קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה עם מלגזה עומדת: השופטת ר. חפרי וינוגרדוב: 1. התובע טוען בכתב התביעה שהגיש על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975, בסעיף 4(א) כדלקמן: " .4(א) ביום 16.10.90 נפגע התובע בתאונת דרכים, כאשר המלגזה הורידה סל בטיחות, בו מצוי היה התובע, נקרעה שרשרת הבטיחות של המלגזה, והסל נפל ארצה, יחד עם התובע (להלן - "התאונה"). על פי כתב התביעה, התובע הוא חשמלאי במקצועו והתאונה ארעה בעת עבודתו כשכיר בבתי הזיקוק לנפט בחיפה. התביעה הוגשה בבית משפט השלום בחיפה, הדיון פוצל ותחילה נדונה שאלת האחריות. בהחלטתו שניתנה ב 4.3.96 קבע בית משפט השלום (כב' השופטת ד"ר דנון) כי התאונה הנדונה איננה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. בהחלטה נוספת שניתנה ב 29.1.97 דחה בית המשפט בקשה לביטול החלטתו בקובעו כי הינה משום פסק דין שניתן לתוקפו רק בערעור. בהחלטתו מפנה בית משפט השלום לפסק דין שניתן בעניין ע.א. 149/89, 370 עזבון המנוח בורנשטיין ז"ל ואח' נ' יעקובי ואח' (פ"ד מז 630 2) וקובע כי כשם שהמנוף שנדון בעניין בורנשטיין הנ"ל הינו בגדר כלי רכב במובן היותו מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש, הוא הדין לגבי מלגזה. על חלק זה של ההחלטה אין הצדדים עוררים. מאידך קבע בית המשפט כי משבעת אירוע התאונה עמדה המלגזה במקום, בין אם המנוע פעל או לא, והחלה בעבודתה והורידה סל בו היה מצוי התובע, אין מדובר בשימוש במלגזה על פי טיבו ויעודו ככלי רכב לצורך העברה ממקום למקום אלא לצורך ביצוע עבודה. לגישת בית המשפט קמא, השימוש במלגזה להורדת סל הבטיחות, אינו שימוש מקובל של כלי רכב ובמקרה כזה מדובר בתאונת עבודה ולא בתאונת דרכים. 2. התובע מערער על פסק דינו של בית משפט השלום. ביסוד הערעור טענת התובע כי האירוע שתואר בכתב התביעה, הינו משום תאונת דרכים. את טענתו תומך הוא בפסק הדין שניתן ע"י בית המשפט העליון ב- 28.11.96 (לאחר מתן החלטתו של בית המשפט קמא בנושא החבות), בעניין ר.ע.א. 8061/95, עוזר נגד אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ 3 עמ' 532, להלן: "פסק דין עוזר". לגישת המערער (התובע) - נפגע כתוצאה מניצול הכוח המכני של הרכב. המערער מקבל כי התאונה לא ארעה תוך שימוש תעבורתי ברכב, אך טוען כי חוק הפיצויים חל עליו. לגישת המשיבים (הנתבעים) - מקום שהטענה נסמכת על החזקה בדבר ניצול הכוח המכני, על התובע להוכיח כי עת ארעה התאונה לא שינתה המלגזה את יעודה המקורי, בעוד במסגרת העובדות שפורטו בכתב התביעה ושימשו בסיס לבחינת השאלה הנדונה, אין התייחסות לשאלת יעודה המקורי של המגלזה ואין לדעת האם השימוש שנעשה בה במקרה זה, הוא חלק מיעודה המקורי. במצב זה טוענים המשיבים, אין לבית המשפט אפשרות להכריע בערעור לעניין תחולת החזקה הנ"ל ודין הערעור להדחות. 3. לדעתי, דין הערעור להתקבל, ולהלן אסביר. 