קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צו הריסה על מחסן בתל אביב: .1 זוהי בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא ביום 18.1.87ע"י מר שלמה להט בתוקף תפקידו כיו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א-יפו (להלן - "הצו"), מכח סמכותו לפי סעיף 288א(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965[5] (להלן - "החוק"). .2 הצו מתייחס לבניית מחסן בשטח של 4.60מ"ר שהמבקש הקים ברחוב בורוכוב 26בתל-אביב (חלקה 10בגוש 6935) הכל כמפורט בצו ובהודעה להגשת משפט (המוצג מש/4) ובתרשים המצורף לו והמהווים כולם חלק בלתי נפרד מהצו (להלן - "המחסן"). .3 בתצהיר שעשה המבקש בתמיכה לבקשתו לביטול הצו טוען המבקש: - (א) בשנת 1974 רכש המבקש חנות מכולת שהמחסן צמוד לה. כל אותם שנים השתמש במחסן ללא עוררין ואף שילם מיסים לעירית תל-אביב בגינו. (ב) בחודש ינואר 1987ציפה את המחסן הקיים בתריסולים, וזאת לפי הוראה שניתנה לו ע"י פקח בעירית תל-אביב, שהודיעו כי במידה ויצפה את המבנה הקיים לא יירשמו לו עוד דו"חות. (ג) אם יבוצע הצו יגרם למבקש נזק כספי כבד ופרנסתו תכחד. (ד) הצו הודבק רק ביום 15.2.87לאמור לאחר עבור 30יום מיום חתימת התצהיר ע"י המהנדס. (טענה זו לא באה לידי ביטוי בתצהיר התומך הבקשה לבטול הצו, אך הצדדים ביקשו בסיכומיהם להתייחס לטענה זו). .4 סעיף 231א(ח) לחוק [5] קובע כי המבקש ביטולו של צו הריסה מינהלי נדרש להוכיח קיומה של עילה אחת או קיומן של שתי עילות הביטול הבאות: - (א) הבניה שבגללה ניתן הצו היתה כדין ו/או (ב) ביצוע הצו אינו נדרש לשם מניעת עובדה מוגמרת. הלכה היא, כי המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות של בית-המשפט ובית-המשפט אינו שב ובוחן את השאלה הרחבה שעמדה בעיקרה לפני הרשות המינהלית ואינו נכנס בנעליה. הוא גם אינו בגדר רשות שיפוטית הבוחנת למשל אקט עונשי והיכולה לדוגמה, לתת את דעתה לנסיבות אישיות חדשות. בית-המשפט הוגבל מבחינת הטעמים שבעטיים הוא יכול לבטל את צו ההריסה לשנים אלה שפורטו לעיל בלבד ואם מתקיים אחד מן השניים, קמה לביתהמשפט הסמכות להפעיל את שיקול דעתו ולבטל או להתלות את הצו (ר"ע 273 /86פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה [1], בעמ' 447). .5 שלוש הן השאלות שבמחלוקת שבין בעלי הדין שעלי להכריע בהן: - (א) אם העבודה שביצע המבקש הינה בגדר עבודה שניתן להוציא עליה צו הריסה מינהלי בהיותה שיפוץ של מבנה ישן, אם אמנם זוהי העבודה שנעשתה. (ב) האם במועד הגשת תצהיר המהנדס ליו"ר הועדה המקומית כבר נסתיימה הבניה והמחסן כבר היה מאוכלס ובמלים אחרות, הואיל והמדובר במחסן לא היה צריך כלל לאכלסו. (ג) תוצאותיה של הדבקת הצו ביום 15.2.87לאחר עבור שלושים יום מיום חתימת התצהיר על-ידי המהנדס. .6 הוראותיו של סעיף 238א(א) [5] ברורות ומובנות ואין לפרשן אלא לפי משמעותן ועל פי הגדרתם בחוק של המונחים ושל הביטויים המובאים בו. סעיף 238א(א) דן בהקמת "בנין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית...". התיבה "בנין" הוגדרה בסעיף 1לחוק ולפי האמור שם, נכלל בכך כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי בטון או ברזל, לרבות כל חלק ממבנה וכן קיר, סוללת עפר וכיו"ב הגודרים ותוחמים שטח קרקע או חלל. "בנין חורג" - הוא לפי האמור בסעיף 1לחוק [5] - "בנין שלא נתקיימה בו