשווה. בהעדר הסכמה, ימונה החשב על-ידי בית המשפט בעקבות בקשת אחד הצדדים. (4) הנתבעים ישלמו לתובע את הוצאותיו לרבות שכ"ט עו"ד בסך % 13 מהסכום הפסוק (על תשלומים תכופים חל שכ"ט בסך % 13- ראה ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מה' 2, תשנ"ו סעיף 636 ע' 576), בצירוף מע"מ ופירות כדין מיום פסה"ד עד לפרעון. מן האמור ינוכו הוצאות בסך 750 ש"ח בצירוף מע"מ. תאונת דרכיםשיתוק