4. על המקרה הנדון שארע ב 16.10.90, חל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מספר 8) תשנ"א - 1990, להלן - "תיקון מספר 8", שתחולתו הינה מה 30.9.90 (ספר חוקים 1329 תשנ"א). אין בין הצדדים מחלוקת כי המלגזה הינה כלי רכב מנועי כמשמעות המושג בחוק הפיצויים. פירושו של תיקון מספר 8 על תכליתו החקיקתית כפי שפורט בר.ע.א. 8061/95 עוזר נ' אררט הנ"ל וכפי שבא לידי ביטוי בפסיקה שניתנה לאחר מכן, מחייב לדעתי את קבלת הערעור. 5. עיקרו של פסק דין עוזר הוא פירושו של תיקון מספר 8 וניתוח מפורט של אופן החלת הגדרות החוק השונות, במהלך בדיקה האם אירוע נתון הינו בגדר תאונת דרכים, על פי חוק הפיצויים. כפי שהורנו בית המשפט העליון בעניין פסק דין עוזר, התהליך הפרשני המתבצע לעניין תחולתו העניינית של חוק הפיצויים, מורכב משלבים כאשר השלב הראשון הוא הצורך בקביעה האם המאורע הנבחן נופל לגדר ההגדרה הבסיסית של הדיבור "תאונת דרכים", שהוגדרה כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בגדר שלב זה, יש לבחון את ששת המרכיבים של ההגדרה הבסיסית כולל השאלות האם היה במאורע משום "שימוש", האם מדובר ברכב מנועי והאם השימוש ברכב נעשה למטרות תחבורה. אם אחד מהמרכיבים הבסיסיים אינו מתקיים, אין המקרה נופל לגדר ההגדרה הבסיסית. בשלב השני יש לבדוק האם נופל המקרה לגדר אחת החזקות החלוטות המרבות, כאשר הנטל לקיומה של חזקה כזו במקרה הנדון, מוטל על הטוען לקיומה. השלב השלישי עניינו בשאלה האם חלה על המקרה החזקה החלוטה הממעטת. 6. ענייננו הוא בטענה לתחולת החזקה החלוטה המרבה, שעניינה ניצול הכוח המכני של הרכב. המונח "תאונת דרכים" מוגדר בסעיף 1לחוק הפיצויים כפי שתוקן במסגרת תיקון מספר 8, כדלקמן: "תאונת דרכים - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע... וכן מאורע... או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי; ...". משהתובע נזקק לתחולת החזקה החלוטה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב, מובן כי איננו סבור שהאירוע הינו בגדר תאונת דרכים במובן ההגדרה הבסיסית של מונח זה, גם אם מוסכם על הצדדים כי מדובר ברכב מנועי. לכאורה אין המקרה בגדר ההגדרה הבסיסית ולו משהשימוש שנעשה בו עת אירע המקרה, לא היה למטרות תחבורה. 7. החזקה החלוטה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב, באה כדי לקיים את פסק הדין שניתן בעניין ע.א. 326/80 סוואעד ואח' נ' טאהא ואח' פ"ד לה 340 3, המבוסס על המבחן היעודי, מקום שההגדרה הבסיסית מבוססת על היעוד התחבורתי. כל עניינה של החזקה החלוטה בעניין ניצול הכוח המכני של הרכב, הוא ראיית מקרה הנופל לגדרה כתאונת דרכים למרות שמרכיב היעוד התחבורתי שבהגדרה הבסיסית, אינו מתקיים (עניין עוזר עמ' 561). ידה של החזקה החלוטה המרבה גוברת על יסודות ההגדרה הבסיסית שכן תכליתה של החזקה המרבה היא להכניס לגדר "תאונת דרכים" מקרים שאינם נופלים לגדר ההגדרה הבסיסית שכן יסודותיה של זו, אינם מתקיימים. כאשר מתקיימים יסודותיה של החזקה החלוטה, רואים את המקרה כתאונת דרכים אף אם אינו נופל לגדר ההגדרה הבסיסית (פסק דין עוזר שם עמ' 558, 559). 