הוגשה תביעה לבית המשפט כי בית המשפט יצהיר כי הצווים לסילוק יד, ממקרקעין בטלים ואין להם תוקף. המבקשים, טוענים בתביעה כי הצו ניתן בחוסר סמכות ומבלי שנתקיימו התנאים הקבועים בחוק המאפשרים הוצאתו של צו זה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צו סילוק יד שניתן בחוסר סמכות: 1. ביום 23.2.98 הוציא המשיב כנגד כל אחד מהמבקשים, צו לסילוק יד, ממקרקעין הידועים כחלקות 29,30 בגוש 6364 (להלן - המקרקעין) בהתאם לחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), תשמ”א 1981 (להלן - החוק) ברח' יגיע כפיים א.ת. קרית אריה (להלן - הצו). הצו נמסר, לכאורה, בו ביום למבקשים. ביום 24.3.98 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט השלום בתל-אביב, שלאחר מכן הועברה לבית משפט השלום בפתח-תקוה (להלן- התביעה). בתביעתם עותרים המבקשים כי בית המשפט יצהיר כי הצווים בטלים ואין להם תוקף. המבקשים, טוענים בתביעה כי הצו ניתן בחוסר סמכות ומבלי שנתקיימו התנאים הקבועים בחוק המאפשרים הוצאתו של צו זה. המבקשים סומכים תביעתם על הוראות סעיף 4 (א) לחוק הקובע כי הוצאת צו מותנת בכך שהצו הוצא "תוך שלושה חודשים מיום שהתברר לו כי התפיסה היתה שלא כדין ולא יאוחר משנים עשר חודשים מיום התפיסה". המבקשים טוענים כי הם מחזיקים במקרקעין שנים רבות מאז שנת 1969, דהיינו, מעל ומעבר לתקופת שנים עשר החודשים, תוך שהם מפרטים בתביעה פעולות שונות שביצעו במקרקעין. עוד נטען בתביעה "שהנתבעת יודעת ולכל הפחות היה עליה לדעת על המצאות התובעים במקרקעין והחזקתם בהם זמן ארוך הרבה יותר ממקסימום שלושת החודשים הקבועים בחוק”. עוד מדגישים המבקשים בתביעה, כי לאור בטלות הצווים אין הם נזקקים לשאלת זכויותיהם במקרקעין. 2. לאחר שהמשיב פתח תיק הוצל"פ לפינוי, ביום 19.7.98 פנו המבקשים "בבקשה דחופה לעיכוב הליכי הוצל"פ" - היא הבקשה דנן. התצהיר שניתן בתמיכה לבקשה ניתן ע"י המבקש מס' 2 (להלן - המבקש) בלבד. בתצהירו טוען המבקש כי עצם נקיטת הליכי הוצל"פ בה בשעה שהליך בדבר תקפות הצו תלוי ועומד, הינו שלא בתום לב. עוד מצהיר המבקש כי ביצוע הצו, דהיינו, פינוי מהמקרקעין "עלול להביא לכך, כי גם אם ינתן בסופו של דבר פסק דין לטובת התובעים, וכנגד הנתבעת לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולתובעים יגרם נזק בלתי הפיך" וכי על כן, וככל צו פינוי מהדין ליתן צו לעיכוב ביצוע, כדבר שבשגרה. עוד מוסיף המבקש כי "התובעים סבורים כי בידיהם טענות טובות כנגד צו הפינוי המינהלי שהוציאה הנתבעת וכי סיכויי תביעתם להתקבל טובים, הכל כמפורט בהרחבה בכתב התביעה שהוגש לבית משפט נכבד זה. עותק מכתב התביעה (ללא נספחים) המפרט את טענות הנתבעים (כך!) רצ"ב לתצהיר המצורף לבקשה זו כנספח ג' לתצהירי זה". בחקירתו הקצרה, מעיד המבקש כי הוא מכיר את המבקשים האחרים שהינם בני 38 או 39. לשאלה אם המבקשים כולם החזיקו יחד את המקרקעין בשנת 1969 הוא עונה "בשנת 69 החזקתי את הקרקע עם אביו של דני לוי". עוד הוא מעיד כי הוא גר בפ"ת וכי "במקרקעין אלה אני עובד”, עם זאת הוא מציין "במקרקעין אלה לא גר אף אחד מהמבקשים לא שילמנו מיסים על המקרקעין. אין לי שום מסמך הקושר אותי למקרקעין". בחקירתו החוזרת הוא מאשר כי אכן קיבל את הצו לידו. 3. מטעם המשיב הוגשה תגובה הנתמכת בתצהירו של יואל אליה עובד במחלקת הפיקוח. בתצהירו מצהיר המפקח כי המקרקעין "הינם שתי חלקות קרקע ריקות" חלקה אחת בבעלות המדינה וחלקה שניה אף היא בבעלות המדינה "הוחכרה בשנת 1968 