פסק דין 1. לפניי תובענה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, אשר על פי הנטען נגרמו לתובעת עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 4/3/2010, עת נהגה ברכב מ"ר 62-915-14. 2. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "החוק") . רקע עובדתי: 3. התובעת הינה ילידת 19/4/60, בעלת פעוטון בעיסוקה. בעת התאונה הייתה התובעת בת 50 , ועתה הינה בת 56 שנים. 4. הנתבעת במועד הרלוונטי לתביעה ביטחה את הרכב הנ"ל והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה. 5. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת באזורי גוף שונים ופנתה כמה ימים לאחר מכן לביה"ח "הר הצופים" בירושלים שם אובחנו אצלה כאבים בגב, בכתף שמאל ורגישות בסיס אגודל יד ימין. היא טופלה לאחר התאונה בקופת חולים ונזקקה לטיפולי רפואיים, ביניהם טיפולי ריפוי בעיסוק וקינזיולוגיה. 6. הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הנכות הרפואית: 7. התובעת נבדקה ע"י אורטופד מומחה בכירורגיה אורטופדית, ד"ר אהוד שרצר, אשר מצא בבדיקת כף יד שמאל נפיחות של מפרק PIP באצבע 2, הפרעת כיפוף חלקית של PIP 2 שמאל, וקשיון נוח של הכיפוף. כן אבחן המומחה כאבים ונזק ניווני במפרק CMC . עם זאת קבע המומחה כי הפגיעה אשר הינה פועל יוצא של התאונה היא הגבלה של התנועה במפרק PIP אצבע שניה הגורמת לקישיון נח של התפיסה כאשר הנזק במפרק-CMC היה קיים כבר עובר לתאונה. 8. המומחה קבע כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 7% בגין הפגיעה לפי סעיף 44(3) לתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956. הנתבעת חלקה על קביעתו של המומחה בתחום האורטופדיה בכל הנוגע להיותה של הפגיעה ביד פועל יוצא של התאונה, כאשר עיקר טענת הנתבעת התבססה על היעדר תיעוד של פניה של התובעת לרופאים בתלונות על כאב אשר הופיע רק לאחר חודשים ארוכים מיום התאונה וטענה להעדר תיעוד רפואי קודם בתיקה בקופת חולים בשל היותה של התובעת עולה חדשה. הנתבעת שלחה למומחה שאלות הבהרה כאשר הוצגו בפניו בצורה מלאה כל הסתייגויותיה. עם זאת המומחה עמד על נכונות קביעתו וחוות דעתו: המומחה ציין מפורשות כי ככלל אכן אם תלונה מסויימת הופיעה אך ורק לאחר התאונה אין לשייכה לתאונה, אולם במצב בו קיים תיעוד על פגיעה בזמן אמת ותלונות מאוחרות אשר ברי כי הינן המשך התלונה המקורית הרי אין בחסר תיעוד רפואי של חודשים מספר לנתק הקשר לתאונה. המומחה ציין כי הפער בתיעוד הרפואי יכול בהחלט להיות מוסבר בהזנחה כלשהי מצד הנפגעת בקבלת טיפול רפואי. באשר לטענת הנתבעת לחסר בתיעוד רפואי עובר לתאונה לנוכח היותה של התובעת עולה חדשה הרי שהמומחה ציין כי ספק אם השגת תיקה הרפואי מצרפת, ארץ הולדתה, היה בו לשנות את פני הדברים. 11. לאור האמור לעיל הרי שהנתבעת לא הניחה ביסוס כלשהו להתערבות ביהמ"ש בקביעותיו של המומחה, אשר הותיר רושם חיובי . לאור הסבריו המפורטים של המומחה בעדותו לא מצאתי כל פגם בשיקול דעתו, ולא שוכנעתי כי יש סיבה לסטות מחוות דעתו. 12. זאת ועוד, המומחה הרפואי אשר בדק את התובעת, מונה ע"י בית המשפט, ולפיכך אין לו כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה. בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד, 20.11.06) : "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל: "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה הייתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: ריבלין). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט". 