8. בעניין עוזר הבהיר כב' הנשיא ברק, כי כוונת חזקה חלוטה זו הינה לכל אותם מקרים בהם הרכב הוא "רב תכליתי", כלומר, רכב שעל פי יעודו המקורי הינו מיועד לא רק ליעוד תעבורתי, אלא גם לפעולות נוספות שאינן נופלות לגדר ההגדרה הבסיסית המנצלות את כוחו המכני של הרכב. גישה זו מקורה בהכרה כי אין לפרש את החוק באופן שהחריג (החזקה החלוטה) יבלע את הכלל (היעוד התעבורתי) ולא ישאיר לו זכר (פסק דין עוזר עמ' 567). פסק הדין שניתן בעניין עוזר דן בנפגע שעבד בטעינת מטען על משאית עומדת כאשר המטען הוטען באמצעות מנוף שהיווה חלק בלתי נפרד מהמשאית והופעל ע"י הכוח המכני של המשאית. הפגיעה ארעה בעת הרמת המטען ונגרמה מהמטען המורם. חזקה חלוטה זו תחול מקום שכוחו המכני של הרכב מנוצל להגשמת פעולות שהינן בגדר יעודו שאינו תחבורתי ובלבד שאותה עת לא שינה הרכב את יעודו המקורי. החזקה לא תחול מקום שהכוח המכני אינו חלק מיעודו המקורי של הרכב ולא תחול בגין מאורע שנגרם אומנם תוך ניצול הכוח המכני של הרכב ליעודו המקורי הלא תעבורתי, אך אותה עת חדל הרכב דרך קבע מלהיות בעל יעוד תעבורתי, כמו מקום בו הורדו מטרקטור הגלגלים (פסק דין עוזר עמ' 8-567). מאידך, מקום בו מתבצעת טעינת מטען על רכב עומד או פריקתו ממנו, באמצעות הכוח המכני של רכב עומד, מקום שאלה הינם חלק מיעודו המקורי של רכב, אשר ממשיך להיות גם בעל יעוד תעבורתי, כי אז נזק הנגרם תוך טעינה ופריקה נופל לגדר החזקה החלוטה בעניין ניצול הכוח המכני (פסק דין עוזר עמ' 570). החזקה חלה באותם מקרים בהם יש לרכב יעוד מקורי רב תכליתי והנזק נגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב ליעוד הלא תעבורתי. מאז נפסק פסק דין עוזר נדונה החזקה הנדונה כאן בעניינים שונים ובהם בע.א. 4469/95 דראוושה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ 475 3, וראה גם ע.א. 6000/93 עזבון המנוח פואז קוואסמה ואח' נ' רג'בי ואח' פ"ד נ 661 3, ע.א. 5919/96 אשטרום חברה להנדסה בע"מ ואח' נ' רשלין ואח' פ"ד נ 697 3. 9. בענייננו, עליו חל כאמור נוסח החוק על פי תיקון מספר 8, אין חולק עוד, כפי שקבע בית משפט קמא, כי מדובר בכלי רכב מנועי. לא מזמן דן בית המשפט העליון בעניינה של מלגזה (ר.ע.א. 613/95 קרנית נ' עופר נחום ואח’, לא פורסם עדיין, להלן - "עניין נחום") ושב וציין כי לצורך פירוש החזקה הנדונה אין נזקקים להגדרת השימוש ברכב מנועי הנזכר בהגדרה הבסיסית וראה גם ע.א. 5919/96, ר.ע.א. 5972/95 אשטרום בע"מ ואח' נ' רשלין ואח' הנ"ל. בעניין נחום דן בית המשפט בהגדרה הבסיסית של "רכב מנועי", עניין שנדון גם בע.א. 5847/96, ר.ע.א. 1626/96 חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' סובח ואח' פ"ד נ .819 3בענייננו - אין עניין זה במחלוקת, אך ניתן להעזר בדברי בית המשפט בעניין נחום בשאלת יעודיה השכיחים של מלגזה. מציין כב' השופט אור בעניין נחום, כדלקמן: "דומני כי אין חולק כי למלגזות ככלל, שני יעודים שכיחים. יעוד אחד, שעליו עמדתי לעיל, הוא להוביל מטענים ולשאתם ממקום למקום. יעוד זה הינו יעוד תעבורתי. יעוד שני, הוא להניף מטענים ולהורידם. כך, עשויה מלגזה לסייע בפריקה