קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעיקול זמני בתביעה בגין הפרת חוזה: בבקשות מאוחדות אלה, עלי להחליט האם מן הראוי ליתן צו עיקול זמני להבטחת תובענה כספית בסך של למעלה מעשרה מיליון שקלים, אשר הגישה החברה המבקשת, העוסקת בתובלה בינלאומית, כנגד שתי חברות תעופה זרות. המדובר בתביעה לפיצויים עקב הפרת חוזה. הצו מתבקש על נכסי הנתבעת מס' 1, שהיא המשיבה בבקשות אלה. סעד העיקול הזמני, שהוא סעד חמור (ע"א 187/80 פיוניר קונקריטי ישראל בע"מ נ' ש' דיסקין בע"מ, בעמ' 430[1]), הורחב עוד בע"א 364/65 חיים ואברהם טבשי נ' דוד שקי ו- 2אח' [2] לתובענות לדמי נזק. לאור התפתחות החקיקה האזרחית החדשה, בתחום דיני החוזים, סוברת אנוכי כי אין מקום להימנע מעשיית שימוש בו בתביעות עקב הפרת חוזה. זאת בתנאי שמתקיימות דרישות התקנות 238- 239לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963[13], ושיעור הנזק מפורט היטב בתצהיר התומך בבקשה. לאיזון ענייני כל בעלי-הדין משמשת הערובה; במובן התקנה 242, והכוונה להבטחת פיצוי נאות של הנתבע במקרה שהתביעה תדחה. עיקול זמני הוא סעד ביניים, הניתן לבעל-דין המראה, לכאורה, סיכוי לזכות בתביעתו (ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 4, סעיף 469, עמ' 449). אין בודקין "בדיקה יסודית וממצה של יסודות התביעה, אלא ראיה לכאורה דיה" (ע"א 275/74 אברהם קליש ואח' נ' חברת יושלמן ושות', חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח' [3]). מהי ה"ראיה לכאורה", שיהא בה כדי להניע את בית-המשפט לייחד רכוש לקיום פסק-דין, בתובענה שטרם נתבררה, היא שאלה החוזרת ועולה מדי פעם. מטבע הדברים; נושא בחובו המושג "לכאורה" מידה גדושה של שיקול דעת, המופעל בראש וראשונה על-ידי הערכאה הראשונה. בענין זה כבר נאמר בע"א 364/65 חיים ואברהם טבשי נ' דוד שקי ו- 2אח' (בעמ' 106) [2], שבו החליט בית-המשפט קמא בענין עיקול זמני - באלה המילים: "אין עיקול": "אילו טרח השופט המלומד ופירט בהחלטתו על שום מה דחה את בקשת המערערים, היה מקל על מלאכתו של בית-המשפט... ואנו על-פי דרכנו, לא היינו מתערבים בשיקול דעתו". בע"א 700/78 איססקו, החברה הבינלאומית למערכות אנרגיית שמש בע"מ נ' בנית, בעמ' 760[4], מסכם בית-המשפט את ההלכה הנוהגת בבקשות לסעדי ביניים, ומדגיש "אין התובע מחוייב לשכנע את השופט כי הוא צדק בתביעתו העיקרית במידה כזו שאין מקום לספק כי יצליח בתביעתו". טיבם של סעדים זמניים - בארעיותם. משמעות הזמניות היא שההצהרה מכוונת לזכות או חבות הקיימות לכאורה: אך "בעשותו את ההצהרה ומנית בלבד, שומר לו השופט את זכותו ומודה בחובתו, לחזור ולעיין בה לאחר דיון מלא במשפט" (ע"א 144/79 יוטבין מהנדסים וקבלנים בע"מ נ' מדינת ישראל ו- 3אח', בעמ' 349[5]). דברים אלה, שנאמרו בענין צווי מניעה זמניים, נכונים כולם לענינו של הסעד נשוא הבקשה, הניתן כדבר שבשגרה (תקנה 240) [13], במעמד צד אחד, ולעתים (תקנה 241 [13]), אף לפני הגשת התובענה. לא אוכל לסיים נושא זה בלא להפנות לפסק-דינו של כבוד השופט (כתוארו אז), זוסמן בע"א 551/73 מריוקה שיפינג קומפני ואח’, בעמ' 140[6], שבו הפחית ממשקלה של הראיה לכאורה, לצורך מתן צו עיקול זמני, שהרי: "אין לך תביעה שהצלחתה ודאית". אשקול עתה האם מן הראוי להיענות למבקשת, על-יסוד הבקשה, תצהירה על נספחיו, מחד, ותצהיריהם של עובדי המשיבה, על נספחיהם, מאידך. באי-כוח בעלות-הדין האריכו בחקירה ובטיעון