13. לאור האמור לעיל אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה. יוצא, אפוא, כי נגרמה לתובעת נכות רפואית בשיעור של 7% כתוצאה מן התאונה. הנכות התפקודית: נכות תפקודית אל מול נכות רפואית 14. המונח "נכות תפקודית" מבטא הגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחת משיעור הנכות התפקודית. בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12.10.78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב (3) 792, 800- 801 (8.6.95) נקבע כדלהלן: "ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראייה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו." 15. בענייננו נטושה המחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובעת בעקבות התאונה. 16. לטענת התובעת, אין מדובר בנכות שולית וזניחה, אלא בנכות רפואית המסבה לה מאז התאונה כאבים, נפיחות והגבלה בכיפוף אצבע יד שמאל, כאשר אלו משפיעים על התפקודיים היומיים שלה ועל עבודתה כמפעילת עסק משפחתון בביתה, עבודה הכוללת הפעלה קבועה וממושכת של שתי ידיה, בין היתר לצורך טיפול בילדים, האכלתם, החלפתם ועוד. 17. לעומתה, הנתבעת סבורה מנגד כי הנכות התפקודית של התובעת אינה מגעת כדי נכותה הרפואית, וקיים פער של ממש בין מגבלותיה מבחינה רפואית לבין יכולתה לעבוד ולתפקד. לטענתה, מדובר בפגיעה זניחה אשר אין בה להשליך על יכולת תפקודה, וכאשר לטענתה, התובעת השביחה שכרה מאז התאונה, אולם בחרה להציג בפני בית המשפט מצגי שווא לעניין שיעור השתכרותה עובר לתאונה. דיון: 18. התובעת במקצוע ה לטענתה עובר לתאונה שימשה כאמור כמפעילת משפחתון בו טיפלה בביתה בתינוקות. אין ספק כי ביחס לעבודה זו לנכותה האורטופדית של התובע ת יש בעיקרון השלכה תפקודית, שכן מדובר בעבודה הכוללת רכיב פיזי מובהק - הרמת ילדים, החלפתם, האכלתם, רחיצתם ועוד עבודה פיזית אשר תיאורה כנטען בתצהירה של התובעת בסעיפים 9-10 לא נסתר. 19. בהחלט סביר כי התובעת התקשתה מיד לאחר התאונה לשוב לתפקידה בו עבדה, והמגבלה בתפקוד ידה אכן נותנת אותותיה בהיבטים כלשהם, אך אני סבור כי השלכת נכות זו על תפקודה באופן הנטען על ידיה לא הוכחה כדבעי: 20. כך, התובעת לא הציגה בפני בית המשפט קבלות או מרשמים על שימוש מוגבר בתרופות נגד כאבים עד היום או היזדקקות לביקורים אצל רופאים בעניין פגיעתה עד היום, אלא אך ורק מהתקופה הסמוכה מאוד לתאונה. פגיעה תפקודית כנטען על ידיה, הייתה באה לידי ביטוי עד היום בין היתר בטיפולים רפואיים מוגברים. בהחלט מצופה היה כי בידי אדם הסובל ממגבלות תפקודיות כה קשות תוך כאבים והגבלות בתנועה יהיה תיעוד עשיר יותר המתעד למצער שימוש משמעותי יותר בתרופות משככות כאבים וביקורים חוזרים לכל הפחות אצל רופא משפחה עד היום. 21. התובעת חרף טענתה כי נזדקקה לטיפולי ריפוי בעיסוק וקינזיולוגיה אף לא הציגה תיעוד כי אכן פנתה לקבלת טיפולים כאלו מלבד קבלות בודדות על אוסטיאופת, כאשר למצער היה מצופה כי תנצל זכותה לטיפולים פיזיוטרפיים שנתיים, אולם גם זאת לא עשתה. הדעת נותנת כי אדם הסובל ממגבלה תפקודית בשיעור הנטען ע"י התובעת, מגבלה שהביאה לסיום פעילות עסקה היה פונה באופן קבוע במהלך השנים לטיפולי פיזיוטרפיה, ריפוי בעיסוק ועוד, והיה בידיה תיעוד על כך. 22. התובעת אף טענה כאמור כי התקשתה בביצוע עבודתה, והחל משובה לעבודתה נעזרה באמה ובחמותה (פרוטוקול הדיון מיום 2.5.16 עמ' 5 ש' 2-3) עד שלבסוף חרף עזרתן עקב מגבלותיה נאלצה לסגור את עסקה בשנת 2015. בהחלט ראוי היה לצפות כי התובעת תזמן לעדות את אמה וחמותה על מנת שיעידו מכלי ראשון על קשייה בתפקודה בעסק, על העזרה אשר העניקו לה עקב מגבלותיה, ועל הצורך לסגור העסק עקב מגבלות אלו, אולם התובעת באופן תמוה בחרה שלא לזמן עדות חיוניות אלו לביהמ"ש לגבות טענותיה. הימנעות זו פועלת לחובתה. "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." ( ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 4712 ב.