הוראה מהוראותיה של תכנית או של תקנה אחרת לפי חוק זה החלות עליו". על כן, משניתן למצוא כי פעולות כלשהן שבוצעו ממלאות את ההגדרות הנ"ל, הרי שמדובר "בבנין חורג" אפילו אין המדובר בהקמת מבנה חדש מעיקרו - ואין ספק בכך לגבי תחולתו של סעיף 238א לחוק, נוכח בחינת הוראותיו לפי פשוטן ולפי נוסחן. (ראה ר"ע 135/86בלנגה נ' רודיק ואח' [2], בעמ' 241). .7נשאלת איפוא השאלה אם אכן הוקם כאן "מבנה" כמשמעותו בחוק, ולשם כך עלינו לבדוק את הראיות שהביאו הצדדים. אעיר כי המבקש לא טען כלל כי למבנה שהקים ניתן היתר. .8מטעם המבקש העיד המבקש עצמו בלבד. בתצהירו, טוען המבקש כי עוד בשנת 1974רכש חנות מכולת שהמחסן נשוא הצו צמוד לה. בחודש ינואר 1987ציפה את המחסן הקיים בתריסולים בלבד, וזאת לאור הוראותיו של פקח מעירית תל-אביב לצפותו כך, על מנת שלא יכער את חזית הבית. בחקירתו הנגדית, טען אמנם המבקש בתחילה כי כאשר רכש המקום היה המחסן כפי שהינו כיום, אלא שבהמשכה, הודה כי בתחילה הועמדו לרשותו ארגזים לאחסנת סחורה - והדבר בא אף לידי בטוי בסעיף 4לחוזה השכירות שהוצג בפני (מוצג מש/1). ארגזים אלה עמדו במקום בו עומד כעת המחסן ולאחר שאלה נהרסו הקים בשנת 1975שבכת רשת היא זו הנראית בתצלום שסומן מש/ .2בראשית שנת 1987ציפה המבקש את המחסן בתריסולים, את שלושת הקירות שהיו עשויים מרשת ברזל ציפה בתריסולים מפלסטיק, אך שבכת הברזל נשארה ובהפתח התריסול רואים את "הברזל" שהיה קודם לכן, לאמור: התריסול הותקן מעבר לרשת הברזל ולא בתוכה, וכיום כלפי חוץ, נראה המחסן כפי שהוא משתקף בתצלום המוצג מש/.3 כבר מדברי המבקש בחקירתו הנגדית ניתן לראות כי אין מדובר כאן בהחלפת הציפוי, שהרי המבקש אומר כי הקים את קירות התריסול מעבר לשבכת הברזל וכי בהפתח התריסול רואים את קירות הברזל שהיו קיימים קודם לכן, דבר המשתקף גם מהתמונות מש/ 2ו-מש/ .3ציפוי חדש בלבד משמעו השארותה של הקונסטוקציה הקודמת והחלפת קיר הברזל בתריסול. אך מעיון בתמונה מש/ 3מתגלה מיניה וביה כי הוקמה קונסטרוקציה חדשה לחלוטין שאין בינה לבין הקונסטרוקציה הקודמת ולא כלום. מטעם המשיבה העיד לענין זה מר אלישע גולדברג הגר מעל חנותו של המבקש. מר גולדברג העיד כי הוא מכיר את המקום מאז כניסת המבקש אליו. לדבריו, הושכרו למבקש תחילה הארגזים המופיעים בתצלומים מש//6א, מש/ /6ב ו-מש//6ג ולאחר שהמבקש סילק את הארגזים, הקים המבקש את המחסן שסומן באות ג' בתצלום מש//6ג, שהיה מכוסה תחילה בגג פח ולאחר מכן גג הפח הוחלף לברזנט. בתחילת חודש ינואר 1987ראה העד גולדברג כי המבקש עמד לכסות את המחסן הישן "ג" בתצלום מש//6ג בתריס אלומיניום ופלסטיק והשטח החדש שנוצר גדול משטח המחסן הקודם. העד צילם את התמונות המוצגים מש/ 9ו-מש/ 10מדירתו מלמעלה, לפי תיאורו, וכפי שגם ניתן לראות מתצלומים אלה, המחסן הישן המכוסה בברזנט תחום במחסן החדש, אף כי בשל זוית הצילום לא ניתן לראות את השטח החדש שנוצר מהקמת המחסן ניתן לראות מהתצלומים בבירור את האמור בעדות. אני מאמינה לעד זה בכל הנוגע לתאורי המחסן הישן והחדש ודבריו נתמכים גם בעדותו של המבקש כפי שהבהרתי לעיל, ובתצלומים מש/ 9ו-מש/ 10, מה גם שהוא לא נחקר מאומה לענין זה ע"י ב"כ המבקש. אעיר כי לא ייחסתי לזוית הצילום כל משמעות שכן גודל הפער שבין השטחים אין לו כל חשיבות לענייננו. .9לאור הדברים האמורים אני קובעת כי המבקש הקים שלושה קירות עשויים אלומיניום