למר חיים קופמן וגב' חנה קופמן. חלקה זו נפדתה מידי החוכרים בשנת 1997". לפי דו"ח פיקוח בהתייחס לחלקה 29 - ביום 14.11.80 נמצא על החלקה פרדס מיובש ומוזנח כשהשטח מלא בצמחיית פרא. בדו"ח מיום 27.7.83 נמצאה החלקה ריקה. בדו"ח משנת 1986 נמצא כי החלקה נקייה. עוד מפנה המצהיר לחוות דעת מהמרכז למיפוי ממנה עולה כי בשנת 1970 היו פרדסים או סימני פרדסים בחלקות, בשנת 1986 החלקות מוזנחות ללא זכר לעצים, בשנת 91, אחת החלקות בור והשניה הוכשרה לעיבוד, בשנת 94 שתי החלקות מוזנחות מבחינת עיבוד אך נוקו שטחים בחלק המערבי ובשנת 96 נוקו שיחים. המפקח מצהיר כי סייר באזור מזה 4 שנים ולא זיהה פעילות במקרקעין. ומכאן לביקורות האחרונות. ביום 10.9.97 החלקות נמצאו ריקות. ביום 21.9.97 מצא, כי בחזית הדרומית לאורך כביש שנסלל, מתבצעות עבודות גידור נמוכות כשנמסר לו ע"י העובדים, כי הגדר מוקמת מטעם עירית פ"ת למניעת שפיכת פסולת. רק ביום 4.12.97 התברר לו כי נמתחה גדר גבוהה בצמוד לגדר הנמוכה. אזי נמסר לו כי הגדר נבנתה ע"י האחים דדון. ב- 10.12.97 מצא כי לחלקה 30 הוכנסו גרוטאות רכב וע"כ תלה התראה על הגדר וכחלוף 5 ימים הוגשה תלונה למשטרה על הפלישה ולאחר שהתגלתה זהות הפולשים, הוצאו הצווים. אם לא די באמור, מצהיר המפקח כי בעת מסירת הצווים, המבקש 1 איים עליו שלא יעיד כנגדו בבית משפט וכי אינו יודע עם מי יש לו עסק. בחקירתו הנגדית, אין העד יכול להעיד ביחס לאשר היה או לא היה, טרם תחילת פיקוחו באזור פ"ת, קרי לפני למעלה מארבע שנים. הוא מעיד כי בעת ביקורו הראשון על מנת לגדר השטחים, השטח היה עם קוצים ולא עם כורכר, הוא מעיד כי בשנים עשר החודשים האחרונים, עד לאירועים האמורים, השטח היה ריק, הוא מסביר כי אם העיריה מבצעת גדר לטובת המקרקעין - גדר נמוכה, אין סיבה לפעול כנגד כך. אולם, משגילה שנבנתה גדר גבוהה ולאחר שהתברר כי לא מדובר בעיריה, אכן החל לפעול וזאת תוך שלושת החודשים מאז התגלה האמור. 4. ב"כ המבקשים בסיכומיו טוען בין השאר "לא נסתר שהוא לא עמד בתנאי של 12 חודשים", “מאזן הנוחות נוטה באופן אבסולוטי לטובת המבקשים שהם המחזיקים בקרקע, השקיעו בה ומנהלים בה עסק חי ופעיל". יגעתי ולא מצאתי, כל זכר בתצהיר התומך בבקשה לטיעונים עובדתיים אלו. בתצהיר התומך בבקשה אין כל אימות לכל עובדה שהיא ביחס לטענות העובדתיות של המבקשים. בתצהיר, אף לא מצא לנכון המצהיר, לאמת בתצהיר כי הוא החזיק במקרקעין כבר משנת 69 או שהחזיק במקרקעין בשנים עשר החודשים שקדמו להוצאת הצו. צודק ב"כ המשיב בטיעוניו שכל שאנו יודעים מהבחינה העובדתית, כי נבנתה הגדר הגבוהה וכי הוכנסו גרוטאות רכב לאחת החלקות. אולם אף ביחס לכך, אין כל אימות ע"י המבקש-המצהיר, כאילו הוא עשה זאת. כל שיש בפנינו אמירתו הסתומה בחקירתו הנגדית "במקרקעין אלה אני עובד". אין כל פירוט לא ביחס לעבר ולא ביחס להווה וקל וחומר לגבי העתיד בהתייחס לנזק אשר ייגרם או לא ייגרם למבקשים מביצוע הצווים. לא די בטענות כנגד תקפות צווים יש צורך בביסוס עובדתי ולו לכאורה, בשלב זה של הדיון. מנגד, דוקא העובדות שמפרט המצהיר מטעם המשיב, הן אלו שלא נסתרו. יתר על כן, המצהיר אף לא נחקר בפרוטרוט ביחס לחלקן של העובדות הרלונטיות לשאלת תקפות הצו. מעדותו עולה כי למעשה הפלישה התגלתה ביום 4.12.97 והצו הוצא ביום 23.2.98. דהיינו, הצו הוצא תוך אותם שלושת החודשים מאז התגלתה הפלישה. מעדות המצהיר מטעם המשיב עולה כי בספטמבר 97 לכאורה לא היה מי שהחזיק במקרקעין. ממילא לא הוכח ולו לכאורה, כי