ג. את א.נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ). 23. זאת ועוד, מהדו"חות שנערכו ע"י מנהל החשבונות של התובעת שצרפה התובעת באשר להכנסתה עובר לתאונה ניכר כי אכן שכרה הושבח עם השנים לאחר התאונה: כך בשנת 2009 עמדו הכנסותיה על כ-7,000₪, בשנת 2010 שנת התאונה אשר התרחשה בתחילת השנה עמדו הכנסותיה על כ- 50,000 ₪, בשנת 2011 על כ30,000 ₪, ב-2012 על כ- 35,000 ₪, בשנת 2013 עלייה ל-כ-59,000 ₪ ובשנת 2014 עלו הכנסותיה ל-76,000 ₪. התובעת לא זימנה את מנהל החשבונות להעיד על הדוחות ולא הציגה נתונים רשמיים כדבעי לגבי כל השנים אלא רק על חלקן (2009-2012), אולם מהנתונים שצרפה עולה כי גם לשיטתה הכנסתה הושבחה מאוד בשנת התאונה לעומת שנת 2009 עובר לתאונה, ויש לזכור כי התאונה התרחשה בתחילת שנת 2010, כך שאין ספק כי העלייה הדרמטית בהכנסתה התרחשה בחלקה המכריע לאחר פגיעתה. במשך שנתיים לאחר מכן אמנם הכנסתה ירדה מעט, אולם עלתה באופן דרמטי בשנת 2014. מכאן ניכר כי תפקודה העקרוני של התובעת לא נפגע. הירידה בשנתיים לאחר שנת התאונה עשויה להיות מוסברת מגורמים רבים, ביניהם מצב השוק, זאת כאמור במצב בו בשנת התאונה עצמה השביחה התובעת, אשר סבלה מנכות, כבר החל מחודש מרץ את הכנסותיה דרמטית. 24. התובעת אף ניסתה להעצים את פגיעתה בכך שטענה בתצהיר המשלים (נ/1) כי הכנסתה עובר לתאונה עמדה על 15,000 ₪ לחודש, נתון שאינו מתיישב כלל וכלל עם הנתונים שהציגה, ועת עומתה עם טענתה זו הכחישה כי אמרה זאת והטילה האשמה בתרגום לקוי של המזכירה (פרוטוקול הדיון מיום 2.5.16 עמ' 7 ש' 21-25). יש לציין כי בביהמ"ש טענה התובעת גם בשונה מן הנתונים החשבוניים כי הכנסתה עובר לתאונה עמדה על 6,000 ₪. נוסף על כך, עת עומתה עם העובדה כי לא פנתה לרופא בתלונה על כאבים בידה עד חודש נובמבר 2010, הסתבכה בסתירות, עת גרסה תחילה על מנת לבסס טענה על אודות כאבים המצריכים פנייה לרופא, כי פנתה לרופא, אולם לא שמרה את התיעוד (עמ' 5 ש' 12, 31). מייד כשנוכחה לדעת כי ביד בא כוח הנתבעת צילום של תיקה הרפואי שינתה טעמה, טענה תחילה כי אכן קבעה תורים לאורתופד, אולם לא מימשה אותם עקב שעות עבודה מאוחרת (עמ' 6 ש' 6). מייד לאחר מכן גרסה לפתע כי לא פנתה לרופא כי "קיוותה שזה יסתדדר מעצמו" כי אינה אוהבת ביקורים אצל רופאים (עמ' 6 ש '12) 25. יתר על כן, יש אף לזכור שהפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי "נכויות בשיעור נמוך,של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה" (קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191). לאור האמור לעיל אף אם נגרמה לתובעת נכות תפקודית היא פחותה משיעור נכותה הרפואית. בנסיבות אלו אני מעמיד נכותה על 5%. אציין כי בפסקי הדין אשר צרפה התובעת אין כדי לסייע לה, שכן אין נסיבותיהן זהות לנסיבות המקרה שלפני, ולמעשה בענייננו מתקיימות נסיבות המקשות על החלתם על המקרה דלהלן. הפסד השתכרות לעבר: 27. לטענת התובעת, בשנה עובר לסגירת העסק עמדו הכנסותיה על 6,000 ₪ (ת/5) כאשר אלמלא התאונה היו אף גבוהות יותר, שכן התאונה מנעה את קידום העסק. עם זאת לצרכי חישוב לנוכח הטעויות שנפלו במוצגיה השונים נכונה התובעת לערוך חישוב על בסיס שכר מינימום ונכות בשיעור 10%. 