ופלסטיק שתחמו שטח מסויים המשמש אותו כמחסן: עבודה זו הינה בגדר "בנין" במובן סעיף 1לחוק וטעונה היתר. לא נטען ולא הוכח כי למבקש היתר לביצוע העבודות שביצע ועל כן אני קובעת כי לא הוכח כי קיומה של עילת הביטול הראשונה לאמור הבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין. .10לצורך בירור קיומה של עילת הביטול השניה, היינו קיומה או אי קיומה של "עובדה מוגמרת", המועד הרלבנטי אשר בהתייחס אליו יש לבחון שאלה זו, הינו המועד בו הגיש המהנדס ליו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה (או לממלא מקומו) את התצהיר כאמור בסעיף 238א(א) לחוק (ראה ר"ע 1/84 דוויק ואח' נ' ראש עירית י-ם ואח' [3]; ע"פ 507/83[4]; ע"פ 58/83 (י-ם) (לא פורסם) ואושר בבית-המשפט העליון בר"ע 352 /83(לא פורסם)). בהעדר ראיה למועד זה, כפי המקרה דנן, זכאי המבקש להנות מן המועד הנוח לו ביותר, הוא יום חתימת התצהיר (ע"פ (ת"א) 757/87(לא פורסם), היינו .11/1/87 .11לפירושן של המילים "עובדה מוגמרת" ניתן ללמוד מהאמור בסעיף 238א(א)(2) 1- 3לחוק [2], כי הואיל והמחוקק הגביל את סמכות יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה להוציא צו הריסה מינהלי בין היתר בכך שהוכח לו כי הקמתו של הצו לא נסתיימה במועד שהוגש לו תצהיר המהנדס או שנסתיימה לא יותר משלושים יום לפני הגשת התצהיר, וכי ביום הגשת התצהיר אין הבנין, לגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה העולה על שבועיים יש להניח כי כוונת המחוקק היתה כי "עובדה מוגמרת" מתקיימת בודאי בכל מקרה בו חלפו למעלה משלושים יום מיום סיום הבנין עד למועד הגשת תצהיר המהנדס והבנין מאוכלס למעלה משבועיים לפני הגשת אותו תצהיר. ב-ר"ע 273/86 [1] (בעמ' 448) בדונו במשמעות המונח "עובדה מוגמרת" הדגיש כב' הנשיא שמגר: - "עובדה מוגמרת אינה זהה במובנה לבניה מוגמרת. היא בגדר בטוי למה שקרוי "קביעת עובדות בשטח" (בלעז' - ' 'fait accompli) ועל כן גם מבחינה זו יכולה בניה הנמצאת בעיצומה ליצור עובדות מוגמרות". .12אין חולק כי עבודות הבניה התחילו בראשית חודש ינואר .1987כל העדים שהעידו בפני מטעם המשיב העידו כי על גג המבנה שהוקם אין כיום גג. אלא שב"כ המבקש מבקש שלא למצוא בכך סימן ואות כי הבניה לא הסתיימה, שכן לטענתו גם העד גולדברג העיר שמאז 6- 1975אין המחסן מכוסה בגג אלא בברזנט וכי רואים בתצלומים מש/ 9ו-מש/ 10את הברזנט הממשיך לכסות את המחסן ומשמש לו גג. טענה זו אין בידי לקבלה. אכן העד גולדברג העיד כי מאז 6- 1975כוסה המחסן בברזנט. אלא במה דברים אמורים? במחסן הישן. אילו הוכח לי כי המחסן נשוא הצו מכוסה בברזנט - שאני אך התבוננות בתמונות מש/ 9ו-מש/ 10מוכיחות מיניה וביה כי המדובר בכיסוי המחסן הישן ולענייננו יש להוכיח כי בנייתו של המבנה נשוא הצו הסתיימה וכזאת כאמור לא הוכח. לא זו אף זו, שמתוך עיון במש/ 9וב-מש/ 10נראה בעליל כי על גבי המבנה החדש מצויה קונסטרוקצית מתכת המיועדת ככל הנראה להנחת גג כלשהו עליה וכזה אינו קיים. לפיכך קיבלתי גירסת עדי המשיבה כי הבניה לא הסתיימה. .13כדי להפיס דעתו של המבקש, אוסיף עוד ואומר כי אפילו הסתיימה הבניה כגירסתו, הרי שאין בכך כלום לענייננו: - לדעת הכל התחילה הבניה בראשית חודש ינואר .1987בין אם הסתיימה ביום בו התחילה ובין אם לאו, טרם חלפו 30יום עד אשר הוגש התצהיר, או עד אשר הוצא הצו. .14עוד מוסיף וטוען