המבקשים החזיקו במקרקעין משך 12 החודשים שקדמו להוצאת הצו. 5. צודק ב"כ המבקשים כי בית המשפט נוטה לעכב ביצוע פס"ד של פינוי ועל אחת כמה וכמה שבית המשפט ייטה לעכב ביצוע צו, שהוא כעין שיפוטי, שהוצא על ידי המשיב בהתאם לחוק. אכן יש לברר את טענות המבקשים לגופן וזאת במסגרת התביעה שהוגשה על ידם. אולם, כל האמור נכון ויפה בשעה שמבקש עיכוב הביצוע, מביא תשתית עובדתית ולו לכאורית בפני בית המשפט. אכן, בבקשה מסוג הבקשה דנן, בית המשפט אינו קובע באופן סופי את הדברים ואף מניח הנחות לחזקת מהימנות כל עוד והאמור בתצהיר לא נסתר, אך כל זאת כשיש בתצהיר אימות עובדתי זה או אחר. יתר על כן, הגם שלא ניתן להפנות בתצהיר לכתב טענות ולאמתו, הרי בתצהיר לפניננו אף דבר זה לא נעשה. מנגד, כשקיימת גירסה עובדתית מלאה ומקיפה, הסותרת אף הנטען ולא אומת על ידי הצד שכנגד, הרי אין מנוס מקביעה כי אין להעתר לבקשה. המסקנה המתחייבת מהחומר שבפני, שלא הוכח ולו לכאורה שנפל פגם זה או אחר בהוצאת הצו - לפחות על פי החומר שבפני. לא למותר להוסיף, שבהעדר כל תשתית עובדתית לכך שמי מהמבקשים אכן מחזיק במקום הרי גם טיעון כללי בענין "מאזן נוחיות" אין בו ממש. לאור המסקנה האמורה לא נזקקתי לכך שהתצהיר ניתן על ידי אחד המבקשים בלבד ומבלי שהוא התייחס בתצהירו כלל לשאר המבקשים. כן לא נזקקתי לשאלה אם אכן ניתן לתקוף הצו מבלי שנטענת כל טענה לגופא של זכות זו או אחרת, שלא נטענה כלל ע"י המבקשים. 6. לא בכדי הוחק החוק שאכן נותן הוא כח וסמכות לגוף שאינו גוף שיפוטי להורות על סילוק פולשים ממקרקעין. החוק הסמיך את הרשויות השונות לשמור על אדמות המדינה על מנת שלא יבוא כל שיחפוץ, ינסה ליטול אשר יטול ולאחר מכן - לאור ההליכים המשפטיים הממושכים - ינסה להשיג יתרונות כלכליים אלו או אחרים, בעת שיידרש לפנותם. אכן בית המשפט, כמפורט לעיל, לא יחסום דרכו של מחזיק לטעון לזכויותיו ולהעביר תחת שבט ביקורתו של בית המשפט חוקיות הצו - אך כל זאת כשיש בסיס ראשוני ואף לכאורי לטיעוניו העובדתיים. משזה לא קיים, הרי יש ליתן משמעות להוראות החוק ולמטרתו. אם לא נסיק זאת, הרי כנגד כל צו שיוצא לפי החוק, ניתן יהיה לפנות בתביעה ובבקשה לעיכוב ביצועו, תוך הבאת טענות מטענות שונות וללא כל בסיס, ולצפות שבית המשפט יעכב את ביצוע הצו. בסופם של דברים, אין להתעלם מהמפורט בסעיף 17 לתצהיר המפקח. עובד צבור כעובד המשיב, חייב למלא את תפקידו ללא מורא וללא חת. כל נסיון להרתיעו מביצוע המוטל עליו יהדף ע"י בית המשפט על כל המשתמע מכך. ודוק, ב"כ המבקשים לא ביקש לסתור טענותיו אלו ואף לא חקר את המצהיר על המפורט בדו"ח שצרף. עצם הדברים "לטובתך אל תבוא להעיד בבית המשפט ובגלל שנתנו לו צו סלוק פולשים הוא יפלוש לכל אדמות המנהל ושאנחנו לא יודעים עם מי יש לנו עסק" כמו הנאמר שיש למפקח עסק עם משפחת דדון מפרדס כץ וכי ייפגע אם יעיד - לא רק שיש בהם, לכאורה. - אם אכן כך נאמרו הדברים - משום עבירה, אלא יש בהם להוסיף לנטען ע"י המשיב כי מדובר בפלישה. 7. אין מקום לבוא בטרוניה למשיב כי ביקש לממש את הצו. כל עוד וביהמ"ש לא הורה על עיכוב ביצועו רשאי המשיב, וייתכן אף יותר מכך, לאכוף הצו. 8. עם זאת מצופה מהמשיב כי כל עוד ולא יזקק לשמוש בפועל כמקרקעין - לרבות החכרתם, לא יעשה כן - עד תום הדיון בתובענה לגופא לרבות אי הריסת הגדר אשר נבנתה. 9. לאור כל האמור הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיב שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. סילוק ידצווים