המבקשות הגישו בקשה לפיצול הדיון בערעור, כך שתידונה תחילה שתי טענות מקדמיות של המבקשות לגבי פסק דינו של בית הדין האזורי: קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפיצול דיון בערעור: השופט י' אליאסוף .1ביום 6.2.1997הגישו המבקשות ערעור (דב"ע נז157-/3) על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 5.1.1997(תב"ע מה2728-/3; תב"ע מה2737-/3). פסק הדין ניתן ונחתם על-ידי השופט הראשי רבינוביץ. בפסק הדין חויבו המבקשות לשלם ולתת למשיב פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, פיצוי, הפרשי הצמדה וריבית וכן זכות ברכב. ביום 27.3.1997הגיש המשיב ערעור-שכנגד שעניינו תשלום פיצויי הלנה והחזר הוצאות. בקשה לפיצול הדיון .2ביום 24.2.1997הגישו המבקשות בקשה לפיצול הדיון בערעור, כך שתידונה תחילה שתי טענות מיקדמיות של המבקשות לגבי פסק דינו של בית הדין האזורי (דב"ע נז190-/9). הטענה המיקדמית הראשונה התייחסה לכך שבפסק הדין נפל פגם המביא לבטלותו, מאחר והוא ניתן על ידי אב בית הדין לבדו וללא מותב מלא. הטענה המיקדמית השניה היא כי לאור הזמן שחלף מיום שמיעת העדויות בתיק ועד למתן פסק הדין (למעלה מ- 4שנים), יש לבטל את פסק הדין ולהורות על שמיעת התיק מחדש. ב"כ המשיב הביעה התנגדותה לבקשת המבקשות. .3ביום 19.3.1997ניתנה החלטה להיעתר לבקשת המבקשות לדון תחילה בטענותיהן המיקדמיות, וכן הוחלט כי הדיון בבקשה ייערך על פי טיעונים בכתב. הגשת הטיעונים בכתב הושלמה ביום 1.6.1997, ופרטים נוספים נמסרו בדיון תזכורת שהתקיים ביום .5.8.1997 .4לאחר הגשת הטיעונים בכתב, הגישו המבקשות, ביום 15.6.1997, בקשה להגשת מסמכים ולהשלמת טיעון (דב"ע נז/264-9). הבקשה מתייחסת לתכתובת בין ב"כ הצדדים מחודש נובמבר 1991בעניין הנושא הנדון לפנינו. ב"כ המשיב הגישה ביום 17.6.1997את תגובתה לבקשה הנ"ל. ההליך בבית הדין האזורי .5המשיב הגיש בבית הדין האזורי ביום 20.6.1985תובענה כנגד המבקשת 2 (תב"ע מה/2728-3). ביום 23.6.1985הגיש המשיב תובענה כנגד המבקשת 1(תב"ע מה/2737-./3 התביעות בשתי התובענות, שנדונו במאוחד, היו תביעות כספיות, והוגשו בהן תיקונים וכתבי-תביעות שכנגד. כמו כן התנהלו בשתי התובענות הליכי-משנה שונים. .6שמיעת הראיות בתובענות החלה ביום .12.11.1989בדיון זה נכחו אב בית הדין ושני נציגי הציבור, מר בן-צבי ז"ל ומר מס ז"ל. לאחר מכן נערכו שניים עשר דיונים נוספים בתובענות, שהאחרון בהם התקיים ביום .6.9.1992 .7בשנת 1990נפטר נציג הציבור הראשון, מר בן-צבי ז"ל. במקומו מונה, ככל המסתבר, נציג ציבור מחליף - מר קורצגורן או נציג ציבור אחר ששמו לא הוברר. על-פי רישומי הפרוטוקול, נציג הציבור השני, מר מס ז"ל, נכח בחלק מן הדיונים שנערכו. בשנת 1996, לאחר הגשת הסיכומים, ולפני מתן פסק הדין, נפטר נציג הציבור מר מס ז"ל. .8בתום הדיון והבאת ראיות הצדדים הגישו הצדדים סיכומים בכתב. סיכומי המשיב (התובע בבית הדין האזורי) הוגשו ביום .11.10.1993סיכומי המבקשות (הנתבעות בבית הדין האזורי) הוגשו ביום .1.8.1994תשובת המשיב הוגשה ביום .11.8.1994 פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן ביום .5.1.1997כאמור לעיל, פסק הדין ניתן ונחתם על-ידי השופט הראשי רבינוביץ לבדו. הטענה המיקדמית הראשונה: מתן פסק הדין על ידי אב בית הדין לבדו .9הפרוטוקולים של ההליכים בבית הדין האזורי נרשמו בחלקם בדרך של הקלטה ובחלקם בקלדנות. בפרוטוקולים המוקלטים אין ציון הנוכחות של נציגי הציבור או נציג הציבור שהשתתפו בדיונים, ואין גם החלטות לדון בהעדר נציג או נציגי ציבור, ככל שלא השתתפו בדיונים. אולם, בחלק מהדיונים שהוקלטו, השתתפו, ככל המסתבר, נציג ציבור או נציגי ציבור. בפרוטוקול המוקלט של הדיון מיום 12.11.1989, מוצאים אנו החלטה בלתי חתומה של בית הדין, בלשון רבים (עמ' 4לפרוטוקול), וכן רישום שאלות של נציגי הציבור ה"ה בן-צבי ז"ל ומס ז"ל (עמ' 70ועמ' 71לפרוטוקול). כמו כן, בפרוטוקולים המוקלטים של הדיונים מיום 3.5.1992ומיום 13.5.1992, מוצאים אנו החלטות בלתי חתומות של בית הדין, בלשון רבים (עמ' 20, עמ' 26ועמ' 83לפרוטוקולים), מבלי שנדע מי היו השותף או השותפים להחלטות. לעומת זאת, בפרוטוקולים של הדיונים בבית הדין האזורי, אשר נרשמו בקלדנות, צוינה הנוכחות של נציג ציבור או ניתנה החלטה לדון בהעדר נציג ציבור או נציגי ציבור, אך לא תמיד בנקיבת שמו של נציג הציבור או שמותיהם של נציגי הציבור. .10נציג הציבור מר בן-צבי ז"ל נפטר בשנת .1990 בדיון ביום 21.10.1990נרשם בפרוטוקול כדלקמן: "עו"ד גולן: אין לי התנגדות לדון היום ללא נציגי ציבור ואין לי התנגדות למנות נציג ציבור אחר במקום מר בן-צבי ז"ל. התובע: גם אני מסכים לדון ללא נציגי הציבור היום ולמנות נציג ציבור אחר במקום מר בן-צבי ז"ל. .11לא מצאנו בפרוטוקול בית הדין החלטה בדבר מחליפו של נציג הציבור מר בן צבי ז"ל. ב"כ המבקשות ציינו בטיעוניהם כי "ככל הנראה, נציג הציבור המחליף היה נציג הציבור מר קורצגורן. אולם, אין המבקשות משוכנעות כי מר קורצגורן היה נציג הציבור המחליף... מכל מקום, מונה נציג ציבור מחליף במקום מר בן צבי ז"ל, אשר נכח בחלק מהישיבות בתיק לאחר מינויו" (ההדגשה במקור) (עמ' 3לסיכומים). לעומתם, טענה ב"כ המשיב כי "נציג הציבור מנציגי העובדים אשר מונה תחת מר בן צבי ז"ל, מר קורצגורן, לא הופיע לישיבות ההוכחות הרבות ( 8במספר) אשר התקיימו לאחר מינויו, אף לא לאחת מהן (!!!), אף כי הוזמן לכל אותן ישיבות" (ההדגשה במקור) (עמ' 2לסיכומים). תשובת ב"כ המבקשות על כך היתה כי "טענה זו אינה נכונה, שכן נציג הציבור המחליף כן נכח בחלק מישיבות בית הדין לאחר מינויו" (עמ' 1לתשובה). בדיון תזכורת שנערך ביום 5.8.1997להבהרת המחלוקת העובדתית בין הצדדים בנושא זה, התברר כי טיעוניהם של באי-כוח הצדדים אינם מושתתים על תיעוד, אלא על זכרונם של הנוכחים בדיונים. .12במחלוקת עובדתית זו שבין הצדדים, שאינה מושתתת על תיעוד, קצרה ידינו מלהכריע. אנו, כערכאת הערעור, אין לפנינו אלא הפרוטוקולים של הדיונים בבית הדין האזורי. בפרוטוקולים אלה, בחלקם, אשר נרשמו בקלדנות, מצאנו את ציון נוכחותו של מר מס ז"ל, אך לא מצאנו את ציון נוכחותו של נציג הציבור מר קורצגורן יבל"א, באיזכור שמו, או נציג ציבור