או בטעינה של כלי רכב אחר, או בנסיבות אחרות, לערום מטענים אשר מצויים בחצריו של מפעל. יעוד שני זה אינו נחשב יעוד תעבורתי" (סעיף 12לפסק הדין). כב' השופט אור מציין כי בעיקרם של דברים, דומה המלגזה למשאית ועליה מנוף, כחלק בלתי נפרד שלה, המסייע לה בהעמסה על המשאית ובפריקה ממנה כאשר האבחנה בין שני הכלים נוגעת בעיקר למרחק אשר כל אחד מהם נועד להוביל את המטענים שבו, אבחנה העשויה לחייב הבדלים תכנוניים וטכניים שונים, אך כי בסופו של דבר כשם שמשאית ועליה מנוף תחשב לכלי רכב, כך גם המלגזה וכי כשם שתאונה שארעה עקב ניצול הכוח המכני של רכב משאית להפעלת המנוף שעליה, תחשב לתאונת דרכים במובן חוק הפיצויים, כך גם תאונה שארעה עקב ניצול הכוח המכני של המגלזה להפעלת המלגז. עוד מציין כב' השופט אור כי פעולת המלגזה כוללת גם הנפה של מטענים והורדתם באמצעות מלגז גם אם עיקר ניצולה הוא העברת המטען ממקום למקום, כשהמלגזה נעה ככלי רכב לכל דבר (סעיף 14לפסק הדין). 10. נשוב לענייננו. מהסקירה שהובאה לעיל עולה כי מלגזה הינה רכב דו תכליתי או בלשון אחר - דו יעודי. יעודיה השכיחים הם הובלת מטענים ונשיאתם ממקום למקום, הוא היעוד התעבורתי. יעודה האחר הוא הנפת מטענים והורדתם שאינו נחשב יעוד תעבורתי. שניים אלה הם יעודיה המקוריים. עוד הוברר כי אין להזדקק לעניין פירוש מרכיב השימוש שבחזקה המרבה לפירוש המונח בהגדרה הכללית. 11. בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי לא מדובר בתאונת דרכים לאור קביעתו כי השימוש שנעשה ברכב למטרת הורדה והרמה אינו בגדר השימוש הרגיל והמקובל ברכב שהוא תנועה והעברה ממקום למקום תוך שהסתמך על פסק דין בורנשטיין שעניינו היה בתקופה שבטרם תיקון מספר .8 עיקר פסק דין זה הוא בשאלת היות הכלי שנדון שם משום רכב מנועי. בפסק דין זה פסק אמנם כב' השופט בך, אגב אורחא, כי "שימוש" על פי החוק יתקיים כאשר הרכב מופעל על פי טיבו ויעודו כרכב, אלא שכאמור, בפסק דין עוזר הובהר כי על פי תיקון 8 אין לפנות לעניין פירוש החזקה החלוטה בנושא ניצול הכוח המכני של הרכב, להגדרה הבסיסית וכי החזקה מתייחסת לרכב בעל יעוד רב תכליתי ויש להתחשב דווקא ביעוד הלא תעבורתי של הרכב ובלבד שהרכב לא שינה את יעודו המקורי (שם, עמ' 569, 570). משזהו פירושה של החזקה ומשכוונתה לחול על רכב רב תכליתי, יש לבדוק לצורך תחולתה, מהם יעודיו המקוריים של הרכב. 12. הנפגע במקרה שבפנינו הורם בתוך סל ובעת הורדתו נקרעה שרשרת הבטיחות של המלגזה והסל נפל ארצה ובו התובע. מכאן, לכאורה, ארעה התאונה תוך שימוש בכוח המכני של הרכב, לביצוע פעולה שהינה בגדר היעוד הבלתי תעבורתי של המלגזה שהינה רכב דו תכליתי. סייג לתחולת החזקה המרבה הוא כי בעת השימוש הנדון, לא שינה הרכב את יעודו המקורי. הנתבעת אינה טוענת כי אסור להעמיס בסל אדם, אלא סבורה, כי בכך שבסל הורם אדם יש משום שינוי היעוד המקורי של הרכב. איני סבורה כך. נראה לי כי שינוי היעוד המקורי אליו מתכוונת החזקה עניינו במניעת הרכב מאפשרות ביצוע יעודו המקורי ולא בשאלת טיבו של המטען שהרים והוריד. אכן, לאור לשונה של החזקה, יש לבדוק מהו יעודו של הרכב ולעיל הוברר כי הרמת והורדת מטען הינה בגדר יעודה המקורי של מלגזה ועל כך לכאורה לא חולקת גם הנתבעת. אין במקרה שלפנינו בטיבו של המטען כדי שינוי יעודו המקורי של הרכב. ביצוע הפעולה במהלכה נפגע התובע לא הביא לשינוי יעודו המקורי של הרכב, שעסק בפועל בביצוע פעולת הרמה והורדה, היא היא יעודו המקורי הבלתי תעבורתי של המלגזה. 