הרבה מכפי הצריך להליך זה. אשתדל שלא לילך בעקבותם. לטענת המבקשת כרתה חוזה עם המשיבה, בדיון שנתקיים ב-18.1.82, בקהיר. נאמר בכתב-התביעה (סעיף 5(ג)): "בעקבות ההסכם שהושג בין הצדדים כנ"ל, נערך מסמך שכותרתו "minutes of meeting", להלן פרוטוקול ההסכם". הפרוטוקול שנחתם בתל-אביב, ב-25.1.82, צורף לתובענה כנספח א'. בעקבותיו הומצאה למשיבות ערבות בנקאית, כנדרש בסעיף 9לנספח זה. המבקשת מתארת את נספח א' כפרוטוקול מהסכם בע"פ, דבר שהוא תמוה כשלעצמו. במהלך הדיון כונה המסמך כנספח א' וכך גם יכונה כהחלטה. מסמך זה נערך על-ידי מנהלה של המבקשת, והודפס במשרדיה על נייר פירמה שלה. הנספח מוכתר באותיות בולטות במילה "confidential". לכאורה, ניתן לראות בו הסדר עיסקי, סודי, בין בעלות-הדין, לתובלה ליעדים המפורטים בו, בתעריפים שהוסכם עליהם. ביעדים אלה פועלים קווי התעופה של שתי המשיבות, כשהיעד תל-אביב - קהיר - תל-אביב, מופעל על-ידי המשיבה מס' .1נספח א' חתום על-ידי שניים, ללא תיאור תפקידם ומעמדם אצל בעלות-הדין, ואינו נושא חותם. משקלו של המסמך היווה עיקר הדיון ועל-כך יעידו עמודי הפרוטוקול המרובים ומספר הסעיפים שהוקדשו לנושא זה בתצהירים. נטען על-ידי המשיבה, כי אין הוא חוזה, במובן חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973[14], לא נכרת בתום-לב, אינו חוקי, נוגד את תקנת הציבור, ועיקר העיקרים: אינו מחייב את מי מהמשיבות. השלב שבו מצוייה אנוכי אינו מתאים לדיון ממצה בכל אחת מטענות אלה, ועל-אף שגיבשתי לעצמי דעה, לא אביאנה ולו ברמז, בשל זמניות ההליך, כאמור. לצורך הדיון שבפני, סבורה אנוכי, כי לכאורה נספח א' מחייב את בעלות-הדין, אף שקשה לסווגו כחוזה במתכונת חוק החוזים הכללי (ראה ע"א 393/73 אגודת העיתונאים בישראל נ' אי.אס.אל. חברה לשירותי תעשייה בע"מ ואח' [7], ובעקבותיו ע"א 211/78 הדס נ' וינר את טיקן, בעמ' 622[8]). אמנם נאמר בתצהירים מטעם המשיבה כי "בעל הסמכות היחידה בישראל", להתחייב בשמה, היה מר מוסטפה, אך הוצגו בפני שני מסמכים אחרים של המשיבה, הנושאים חתימת מר עלי (מב/ת מב/ 2וכן נספח ח' לתצהירי המשיבה). בשלב זה, מצויה בפני חתימתו, הבלתי מוכחשת, של המנהל הפיננסי בחברה המשיבה. החותם הנכבד בקי בענייני תעופה ועבד שנים רבות בשירות המשיבה מס' 2, הן במצרים והן בחו"ל. על-אף שנחקר ארוכות, לא נשאל מדוע וכיצד חתם על נספח א', דבר שנותר בגדר הנעלם. לכאורה נחתם נספח א' בשם המשיבה (ע"א 429/73 חב' ע' נרל ואח' נ' שלמה ליפשיץ וע"א שכנגד [9], וכן ע"א 363/66 א' בלמן נ' עידן, חברה לייזום ולביצוע של מפעלים ושירותים בע"מ, ואח' [10], וכן ע"א 230/80 פנידר בע"מ ואח' נ' קסטרו [11]). אין בדברים אלה כאמור כדי קביעה בסכסוך גופא. איני מתעלמת מהניסוח החלקלק של התובענה והבקשה ככל הנוגע לתיאורו של נספח אי, המוצג כ"פרוטוקול ההסכם", שנכרת בע"פ. לכאורה צודקות טענותיה של באת-כוח המשיבה בענין זה, במיוחד בתחום תום-הלב, אך אין בהן כדי סירוב למתן הסעד, שאינו נמנה, כידוע, על הסעדים שביושר. מנהלה הכללי של המשיבה הודה, ברוב הגינותו, כי המבקשת היתה מקבלת הנחות במחירי הטסת מטענים והכוונה למטה מתעריף יאט"א. כאן מקורו של הסכסוך הפשוט, על אף שנעשה נסיון לא מבוטל לסבכו. לכאורה היתה המבקשת משגרת מטענים בקווי המשיבות במחירים "נוחים", על-פי הסדר. משהתברר לבעלות-הדין כי טוב, הרחיבוהו על היעדים המפורטים בנספח א', הנושא כותרת "confidential". אך משנודעו פרטי