28. מנגד טוענת הנתבעת כי אין לפסוק לתובעת כל פיצוי בגין הפסד לעבר כיוון שמייד לאחר התאונה השביחה שכרה זאת בהשוואה לשנת 2009, בה הכנסתה הכוללת עמדה על כ-7,000 ₪. 29. אכן מהנתונים שהציגה התובעת עצמה, נתונים שנערכו בידי מנהל חשבונות מטעמה, ניכרת כאמור עלייה דרמטית בהכנסותיה עובר לתאונה בהשוואה להכנסותיה בשנת 2010 מייד לאחר התאונה, וכך גם במרבית השנים לאחר התאונה, להוציא שנים 2011-2012 שאמנם משקפות ירידה לעומת שנת 2010, אולם עלייה בהשוואה להכנסותיה של התובעת עובר לתאונה! כאשר התובעת אף לא הוכיחה כי אלמלא הפגיעה היה עולה בידה להשביח הכנסותיה אף יותר. עם זאת מהספק שמא פגיעתה של התובעת הביאה להפסד כלשהו לעבר נכון אני לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בגין הפסדיה לעבר בסך 1,000 ₪. הפסד השתכרות לעתיד: "אכן בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמה אנו בעיננו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הנטל עלינו לגלות את צפונות העתיד- עתיד שיהייה ועתיד שלא יהייה – ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים" בע"א 90/2061 מרצלו נ' מ"י (פ"ד מז 1 802, 822 01/03/93). 30. התובעת טוענת כי יש לחשב הפסדיה לעתיד על בסיס נכות תפקודית ששיעורה 10% ושכרה עובר לתאונה בסך 6,000 ₪ כאשר לצרכי פשרה נכונה לחישוב בהתאם לשכר המינימום. 31. הנתבעת מנגד טוענת כי התמונה אותה מבקשת התובעת לצייר לגבי יכולותיה ותפקודיה מגמתית ומוקצנת, ולא ייגרם לתובעת הפסד השתכרות לעתיד, לא כל שכן בשיעור אותו היא מציגה. הנתבעת מציעה פיצוי גלובאלי בסך 10,000 ש"ח 32. בהמשך לקביעותי בנוגע לנכות התפקודית, הרי מחד גיסא כיום לאחר התאונה התובעת שבה לעבודתה ללא הפסדים והשביחה שכרה. בהמשך לקביעותי בנוגע לנכות התפקודית, הרי נכותה הרפואית של התובעת היא נכות נמוכה. לטענותיה של התובעת בדבר הפגיעה בתפקודה אין, כאמור, כל תימוכין רפואיים, ואין הן תואמות את המציאות העובדתית של השבחת שכרה כאמור. 33. עם זאת, מאידך גיסא לא נסתרו ע"י הנתבעת קביעותיו של המומחה ביחס לשיעור נכותה הקבועה וכן בנוגע לכאבים והגבלות התנועה אשר נגרמו כתוצאה מן התאונה. בהחלט יתכן כי התובעת תידרש בהמשך דרכה לעבודות שלמצער יצריכו פעילות פיזית שאינה תואמת מגבלותיה, ולמגבלות בתנועות עלולות להיות השלכה כלשהי, במיוחד על עבודה עם ילדים או כל עבודה פיזית אחרת אליה תדרשה התובעת במצב בו אין השפה העברית שגורה בפיה. פגיעתה זו של התובעת תבוא לידי ביטוי אם תחליט לתור אחר עבודה חדשה ולעבוד עד גיל 67 או 70 כעצמאית. יש אף לזכור כי עפ"י הפסיקה, יש לפסוק פיצוי לעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה. ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' בורבה פד"י מט ((2) 257 23.11.94). 34. לפיכך אני מוצא לנכון לפסוק לתובעת פיצוי לפי מחצית החישוב האקטוארי על בסיס שכר מינימום (כהצעתה בסיכומיה), 4,300 ₪ ונכות תפקודית של 5% = 11,685 ₪. 35. אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שייגרמו לתובעת בעתיד יגרמו לה גם הפסדים בעתיד של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד ימנע מלהפריש. בהתאם לאמור בפסק הדין שניתן בת.א (מחוזי-חיפה) 10-04-XX951 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר 12% מהפסדי העבר והעתיד = 1,522 ₪. הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה 36. התובעת טוענת כי נגרמו וייגרמו לה הוצאות רפואיות בשל ביקורים אצל רופאים, היזדקקות לתרופות, טיפולים אלטרניביים, נסיעות לטיפולים ועוד. היא עותרת לפיצוי כולל בסך 20,000 ₪. 