13. אכן בפסק דין 6000/93 עזבון המנוח קוואסמה נ' רג'בי (פ"ד נ' (3) 661), ציין בית המשפט כי הערעור שבפניו לא יוכרע על יסוד טענות הקשורות לשינוי היעוד המקורי של הרכב שכן יעודו המקורי של מערבל והפעולות שניתן לעשות על פי יעוד זה לא הובהרו והדין שם הוכרע על פי דרישת הסיבתיות המשפטית בין המאורע לניצול הכוח המכני, אלא, שבפנינו נדון עניינה של מלגזה, כלי רכב דו תכליתי שיעודה המקורי, כפי שצויין בפסק דין נחום, כולל הרמה והורדה של מטען. הנטל להוכיח תחולת החזקה הוא על הטוען לתחולתה. נראה לי כי הנוסח המובא בכתב התביעה די בו, גם אם אינו מפורט ביותר, לטענה לתחולת החזקה במקרה זה. משיש בפסיקה כדי להנחותנו בדבר יעודיה המקוריים והשכיחים של מלגזה ואף להביא למסקנה, על בסיס הנטען בכתב התביעה, כי אין בפעולה במהלכה נפגע התובע משום שינוי היעוד המקורי של המלגזה, יצא התובע במקרה זה ידי חובתו. עיקר הטיעון בפני בית משפט קמא התייחס להיות הרכב רכב מנועי או אי היותו כזה והתרכז בחלק ההגדרה של המונח רכב מנועי בגדר ההגדרה הבסיסית. באותו שלב, כמו גם עת ניתנה החלטת בית המשפט קמא, לא בא עדיין פסק דין עוזר לעולם. משנולד, מבקש התובע להנות ממנו ומבקש להשתית את תביעתו על החזקה החלוטה שעניינה כפי שהוברר, ביעודו הבלתי תעבורתי של רכב דו תכליתי. פסק דין עוזר חידש הלכה החלה בנסיבות הנדונות בתיק זה, לאור מועד התאונה. לאור הפסיקה שניתנה עד היום, ניתן לקבוע כי הארוע הנדון כאן אכן נכנס לגדר החזקה החלוטה הנדונה. על כן יש לומר כי התאונה ארעה עקב ניצול הכוח המכני של הרכב וכי מדובר בתאונת דרכים. 14. התוצאה היא אם כן, כי לדעתי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית משפט השלום לדיון בשאלת הנזק. לאור טיבה של המחלוקת, ישא כל צד בהוצאותיו. ר. חפרי וינוגרדוב, שופטת י. יעקבי-שווילי, ס. נשיא: לצערי אינני יכול להסכים למסקנתה של חברתי השופטת חפרי-וינוגרדוב, והדברים אמורים לגבי החוליה שבקטע 12של פסק דינה, היינו לקביעתה שאין נפקה מינה בין מטענים סתם ל"מטען אנושי". המחלוקת בין ב"כ הצדדים הצטמצמה מאד, ומתמקדת בסופו של דבר בנקודה הנ"ל, וזאת לאחר שהוסכם שהמלגזה הנדונה היא כלי רכב מנועי כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד, וכן לאור זאת שאין הנתבעים חולקים למעשה על כך, שגם טעינה ופריקה והובלה של מטענים היא ייעוד מייעודי המלגזה. עיקר עוקצה של המחלוקת נעוץ בשאלה האם חל הסייג שבסעיף 1לחוק שמלותיו: "ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". חברתי סבורה, כפי שטוען ב"כ התובע, שמשנקבע שאחד מייעודי המלגזה הוא הובלת מטענים, מה לי מטען