ההסדר ברבים, החליטה המשיבה לסגת הימנו, בלא מתן ארכה למבקשת להתארגן לכך (ראה פרטיכל בעמ' 43). כתוצאה, נגרמו למבקשת, לטענתה, נזקים, כמפורט בבקשה. משום כך יינתן לבקשתה צו עיקול זמני. עתה, עלי לדון בסכום העיקול (תקנה 239[13]); משדובר בתביעת פיצויים, הנזקקת לשומא דדיינא, יש לפרט הנזקים, פרט היטב, בתצהיר (ראה ע"א 364/65 [2] בעמ' 105). בנסיבות כאלה, יפעיל בית-המשפט שיקול דעתו גם בשאלת גובה סכום העיקול. נזק מיוחד בעבר: מצויות בפני ראיות לכאורה לנזקים מיוחדים, נשוא סעיף 13- 16ו-17(ג) לתצהיר. הנזק בפריט זה הועמד על 000, 25דולר, ועוקל איפוא סך של 000, 500שקל. נזק עתידי: הנזקים העתידיים מחושבים ל- 11חודש. הגעתי למסקנה כי יעוקל סכום עבור חודש בלבד. השיקולים שהביאוני לכך הינם: .1מתברר כי המשיבה מפסיקה במצוות ממשלתה, את פעילותה בקו תל-אביב - קהיר בסוף חודש זה. .2ניתן היה להטיס מטענים, משך כל התקופה הרלוואנטית, ליעדים נשוא ההסדר בנספח א' באמצעות חברות אחרות. אין בפני ראיה על מלוא ההפרש במחירי התובלה של חברות אלה למחירי נספח א', דבר שניתן היה בנקל להמציא. התברר כי בקו פרנקפורט - תל-אביב למשל, נוהגת גם אל-על ליתן הנחות. .3מר לוין הודה כי משהופר ההסדר חדל לקבל מטענים בקו תל-אביב - קהיר. השתכנעתי כי המשיבה לא היתה מסרבת להטיסם במחירי יאט"א. משום כך לא אוכל לחייבה בשלב זה בפיצוי המבקשת על תוצאות מדיניות מנהלה. הדבר עומד בסתירה להלכות הקטנת הנזק. .4סבורה אנוכי, כי חודש מלא דיו לכאורה להערך לתובלה באמצעות חברות אחרות. בפריט זה יעוקל הסך של 000, 170שקלים. המוניטין של המבקשת: המוניטין הוכרו בשיטתנו כזכות קנינית (ע"א 280/73 פלאימפורט בע"מ נ' ציבה גיגי לטד ואח' [12]). איני מתעלמת מנספחים ב' וג' לבקשה, המדברים בעדם. מאידך, יש בהם משום הפרת הוראות הכותרת של נספח א' ,confidentialעל-ידי המבקשת. מצוי בנספח ב' מצג כלפי טראנס אטלס, כאילו רכשה המבקשת את כל שטח המטען האוירי, ב- 4טיסות שבועיות, של המשיבה, על-כך לא הוסכם, ולו ברמז, בנספח א', ומר לוין הודה כי לא רכש את הזכות כמוצהר על-ידי המבקשת. אין הוא צופה תביעות כנגד המבקשת, עקב פרסומו של ההסדר, נשוא נספחים ב' וג' לבקשה. מתקבל על הדעת כי נגרמה למבקשת אי-נעימות בגין המצב שנוצר משהחליט מנהל המשיבה להפסיק לאלתר קיומו של ההסדר בין בעלות-הדין. על נזק כגון דא פוסק בית-המשפט פיצויים "בשיעור שיראה לו בנסיבות הענין" (ס' 13לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1971[15]), ובלבד שיוכח כי הנזק אכן נגרם על-ידי ההפרה (ראה ז' צלטנר, דיני חוזים של מדינת ישראל, בעמ' 468[17]). הן הפרסום כשלעצמו והן המצג הבלתי נכון כאמור, לא נגרמו עקב ההפרה. בנסיבות אלה ובהתחשב בטבעו של ההסדר הסודי, אשר לא קויים אלא ימים מעטים - יעוקל הסך של 000, 200שקלים להבטחת פריט זה. המשיבה טענה, כי בהיות חיובי שני המשיבים בנספח א', שלובים, ואילו היא מפעילה רק קטע קטן של הדרך, אין מקום להיעתר לבקשה. לא אוכל לקבל טענה זו (סעיף 55(א) לחוק החוזים הכללי [14]). התוצאה הינה כי סכום העיקול יהא בסר של 000, 870שקל - כולל. הערובה, לפי תקנה 242לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963[13], תהא ערבות בנקאית בסך 000, 90שקלים. המועד להפקדתה, בנסיבות הענין 3ימים. לא הופקד במועד - יפקע צו העיקול מאליו. הוצאות הבקשה בסך 000, 2שקלים, לפי התוצאות בתובענה. הפרת חוזהחוזהעיקול זמניעיקול