ב"כ המבקש כי יש להתעלם מכך שאין המבנה מאוכלס כאמור בסעיף 4לתצהירו של המהנדס וכלל אין להתחשב בעובדת האיכלוס שכן הואיל ואין המדובר במגורים, הרי שאין המחסן יכול להתאכלס לעולם ואין להתחשב כלל בענין האכלוס. ולא היא. בע"פ 58/83 (י-ם) של בית-המשפט המחוזי בירושלים, (אושר ב-ר"ע 352/83 (לא פורסם)) וב-ר"ע 273/86 [1] הנ"ל בעמודים 7- 446נפסק, כי כוונת המחוקק היא לאכלוס המתאים לסוג המבנה שבו מדובר. כלומר, התנאי המדבר באיכלוס יש לקרוא עפ"י ההקשר החקיקתי היינו כאשר מדובר בבניה אשר לפי מהותה אינה מתאכלסת לעולם, הרי ממילא אין ענין האיכלוס ישים. עם זאת, אינו רואה מדוע אין אפשרות לאכלוסו של מחסן למטרה לה נועד, ולא מצאתי כל סתירה או ראיה אחרת לאמור בענין זה בסעיף 4לתצהירו של המהנדס. אם ייאמר כי המחסן אכן אוכלס - הרי שאעיד אנוכי לענין זה כי אין איכלוס אלא בבנין שבנייתו הושלמה (ר"ע 1/84 [3] הנ"ל), וכאמור קבעתי בהחלטתי לעיל כי בניית המחסן לא הושלמה. אשר על כן אני קובעת כי לא הוכחה לי קיומה של עילת הביטול השניה. מאחר שקבעתי כי לא הוכחה לי אף אחת מעילות הביטול עפ"י הוראת סעיף 238א(ח), שוב אין לי כל שיקול דעת באשר לביטולו של הצו המינהלי (ר"ע 1/84 [3] הנ"ל). לפיכך העובדה כי פרנסתו של המבקש תקופח אם לא יבוטל הצו אינה יכולה להיות שיקול בין שיקולי לענין אישור הצו או ביטולו. .15נותר לי איפוא לדון בשאלת התוצאות של הדבקת הצו ביום .15.2.87העובדות הצריכות לענייננו בשאלה זו הינן כדלקמן: (א) ביום 18.1.87חתם יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה על צו ההריסה וזאת עפ"י תצהיר שנחתם ע"י המהנדס ביום .11.1.87 (ב) ביום 2.2.87הוגשה ע"י המבקש בקשה לביהמ"ש לביטול צו ההריסה ובו ביום ניתן ע"י בית-המשפט צו המתלה את צו ההריסה. (ג) ביום 15.2.87, לאחר שבית-המשפט נתן את צו ההתליה, הודבק צו ההריסה כמצוות הוראת סעיף 238א(ה) לחוק. טוען ב"כ המבקש, כי הואיל ועפ"י סעיף 238א(ה) לחוק יש להדביק הצו, ומאחר ועפ"י הוראות סעיף 238א(ט) לא יבוצע צו מינהלי אם חלפו שלושים יום מיום הגשת התצהיר לחתימה ליו"ר הועדה כאמור בסעיף 238א(א), הרי משהודבק הצו ביום 15.2.87כבר עברו חלפו שלושים יום מיום הגשת התצהיר ולכן אין הצו ניתן עוד לביצוע. אין בידי לקבל טענה זו. .16בהתאם להוראת סעיף 238א(ט) לחוק ניתן לבצע את הצו לא יאוחר מאשר שלושים יום מיום הגשת התצהיר ליו"ר הועדה המקומית. בהעדר ראיה למועד זה, יהנה המבקש מן המועד הנוח לו ביותר והוא יום חתימת התצהיר, היינו .11.1.87התוצאה היא כי ניתן לבצע את הצו עד ליום 10.2.87וזאת אם קודם לכן נתמלאה חובת ההדבקה כאמור בסעיף 238א(ה) לחוק [5]. התלית ביצוע הצו ביום 2.2.87בעקבות הבקשה לבטולו של הצו, "הקפיאה" את הליכי הביצוע בשלב שבו נותרו עדיין למשיבה שמונה ימים להדבקת הצו ולביצוע ההריסה (וכאמור בסעיף 238א(ה)(1) לחוק יש למלא אחרי חובת ההדבקה במקרה דנן 24שעות לפני מועד ההריסה). הצו הודבק בפועל ביום 15.2.87לאמור שלושה עשר יום לאחר שביצוע הצו הותלה. הדבקת הצו במועד זה אינה מעלה ואינה מורידה באשר לרשות המשיבה שמונה ימים תמימים מיום שתבוטל הוראת ההתלייה להדבקה ולביצוע הצו כמוסבר לעיל (ראה ע"פ 757/87(ת"א) לא פורסם). אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי ומבטלת את ההוראה בדבר התליית ביצועו מיום .2.2.87 הריסת מבנהצו הריסהצוויםמחסן