אחר שנתמנה במקום מר בן צבי ז"ל, כשם שבפרוטוקולים המוקלטים לא מצאנו ציון בדבר נוכחות של נציג או נציגי ציבור או החלטה בדבר העדרות של נציג או נציגי ציבור. לא מצאנו גם בפרוטוקולים הערה או בקשה של מי מב"כ הצדדים, במהלך הדיון, בעניין הרישום או אי-הרישום של הנוכחות או אי-הנוכחות של נציג או נציגי ציבור, וזהותם, או בעניין הצורך במתן החלטה או טענה לגבי אי-מתן החלטה, בעניין העדר נציג ציבור או נציגי ציבור. טענה בנושא זה הועלתה על ידי המבקשות רק בשלב הגשת הערעור לפנינו. .13לאור הרישומים והעדר הרישומים של נוכחות נציג ציבור או של נציגי ציבור, בפרוטוקולים של הדיונים בבית הדין האזורי, כמפורט בפיסקה 9לעיל, מסקנתנו היא כי העדר ציון שמו ונוכחותו של נציג הציבור אשר נתמנה במקום מר בן צבי ז"ל, תהיה זהותו אשר תהיה, משמעותה היא כי הוא לא לקח חלק בדיוני בית הדין בהן נשמעו ראיות הצדדים. מכאן, שעל פי פיסקה 19לפסק הדין ב-דב"ע נו2-/2; נו109- /9לוג'יק בע"מ - אהרון וולשטיין ואח’, פד"ע כט 560, 571, לא היה מקום לשתף במתן פסק הדין את נציג הציבור אשר נתמנה במקום מר בן צבי ז"ל. .14לאחר פטירתו של נציג הציבור מר מס ז"ל, אשר נכח בכשליש או בכחצי מהדיונים שהתקימו, החליט אב בית הדין ביום 28.5.1996, כדלקמן: " .2בינתיים נפטר נציג הציבור מר מס ולמען הסדר, יש לקבל את הסכמתכם לכתיבת פסק הדין ללא נציג ציבור או למינוי נציג ציבור אחר במקומו". ביום 12.6.1996הודיע ב"כ המבקשות לבית הדין כדלקמן: "בהמשך להודעת בית הדין על פטירתו המצערת של נציג הציבור מר מס ז"ל, מודיעות הנתבעת כי הן מסכימות לכתיבת פסק הדין בתיק בהעדר נציג ציבור אחד או בחתימת נציג ציבור חדש שימונה בתיק, הכל עפ"י החלטת כב' השופט הראשי". מאחר ובית הדין לא קיבל את תשובת ב"כ המשיב, החליט אב בית הדין ביום 24.12.1996: " .2נותרה כמעט רק הבעיה הנובעת ממותם של שני נציגי הציבור בתיק זה המצריכה לפחות הסכמה של הצדדים למתן פסה"ד על ידי אב בית הדין בלבד. ב"כ הנתבעות נתן את הסכמתו, אך הסכמה זו לא ניתנה על ידי ב"כ התובע" (ההדגשה הוספה). ב"כ המשיב הודיעה לבית הדין כי היא שלחה עוד בחודש יוני 1996הודעה בה ניתנה "הסכמת ב"כ התובע למתן פסק הדין על ידי אב בית הדין בלבד". בהודעה האמורה נאמר כי התובע מודיע על הסכמתו "לכתיבת פסק הדין ללא נציג ציבור". .15יצוין כי בפסק דינו לא התייחס בית הדין האזורי לשאלה הנדונה בדבר שיתוף או אי-שיתוף נציג או נציגי הציבור במתן פסק הדין. .16בטיעונים לפנינו ציינו ב"כ המבקשות כי הסכמת המבקשות בהודעה מיום 12.6.1996, היתה לגבי מתן פסק הדין ללא נציג ציבור אחד, לאור פטירתו של מר מס ז"ל, והיא לא התייחסה לאפשרות של מתן פסק הדין על ידי אב בית הדין לבדו. ב"כ הצדדים נתנו דעתם לנוסח החלטתו של אב בית הדין מיום 24.12.1996, ממנה עולה כי ב"כ המבקשות הסכים למתן פסק הדין "על ידי אב בית הדין בלבד" (ר' המלים המודגשות בהחלטה כמצוטט בפיסקה 14לעיל). אלא, שלטענתם אין נוסח זה משקף את המציאות, ובכוונתם היה להעמיד את אב בית הדין על טעותו בדיון שאמור היה להתקיים ביום 25.12.1996, ואשר לא