שהוא סחורה או תוצרת, ומה לי מטען שהוא אדם הנמצא בסל הבטיחות של המלגזה. כזכור, הדיון התנהל בבימ"ש קמא על סמך הנטען בכתב התביעה לגבי האופן שבו ארעה התאונה. הנוסח בכתב התביעה לקוני מאד, וכל אשר נאמר בו הוא: "כאשר המלגזה הורידה סל בטיחות, בו מצוי היה התובע, נקרעה שרשרת הבטיחות של המלגזה, והסל נפל ארצה יחד עם התובע (להלן "התאונה")." ב"כ התובע טוען "מלגזה זה מושג שלא צריך להביא עליו ראיות והכל יודעים מה זה". אינני סבור שפשטנות זו בהכרח נכונה, ואם צריך ראיה לדבר, הריהי מצויה בהסתייגות ובאזהרה שבפסה"ד של ביהמ"ש העליון ברע"א 613/95 (קרנית נ. עופר נחום ואח') שאוזכר ע"י חברתי (ראה קטע 15 שם). אין זה גלוי וידוע לכל מה ייעודה של מלגזה,ולא כל המלגזות שוות. אכן, בעניננו כאמור, גם הנתבעים אינם חולקים שאחד הייעודים של המלגזה דנן הוא הובלת מטענים והעמסתם. ואולם הקף הייעוד הזה אינו ברור מעצמו, ואין זה בגדר פשיטא שהוא כולל גם הרמת אדם ולכל מטרה שהיא. הייתי מסכים לקבוע שכאשר אדם נלוה למטען המועמס על הזרוע של מלגזה, כדי לטפל במטען לצרך פריקתו או טעינתו, תיחשב הימצאותו שם כחלק מהייעוד של נשיאת מטענים והובלתם, ולא יהיה בכך משום שינוי "הייעוד המקורי" בשעת ניצולו של הכוח המיכני. (אולי זה היה המצב במקרה שנדון בפרשת קרנית נ. עופר נחום הנ"ל. אני משער זאת מתוך האמור בקטע 2 של פסה"ד שם, "שהמשיב ישב על המשטח אשר בראש תורן המלגזה שהיה מורם". משמדובר במשטח, אולי הכונה למשטח של מטען). אולם בעניננו יתכן שהימצאותו של התובע בסל הבטיחות המורם, לא היתה כלל בהקשר למטען כלשהו שהמלגזה עסקה בו. ומדוע? ראשית, אין רמז למטען בנוסח המופיע בכתב התביעה. שנית, התובע הועסק כחשמלאי, ולא כאיש שעוסק בטעינה ופריקה. ניתן להעלות השערה, למשל, שהתובע נכנס לסל הבטיחות המוגבה, כדי להימצא בגובה, לצרך עבודה בקו חשמלי או בגוף חשמלי. כאמור, המשפט התנהל בבימ"ש קמא על סמך העובדות שתוארו בקיצור נמרץ בכתב התביעה. הרקע ההלכתי שהיה ידוע בימים ההם היה שונה, שכן פסה"ד בפרשת עוזר ניתן לאחר החלטת בימ"ש קמא. משהועמדה ההלכה על מכונה בפס"ד עוזר, וכן ניתן פסה"ד בענין עופר נחום, נתבררו יותר השאלות העובדתיות הנחוצות להכרעה נכונה במחלוקת שבמשפטנו. כדי שהדין לא יוכרע ב"ערפל" עובדתי, וכדי שלא יזכה מי שאינו זכאי ושלא ייפטר מי שחייב, משל כאילו בהטלת פיסות עסקינן, מן הראוי שהמחלוקת תוכרע לאחר ברור העובדות, ולא על סמך הניסוח השטחי שבכתב התביעה. אילו דעתי היתה נשמעת, היינו מורים להחזיר את הדיון לבימ"ש קמא, כדי שייטענו ויוכחו העובדות הרלבנטיות הנכונות לגבי תאור נסיבות התאונה, ולאור קביעת העובדות והמסקנות, יוכרע הדין. ההוצאות בערעור, ייקבעו על ידי בית משפט קמא, לפי תוצאות המשפט. י. יעקבי-שווילי, ס. נשיא השופט מ. הס: אני מסכים לחוות דעתו של כב' סגן הנשיא, השופט י' יעקבי-שווילי, ומצטרף אליה. מ' הס, שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של סגן הנשיא, י' יעקבי-שווילי. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מלגזה