37. מנגד טוענת הנתבעת כי ככל שהתובעת זקוקה לטיפולים כלשהם מקורם במצבה עובר לתאונה, ובכל מקרה כל הוצאותיה מכוסות ע"י קופת החולים בה היא חברה. 38. אכן בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים עפ"י סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק. התובעת נזקקה לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לה באמצעות קופת החולים בה היא חברה. כן נזקקת לתרופות הכלולות בסל הבריאות שמיום 1.1.2010 מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010 התשנ"ט 2009 לא נגבית השתתפות עצמית בעבורן, וניתן פטור אף מהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים גם אם התאונה התרחשה עובר לתיקון. על כן אין מקום לפצותה מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח'). רק מן הספק שמא נשאה התובעת בהוצאות רפואיות כלשהן אני פוסק לה פיצוי גלובאלי כולל לעבר ולעתיד בסך 5,000 ₪. עזרת צד ג' בעבר ולעתיד 39. התובעת מציינת בסעיף 20 לתצהירה כי לאחר התאונה התקשתה בביצוע עבודות משק הבית השונות ונעזרה הן באימה ובחמותה והן בעזרה בשכר בעזרה בשכר כאשר לנוכח מומה תיזדקק כל חייה לעזרה בשכר. 40. לעומתה טוענת הנתבעת בסיכומיה כי התובעת לא הוכיחה בראיות כדבעי הזדקקותה לעזרת צד ג', ובכל מקרה היזדקקותה לעזרה נובעת מצבה עובר לתאונה. 41. הלכה היא כי פיצויים בשל עזרה יפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני ביהמ"ש, וכאשר מדובר בפיצוי של עזרת הזולת פסק ביהמ"ש זה מכבר כי: "מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת ועל כן ראוי להביא ראיות ברורו ת הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה. (ע"א 619/86 שחר זר מתכות בע"מ נ' שלום אטדגי תק-על 90(30) 551, 553 29.10.90 ). . 42. במקרה דנן מדובר בנכות רפואית נמוכה יחסית של 7%. נכות זו הינה כאמור בעלת משמעות נמוכה מבחינה תפקודית. התובעת אף לא השכילה לצרף ראיות לתמיכה בטענתה לגבי עזרת הזולת. היה מצופה כי התובעת תביא לעדות את קרובי משפחתה –אמה, חמותה ובעלה אשר היו עדים לקשייה על מנת שיתמכו מכלי ראשון בטענותיה על קושי בביצוע מלאכת עבודות הבית, לא כל שכן במצב בו טענה כי אמה וחמותה מסייעות בידה, אך היא נמנעה מלעשות זאת. 43. יחד עם זאת לאחר ששמעתי את העדויות ובשים לב לתלונתה של הנפגעת, במיוחד לאור קביעת מומחה בית המשפט בתחום האורטופדיה כי סביר כי בתקופה הסמוכה לתאונה נזקקה התובעת לנוכח פגיעתה לקבלת סיוע מוגבר מסויים מקרוביה, אני נכון אם כן לפסוק פיצוי בגין ראש נזק בסכום גלובאלי של 2,000 ₪. 44. באשר לתקופת העתיד באין דרך לצפות את השפעת הנכות על תפקוד התובעת באחזקת בית עם התקדמות הגיל, הרי שיש לפצות את התובעת בסך גלוב אלי וסביר של 3,000 ₪ בגין ראש נזק זה. כאב וסבל 45. התובעת עותרת לחישוב הפיצוי ברכיב זה על בסיס 10% בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לא עלה בידי לקבל טענתה. התובעת לא הראתה פגיעה חמורה, לא הציגה טיפולים מוגברים אותם נאלצה לקבל, לא הראתה כי עברה ניתוחים כלשהם, ואי לכך לא מצאתי לנכון לעשות שימוש בתקנה 2 (ב). 46. לפיכך בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ח 1976, ובהתאם ל-7% נכות רפואית ובהתייחס לגיל התובעת, ועל כך אין חולק, זכאית התובעת לפיצוי בסך 14,661 ₪. סוף דבר 47. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 39,000 ₪ (38,868 ₪ לפני עיגול כלפי מעלה). 48. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,932 ₪. 49. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.תאונת דרכיםעולים חדשים