נתקיים בסופו של דבר. את הטעם לכך שלא נשלחה לאב בית הדין הודעה בכתב על כך, מנמקים ב"כ המבקשות בכך שהם סברו "שייקבע מועד נוסף לתזכורת, בו יוכלו להתייחס לשאלת מתן פסק הדין על ידי אב בית הדין לבדו, ולכן לא נשלחה הודעה בכתב בנושא... לכן לא ניתן לראותן כמי שהסכימו למתן פסק הדין על ידי אב בית הדין לבדו" (פיסקאות 23ו- 24לסיכומים). .17תשובת ב"כ המשיב לכך היא כי המבקשות המתינו עד לאחר שהתבררה להן תוצאת פסק הדין של בית הדין האזורי, ורק אז הן העלו, לראשונה, את הטענה כי בניגוד לאמור בהחלטת אב בית הדין מיום 24.12.1996, הן לא נתנו הסכמתן לכתיבת פסק הדין בהעדר נציגי ציבור. בכך רואה ב"כ המשיב כי יש מניעות מצד המבקשות וכן חוסר תום לב. כן טענה ב"כ המשיב כי המשיב נתן הסכמתו לכתיבת פסק הדין על ידי אב בית הדין לבדו, ולא נתן הסכמתו למינוי נציג ציבור חדש במקום מר מס ז"ל, שכן סבר כי נציג ציבור אשר לא השתתף בישיבות ההוכחות בהליך, מנוע מלתת בו פסק דין. .18לאחר הגשת סיכומי ב"כ המשיב ותשובת ב"כ המבקשות, הגישו ב"כ המבקשות בקשה להגשת מסמכים ולהשלמת טיעון בשאלת נוכחותו של נציג הציבור שהחליף את מר בן-צבי ז"ל וכן קיום דיון בהליך על ידי דן יחיד בהעדרם של נציגי ציבור (דב"ע נז/264-9). המסמכים שבהם מדובר הם הצעה של ב"כ המשיב משנת 1991, כי הצדדים יסכימו "לוותר על נוכחותם של נציגי הציבור בדיונים", וזאת כדי שהדבר יסייע בקביעת מועדי דיון קרובים יותר. ב"כ המבקשות התנגדה להצעה, ובמכתבה מיום 13.11.1991היא ציינה כי "מרשתנו אינה מסכימה לקיים הדיון, ללא השתתפות של נציגי הציבור. .. תביעה כגון זו מן הדין שתשמע ותוכרע על ידי שופט ונציגי ציבור, כי הרי לשם כך מונו נציגי ציבור". בתכתובת זו רואים ב"כ המבקשות הוכחה להתנגדותם לקיום ההליך ללא נציגי ציבור. ב"כ המשיב התנגדה לבקשה האמורה, בין השאר מן הטעם שלתכתובת אין השלכה על תוצאות הדיון בטענות המקדמיות של המבקשות. .19מהלך הדיון בבית הדין האזורי היה ארוך ומורכב, ויעידו על כך התיקים עבי הכרס של ההליך. יחד עם זאת, משמלקטים את העובדות הנוגעות לסוגיה הנדונה לפנינו, מתקבלת תמונה - שיש בה אמנם אי-בהירות מסוימת - אך על פיה יש להכריע בסוגיה. .20למותר לחזור ולהדגיש את חשיבות שיתופם של נציגי הציבור בהליכים האזרחיים בבית הדין לעבודה, בשתי ערכאותיו. נציגי הציבור הינם חלק ממבנה בית הדין ומיסודותיו. אולם, לא זה הנושא העומד לדיון לפנינו. שתי שאלות טעונות הכרעה בסוגיה שלפנינו. השאלה הראשונה היא שיתופו של נציג הציבור שמונה במקום מר בן צבי ז"ל, במתן פסק הדין. השאלה השניה היא האם היתה הסכמה של הצדדים לאחר פטירתו של מר מס ז"ל, כי פסק הדין יינתן על ידי אב בית הדין לבדו. .21בשאלה הראשונה נתנו תשובתנו בפיסקה 13לעיל. .22בשאלה השניה נראה לנו כי גם אם ניתן לראות בהודעת ב"כ המבקשות מיום 12.6.1996כהסכמה לכתיבת פסק הדין בהעדר נציג ציבור אחד (כאשר הכוונה היא - בהקשר הדברים - לנציג הציבור מר מס ז"ל), הרי שהתוצאה המתקבלת היא שבדין נתן אב בית הדין את פסק הדין לבדו. אי-שיתופו של נציג הציבור הראשון (אשר מונה במקום מר בן צבי ז"ל) נובע מהפסיקה ב-דב"ע נו2-/2; נו109- /9הנ"ל, ואילו לגבי אי שיתופו של נציג הציבור השני, מר מס ז"ל, היתה הסכמה של הצדדים. .23התוצאה היא שיש לדחות את הטענה המיקדמית הראשונה של ב"כ המבקשות בעניין מתן פסק הדין על ידי אב בית הדין לבדו. הטענה המיקדמית השניה: חלוף הזמן עד למתן פסק הדין .24טענתם המיקדמית השניה של ב"כ המבקשות היא כי פסק הדין ניתן למעלה מ- 4שנים לאחר סיום שמיעת העדויות ולמעלה משנתיים לאחר גמר הגשת סיכומי טענות הצדדים (ר' פיסקאות 6ו- 8לעיל). בכך רואים ב"כ המבקשות עיכוב בלתי סביר של מתן פסק הדין. כן הצביעו ב"כ המבקשות על פגמים בניהול ההליך, בנוגע להגשת מוצגים וסיכומים, נושא אשר בית הדין האזורי התייחס אליו בפיסקה 3לפסק דינו. לטענת ב"כ המבקשות, "בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, כאשר הכרעת בית הדין קמא מבוססת בעיקרה על מהימנות העדים וכאשר נוספו לכך המחדלים של העדר החלטה ברורה לגבי קבלתן של הראיות ואי סימון המסמכים והמוצגים, אין מנוס מלבטל את פסק הדין בשל השיהוי הרב במתן פסק הדין. כלומר, יש להחזיר את התביעות לשמיעה מחדש בפני מותב שייקבע על ידי השופט הראשי של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב". .25בתשובתה פירטה ב"כ המשיב את השתלשלות הדיונים בהליך בבית הדין האזורי וציינה כי לאחר הגשת הסיכומים ביקשו המבקשות להגיש ראיות נוספות ולתקן את כתב ההגנה. לטענתה, אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי, למרות הזמן שחלף עד לכתיבת פסק הדין. בפגמים הנטענים לגבי סימון המוצגים אין ב"כ המשיב רואה כחריג, וזאת לאור סמכותו של בית הדין בעניין סדרי דין וראיות. .26הן בית המשפט העליון והן בית הדין הארצי לעבודה פסקו וחזרו ופסקו בדבר הצורך והחובה למתן פסקי דין בסמוך לאחר שמיעת העדויות והגשת הסיכומים, ותוצאותיו של האיחור במתן פסק הדין (ר' לדוגמה, ע"א 90/45שמעון עבאדה נ' תקוה עבאדה, פ"ד מח(2) 77, 81; דב"ע נא/185- 3שמעון בהגן - "המהפך"-אגודה שיתופית להובלת משאות בירושלים בע"מ, פד"ע כד 15, 17-18). בשקילת תוצאותיו של האיחור יש להביא בחשבון, בין השאר, את מהות ההליך, חומר הראיות שהוגש בו, התנהגות הצדדים והטעמים לאיחור. .27בשקלנו את מכלול העניין שלפנינו, בשים לב לנושאים שהתבררו בתובענות, הליכי-המשנה בהן וחומר הראיות המקיף, הגענו למסקנה כי אין מקום והצדקה להגיע לתוצאה חריגה ומרחיקת לכת ולבטל את ההליך הארוך שהתנהל בבית הדין האזורי. כמובן, שהצדדים יוכלו לבקש ממותב בית הדין הארצי בהליך הערעור עצמו, לשקול עניין מסויים מבחינת מידת התערבות בית הדין בקביעות עובדתיות, וזאת לאור חלוף הזמן עד למתן פסק הדין. .28לפיכך, אנו מחליטים לדחות גם את הטענה המיקדמית השניה של המבקשות. סיכום .29לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את שתי הטענות המיקדמיות של המבקשות. .30מזכירות בית הדין תקבע מועד לדיון בערעור ובערעור-שכנגד שהוגשו ב-דב"ע נז/157-.3 .31מותב בית הדין שידון בערעור יביא בחשבון הליכים אלה לעניין פסיקת הוצאות בתום הדיון בערעור. פיצול הדיוןדיוןערעור